סיפור בהמשכים לכתחילה

[מנוחה כהן]

הבית מלא בכולנו וכל כך ריק.

וואו.

 

[אנטיפטרוסה]

איה.
זה פשוט כואב.
כתוב מדהים שאין מילים... לא צריך שום המשך.[ובפרט שבחיים אין סוף טוב... בדרך כלל]

 

[דיונון]

איה.
זה פשוט כואב.
כתוב מדהים שאין מילים...

v

לא צריך שום המשך.

x

 

[RACHELIZ]

וואו!
בדר"כ הסתרות גוררות לקצר בתקשורת. גם אם לא למריבות. זה קצת מוזר שהם סמל לזוגיות ושהם היו יוצאים והיו משתפים אחד את השני וזה אף פעם לא עלה.
היופי לכם בסוף לדעתי קצת הורס...
מחכה בקוצר רוח להמשך!
לפי איך שאני מכירה אותם, הם יעברו את המשבר בצורה בונה. נכון, זה לא קל, אבל יש לשניהם בסיס טוב.

 

[ביזנסטורי - אילה]

גם אני מצטרפת לדעה שאין סיכוי שהם חיו כל כך טוב
ובזוגיות מושלמת ופתוחה יחסית עם כל ההסתרות האלו.
מה,
הוא לא הרים טלפונים בבית?
לא היו לו מסמכים ומכתבים וכל מיני דברים כתובים ומסגירים?
היא לא ראתה שהבגדים שלו מלוכלכים אחרי טיול?
וחוץ מרמזים ברורים כאלו,
לאשה יש לב מרגיש.
קשה עד בלתי אפשרי להאמין שהיא נתנה אמון מוחלט
במישהו שמשקר מאחורי הגב שלה וחוגג על חשבון הזמן בכולל.
כשבעל מסתיר,
האשה מרגישה לא יציבה.
גם אם היא לא יודעת לשים את האצבע במדוייק על הנקודה.
בכל מקרה,
טוב שהמשכת כאן את הסיפור.
התאכזבתי מהביקורת הנוקבת עליו בחכמת נשים
שגרמה לך להפסיק ולפרסם אותו שם.

 

[הני ר.]

גם אני מצטרפת לדעה שאין סיכוי שהם חיו כל כך טוב
ובזוגיות מושלמת ופתוחה יחסית עם כל ההסתרות האלו.
מה,
הוא לא הרים טלפונים בבית?
לא היו לו מסמכים ומכתבים וכל מיני דברים כתובים ומסגירים?
היא לא ראתה שהבגדים שלו מלוכלכים אחרי טיול?
וחוץ מרמזים ברורים כאלו,
לאשה יש לב מרגיש.
קשה עד בלתי אפשרי להאמין שהיא נתנה אמון מוחלט
במישהו שמשקר מאחורי הגב שלה וחוגג על חשבון הזמן בכולל.
כשבעל מסתיר,
האשה מרגישה לא יציבה.
גם אם היא לא יודעת לשים את האצבע במדוייק על הנקודה.
בכל מקרה,
טוב שהמשכת כאן את הסיפור.
התאכזבתי מהביקורת הנוקבת עליו בחכמת נשים
שגרמה לך להפסיק ולפרסם אותו שם.

בחכמת הוא רץ ובועט.
המ... החיים מפתיעים. וזה נכתב על בסיס אמיתי למידי. ותתפלאי לשמוע ממש ממש לא חד פעמי.
איך אמר לי רב שישבתי אצלו עם אשה יקרה?
"אשה מרגישה ראשונה ויודעת אחרונה"
ובלב צחקתי לי לא אצלנו...עד שהגיע לי סיפור לא לפתח ביתי ממש, אבל לפתח מספיק קרוב...

 

[ביזנסטורי - אילה]

בחכמת הוא רץ ובועט.

אה, באמת?
אני רצה.
(נמצאת שבוע כאן שבוע שם.
אין לי הרבה זמן...)
ולזה בדיוק התכוונתי,
שאשה "מרגישה ראשונה"
אבל מהסיפור שלך היה נשמע שהיא הרגישה מושלם.
זה מה שמוזר ולא כל כך אמין.

 

[שואפת ליותר]

גם אני מצטרפת לדעה שאין סיכוי שהם חיו כל כך טוב
ובזוגיות מושלמת ופתוחה יחסית עם כל ההסתרות האלו.
מה,
הוא לא הרים טלפונים בבית?
לא היו לו מסמכים ומכתבים וכל מיני דברים כתובים ומסגירים?
היא לא ראתה שהבגדים שלו מלוכלכים אחרי טיול?
וחוץ מרמזים ברורים כאלו,
לאשה יש לב מרגיש.
קשה עד בלתי אפשרי להאמין שהיא נתנה אמון מוחלט
במישהו שמשקר מאחורי הגב שלה וחוגג על חשבון הזמן בכולל.
כשבעל מסתיר,
האשה מרגישה לא יציבה.
גם אם היא לא יודעת לשים את האצבע במדוייק על הנקודה.
בכל מקרה,
טוב שהמשכת כאן את הסיפור.
התאכזבתי מהביקורת הנוקבת עליו בחכמת נשים
שגרמה לך להפסיק ולפרסם אותו שם.

לפעמים היא מרגישה ומשתדלת להדחיק, להמשיך ולשמור על השגרה המוכרת.
ויש לא מעט סיפורים מהחיים על זוגות לדוגמה שלפתע קרה משהו, בלי רקע מקדים

 

[שואפת ליותר]

בחכמת הוא רץ ובועט.
המ... החיים מפתיעים. וזה נכתב על בסיס אמיתי למידי. ותתפלאי לשמוע ממש ממש לא חד פעמי.
איך אמר לי רב שישבתי אצלו עם אשה יקרה?
"אשה מרגישה ראשונה ויודעת אחרונה"
ובלב צחקתי לי לא אצלנו...עד שהגיע לי סיפור לא לפתח ביתי ממש, אבל לפתח מספיק קרוב...

כל מילה

 

[אנטיפטרוסה]

v

x

אוקי, תיקון:
צריך המשך, אבל טוב...

 

[דוכסוסטוס]

גם אני מצטרפת לדעה שאין סיכוי שהם חיו כל כך טוב
ובזוגיות מושלמת ופתוחה יחסית עם כל ההסתרות האלו.
מה,
הוא לא הרים טלפונים בבית?
לא היו לו מסמכים ומכתבים וכל מיני דברים כתובים ומסגירים?
היא לא ראתה שהבגדים שלו מלוכלכים אחרי טיול?
וחוץ מרמזים ברורים כאלו,
לאשה יש לב מרגיש.
קשה עד בלתי אפשרי להאמין שהיא נתנה אמון מוחלט
במישהו שמשקר מאחורי הגב שלה וחוגג על חשבון הזמן בכולל.
כשבעל מסתיר,
האשה מרגישה לא יציבה.
גם אם היא לא יודעת לשים את האצבע במדוייק על הנקודה.
בכל מקרה,
טוב שהמשכת כאן את הסיפור.
התאכזבתי מהביקורת הנוקבת עליו בחכמת נשים
שגרמה לך להפסיק ולפרסם אותו שם.

אלא אם-כן הוא הסתיר גם מעצמו וחי בהדחקה.
השאלה האם בהשקפתו הוא היה שלם עם העבודה מהצד והטיולים ורק רעד מהתגובה של רעייתו שלהשערתו שהתגשמה תתנגד להם בתוקף, ולכן נגרר למפולת של הסתרה.
או שהוא נגרר לשם ברגעים של קושי, משובה או פיתוי בתכנון שזה 'רק פעם אחת' ולכן בהגדרתו העצמית הוא נשאר אברך משי כמו פעם, אוטוטו ב'זמן' הבא הוא יתחיל עם חברותא חדש ויחזור להיות אברך מושלם כמו פעם.

התרשמתי שהוא מתאים יותר לאפשרות השניה, גם הוא הוברר שהוא עדיין לומד בחלק מהזמן וגם מבקשת הסליחה בפרק האחרון, אם הוא לא חי עין בעין עם האידיאל של חיי כולל, הסליחה הזו היא זמנית או מן השפה ולחוץ.

 

[אנטיפטרוסה]

התרשמתי שהוא מתאים יותר לאפשרות השניה

ומה עם הווצאפ והסרטונים? נשמע שהוא כבר מזמן לא עונה להגדרה של אברך... ומי מדבר על המשי
הכל רק הצגה

 

[הני ר.]

ומה עם הווצאפ והסרטונים? נשמע שהוא כבר מזמן לא עונה להגדרה של אברך... ומי מדבר על המשי
הכל רק הצגה

קראת את הכל?

 

[דוכסוסטוס]

ומה עם הווצאפ והסרטונים? נשמע שהוא כבר מזמן לא עונה להגדרה של אברך... ומי מדבר על המשי
הכל רק הצגה

רגעים של קושי, משובה או פיתוי בתכנון שזה 'רק פעם אחת'

הוא לא מחזיק סמארטפון, זה של חברים.

 

[אנטיפטרוסה]

הוא לא מחזיק סמארטפון, זה של חברים.

ברור, כן. אבל להיות בסרטונים האלה
מספיק חותך פה את הקו הדק בין נפילה ברגעי קושי, לשינוי מהותי יותר.
זה צעד שהבנאדם חייב להבין שיש לו את המשמעות הזאת, כשהוא בוחר לעשות אותו...

קראת את הכל?

לא. לא ידעתי שיש עוד! איפה? וואו. חייבת הרגע.אפשר איזה קישור או משו?
וסורי על התגובה אם היא לא רלוונטית בפרספקטיבה של פרק בודד...

 

[RACHELIZ]

אלא אם-כן הוא הסתיר גם מעצמו וחי בהדחקה.
השאלה האם בהשקפתו הוא היה שלם עם העבודה מהצד והטיולים ורק רעד מהתגובה של רעייתו שלהשערתו שהתגשמה תתנגד להם בתוקף, ולכן נגרר למפולת של הסתרה.
או שהוא נגרר לשם ברגעים של קושי, משובה או פיתוי בתכנון שזה 'רק פעם אחת' ולכן בהגדרתו העצמית הוא נשאר אברך משי כמו פעם, אוטוטו ב'זמן' הבא הוא יתחיל עם חברותא חדש ויחזור להיות אברך מושלם כמו פעם.

התרשמתי שהוא מתאים יותר לאפשרות השניה, גם הוא הוברר שהוא עדיין לומד בחלק מהזמן וגם מבקשת הסליחה בפרק האחרון, אם הוא לא חי עין בעין עם האידיאל של חיי כולל, הסליחה הזו היא זמנית או מן השפה ולחוץ.

בקשת הסליחה היא על ההסתרה.

 

[הני ר.]

ז'
חוזרים לבית. משחררת את יעלי היא לא מבינה איך חזרתי מהר ואני לא מסבירה,
שלוימי מתיישב ללמוד בסלון. אני במיטה שנהייתה לי בית.
לוקחת שוב את הדפים. ממשיכה את הפרק הבא של החיים. "..אם את רוצה אני מוכן ללכת למי שתרצי. אני רוצה כבר להשתנות אני ממש מתחנן שנפתח דף חדש. באמת שלא מגיע לך לסבול. אני יודע שעכשיו שהכל פתוח ביננו יש סיכוי שנתקדם. כי תכלס אני נמצא במקום שלא טוב לי. אני מקווה שתצליחי לסלוח לי.." שלוימי נכנס לחדר. עניים אדומות ומבט נבוך.
"קראת?" ואני שומעת 'סולחת?'. ואני עדיין לא מסוגלת לענות על זה.
מקפלת ומשאירה את הסדרה בהמשכים לזמן שיהיה לי יותר כח.
"אני רוצה לנסוע לאיזה מקום" אני מצהירה ולא יודעת מה עומד מאוחרי זה.
הרי אף פעם לא יצאתי. לא לקיטנה. לא לבית החלמה ולא לשום מקום.
"לאן?" שלוימי נבהל קצת. מנסה להסתיר את זה.
"לא יודעת. אולי לצפת או מירון או כל מקום שיהיה רחוק מהבית"
"המ...איתי?" שלוימי ותקוותו בידו.
"לא יודעת..אני צריכה לנקות את הראש, התבלגנו לי החיים"
"מה שתחליטי, אני יעזור לך"
"שלוימי, מה זה הסרטונים שחיימסון אמרה לי?"
"סרטונים?" המצח שלו מתקמט כמו שאני אוהבת, כשהוא לומד.
"אני לא יודע על מה אתן מדברות"
"אני ממש לא 'אתן'. ואני לא מתכוונת לדבר איתה בחיים. היא שאלה אותי אם אני ברמן ואמרה שאתה קורע מצחוק"
אני מאמינה לו שהוא לא יודע.
"אההה זה יוסי ברמן" נהרה נשפכת לו בפנים. הלב שלי גם מקבל שטיפה טובה של רענון.
יוסי ברמן סיפור עצוב. בן דוד עוד מעט בן שלושים שלא מוצא את עצמו בשום עולם.
"אז בגלל זה את בוכה וכל זה?"
"לאאאאא. בגלל ששיקרת עליי. בגלל שאני לא יכולה לסמוך עלייך. בגלל ש...."
אי אפשר לתכנן צונאמי, נכון?
כי זה מה שקורה עכשיו.
ואני מתחילה לבכות שוב.
שלוימי הולך לסלון. ואני לוקחת את הדפים להמשיך פרק נוסף של לבד.
מתעוררת לשקט סמיך.
המיטה של שלוימי ריקה. מוצאת אותו רדום על הגמרא. מחברת החידושים שלו פתוחה
כנראה התגעגע.
שלוימי מתנער בבהלה. "נרדמתי קצת כנראה, למה את לא ישנה?"
"אולי ה' העיר אותי כדי שאני יראה אותך מתרפק על התורה"
עננה חולפת עליו, לא רוצה להיות בתנאי. עננה הזו שלו נכנסת בי כמו משאית לפרצוף,
ואני לא יודעת מה יותר קשה, השקרים או המקום שלו. מתיישבת עם דמעות בעניים.
שלוימי קם לכיוון המטבח.
"שלוימי"
"מה?"
"אל תביא מים,טוב? תכין לי כוס תה"

 

[אנטיפטרוסה]

יראה

אראה.
מדהים מדהים. מחכה להמשך....

 

[+shira]

טוב, עכשיו כבר הוא המסכן...
נקווה שעם הטוויסט הקולינרי תבוא גם תפנית לסיפור.
וזאת

"אההה זה יוסי ברמן" נהרה נשפכת לו בפנים. הלב שלי גם מקבל שטיפה טובה של רענון.
יוסי ברמן סיפור עצוב. בן דוד עוד מעט בן שלושים שלא מוצא את עצמו בשום עולם.

הייתה נסיגה אלגנטית ביותר: )

 

[אנטיפטרוסה]

הייתה נסיגה אלגנטית ביותר: )

קשור לתגובות כאן, הנסיגה האלגנטית?