דרוש מידע הדרך לנתב בין החוצפה לדיני נפשות. עזרתכם!!

[M.D.R]

בתפילה, שהכל יתקבל בצורה מובנת, נכונה, וסמכותית (?!)

וגם אם לא הצלחת. לא קרה כלום.
העיקר שאת מתעקשת שלא יחזור
לביתך שוב, כשקשה לך להציב לו גבולות.

 

[מטעמים]

לדעתי בכלל לא צריך לדבר ולפתח מודלים חינוכיים עם הילד של השכנים.
מהרגע שהוא מערער על הסמכות ההורית בבית המארח, צריך לפנות אל הילד שלנו ולהגיל לו בנועם וברוגע:
"יענקי, בא תלווה את יונתן לדלת, תגיד לו שלום יפה, הוא צריך ללכת לבית שלו." בשיא הטבעיות.

אין שום צורך להגיד לו כללים, כן ספה, לא ספה, מבחינתו ההורים כאן הם לא בעלי הבית ולכן הוא צריך ללכת מכאן.
אחרי שהוא יצא, אפשר לפנות אל הילד שלנו, ולהגיד לו: "אנחנו מאוד אוהבים אורחים, אבל רק מי שמתנהג יפה יוכל להיות אצלנו" המסר יעבור כבר.. אל תדאגו.

 

[לעניות דעתי]

וזה לא חינוכי להסביר לו שחבר שלו לא מתנהג כמו שצריך (כי אחרי שהוא הלך הייתי צריכה

חינוכי ועוד איך.
אומרים לילד, ככה לא עושים.
כמו שהוא בעצמו עושה את זה, ומעירים לו אחרי כן.

 

[שאפומדיה]

בלת"ק!
באמת חוצפה מזעזעת!
פשוט אומרים לילד כזה על המשפט המזעזע שהוא אמר לך:
"אוקי , זה הכללים של הבית שלנו , מתאים לך אתה מוזמן בשמחה לשחק עם הבן שלי ואפילו לבא כל יום
אבל לפי הכללים שלנו !
לא מתאים לך אתה מוזמן ללכת" . לפתוח לו את הדלת ולהראות לו את היציאה של הבית.

נישמע קשוח!
אבל כן.
כך צריך לנהוג.
גם בשביל הילד שלך זה שווה.
הוא רואה שיש לך סמכות !
תחשבי שהוא רואה שאין לך סמכות בעיני החברים אז למה שיהיה לך סמכות עליו?
וחוץ מיזה הוא בטוח הבין והתבייש שככה החבר ביזה את המילה שלך
אבל יש לחץ חברתי, והוא גם קטן מידיי כדי להביע זאת


המון הצלחות עם הרבה תפילות וסיעתא דישמיא

 

[רעות לוי]

לא הבנתי מה השאלה. מראים לו בצורה יפה את כיוון היציאה מהבית.
יגיב בדמעות? בכעס? אמא שלו תדע מזה מה שבטוח. ובטח היא תפנה אלייך. ואת תסבירי לה. בעדינות, אבל בצורה ברורה והחלטית-שלא היית רוצה שילדך יהיה עד להתנהגות כזו.
על חינוך של ילד לא מוותרים.
צריך להיות נחמדים, ולחייך, ולקבל בסבר פנים יפות וכו'... אבל גם לדעת מתי לשים גבול.
בהצלחה!

 

[בינה אנושית :)]

לא קראתי הכל אבל התשובה היא כך:
בבית הזה אני אומרת מה מותר ומה אסור בבית שלנו
אם זה לא נעים לך
אז חבל לי מאד, כי לא תוכל עכשיו להישאר כאן ולשחק
אולי תבוא בפעם אחרת, כשתזכור את זה"

 

[וייס1]

אז שוב,
תודה רבה!
נשתף אתכם ש-
היום החבר הזה דפק בדלת שוב,
ומכמה דק' אחרי שהוא נכנס, הרגשתי כמו בסופה...
הזכרתי לו את הכללים..
ולאחר שהוא הוציא לי לשון והמשיך לעשות מה שרצה...נאלצתי לשלוח אותו לביתו..
אמא שלו התקשרה קודם, ומה שהיה לה לומר לי , תוך שהיא צוחקת (ואני שמחה שכך..) :
"רואים שאת אמא ל5...עוד לא השתפשפת מספיק, בילד השביעי מפסיקים להתרגש מבלאגן של ילדים..."

ואני בליבי--
האמנם?!

 

[במבונה]

"רואים שאת אמא ל5...עוד לא השתפשפת מספיק, בילד השביעי מפסיקים להתרגש מבלאגן של ילדים..."

רחמנות על אמא שרואה 7 לשונות מכוונים עליה ולא מתרגשת.
משמעת לא קשורה למספר הילדים.
יכול להיות אפי' להיפך שבמשפחות ברוכות ילדים יש יותר משמעת [אולי פחות בשיעורי בית, אבל יותר בכיבוד הורים.]

 

[saryk]

"רואים שאת אמא ל5...עוד לא השתפשפת מספיק, בילד השביעי מפסיקים להתרגש מבלאגן של ילדים..."

ובילד התשיעי? מפסיקים גם להתרגש מדברים יותר חמורים?

 

[וייס1]

ובילד התשיעי? מפסיקים גם להתרגש מדברים יותר חמורים?

אין מה לומר..
גם לה לא היה לי מה לומר..
מלבד להזכיר לעצמי, להתפלל על עצמי, שלא אגיע איי פעם למצב כזה

 

[וייס1]

אני סתם רוצה להעיר את תשומת ליבך,
שיתכן שזו לא אשמת האמא שהילדים כאלו, כי זה אופי.
ואני מתכוונת גם אלייך וגם אליה.
כלומר את לא בטוח אשמה שהילדים שלך לא מתחצפים,
והיא לא בטוח אשמה שהילדים שלה מתחצפים.

כמו שלאחת יש ילדים שקטים יותר, כי זה אופי וסגנון המשפחה,
ולשניה- ילדים חכמים יותר,
לשלישית- חברותיים,
כך לרביעית יש ילדים עדינים,
ולחמישית- ילדים עם יותר תעוזה ודעתנים.

זה נכון שיש לחינום ערך והשפעה, וגם לדוגמא אישית,
השאלה כמה מאמץ משקיעים, וכמה רואים את התוצאות.

יתכן שהילד הזה הרבה יותר מחונך מהילד שלך!
כי את הבן שלך לא היו לך הרבה הזדמנויות לחנך, כמו אמו של האורח.
הוא מחונך הרבה יותר כי כל היום רק מחנכים אותו: אל תתחצף פה, אל תעיז להגיד את זה,
אל תשמיע קולך באזני מבוגרים וכו.

כשאת באה מנקודת מבט כזו, כבר עשית חצי דרך.
עכשיו מה לעשות מול ילדך? זו חצי דרך נוספת.
להבין שיש כל מיני ילדים, ולהתחיל לחנך אותו באמת!
להסביר לו שבבית שלנו לא קופצים, ולא משמיעים חוצפות,
והדיבורים שהילד הגיב לא אמורים להאמר והם מחוץ לתחום,
וכו.

אני מסכימה עם מה שאת אומרת.
שימי לב שבכל האשכול לא הבעתי דעתי על האמא, ואף לא תיכננתי להתקשר לדווח לה,
כי זה לא מרגיש לי מענייני.
הפליא אותי שהיא צחקה שנבהלתי מהחוצפה שלו,
ושהיא מרגישה שאני לא בסדר בסיפור הזה, כי אני אמא לא משופשפת.
אחדד,
הילדים שלי הם לא בובות,
בכלל לא.
ודווקא בגלל זה הלחיצה אותי מאוד ההתנהגות של הילד ההוא..

 

[וייס1]

אבל אולי זו התגוננות שלה?
מה היא תגיד? אשמתי עויתי פשעתי?
מישהי מביעה זעזוע ותדהמה מולה, אז היא מאזנת אותה כדי שלא תתעלף חלילה..
(ולא קראתי את כל האשכול רק את התגובה הראשונה,
אז יש מצב שלא רלוונטי מה שכתבתי..)

מז"א זעזוע ותדהמה מולה?
לא אמרתי לה מילה..
אם את מדברת על התגובה הראשונה -
שאלתי היחידה היתה מה לעשות עם עצמי, בתוור אמא,
שאחראית על חינוך הילד שלי
אני באמת חושבת שאמא לא חייבת להיות אשמה בהתנהגות כזו..
אבל היום היא התקשרה ונורא הצחיק אותה שהתרגשתי מיזה שהבן שלה הוציא לשון..
אז...

 

[וייס1]

אני לא הולכת לדברר מישהי שאני לא מכירה.
אבל נניח הילד שלך הולך לבד למכולת,
או הולך לישון מאוחר,
ואמא אחת מספרת לך את זה,
מה תגיבי?

יש מצב שאחכ היא הלכה לכעוס על הילד בבית..

ויש מצב שהיא אופי שלא מתרגש מזה, ולכן הילדים עושים את זה. לא יודעת.
רק נתתי כיוון נוסף שיכול להיות.
כי לפעמים כשהילדים שלנו מתנהגים ב"ה יפה, קשה לנו להבין אחרים שאיך יתכן שהם מתנהגים שונה..

מסכימה.
ושוב מחדדת,
פתחתי את האשכול מה לעשות כלפי הבית והילד שלי.
בכל מקרה, תודה על ההסבר הרחב, תרם לי מאוד.

 

[הכל בסדר]

מסתבר, שלא משנה בן כמה אתה, תמיד פוגשים בדרך צמתים שלא היית בהם קודם.
יש לי ילד בן 5, ילד טוב, באמת. לא כי הוא לא שובב, הוא פשוט ממושמע, באמת ילד טוב.
היום הגיע שכן לשחק איתו, כייף אמיתי. האחר הצהריים יעבור מהר כנראה.
או שלא.
אחרי עשר דק' הגיע עוד שני שכנים, לא הפריע לי בהתחלה. אדרבא, שיהנו.
אבל אחד מהאחרונים שהגיעו,
הצליח להוציא אותי משלוותי.
לא יכולה לשאת חוצפה, פשוט לא מסוגלת.
ילד בן 6 שאומר לי : "לא באתי לפה בשביל שתגידי לי מה מותר ומה אסור"
ולא. אני לא מרשה לקפוץ על הספות, בשום אופן, גם לא לילדים שלי.
או להתנדנד על כסאות בר, בסוף אני גם המבוגר האחראי, לא?!
להעיף נעליים באויר, עוד ספגתי .
והיו עוד הרבה הפתעות.

אבל לא זה הנושא.

חוץ מיזה שהותשתי (וטרם התאוששתי) ,
אני שוברת את הראש כבר כמה שעות.
אני לא מסוגלת לחשוב שהבן שלי יראה התנהגות כזו, שלא התנהג ככה גם
וזה לא חינוכי להסביר לו שחבר שלו לא מתנהג כמו שצריך (כי אחרי שהוא הלך הייתי צריכה
להסביר לבן שלי שוב שאצלנו לא קופצים על הספה, תוך כדי שהוא שקוע בקפיצות )
והכי גרוע,
שהחבר הזה הודיע שהוא נהנה מאוד, והוא יגיע מחר שוב.

איך ממתנים את זה?
איך??
והכי חשוב, מבלי שהילד/הוריו ירגישו..

אודה לעזתרכם.

וואי ביוםשקראתי מה שכתבת הגיע גם אלי חבר כזה
ילד בן 5 עם הרבה רעיונות שהזכרת
מה עושים?
צריך לרחם או לא?

 

[וייס1]

וואי ביוםשקראתי מה שכתבת הגיע גם אלי חבר כזה
ילד בן 5 עם הרבה רעיונות שהזכרת
מה עושים?
צריך לרחם או לא?

שיקול שלך...
אני הרגשתי היום שאין לי ברירה..

 

[Deleted 66182]

אם זה מצחיק את האמא שבנה הוציא לשון לאמא של חבר שתחפש מארחים אחרים.

 

[נוי]

נזכרתי מה קרה אצלנו בבית.
לא ברמה הזו, אבל משיק.
שהה אצלנו ילד חמד כבן 6. מהסוג עם אולטרה ביטחון עצמי.
(לכמה ימים)
הוא רצה משהו שמבחינה בטיחותית לא יכולתי לאפשר.
אמרתי לו:"אי אפשר" ונימקתי למה.
הילד החל לפתוח אתי במשא ומתן ופשוט להתווכח.
כשאחד מילדי חברו הטוב ובן גילו מאזין לדין ודברים.
הבטתי בו בפליאה: "אצלכם בבית מתווכחים עם אמא כשהיא אומרת לא?" (אמרתי את זה בטון נוסח- אצלכם קופצים מהגג?)
ענה:"כן".
הבטתי בבני: "אצלנו מתווכחים עם אמא אחרי שהיא אמרה לא?!!"
הבן שלי הנהן אחרי: "ברור שלא!"
הויכוח נגמר.
ואני מלמלתי "לעצמי" ש---- הוא ילד צדיק והוא בטוח הבין שגם בבית לא מתווכחים עם אמא".

שורה תחתונה אחרי חיזוק עצמי, כדאי לסגל את הטון של "לא יעלה על הדעת".

 

[וייס1]

נזכרתי מה קרה אצלנו בבית.
לא ברמה הזו, אבל משיק.
שהה אצלנו ילד חמד כבן 6. מהסוג עם אולטרה ביטחון עצמי.
(לכמה ימים)
הוא רצה משהו שמבחינה בטיחותית לא יכולתי לאפשר.
אמרתי לו:"אי אפשר" ונימקתי למה.
הילד החל לפתוח אתי במשא ומתן ופשוט להתווכח.
כשאחד מילדי חברו הטוב ובן גילו מאזין לדין ודברים.
הבטתי בו בפליאה: "אצלכם בבית מתווכחים עם אמא כשהיא אומרת לא?" (אמרתי את זה בטון נוסח- אצלכם קופצים מהגג?)
ענה:"כן".
הבטתי בבני: "אצלנו מתווכחים עם אמא אחרי שהיא אמרה לא?!!"
הבן שלי הנהן אחרי: "ברור שלא!"
הויכוח נגמר.
ואני מלמלתי "לעצמי" ש---- הוא ילד צדיק והוא בטוח הבין שגם בבית לא מתווכחים עם אמא".

שורה תחתונה אחרי חיזוק עצמי, כדאי לסגל את הטון של "לא יעלה על הדעת".

אהבתי! תודה

 

[M.D.R]

אז שוב,
תודה רבה!
נשתף אתכם ש-
היום החבר הזה דפק בדלת שוב,
ומכמה דק' אחרי שהוא נכנס, הרגשתי כמו בסופה...
הזכרתי לו את הכללים..
ולאחר שהוא הוציא לי לשון והמשיך לעשות מה שרצה...נאלצתי לשלוח אותו לביתו..
אמא שלו התקשרה קודם, ומה שהיה לה לומר לי , תוך שהיא צוחקת (ואני שמחה שכך..) :
"רואים שאת אמא ל5...עוד לא השתפשפת מספיק, בילד השביעי מפסיקים להתרגש מבלאגן של ילדים..."

ואני בליבי--
האמנם?!

אני מתפעל מהאנשים שעוד מקשיבים לעצות של אחרים.
ונראה לי שפה אפשר לראות את הרווח הטמון בזה.

 

[א.ש. אמיתי]

אז שוב,
תודה רבה!
נשתף אתכם ש-
היום החבר הזה דפק בדלת שוב,
ומכמה דק' אחרי שהוא נכנס, הרגשתי כמו בסופה...
הזכרתי לו את הכללים..
ולאחר שהוא הוציא לי לשון והמשיך לעשות מה שרצה...נאלצתי לשלוח אותו לביתו..
אמא שלו התקשרה קודם, ומה שהיה לה לומר לי , תוך שהיא צוחקת (ואני שמחה שכך..) :
"רואים שאת אמא ל5...עוד לא השתפשפת מספיק, בילד השביעי מפסיקים להתרגש מבלאגן של ילדים..."

ואני בליבי--
האמנם?!

לא תמיד זה קשור לחינוך של ההורים, ותודו לד' שהילדים שלכם לא כאלו.