מידע שימושי יש גם כאלה

[קריה נאמנה]

כתיבה כמו זו, יוצרת סטריאוטיפ גזעני. ולכן כדאי להשמיט את הביטויים האלו כשאין בהם שום צורך ענייני.

לא הייתי קוראת לזה גזעני, אלא מגזרי, אבל את צודקת.
סטריאוטיפים הם מרגיזים ולא הוגנים, ולא משנה על איזה רקע.

 

[ארבע]

יאלה עגבניות,

בקשת - קבלת

 

[יהודי מאמין בד']

שני סיפורים אמיתיים מהשבוע האחרון (לאחד הייתי עד, את השני סיפר לי ידיד).

א.
חתונת חצר. עשרות רבות של מוזמנים ושאינם מוזמנים נדחקים בתוך חצר לא גדולה במיוחד, שמתאמצת להיראות איכשהו כמו אולם חתונות.
מחוץ לחצר עומד יהודי בשם שמעון, עטוי מסכה על הפה והאף. הוא רואה מישהו שנכנס לחצר, נותן בידו מעטפה, אומר לו מספר מילים ומסתלק מהמקום.
את שמעון הזה אני מכיר, הוא מעדת המקפידים הקשוחים ביותר על כל התקנות וההנחיות בלי שום הנחות וויתורים.
כשאני פוגש אותו למחרת, אני שואל אותו למה הוא עמד בחוץ ולא נכנס ומה פשר המעטפה המסתורית שהועברה על ידו אמש.
הוא קצת נבוך, אבל אז הוא מספר "משפחת הכלה הם שכנים שלי. לא רציתי להיכנס לחתונה, משום שלא הקפידו שם על הכללים. אבל מצד שני לא רציתי שאבי הכלה ייעלב שלא השתתפתי בשמחתו ולא באתי לומר מזל טוב כמו שכנים אחרים. אז שלחתי להם צ'ק עם סכום גדול, מתנה לחתונה".

ב.
יצחק נמנה על זרם שאינו מקפיד על תקנות משרד הבריאות. כשהוא מסתובב בחוץ הוא עוטה מסכה כדי שלא להיקנס, אבל בבית הכנסת ממש לא.
יום אחד, כשהוא מתפלל מנחה בבית כנסת (חסידי), קצת אחרי תחילת שמונה עשרה, מוציא לפתע יצחק מכיסו את המסכה ועוטה על פניו.
הדבר תמוה במיוחד, משום שכאמור יצחק ממש אינו מזרם עוטי המסכות.
אחרי התפילה, הוא נשאל על ידי מישהו שהבחין בדבר מה קרה שהיום הוא שם מסכה.
"פשוט", מסביר יצחק, "ראיתי בחור ליטאי צעיר שנכנס להתפלל. הוא היה עם מסכה. חששתי שהוא ירגיש לא בנוח להיות היחיד פה שיש לו מסכה. לכן שמתי גם אני את המסכה שלי".

מי כעמך ישראל.

קורונה - אז מה אם אני שונה דייייייייייייייייייייייייייי

אני גר במקום שבו כ-ו-ל-ם מקפידים על הכללים, וא"א למצוא מישהו מתפלל ללא מסיכה וכו'. והנה, אתמול הזדמנתי לבית שמש, לאזור חסידי, הייתי עם מסיכה על הפה ועל האף כדי לשמור בריאותי, ועוד יותר כדי לשמור על בריאות הוריי. אני עובר ליד קבוצת בחורים שמתלחששים שם בקול, 'אווףף איך הוא מסוגל להיות עם מסיכה...

www.prog.co.il

 

[בנצו'ש]

אבא תגלה לנו למה זה ככה העלו סיפור בישביל להרבות אהבת ישראל ובסוף זה כמעט ונהפך לשדה קרב

 

[הנף מקלדת]

@הדוויג חזק וברוך.

אהבתי מאד. אכן מי כעמך ישראל.

 

[נדב י.]

שני סיפורים אמיתיים מהשבוע האחרון (לאחד הייתי עד, את השני סיפר לי ידיד).

א.
חתונת חצר. עשרות רבות של מוזמנים ושאינם מוזמנים נדחקים בתוך חצר לא גדולה במיוחד, שמתאמצת להיראות איכשהו כמו אולם חתונות.
מחוץ לחצר עומד יהודי בשם שמעון, עטוי מסכה על הפה והאף. הוא רואה מישהו שנכנס לחצר, נותן בידו מעטפה, אומר לו מספר מילים ומסתלק מהמקום.
את שמעון הזה אני מכיר, הוא מעדת המקפידים הקשוחים ביותר על כל התקנות וההנחיות בלי שום הנחות וויתורים.
כשאני פוגש אותו למחרת, אני שואל אותו למה הוא עמד בחוץ ולא נכנס ומה פשר המעטפה המסתורית שהועברה על ידו אמש.
הוא קצת נבוך, אבל אז הוא מספר "משפחת הכלה הם שכנים שלי. לא רציתי להיכנס לחתונה, משום שלא הקפידו שם על הכללים. אבל מצד שני לא רציתי שאבי הכלה ייעלב שלא השתתפתי בשמחתו ולא באתי לומר מזל טוב כמו שכנים אחרים. אז שלחתי להם צ'ק עם סכום גדול, מתנה לחתונה".

ב.
יצחק נמנה על זרם שאינו מקפיד על תקנות משרד הבריאות. כשהוא מסתובב בחוץ הוא עוטה מסכה כדי שלא להיקנס, אבל בבית הכנסת ממש לא.
יום אחד, כשהוא מתפלל מנחה בבית כנסת (חסידי), קצת אחרי תחילת שמונה עשרה, מוציא לפתע יצחק מכיסו את המסכה ועוטה על פניו.
הדבר תמוה במיוחד, משום שכאמור יצחק ממש אינו מזרם עוטי המסכות.
אחרי התפילה, הוא נשאל על ידי מישהו שהבחין בדבר מה קרה שהיום הוא שם מסכה.
"פשוט", מסביר יצחק, "ראיתי בחור ליטאי צעיר שנכנס להתפלל. הוא היה עם מסכה. חששתי שהוא ירגיש לא בנוח להיות היחיד פה שיש לו מסכה. לכן שמתי גם אני את המסכה שלי".

מי כעמך ישראל.

אלוף הדמגוגיות
מקווה שמשאלות לבך יתקיימו באמת

 

[+shira]

חברה, בקצב הזה גם את ר' לוי יצחק מברדיטשוב תמצאו עוד רגע איך לדון לכף חובה...
יש מספיק אשכולות לשחרר קיטור, מוצדק או פחות.
בסף הכל סופרו כאן שני סיפורים יפים ומחזקים.
מתי איבדנו את היכולת להנות מזה?
מתי שכחנו שטוב הוא לא פרייאירות?
שלדון לכף זכות היא לא מילה גסה?
עצוב.

 

[שיפ שיפ]

אז אם מסכה עם זקן לא שווה, למה באמת סתם להחנק?!

החברותה של בעלי (של 2 סדרים ביום ) היה חולה בקורונה
בעלי לא נדבק כי שתהם מקפידים מאוד ללמוד עם מרחק ומסיכה
וכן, לשתהם יש זקן.....

 

[לילי 1]

מרגש
תודה
גם אצלינו בשכונה יש ריבוי מיוחד של חסד בתקופה הזו. עזרה הדדית ואכפתיות יוצאת דופן

 

[ברוך ר]

חברה, בקצב הזה גם את ר' לוי יצחק מברדיטשוב תמצאו עוד רגע איך לדון לכף חובה...
יש מספיק אשכולות לשחרר קיטור, מוצדק או פחות.
בסף הכל סופרו כאן שני סיפורים יפים ומחזקים.
מתי איבדנו את היכולת להנות מזה?
מתי שכחנו שטוב הוא לא פרייאירות?
שלדון לכף זכות היא לא מילה גסה?
עצוב.

על זה כבר אמרתי במקום אחר

סתם קוטרים
הם יקטרו על כל דבר, עכשיו מצאו סיבה. פעם אחרת ימצאו סיבה אחרת

וכמה כעסו עלי
כמו שאמרתי, מי שרוצה לקטר - ימצא (או ימציא...) סיבה לקטר
לא צריך להתרגש

 

[אסתי H]

החברותה של בעלי (של 2 סדרים ביום ) היה חולה בקורונה
בעלי לא נדבק כי שתהם מקפידים מאוד ללמוד עם מרחק ומסיכה
וכן, לשתהם יש זקן.....

וזה עדות? משפחות שלמות היו במלוניות בלי מסכות כשמסביבם בני משפחתם וחולי קורונה רבים נוספים ולא נדבקו