אוי, יותר הפוך מזה לא יכול להיות
בגמרא שם מבואר שאם האב עני, וידו של הבן משגת, לא יפרנסו ממעות צדקה או “מעשר כספים“ שלו, שגנאי הדבר, ותבא עליו מארה, אלא יפרנסנו משלו (רמ“א בשלחן ערוך יורה דעה רמ, הוש“ך שם רנא, ה).
אולם אם אין ידו של הבן משגת, יפרנס את אביו ממעות צדקה שלו, וכן אם יש לו משל עצמו ורוצה להוסיף להם ממעות מעשר אם בלא זה לא הי' מוסיף להם מותר (דרך אמונה הלכות מתנות עניים פרק י ציון ההלכה קב)
ועוד כתב שם בדרך אמונה (נח): ופרנסת אביו ואמו קודם לפרנסת בניו ובנותיו (מעל גיל שש)
ואצטט כאן מכתב שהתפרסם ביתד נאמן
פתרון לחובות ההורים המחתנים
המציאות הקיימת כיום (בין אם היא מוצדקת או לא) היא שרבים הם ההורים שכדי לחתן את ילדיהם נוטלים על עצמם התחייבויות כספיות גדולות, הרבה מעבר ליכולתם. וממילא נאנקים תחת עול החובות הכבד מנשוא.
חושבני שיש פתרון לפחות חלקי לדבר, והוא פשוט ואינו דורש שינוי מוסכמות שנשתרשו בציבור, וקשה מאד לעוקרם, אף שהרוב הדומם חושב שיש לעוקרם. הפתרון נמצא בידי הזוג הצעיר, שבגינו ההורים נאנקים תחת עול החובות. רבים מהזוגות נהנים היום מהכנסה חודשית יפה (ואף אם הבעל אברך, אשתו רואת חשבון או עובדת הייטק וכדומה), והם מקפידים על נתינת מעשר כהלכה, אך אינם יודעים שהלכה מפורשת בשו"ע היא שהורים נצרכים קודמים לכל מטרה אחרת, ולהם יש לתת את כספי המעשר. וכתבו הפוסקים שלמרות שאין לתת את כל מעשרותיו לעני אחד, מכל מקום לאביו חייב לתת את הכל, ואף אם אחרים צריכים לזה יותר מאביו. וכל זה מלבד חיוב הכרת הטוב להורים, שבגללם נקלע למצב בו הוא נמצא.
וכבר עורר על כך בספר פסקים ותשובות יו"ד עמ נ"ח: "וכאן המקום לעורר במה שמצוי שהבנים תורמים למוסדות שונים, ואינם נותנים להורים העניים אשר מתפלשים בעניים, והוא איסור גמור מן הדין".
ויש זוגות שבראותם את מצב הוריהם, מפקידים את כספי מעשרותיהם בגמ"ח המרכזי וכדומה, כדי להימנע מהמצב שבו נמצאים הוריהם, אך חושבני שמדיני קדימה בצדקה, ההורים קודמים.
להערות וקבלת מקורות הלכתיים נוספים ניתן לפנות ishay3155 בגימייל

Reactions: בריסקער תלמיד1 //