(לפני שתאשימו אותי בהצדקה עצמית. אינני לומדת באקדמיה, יש לי טלפון כשר בלבד, וחסימה קהילתית על המחשב)
טוב שהדגשת שזאת הבהרה מיותרת,
כי שמתי לב לנקודה מעניינת,
בכל ויכוח השקפתי, תמיד הצד הקיצוני יותר יאשים את הצד השני ב"הצדקה עצמית"
ואני שואל, וכי הצד השני אינו עוסק באותה "הצדקה עצמית"?
ברור שאנחנו מונעים בכל דיון בחיים, מ"רגש" והמון רגש.
אין כמעט אנשים בעולם שיכולים לבוא לדיון מהותי, שנוגע לחיים שלהם,
בלי דעות קדומות, אלא באמת עם ראש פתוח, לקבל את האמת בדיוק כמו שהיא.
זה פשוט לא שייך.
ומאיפה אני יודע?
כי המציאות היא שאחוז האנשים בעולם שמשנים דרך, שמשנים כיוון מהותי בחיים,
שמחליפים דת, שבוחרים בדת חדשה, הם אפסיים.
או אפילו -להבדיל- בציבור שלנו- אנשים שמחליפים חסידות, שהופכים להיות חסידים או ליטאים, כמעט לא קיים.
(ובאחוז הבודד שזה כן קורה, בדרך כלל זה לא קורה ממניעים שכליים, מאדם בוגר שקם בגיל 25 והחליט לחשוב על חייו, והגיע למסקנה שלא תואמת את הדרך בה הוא חי עד היום, אלא מתהפוכות רגש, וחיפושי נפש בגילאי ההתבגרות..)
ולעניינינו- נכון לגמרי שאותו אחד שיש לו מכשיר מוגן ומסביר ומשכנע שזה חיובי, שאפשר להשתמש בזה בלי להתמכר, שזה עוזר המון בחיים, שיש הגנות מעולות, ומי שמחפש ליפול תמיד יוכל ליפול גם בלי זה וכו וכו,
הוא לא מהאו"ם בדיון, יש לו כאן צד. ואפשר לקרוא לטיעונים שלו "הצדקה עצמית".
(וזה נכון גם אם בפועל אין לו, אבל הוא בהשקפת עולם שתומכת בקידמה, או ב"לסמוך על אנשים", ב"לתת בחירה" וכו).
אבל באותה מידה זה נכון שאותו אחד שיש לו רק מכשיר כשר אורגינל של ועדת הרבנים, והוא בא ומספר על כך שכל מי שיש לו סמרטפון הוא מכור, והחיים שלו לא חיים, והוא רדוד יותר ואין לו חברים וכל שאר הטענות המוכרות-
הוא גם לא ממש משקיף מהצד נטול אינטרסים, יש לו צד מאוד ברור.
הוא עסוק מאוד בלהגן על הבחירה שלו, אולי הוא מקנא, אולי קשה לו עם הבחירה שלו, אולי זה התמודדות לא קלה.
אולי הוא מאוד מאושר עם הבחירה שלו, וכואב לו למה לא כל היהודים מאושרים כמוהו..
זה גם יכול להיות הגנה על השקפת העולם שלו, שפוחדת מקידמה, שלא סומכת על בחירה אישית וכו.