התייעצות מלמד שמאיים על ילד בן 7

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #82
אכן.
יש מה לדבר ולערב הורים במקרים מסוימים
אבל מה הקשר למען ה' לאיים בראש העיר?
זה כל כך ילדותי ולא תואם סיטואציה!
מתחשק לי להתקשר לרב'ה הזה ולשמוע את דעתו
יכול להיות שתשמעו אותו מתגלגל מצחוק ואז הוא יספר לכם:
הילדים בכיתה עשו לכלוך רציני בכל הכיתה ואמרתי להם שאני יתקשר לראש העיר שוהא אחראי על הניקיון שיבוא לראות מה הולך כאן ...
והילד הנ"ל אולי קצת תמים אולי קצת פחדן באמת נבהל...
אולי זה היה הסיפור...

מה רוצים ? שהרב'ה ינהל את הכיתה מתוך מחברת תגובות ועונשים???


די לאשכולות הבכייניים הללו
את כל השיח הזה אפשר לסגור על הספסל בגינה או בשיחה עם הגיסה בטלפון בסוף היום
פתאום כאן הכל הולך לדיונים כבדי ראש ומשקל...

אני בתור מורה שעבר קצת אתגרים בבי"ס שהוא ממש לא קלאסי, וזו דברתי.
לא משנה מה היה שם, אם הסיפור נכון והרבה מודה בזה מדובר בסמרטוט. זריקת סמכות על ראש העיר כי הוא לא מצליח להתמודד? מה זה השטויות האלו.
מה גם שאיום כזה מהר מאוד מתמוסס ואז לא הרווחת כלום.
מה שהילד עשה אם עשה חייב להיות מטופל ללא קשר.
לא הבנתי
האשכול הוא מתוך דאגה לילד על הבהלה
או מתוך דאגה לרב'ה שלא מצליח להפעיל סמכות בכיתה????
 
  • הוסף לסימניות
  • #83
כולם מגיבים לסיפור כששמעו רק את הצד של האמא !!!!!
זה לא תקין !!!
בתור מורה אני שמחה (באמת !!!!) לכל התגובות כאן
אבל שיהיו אובייקטיביות !!!!
נשמח שהסיפור יוצג במלואו !!!!
רבה' אם אתה קורא את זה נשמח שתספר לנו את הצד השני:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #84
די לאשכולות הבכייניים הללו
את כל השיח הזה אפשר לסגור על הספסל בגינה או בשיחה עם הגיסה בטלפון בסוף היום
פתאום כאן הכל הולך לדיונים כבדי ראש ומשקל...
יתכן שאתה צודק
אבל טוב לשתף על עצם המעשה
ותשועה ברוב יועץ
 
  • הוסף לסימניות
  • #87
בלת"ק
הייתה איזו סייעת בכיתה שלימדתי שאמרה לתלמידים "אני מצלמת אותך ושולחת לאמא שלך" ותוך שנייה הם חזרו למוטב (ותוך 5 דקות חזרו לסורם וחוזר חלילה)
טוב, אז אני בבית אומרת לילדים אני הולכת לשים כאן מצלמה כדי שיהיה לכם מעניין לראות אם אתם מכירים את הילדים האלה....
 
  • הוסף לסימניות
  • #88
זה בסדר שהמלמד מאיים על הילד שהוא יתקשר לעירייה, והם יבדקו במלצמות וכו' וכו'??


הוא מספר לו סיפור שלראש העיר יש מלא מצלמות והוא רואה את כל מה שקורה בחיידר, והוא יתקשר אליו וישאל אותו.
רק אני לא כ"כ התרגשתי מהסיפור???
דרך אגב...כל מי שטען חוסר סמכות של המלמד,כנראה בכלל לא קרא,וכבר רץ להגיב......
המלמד לא טען שראש העיר יטפל בילד בגלל שהרבה לא יכול[וזה חוסר סמכות....]
אלא שראש העיר יבדוק במצלמות....כנראה שהמלמד לא ראה בדיוק מה קרה,ומי עשה,והילדים כמובן מתנערים מאשמה,אז המלמד איים שהוא יבדוק במצלמות[ופה הילד התחיל לרעוד]....
 
  • הוסף לסימניות
  • #89
ובמקומם מגיעים הרבה פעמים אנשים מפח הזבל של האנושות והרי לנו התוצאות
אין אנשים ב"פח הזבל של האנושות"...
לא מתבטאים כך על יצור אלוקי שהוא חלק אלוה ממעל ונשמתו חצובה מתחת כסא הכבוד...
בבקשה לשמור על פרופורציה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #90
נשמע שהמורה פשוט ניסה להציב גבול, גם אם בחר ניסוח קצת מוגזם. הרבה פעמים זה בא מתסכול.
יש מצב שמדובר בילד שמצריך 'כוחות מיוחדים' ביום-יום?! זה לא מצדיק כל תגובה, אבל לפעמים זה מסביר את רמת הדרמטיות.
חנוך לנער על פי דרכו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #91
בבית בריא השיח על צוות חינוכי צריך להיות חיובי וילד גם חייב לדעת שההורים מצפים ממנו להיות ממושמע.
הרי אנחנו שולחים את הילדים למוסד החינוכי מבחירה ולא בכח, ילד שמקבל בבית הרגשה שהצוות לא בסדר בוודאי שלא יהיה ממושמע.

חשוב להדגיש אני לא עובדת בחינוך ועוסקת רק בחינוך ילדיי הפרטיים
 
  • הוסף לסימניות
  • #92
טוב, אז אני בבית אומרת לילדים אני הולכת לשים כאן מצלמה כדי שיהיה לכם מעניין לראות אם אתם מכירים את הילדים האלה....
מקווה שהם לא אומרים לך בחזרה שהם יצלמו אותך לראות אם את מזהה את האישה הזאת
:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #94
ואני, שאלה קטנה...

למה לשקר לילד ???
למה לנצל תמימות של ילד טהור ולגרום לו בגיל כל כך צעיר לאבד אמון ???
למה לנרמל לילד תופעה של שקר ע"מ להשיג מטרה ???
(ולא שילדים לא חושבים לפעמים על הרעיון לשקר... אני מדבר על הנירמול, על הדוגמא האישית, על התופעה שגם מבוגרים ואפי' המלמד משקר)

(וזה ממש לא משנה מה הילד עשה, ולכך שהובא כאן רק גרסתה של האמא...)

לגופה של שאלה: אם חוצמיזה הכל בסדר והילד מרוצה - אפשר להתקשר למלמד ולספר לו עד כמה הילד נהנה בתלמוד תורה...
את הסיפור על ראש העיר תקחו לחומר למחשבה (אבות ב, א).
לא רואה תועלת בדיווח.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #95
כמחנך כבר יותר מעשור אני יכול לסכם: תפתרו את הבעיות של ההורים, רוב הבעיות של הילד ייפתרו.
1. תפקידו של המחנך הוא לא לנסות לפתור לילד את הבעיות.
2. תפקידו של המחנך הוא להיות שליח נאמן של ההורים.
3. אני כבן להורי וכאב לילדיי, מעדיף את הבעיות שנגרמו לי מהוריי ושאני גורם לילדיי על פני הבעיות שהמלמדים עם הכוונה הטובה גורמים מבלי משים על מנת לפתור לנו את הבעיות...
4. הפתרון (לדבריך), בית ילדים במודל קיבוצי.
5. התגובה היא לגופם של דברים ולא ח"ו להטיל דופי במלאכתך שאתה בוודאי מבצע נאמנה...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #96
השאלה איננה מה הילד עשה או לא עשה.
המלמד והילד לא באים כאן למשפט, האם הילד עשה משהו מספיק גרוע כדי לאיים עליו ככה או לא.
יש כאן שאלה הרבה יותר בסיסית - האם דבר כזה הוא ליגטימי בחינוך או לא.
כי יש שיטות שאין מקום להשתמש בהם בחינוך.

ויותר מזה - מהי המטרה של המלמד? האם המטרה שלו היא לחנך את הילד כראוי, לגדל ילד בריא בנפשו, שמפנים מה טוב ומה לא, או שהמטרה של המלמד היא להפחיד כדי לקנות שקט, ולא מעניין מה ההשלכות החינוכיות והנפשיות על הילד.

אז באיומים כאלה של מצלמות מעקב אצל ראש העיר, יש כאן כמה דברים:

1. שקר. מלמד שנותן דוגמא אישית לשקרים פושע בחינוך. באיזשהו שלב הילדים ידעו שזה שקר, והיהדות בנויה על אמת.

2. איבוד אמון במחנך. זה המשך של הנקודה הקודמת. ילד מאמין למלמד, נכנס לפחד, כפי שהאמא ספרה, וכשיתגלה לו, וזה יתגלה, שכל הסיפור מומצא והמלמד סתם עבד עליו, הוא ירגיש מרומה ויאבד אמון.
וככל שהוא יותר נלחץ מהאיום הזה, ככה העלבון ואיבוד האמון יהיה גדול יותר.
שום שקט שנקנה על ידי הפחדה שקרית כזו לא שווה את העלבון וחוסר האמון של ילד במחנך שלו, ולפעמים במחנכים בכלל.

3. עצם ההפחדה הזו היא נזק נפשי לילד. נכון שכולנו צריכים להפנים שיש עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשינו בספר נכתבים. ובכל זאת, ילד שמאמין שכל הזמן איזה ראש עיר מאיים עוקב אחרי כל מעשה שלו וכל מילה שלו בכל מקום, ויש לו כל הזמן תחושה שמתבוננים בו, זה לגמרי לא בריא.

4. ילד שעשה משהו שלילי, צריך לקבל תגובה בהתאם, ולא לעשות לו עינוי הדין. משהו מעורפל ומתמשך כזה, של נבדוק במצלמות, ונראה.
לא ידוע מה, לא ידוע מתי, האם יבוא עונש? לא יבוא? האם הוא עשה משהו? לא עשה? האם כבר מצאו? עדיין מחפשים? כל הזמן להיות במתח ובאי ודאות.

ככלל, הפחדה היא לא חינוך. הפחדה לפעמים עוזרת לחינוך, ולפעמים גורמת נזק יותר גדול מהתועלת, גם כשמדובר על אמת. לכן צריך לשקול טוב מה וכמה ואיך.
שקר וניצול אמון של ילד תמים כדי לאיים עליו - הוא תמיד שלילי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #97
תפקידו של המחנך הוא לא לנסות לפתור לילד את הבעיות.
צודק מליון אחוז.
כשהילד ירביץ לחבר אני אשב מהצד כי אין תפקידי לפתור לו את הבעיות ולהבין מאין הן נובעות. (מהאבא הביקורתי)
תפקידו של המחנך הוא להיות שליח נאמן של ההורים.
לגמרי.
לצערי חצי מן ההורים בטוחים שהמלמד הוא לא "שליח" אלא "עבד".
כלומר לעשות את הדברים דווקא בדרכם ועל פי איך שהם חולמים. (35 דעות שכל אחד רוצה שהכיתה תתנהג על פי רוחו בדיוק, שהרי המלמד הוא שליח "שלי").
הפתרון (לדבריך), בית ילדים במודל קיבוצי.
הפיתרון לדבריי, הוא לסמוך יותר על המלמד, ולהבין ש(לרוב)לא מדובר במטומטם שנדבק לבן שלכם ומעוניין להציק לו.
לכל הפחות לזכור שההורים והמלמד מתנהגים אל הילד בערך אותו הדבר, רק שלהורים אין מי שיתקשר ויצעק עליהם.
התגובה היא לגופם של דברים ולא ח"ו להטיל דופי במלאכתך שאתה בוודאי מבצע נאמנה...
גם אני, יצאתי קצת עוקצני, אבל התכוונתי לגבי המצב, לא לגבי האישז שכתב.

לסיכום:
הורים יקרים, אפילו בן הזוג שלכם לא מצליח לעמוד בכללים שלכם.
אם הילד חוזר שבור מידי יום, אולי צריך לבדוק, אבל אם יום אחד המלמד לא הצליח לעמוד במידותיו של ר' חיים קנייבסקי, אין צורך לשפוך זעם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #98
לסיכום:
הורים יקרים, אפילו בן הזוג שלכם לא מצליח לעמוד בכללים שלכם.
אם הילד חוזר שבור מידי יום, אולי צריך לבדוק, אבל אם יום אחד המלמד לא הצליח לעמוד במידותיו של ר' חיים קנייבסקי, אין צורך לשפוך זעם.
נראה לי יותר מדוייק...
לסיכום:
הורים יקרים, אם תהיו אמתיים עם עצמכם, אפילו אתם לא מצליח לעמוד בכללים שלכם.
אם הילד חוזר שבור מידי יום, אולי צריך לבדוק, אבל אם יום אחד המלמד לא הצליח לעמוד במידותיו של ר' חיים קנייבסקי, אין צורך לשפוך זעם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #99
איומים מגיעים מחולשה.
ככל שאתה יושב טוב יותר על הכסא והסמכות שלך ברורה - אתה צריך פחות איומים.
וכמובן שילדים צריכים סמכות שמאפשרת אווירה נעימה.

אבל אכן חשוב לשמוע את המלמד.
ילדים משתפים אותנו במה שהם חווים מנקודת המבט שלהם.


מכירים את הסכם ההורים עם הגננת?
את, הגננת, אל תאמיני למה שהילד מספר עלינו, ההורים.
ואתם, ההורים, אל תאמינו למה שהילד מספר עלי, הגננת.
 
אבל אם יום אחד המלמד לא הצליח לעמוד במידותיו של ר' חיים קנייבסקי, אין צורך לשפוך זעם.
כולנו בני אדם - מלמדים והורים - כולנו טועים וכולנו נכשלים מידי פעם, וגם נקלעים למצבים מאתגרים במיוחד, שלמישהו מבחוץ קשה להבין.
הבעיה הגדולה כאשר לוקחים טעות או כישלון ועושים ממנו 'משנה חינוכית' .
א' ב' זה להכיר ולהיות מודע לכך שתגובה כזו או אחרת נגרמה מחולשה אנושית, והיא בעצם מזיקה, ולא להפוך את זה לצודק בכל מחיר.
ולאחר מכן לקחת אחריות. זה אומר לנסות לתקן את הנזק, ולרוב יש איך לתקן, ולפעמים צריך גם להתנצל.
זכור לי מלמד גדול, ירא שמים, שהשקיע את לבו ונפשו בחינוך הילדים, וקיבל הרבה מאוד הערכה. וכשפעם נאמרה לו איזו הארה בצורה יפה על משהו שקרה, הוא הודה על כך בצורה מיוחדת.
מלמד כזה ככלל - לא יקבל תגובות נזעמות!

מעבר לזה, צריך להבין שיש דברים שילד נפגע הרבה יותר ממלמד מאשר מהורה. זה סוג יחסים שונה.
ועוד נקודה: הורה הוא כל אחד שד' נתן לו ילדים. לא בוחרים הורים.
מלמד אמור להיות רק מי שמתאים לכך.
גם מי שמתאים ודאי שאיננו מלאך, והורים צריכים להבין את זה ולקחת בחשבון את האתגר הגדול של ניהול כתה כהלכה, ולדון לכף זכות.
אבל בכללי, מלמד אמור להתאים לתפקיד שלו, ואם אין לו הבנה בלחנך ובללמד - הוא לא אמור להיות מלמד!

כאמור עיקר הנזק הוא ב'משנות חינוכיות' מזיקות, שבאות או מחוסר הבנה בתחום, או מהצדקה שלאחר מעשה. וחוסר הענווה להודות שנעשתה כאן טעות, וצריך לתקן.
וכמו שאמר לי פעם מלמד, שלרבה אסור אף פעם לפייס ילד! וזה היה לאחר שנעשה לילד עוול גדול מאחר שטעו בו.
ב"ה אחרי איזה זמן הוא עבר לעבוד במשהו שלא קשור לנשמות רכות, שמותר לדידו לפגוע בהם קשות, אך אסור לפייס כאשר זו היתה פגיעה בטעות.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה