אלו התשובות המובחרות שיצא לי מאשכול זה, ומעוד מקורות:
תודה לכל העונים והמשתתפים!!
הרב זאב ש. תירץ מספר תירוצים נפלאים:
א. כולנו זוכרים את החזרה המשמחת והמרגשת לבתי הכנסת. ובקצרה נזכיר ג' תחושות שאפפו את הציבור, תחושות שהתחדשו דווקא כעת לאור תקופת ההימנעות מההתכנסות בבית הכנסת.
א' שמחה עצומה להתפלל בבית הכנסת. ב' כמה יש להודות על כל פעם שזוכים להתפלל בבית כנסת. ג' חשבון הנפש 'מה זאת עשה אלוקים לנו' ומכח זה חיזוק בכבוד ביהכ''נ.
ומכאן לקושיית הב''י. אחר שנמנעה עבודת ביהמ''ק והדלקת המנורה ע''י היוונים [וכתב הב''ח שבא להם זאת על אשר התרשלו בעבודה]. י''ל שהשמחה וההודאה של היום הראשון באה על:
א – שמחת ההתחדשות של קיום הדלקת המנורה. ב – נתנו אל ליבם כמה יש להודות על כל אפשרות לקיים את הדלקת המנורה ושאר עבודת המקדש. ג – נתנו אל ליבם להתחזק בעבודה [עיי''ש בב''ח] ועשו שמחה על כך.
(כל אחד מאלו הדברים מהווה תירוץ לעצמו)
ב. עוד יש להוסיף שמה שהתבטלו מהמנורה היה משום ההתרשלות בעבודה [כנ''ל מהב''ח] ויש להבין ש'התרשלות' היא תוצאה ישירה של חוסר שמחה וחסרון הכרה בחשיבות הדבר (ב' הנקודות הראשונות הנ''ל) וי''ל שמה שזכו לנס לשלא יתבטלו מן העבודה היה משום שחזרו ומסרו נפש על קיום העבודה (מתוך תיקון הנקודות הנ''ל, וזהו הנקודה הג' דלעיל) וכפי שכתב הב''ח, והביטי של המסירות נפש הזו באה לביטוי ולגמר, בקיום העבודה וההדלקה של היום הראשון ונמצא א''כ שהיום הראשון הוא סיבת הנס של שאר הימים וא''כ ודאי שראוי לקבוע השמחה כבר מן היום הראשון ומיושבת קושיית הב''י.
ג. בשם הסבא מקלם הובא לתרץ כי שמחת היום הראשון באה על מה שהכירו כי הטבע גם נס הוא ומי שאמר לשמן שידלק ביום השני הוא הוא האומר לשמן וידלק ביום הראשון. כמדומה שדברים אלו קיבלו משנה תוקף בתקופה זו. א' כאשר ראינו אפילו בהתפרצות חמורה היו כאלו ש'לא עזר כלום' והם לא נדבקו... ומכאן למדנו [להכיר בחוש] שגם מי שכן נדבק אין זה אלא בהשגחה פרטית מדוקדקת. ב' כאשר ראינו בתקופה היותר אחרונה שהיכלי התורה והתפלה היו פתוחין לרווחה בניגוד מוחלט להוראת השלטונות, למדנו להכיר יותר ויותר שגם כשנסגרו בשעתם בתי הכנסת והישיבות אי''ז בגלל שר או מושל פלוני וכדו' אלא הכל מאתו יתברך... וכמו כן החתונות שעדיין לא זכינו להיותם נערכים כראוי... אי''ז אלא בעוונותינו ומאתו ית' ולא באשמת שום כח אחר ... ח''ו.
ד. עוד יתכן לתרץ על קושיית הב''י בהקדם יסוד ידוע שאין דומה מצוה או לימוד הנעשים בקביעות יום אחר יום, לבין מצוה או לימוד הנערכים ונעשים לפרקים. וא''כ י''ל שלולי היה נעשה הנס נמצא שהדלקה זו שנערכה ביום הראשון הייתה מופסקת ולא היה לה המשך רק לאחר שבוע כשנעשה השמן החדש, ונמצא שהנס של שאר הימים חיזק ורומם את ההדלקה של היום הראשון לדרגא אחרת לגמרי, וכמו כן ההדלקה של היום הראשון הועילה גם ליום השני שלא יהיה הדלקה ראשונה אלא על הדלקה שניה שהיא נעלית יותר [כידוע בעבודת הקל שכל יום מוליד התעלות נוספת על היום שקדם לו] ונמצא שההדלקה של היום הראשון 'מישך שייכא' עם ההדלקה של שאר הימים ומיושב קושיית הב''י.
נקודה זו לכאורה איננה קשורה ישירות ל'קורונה' ותקופתה, אבל מ''מ יש לנו להתעורר מכך על הזהירות [כלפינו וכלפי אחרים, בני הישיבות ועוד...] שע''י הפסק מהלימוד וקיום המסגרת [שנוצר עקב הקורונה] יכול להיווצר נזק רב ולאבד [כמעט] לגמרי את כל הקניין שנרכש בעמל, וד''ל
ה. אחד מתירוצי הב''י הוא ''שלאחר שנתנו השמן בנרות המנורה כשיעור, נשאר הפך מלא כבתחילה וניכר הנס אף בלילה ראשונה" ויש ליתן טעם בכך שהיה צורך שיראה הנס כבר בלילה ראשונה [חוץ מהטעם הפשוט להראות חיבתם כבר מאז], שזהו לצורך שיוכלו כבר מהיום הקודם לידע 'מה יהיה מחר', ולהתחיל את ה'הכנה' למצווה בשמחה וכראוי. תירוץ זה מקבל טעם והרגש מיוחד לאחר תקופת חודש אלול - חודש ה'הכנה דרבה' לכל הימים הנוראים וחגי השמחה הבאים אחריהם – האחרון, שהיה לוטה ב'ערפל סמיך' מה יהיה, איך יהיה, וכו'. חשנו היטב להכיר בטובה זו שיודעים ומכירים כראוי את אשר לפנינו...
ו. הרב משה אהרן ב. תירץ: ידועים דברי הרמב"ן בסוף פרשת בא, "מן הניסים הגדולים והמפורסמים אדם מוודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה"
ועכשיו בתקופת הקורונה, חזינו בהתגלמות דברי הרמב"ן ביתר שאת וביתר עוז, כאדר כל מערכות הטבע והשגרה, אינם מובנים מאיליהם, ומי יודע מה ילד יום, ולמדנו להכיר בניסי הטבע הנסתרים, ולהודות על כל רגע ועל כל יום בחיים העובר עלינו בבריאות ובשמחה בעבודת ה'.
ומעתה אפשר לומר, שגם בבית המקדש, אחר שדלק השמן שבעה ימים נוספים, ראו ישראל והכירו בחוש כי גם היום הראשון אינו טבע ברור כלל, ועצם השמן הדולק נס טבעי גדול מאד הוא בהנהגת ה', וקבעו יו"ט גם על זה, להודות ולהלל על ניסיך הנסתרים שבכל יום עמנו.
תירוצים נוספים שהתקבלו: (חלק על דרך צחות...)
ז. מה נגיף הקורונה אינו נראה - אף טומאת השמן אינה נראית.
וכשם שיש להִשָׁמֵר מן הנגיף, על־אף שאינו גלוי לעינינו - כך, בבחי' 'מדה טובה מרובה', ראוי לקבוע יום נוסף לששון ולשמחה על הנס ה'נסתר'.
ח. בקורונה ראינו את יד ד', שלא הטכנולוגיה או הקידמה הם אלו שמכתיבים לנו את החיים, ואפילו נגיף קטנטן שאינו נראה לעין יכול לשנות סדרי עולם ולשדד מערכות.
ק''ו בחנוכה כשראו את הנס ביום הראשון שגם עצם מציאת פך השמן זה נס, רואים את השגחת השם בעולם.
ט. אחרי תקופה כ''כ ארוכה שמלבד המחלה עצמה ה''איום הגדול'' שריחף מעל כולם היה -סגר, בידוד, וכו'
ונשאלת השאלה בעצם למה? מה כ''כ רע בלהיות בבית?
התשובה היא שכתוב ''או חברותא או מיתותא'' ברגע שאדם מתנתק מהחברה ונמצא לבדו כל הזמן, הוא עלול להגיע למצב שבו יעדיף ח''ו למות.
בחג החנוכה יש מצווה על כל אחד להדליק נרות ולפרסם את הנס אבל אפשר להסתכל על זה בכיוון נוסף.
אחד מנסי המנורה היו שכל נרותיה היו פונים לכיוון השמש, וזה היה דבר מיוחד.
גם עכשיו כשכל אחד מדליק אפילו רק נר אחד בביתו (ולא מתאספים בהמונינו) עדיין כולנו מפרסמים את אותו הנס וחוגגים יחד כל אחד במתכונתו את חג הנפלא הזה. גם אילו שבבידוד וגם אילו שב''ה לא נרותיהם כולם מאירים ומפרסמים את אותו הנס ומייחדים את כולנו יחד בתקופה הלא פשוטה הזו.
י. כתוב בספר מכבים שתיקנו שמונת ימי חנוכה כנגד שמונת ימי חג הסוכות והעצרת, שאותם לא יכלו לחגוג כהלכתם, כשהיו טמונים במערות מפחד היוונים.
צריך לתקן שבחג הפסח שבעז"ה יהיה נקי מקורונה, יהיה אסור לחגוג כל אחד בביתו אלא רק משפחות מורחבות, זכר לזה שבפסח וסוכות היינו בסגר 'איש וביתו'.
יא. היום הראשון הוא להודות ולהלל על שעל אף שפתחנו כבר לפני חודשיים את בתי החינוך והמוסדות כל הערים החרדיות י-ר-ו-ק-ו-ת.