עזרה מחפשת 2 סיפורים המתארים גבורת נפש יהודית מהשואה..

[sol key]

יהודים רבים מסרו נפשם על קידוש ה' בחיים במחנות ובגטאות
אשמח בבקשה לקבל 2 סיפורים המתארים גבורת נפש יהודית​

 

[ליטאי קלאס]

יש ספור מרגש מאוד
היה איזה פילוסופ גדול בזמן השואה (אני חושב שזה היה פרויד)
שאמר שכל בן אדם יש בו את החיה שבו ואין סיכוי להוציא את זה ממנו
(דהיינו כל אדם במקום מסוים הוא לא יהיה בן אדם )
והיה איזה רב אחד בשואה שפרויד עקב אחריו והוא ראה שהוא אדם רב הליכות עדין
לא רב לא דוחף פשוט מושלם
אמר לעצמו אולי הטזה שלי לא נכונה
ויום אחד הגרמנים זרקו חתיכות מרגרינה לאמצע הקהל וכולם רצו ודחפו בשביל להשיג את החתיכת מרגרינה
(הנאצים ימ"ש היה להם אובי לגרום לאנשים להיות חיות)
וגם הרב הזה רץ בשביל להשיג חתיכת מרגרינה
ופרויד מאד שמח ואמר לעצמו הנה פה גילינו את הבהמיות של הרב,
אך לאחר שבועיים הגיע חנוכה והרב הוציא את החתיכת מרגינה והדליק נר חנוכה,
המשמעות היא אדירה יהודי לא אכל שנים כלום
מת מרעב, אבל מעניין אותו דבר אחד - נר חנוכה
רק בעם אחד יש את זה -אשרינו

 

[sol key]

יש ספור מרגש מאוד
היה איזה פילוסופ גדול בזמן השואה (אני חושב שזה היה פרויד)
שאמר שכל בן אדם יש בו את החיה שבו ואין סיכוי להוציא את זה ממנו
(דהיינו כל אדם במקום מסוים הוא לא יהיה בן אדם )
והיה איזה רב אחד בשואה שפרויד עקב אחריו והוא ראה שהוא אדם רב הליכות עדין
לא רב לא דוחף פשוט מושלם
אמר לעצמו אולי הטזה שלי לא נכונה
ויום אחד הגרמנים זרקו חתיכות מרגרינה לאמצע הקהל וכולם רצו ודחפו בשביל להשיג את החתיכת מרגרינה
(הנאצים ימ"ש היה להם אובי לגרום לאנשים להיות חיות)
וגם הרב הזה רץ בשביל להשיג חתיכת מרגרינה
ופרויד מאד שמח ואמר לעצמו הנה פה גילינו את הבהמיות של הרב,
אך לאחר שבועיים הגיע חנוכה והרב הוציא את החתיכת מרגינה והדליק נר חנוכה,
המשמעות היא אדירה יהודי לא אכל שנים כלום
מת מרעב, אבל מעניין אותו דבר אחד - נר חנוכה
רק בעם אחד יש את זה -אשרינו

וואו סיפור מיוחד מאוד
תודה רבה
--
אם יש למשהו עוד סיפור אשמח לקבל

 

[תכנות.sh]

לפני כשבועיים(שנה שעברה), בשבת הגדול, פרסם הרב ישראל מאיר לאו בעיתון "משפחה" מאמר תחת הכותרת "קדיש בפיג'מה", ובו היטיב הרב לאו כדרכו לספר על שבת הגדול לפני 75 שנים במחנה המוות בוכנוולד. אבקש בקצרה להביאו בפניכם: בבלוק הסמוך אליי שהו שני מכרים, חסידי גור, מהעיר פיוטרקוב שבפולין, האב רב לייבל והבן מוישל'ה פשיגורסקי, בן 13. האם נפטרה בדרך למחנה. בשבת הגדול הבחינו יושבי הצריף שהאב חולה מאוד, וכשראו שהוא עתיד להשיב את נשמתו לבורא, הוציאו את מוישל'ה מהצריף כדי שלא יהיה נוכח. אחרי רגע הפטירה חזר מוישל'ה כדי להיפרד מאביו, ולפני שפינו את המיטה החל לצעוק: נכון, אין לוויה, אין קבר, אבל אני הבן ואני חייב לומר קדיש על אבא. מי יכול לתת לי סידור? ניסו להסביר לילד בן 13 שאין סידור במחנה, שיאמר קדיש כשהמלחמה תסתיים, אבל מוישל'ה לא נרגע והחל לבכות. לבסוף ניגש אליו אחד האסירים ואמר לו שאצל מנהל המכבסה היהודי ייתכן שיש סידור; תוודא שאף אחד לא שומע. תבקש ממנו, אולי יסכים.

הלך מוישל'ה למכבסה, התחנן לסידור. מנהל המכבסה, יהודי ממוצא גרמני, יקה, הסביר לו שאין סידורים במחנה, אבל מוישל'ה הרגיש שהוא מסתיר משהו. הוא הכניס את ידו לפיג'מה, נתן למנהל חתיכת לחם שאמור היה להספיק ליום שלם ואמר לו: אני יודע שאסור לצום בשבת, ושבת הגדול עכשיו, אבל כיבוד אב חשוב לי יותר. קח את הלחם הזה ותן לי כמה רגעים בלבד עם הסידור.

המנהל הזקן נשבר ואמר לו: ראה, מוישל'ה, אני כבר זקן. אתה כנראה תצא מפה חי, תאכל את הלחם ותמתין כאן. חזר הכובס עם הסידור, אבל מניין לא היה – הם היו רק שניים. מוישל'ה הצביע על חבל הכביסה, שעליו היו פיג'מות של אסירים, ואמר: בכל פיג'מה כזאת עד אתמול לפני שכיבסת היה יהודי, והוא נהרג ונרצח על קידוש השם. כל פיג'מה כזאת היא חיים. שמונה הפיג'מות, אתה ואני נצטרף למניין.

כעבור עשרות שנים המחנך והרב משה פשיגורסקי נפטר. הרב לאו, שייבדל לחיים טובים וארוכים, הוזמן להספיד. הוא סיפר את הסיפור בהלווייתו ואמר: מוישל'ה, תראה, הילדים שלך עומדים כאן עם סידורים. הם לא צריכים לוותר על לחם – יש לנו גאולה גדולה. ואז עמדו ילדיו בגאון והכריזו: יתגדל ויתקדש שמה רבא. יהי זכרם ברוך ונצור בליבנו לעד. אמן. תודה.

 

[sol key]

לפני כשבועיים(שנה שעברה), בשבת הגדול, פרסם הרב ישראל מאיר לאו בעיתון "משפחה" מאמר תחת הכותרת "קדיש בפיג'מה", ובו היטיב הרב לאו כדרכו לספר על שבת הגדול לפני 75 שנים במחנה המוות בוכנוולד. אבקש בקצרה להביאו בפניכם: בבלוק הסמוך אליי שהו שני מכרים, חסידי גור, מהעיר פיוטרקוב שבפולין, האב רב לייבל והבן מוישל'ה פשיגורסקי, בן 13. האם נפטרה בדרך למחנה. בשבת הגדול הבחינו יושבי הצריף שהאב חולה מאוד, וכשראו שהוא עתיד להשיב את נשמתו לבורא, הוציאו את מוישל'ה מהצריף כדי שלא יהיה נוכח. אחרי רגע הפטירה חזר מוישל'ה כדי להיפרד מאביו, ולפני שפינו את המיטה החל לצעוק: נכון, אין לוויה, אין קבר, אבל אני הבן ואני חייב לומר קדיש על אבא. מי יכול לתת לי סידור? ניסו להסביר לילד בן 13 שאין סידור במחנה, שיאמר קדיש כשהמלחמה תסתיים, אבל מוישל'ה לא נרגע והחל לבכות. לבסוף ניגש אליו אחד האסירים ואמר לו שאצל מנהל המכבסה היהודי ייתכן שיש סידור; תוודא שאף אחד לא שומע. תבקש ממנו, אולי יסכים.

הלך מוישל'ה למכבסה, התחנן לסידור. מנהל המכבסה, יהודי ממוצא גרמני, יקה, הסביר לו שאין סידורים במחנה, אבל מוישל'ה הרגיש שהוא מסתיר משהו. הוא הכניס את ידו לפיג'מה, נתן למנהל חתיכת לחם שאמור היה להספיק ליום שלם ואמר לו: אני יודע שאסור לצום בשבת, ושבת הגדול עכשיו, אבל כיבוד אב חשוב לי יותר. קח את הלחם הזה ותן לי כמה רגעים בלבד עם הסידור.

המנהל הזקן נשבר ואמר לו: ראה, מוישל'ה, אני כבר זקן. אתה כנראה תצא מפה חי, תאכל את הלחם ותמתין כאן. חזר הכובס עם הסידור, אבל מניין לא היה – הם היו רק שניים. מוישל'ה הצביע על חבל הכביסה, שעליו היו פיג'מות של אסירים, ואמר: בכל פיג'מה כזאת עד אתמול לפני שכיבסת היה יהודי, והוא נהרג ונרצח על קידוש השם. כל פיג'מה כזאת היא חיים. שמונה הפיג'מות, אתה ואני נצטרף למניין.

כעבור עשרות שנים המחנך והרב משה פשיגורסקי נפטר. הרב לאו, שייבדל לחיים טובים וארוכים, הוזמן להספיד. הוא סיפר את הסיפור בהלווייתו ואמר: מוישל'ה, תראה, הילדים שלך עומדים כאן עם סידורים. הם לא צריכים לוותר על לחם – יש לנו גאולה גדולה. ואז עמדו ילדיו בגאון והכריזו: יתגדל ויתקדש שמה רבא. יהי זכרם ברוך ונצור בליבנו לעד. אמן. תודה.

תודה רבה
עזרתם לי מאוד!

 

[sol key]

אשמח לקבל עוד סיפורים (עכשיו מעניין לקרוא..)

 

[חני101]

אשמח לקבל עוד סיפורים (עכשיו מעניין לקרוא..)

יש לי כמה קבצים.
תכתבי לי מייל ואשלח לך

 

[אסתרטגיה]

סבתא שלי בשואה
מצאה עגבניה קטנה
זה היה ביום כיפור ולמרות הרעב הנורא
היא לא אכלה את זה
זה רק עבר מיד ליד בדחילו וברחימו
וכל אחד הכניס את העגבניה לפה ליקק
הוציא מהפה והעביר לחברו
וזה היה ממש מסירות נפש!

 

[אסתרטגיה]

ועוד סיפור על סבתא שלי המיוחדת ע"ה
כשבאו הגרמנים לעיירה שלהם בהונגריה ופינו את כל היהודים
היא ניגשה בלי שום פחד למי שהיה נראה לה המפקד האחראי
והיא אמרה לו שישים את כל הסידורים חומשים וכו' בעליית הגג של בית הכנסת
המעשה הזה של לגשת אליו היה כרוך ממש במסירות נפש אמיתית
כי רק למשמע כזה בקשה חצופה הוא יכול לירות בה ולהרוג אותה במקום
אבל למרבה הנס בלי שום הגיון המפקד הגרמני נשבע לה עם יד על הלב
שזה אכן מה שיעשה
בתום השואה חזרה סבתי לעיירה שלהם בהונגריה
הכל היה הרוס ושבור
ורק בעליית הגג של בית הכנסת
שכבו ספרי תורה, חומשים , סדורים וכו'
הכל בשלמות בלי שנגע בזה יד אדם!!!!!!!!!!!
יהיו הסיפורים האלה לעילוי נשמתה
(נפטרה א' אלול תש"פ)

 

[ח גרינברג]

יש לי כמה קבצים.
תכתבי לי מייל ואשלח לך

אשמח לקבל
JBH0011234 שטרודל...