דרוש מידע אבא? אמא? הורים לקטנטנים? קדימה! כנסו והביעו דעתכם!

  • הוסף לסימניות
  • #61
הכל תלוי איזה מעון
שהייתי בחורה עבדתי במעון מושלם, הלוואי שיכולתי לשים את הילד שלי שם
וגם מטפלת פרטית שמקבלת הרבה כסף, לא בהכרח יותר טובה
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
לא קראתי פה את כל התגובות, בתור גננת בבית שאוהבת ילדים ויותר נכון לומר משוגעת על ילדים ומשקיעה בהם ים של חום ואהבה מסירות שלא רואים בשום מקום אחר...:), אני יכולה לומר לך שהתכנון שלי שהילדים שלי (כרגע תינוקות קטנים) יהיו אצלי בגן אמא, לא מסוגלת לשלוח אותם לגן או למטפלת בגיל שהם עדיין לא בחוק חינוך חובה, מכירה אישית מישהי שעושה ככה ולילדים שלה הכי טוב שבעולם, נכון שאם ארגיש שיש להם כן צורך ללכת לגן מחוץ לבית, אחשוב על זה, אבל זה אחד החלומות שלי, ואני הולכת להגשים את זה בעז"ה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
לא קראתי פה את כל התגובות, בתור גננת בבית שאוהבת ילדים ויותר נכון לומר משוגעת על ילדים ומשקיעה בהם ים של חום ואהבה מסירות שלא רואים בשום מקום אחר...:), אני יכולה לומר לך שהתכנון שלי שהילדים שלי (כרגע תינוקות קטנים) יהיו אצלי בגן אמא, לא מסוגלת לשלוח אותם לגן או למטפלת בגיל שהם עדיין לא בחוק חינוך חובה, מכירה אישית מישהי שעושה ככה ולילדים שלה הכי טוב שבעולם, נכון שאם ארגיש שיש להם כן צורך ללכת לגן מחוץ לבית, אחשוב על זה, אבל זה אחד החלומות שלי, ואני הולכת להגשים את זה בעז"ה!
כל הכבוד, בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
אני בעצמי נחשפתי באופן אישי למטפלת שיש לה סוג של מעון בבית, ההורים סמכו וסומכים עליה ביותר, אבל אני שעבדתי אצלה בקומה השניה של הבית, לא ביחד איתה, כאבתי וכואבת את מה שהתינוקות והפעוטות האלו עוברים, זה אמיתי ביותר, באזור הכי חרדי שתמצאו בארץ, איך אומרים? בתוך הטשולנט...
דבר ראשון, הילדים בתוך העגלה קשורים כל היום ורק חצי שעה לפני שההורים באים לאסוף אותם הם על הרצפה סוף כל סוף משוחררים אחרי שעות של צרחות והתפתלויות בחדרים סגורים עם מזגן (היא אמרה שהיא שמה מזגן כדי שהשכנים לא ישמעו את הצרחות...., זה גם בקומה גבוהה כך שיחסית מי שלא נמצא באותו בית או מאחורי הדלת לא שומע) אני לא אלאה אתכם באיך שהילדים אוכלים אם בכלל... אני אישית ניסיתי לטפל בסיפור הזה אבל רק זמני זה עזר, היום כבר לא.... :(
אני לא אספר לכם איך המטפלת מעבירה את השעות הארוכות...
עד היום יש לי נקיפות מצפון לגבי ילדים שיכולתי להציל אבל פחדתי ממנה.... אז אתם מבינים איזה טיפוס שהיא...
הכל כאן אמיתי לגמריי וכואב ביותררררר

לא באתי לומר שכל המטפלות ככה, אבל כבדהו וחשדהו...
ואין כמו אמא בעולם!, אין לאמא תחליף!
והכי מקומם וכואב שקראתי עליה פעם כאן בפרוג המלצה חמה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
והכי מקומם וכואב שקראתי עליה פעם כאן בפרוג המלצה חמה!
איך זה יתכן שאנשים מבררים על מטפלת ומקבלים המלצות חמות, והאמת שונה לחלוטין? איך זה שאצלנו כל אחד יודע מה קורה בתוך הקישקע'ס של השני , ולמרות הכל אנו שומעים סיפורים מסמרי שיער?
לתומי חשבתי שרק בציבור הכללי קיימים סיפורים על התעללות מצד מטפלות, אבל אצלנו כאנשים עם יראת שמים בנוסף לעובדה שההמלצות על מטפלות עוברות מפה לאוזן - הסיפור הוא שונה, אבל מסתבר שגם אצלנו יש עוד מה להתקדם בעניין.
מקווה שזה רק בשוליים.:unsure:
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
אני בעצמי נחשפתי באופן אישי למטפלת שיש לה סוג של מעון בבית, ההורים סמכו וסומכים עליה ביותר, אבל אני שעבדתי אצלה בקומה השניה של הבית, לא ביחד איתה, כאבתי וכואבת את מה שהתינוקות והפעוטות האלו עוברים, זה אמיתי ביותר, באזור הכי חרדי שתמצאו בארץ, איך אומרים? בתוך הטשולנט...
דבר ראשון, הילדים בתוך העגלה קשורים כל היום ורק חצי שעה לפני שההורים באים לאסוף אותם הם על הרצפה סוף כל סוף משוחררים אחרי שעות של צרחות והתפתלויות בחדרים סגורים עם מזגן (היא אמרה שהיא שמה מזגן כדי שהשכנים לא ישמעו את הצרחות...., זה גם בקומה גבוהה כך שיחסית מי שלא נמצא באותו בית או מאחורי הדלת לא שומע) אני לא אלאה אתכם באיך שהילדים אוכלים אם בכלל... אני אישית ניסיתי לטפל בסיפור הזה אבל רק זמני זה עזר, היום כבר לא.... :(
אני לא אספר לכם איך המטפלת מעבירה את השעות הארוכות...
עד היום יש לי נקיפות מצפון לגבי ילדים שיכולתי להציל אבל פחדתי ממנה.... אז אתם מבינים איזה טיפוס שהיא...
הכל כאן אמיתי לגמריי וכואב ביותררררר

לא באתי לומר שכל המטפלות ככה, אבל כבדהו וחשדהו...
ואין כמו אמא בעולם!, אין לאמא תחליף!
והכי מקומם וכואב שקראתי עליה פעם כאן בפרוג המלצה חמה!
איך זה יתכן שאנשים מבררים על מטפלת ומקבלים המלצות חמות, והאמת שונה לחלוטין? איך זה שאצלנו כל אחד יודע מה קורה בתוך הקישקע'ס של השני , ולמרות הכל אנו שומעים סיפורים מסמרי שיער?
לתומי חשבתי שרק בציבור הכללי קיימים סיפורים על התעללות מצד מטפלות, אבל אצלנו כאנשים עם יראת שמים בנוסף לעובדה שההמלצות על מטפלות עוברות מפה לאוזן - הסיפור הוא שונה, אבל מסתבר שגם אצלנו יש עוד מה להתקדם בעניין.
מקווה שזה רק בשוליים.:unsure:
מחריד!!!
על מקרים כאלו דיברתי, שההורים לא יכולים לדעת מה קורה עם הילד כי אינו יכול להביע ולספר....
לדעתי, ילד עד גיל שנה מקומו בבית עם אמא,
אה, יש אילוצים? אוקי, אין ברירה, אך תבררו היטב היטב, ותפתיעו באמצע היום- מחכות לכם הרבה הפתעות, לא בהכרח נעימות....
ורק אל תגידו בהתלהבות שזו טובת הילד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
וואי וואי
איזו הגזמה
ילד מגיל 3 חודשים צריך מסגרת? וזה הכי טוב לו??
לא נשמע לי בכלל
אני שמחה שאת ככה שלמה ורגועה עם עצמך
אבל אין כמו להיות עם אמא עד גיל שנה אין פה ספק בכלל
אין ברירה נשים עובדות אז זו המציאות אבל אל תהפכי אותה לכתחילה..
היית פעם במעון בתינוקיה בזמן האוכל?
תהיי פעם ותביני
נכון מאוד!
בגיל גדול, אכן ילד זקוק לחברה ולפעילויות,
לא מתחת לגיל שנה פלוס
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
בלת״ק

הילדים האפריקנים חיים בעוני מחפיר.
הם גרים בפחונים זעירים או בבתים פצפוניים עשויים בוץ,
אין להם שירותים או מקלחת בבית,
אין להם בבית מכונת כביסה או מקרר ואפילו לא תנור,
הם אוכלים ארוחה אחת ביום,
משחקים בזבל ובמי ביוב,
לבושים בבגדים יד חמישית שנראים סבירים במקרה הטוב, והרבה פחות מכך במקרה הפחות טוב, ולרוב אלו הבגדים היחידים שלהם,
עם נעליים או יחפים זו שאלה יומיומית,
כמות הצעצועים שלהם שואפת לאפס או עומדת על אפס,
הם לומדים בבתי ספר המרוחקים מביתם 5 ו-10 קילומטר, והם צועדים לשם יום-יום בחום ובקור, בגשם ובשמש. כן, הרבה פעמים יחפים. ולא, לא מדובר בבתי ספר מרווחים המעניקים ארוחות משביעות ומזינות, מדובר בבתי ספר מוזנחים בלי תנאים סניטריים בסיסיים.
והרשימה עוד ארוכה…
והם שמחים ומאושרים, ולא חיים עם שום טראומות.

בסוף הכל ענין של תפיסה. הדור חלש כי מחלישים אותו. אז נכון שיש מציאות מסוימת שבה אנו חיים הגורמת לנו להיות חלשים יותר. אנחנו חיים בתוך עולם מודרני שמתאמץ בכל יום לגרום לחיים הגשמיים שלנו להיות נוחים וקלים יותר, אנחנו חיים בעולם שיש בו מקרר ומזגן ומכונת כביסה ושירותים ומקלחת ובגדים וכו׳, וכמובן שלא אמורים להילחם נגד זה ולהמשיך לחיות כמו שחיו אלפי שנים. אבל המבט על איך שחיו אלפי שנים ועל איך שחיים גם כיום בחלק ענק מהעולם (ובעצם רוב העולם), עשוי לתת מעט פרופורציות ואולי להפחית מרמת המגננה שההורים עוטפים את ילדיהם בו.

ושיהיה ברור, חום, אהבה, הכלה, הקשבה, עידוד ותמיכה וכו׳ וכו׳ המוענקים בצורה מאוזנת ובריאה (ואין כאן המקום להאריך) אינם מיותרים בשום צורה. הם נחוצים כחמצן ואוויר לנשימה, לכל אדם ובפרט לילדים.
הכוונה היא לתנאים הגשמיים. היום הורים רבים נזעקים אם ה״צמר גפן״ שלהם נפל וקיבל מכה, מוודאים שארון הצעצועים שלו עמוס עד להתפקע, דואגים שלא יהיה רגע אחד שבו לא יהיה משהו לאכול בהישג יד באותה שניה, וכמובן נותנים יחס מלא לכל רטינה הכי קלה מצד הילד.
וכל זה נכון שבעתיים בקרב הורים טריים.

זה טבעי ומובן שהורים בעולמנו חיים כך, אבל אנחנו חייבים להבין שעטיפה ומגננת יתר לא רק שאינה מגינה על הילד, אלא מזיקה לו מאוד. ומי הם אלו שמזיקים? דווקא ההורים האוהבים עם הכוונות הטובות.
עלינו להרפות קצת ולתת לילד להיפגש עם החיים (בצורה מבוקרת ואחראית כמובן).
 
נערך לאחרונה ע"י מנהל:
  • הוסף לסימניות
  • #69
בלת״ק

הילדים האפריקנים חיים בעוני מחפיר.
הם גרים בפחונים זעירים או בבתים פצפוניים עשויים בוץ,
אין להם שירותים או מקלחת בבית,
אין להם בבית מכונת כביסה או מקרר ואפילו לא תנור,
הם אוכלים ארוחה אחת ביום,
משחקים בזבל ובמי ביוב,
לבושים בבגדים יד חמישית שנראים סבירים במקרה הטוב, והרבה פחות מכך במקרה הפחות טוב, ולרוב אלו הבגדים היחידים שלהם,
עם נעליים או יחפים זו שאלה יומיומית,
כמות הצעצועים שלהם שואפת לאפס או עומדת על אפס,
הם לומדים בבתי ספר המרוחקים מביתם 5 ו-10 קילומטר, והם צועדים לשם יום-יום בחום ובקור, בגשם ובשמש. כן, הרבה פעמים יחפים. ולא, לא מדובר בבתי ספר מרווחים המעניקים ארוחות משביעות ומזינות, מדובר בבתי ספר מוזנחים בלי תנאים סניטריים בסיסיים.
והרשימה עוד ארוכה…
והם שמחים ומאושרים, ולא חיים עם שום טראומות.

בסוף הכל ענין של תפיסה. הדור חלש כי מחלישים אותו. אז נכון שיש מציאות מסוימת שבה אנו חיים הגורמת לנו להיות חלשים יותר. אנחנו חיים בתוך עולם מודרני שמתאמץ בכל יום לגרום לחיים הגשמיים שלנו להיות נוחים וקלים יותר, אנחנו חיים בעולם שיש בו מקרר ומזגן ומכונת כביסה ושירותים ומקלחת ובגדים וכו׳, וכמובן שלא אמורים להילחם נגד זה ולהמשיך לחיות כמו שחיו אלפי שנים. אבל המבט על איך שחיו אלפי שנים ועל איך שחיים גם כיום בחלק ענק מהעולם (ובעצם רוב העולם), עשוי לתת מעט פרופורציות ואולי להפחית מרמת המגננה שההורים עוטפים את ילדיהם בו.

ושיהיה ברור, חום, אהבה, הכלה, הקשבה, עידוד ותמיכה וכו׳ וכו׳ המוענקים בצורה מאוזנת ובריאה (ואין כאן המקום להאריך) אינם מיותרים בשום צורה. הם נחוצים כחמצן ואוויר לנשימה, לכל אדם ובפרט לילדים.
הכוונה היא לתנאים הגשמיים. היום הורים רבים נזעקים אם ה״צמר גפן״ שלהם נפל וקיבל מכה, מוודאים שארון הצעצועים שלו עמוס עד להתפקע, דואגים שלא יהיה רגע אחד שבו לא יהיה משהו לאכול בהישג יד באותה שניה, וכמובן נותנים יחס מלא לכל רטינה הכי קלה מצד הילד.
וכל זה נכון שבעתיים בקרב הורים טריים.

זה טבעי ומובן שהורים בעולמנו חיים כך, אבל אנחנו חייבים להבין שעטיפה ומגננת יתר לא רק שאינה מגינה על הילד, אלא מזיקה לו מאוד. ומי הם אלו שמזיקים? דווקא ההורים האוהבים עם הכוונות הטובות.
עלינו להרפות קצת ולתת לילד להיפגש עם החיים (בצורה מבוקרת ואחראית כמובן).
מתחברת לדברים
אני גם נגד עטיפת יתר בצמר גפן
אבל אין קשר למסגרות לגיל הרך
לשים 18 תינוקות צרחנים בחלל אחד וכולם צריכים לאכול ולישון באותם זמנים זה לא חישול אלא זה חוסר ברירה שנובע אגב מהמצב בעולם המערבי כיום שאמא לא בבית עד 4 במקרים רבים.
אין שום הקבלה לילדים מחושלים ולא מפונקים ורוטנים באפריקה..
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
איך זה יתכן שאנשים מבררים על מטפלת ומקבלים המלצות חמות, והאמת שונה לחלוטין? איך זה שאצלנו כל אחד יודע מה קורה בתוך הקישקע'ס של השני , ולמרות הכל אנו שומעים סיפורים מסמרי שיער?
לתומי חשבתי שרק בציבור הכללי קיימים סיפורים על התעללות מצד מטפלות, אבל אצלנו כאנשים עם יראת שמים בנוסף לעובדה שההמלצות על מטפלות עוברות מפה לאוזן - הסיפור הוא שונה, אבל מסתבר שגם אצלנו יש עוד מה להתקדם בעניין.
מקווה שזה רק בשוליים.:unsure:
הסיפור העגום שהיא חברה של ההורים ומתחנפת אליהם עד שהדלת נסגרת... ראיתי את זה במו עיני :(
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
מחריד!!!
על מקרים כאלו דיברתי, שההורים לא יכולים לדעת מה קורה עם הילד כי אינו יכול להביע ולספר....
לדעתי, ילד עד גיל שנה מקומו בבית עם אמא,
אה, יש אילוצים? אוקי, אין ברירה, אך תבררו היטב היטב, ותפתיעו באמצע היום- מחכות לכם הרבה הפתעות, לא בהכרח נעימות....
ורק אל תגידו בהתלהבות שזו טובת הילד!
כל מילה
ואני אמא לארבעה כבר 8 שנים אז לא תגידו שאני אמא טריה מגוננת
זה דבר לא טבעי וזה רק צורך הדור
לא לכתחילה בכלל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
אני בעצמי נחשפתי באופן אישי למטפלת שיש לה סוג של מעון בבית, ההורים סמכו וסומכים עליה ביותר, אבל אני שעבדתי אצלה בקומה השניה של הבית, לא ביחד איתה, כאבתי וכואבת את מה שהתינוקות והפעוטות האלו עוברים, זה אמיתי ביותר, באזור הכי חרדי שתמצאו בארץ, איך אומרים? בתוך הטשולנט...
דבר ראשון, הילדים בתוך העגלה קשורים כל היום ורק חצי שעה לפני שההורים באים לאסוף אותם הם על הרצפה סוף כל סוף משוחררים אחרי שעות של צרחות והתפתלויות בחדרים סגורים עם מזגן (היא אמרה שהיא שמה מזגן כדי שהשכנים לא ישמעו את הצרחות...., זה גם בקומה גבוהה כך שיחסית מי שלא נמצא באותו בית או מאחורי הדלת לא שומע) אני לא אלאה אתכם באיך שהילדים אוכלים אם בכלל... אני אישית ניסיתי לטפל בסיפור הזה אבל רק זמני זה עזר, היום כבר לא.... :(
אני לא אספר לכם איך המטפלת מעבירה את השעות הארוכות...
עד היום יש לי נקיפות מצפון לגבי ילדים שיכולתי להציל אבל פחדתי ממנה.... אז אתם מבינים איזה טיפוס שהיא...
הכל כאן אמיתי לגמריי וכואב ביותררררר

לא באתי לומר שכל המטפלות ככה, אבל כבדהו וחשדהו...
ואין כמו אמא בעולם!, אין לאמא תחליף!
והכי מקומם וכואב שקראתי עליה פעם כאן בפרוג המלצה חמה!
אני לא מבינה
היא עדיין פעילה המטפלת הזאת?
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
חייבת לציין שבמקרה המסוים הזה מדובר על מטפלת מהשוליים של הציבור החרדי, סגנון פתוח או פשרני אם הגדרתי אותה נכון, ואני מעדיפה לא לכתוב מידי הרבה....
אבל אם זה עדיין ממשיך חייבים לעשות משהו
אסור לשתוק זה נשמות רכות וזה משפיעע
אם זה בבני ברק אולי תכתבי לי באישי ואני אטפל בזה וככה לא יהיה ממך
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
אבל אם זה עדיין ממשיך חייבים לעשות משהו
אסור לשתוק זה נשמות רכות וזה משפיעע
אם זה בבני ברק אולי תכתבי לי באישי ואני אטפל בזה וככה לא יהיה ממך
זה עבר טיפול בעבר, היא נלחצה קצת ומהר מאד היא חזרה למצב הקודם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
אז תידעי את ההורים
בבקשה אל תתני להם ככה לסבול
אני קוראת כל פעם את התאור מחדש ומצטמררת
אני לא מכירה את ההורים וכבר לא עובדת שם, אבל חברה שלי אמרה לי שזה עדיין פעיל.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שינה בשבת בצהריים – תענוג? תלוי מי ער בינתיים…


אין כמו שבת. השולחן מסודר, החמין סיים לעבוד קשה, והספה קוראת בשקט:
“בוא… רק עשרים דקות.”
ואז זה קורה. אבא נרדם, אמא “רק עוצמת עיניים”, ובבית שורר שקט מחשיד.
שקט שלפני ה… חברים.


כי בזמן שההורים מטיילים להם בארץ החלומות, הילדים מטיילים – בארץ האפשרויות.


בהתחלה זה תמים:
“יורדים רגע למטה.”
אחר כך: “רק עד הפינה.”
ובהמשך: “לא תאמין עם מי פגשנו.”


וככה, בלי כוונה רעה ובלי דרמה, שבת אחת מנומנמת יכולה להפוך לשער כניסה להרגלים, חברויות והשפעות שלא בדיוק היו עוברים ועדת הורים ערניים.


לא מדובר חלילה על שינה – מנוחה זה דבר קדוש.
הבעיה מתחילה כשאין אף מבוגר על ההגה.
כי ילדים, כידוע, הם כמו מים – אם אין תעלה מסודרת, הם יזרמו לאן שנוח להם.


ראיתי יותר מדי סיפורים שהתחילו במשפט:
“מה כבר יכול לקרות בשעה אחת של שינה?”
והמשיכו בשנים של “איך לא שמנו לב קודם”.


שבת היא זמן של ביחד, של קשר, של נוכחות.
לא חייבים משחק קופסה או שיחה עמוקה – לפעמים עצם זה שמישהו ער, זמין, רואה ושומע, עושה את כל ההבדל.


אז כן, שינה בשבת בצהריים היא תענוג.
אבל ילדים שמרגישים שיש עליהם עין, לב ואחריות –
זה תענוג גדול יותר.


ושבת שלום – ערה ומבורכת 🙂
---------
אודה את המאמר כתב לי הבינה.
אבל קחו את הרעיון.
אני כותב מניסיון ומדם.
על הורים שאת כל החינוך של הילדים שלהם איבדו בשבת בצהריים כי רצו קצת שקט ולישון.
אין מה לעשות צריך קצת לעבוד ולקום ולשמור.
עדיף להורים בגיל צעיר לשמור על הילדים ולא בהמשך לבכות ולהתעסק בכל החורבנות שוקרים בזמנים האלה.
שימו לב על כל חברות התהילים שכנים וכו'.
ויש גם דברים שבצניעות בעניין הזה.

✨ לכבוד חנוכה – 3 הגרלות גדולות + קוד קופון סודי לפרוג בלבד! ✨


אנחנו פותחות כאן שרשור חגיגי במיוחד:
מתנות, פרסים מפנקים והטבה מיוחד לפרוג– רק למי שבפנים.


תגובה אחת → ואתן בפנים בהגרלה המתאימה.
הנה כל ההגרלות:






🎉 1. הגרלת הענק של חנוכה – לכל מנויי בית חמים


מנוי חדש? אתם בפנים.
מנוי ותיק? גם אתם בפנים.


מה מחכה בהגרלה?
שואב שוטף, מיני־קיטצ’ן, משחקים איכותיים לילדים, הפתעות ומגוון פרסים מפנקים 🎁
(נבשר כאן במהלך הימים על כל פרס חדש…)


אין צורך להגיב – ההשתתפות אוטומטית לכל מי שבמנוי פעיל






🎉 2. הגרלה על שנה חינם של “בית חמים”​


כאן נכנסות רק מי שבאמת נרשם עכשיו לבית חמים.


איך משתתפות?
אחרי הרישום בפועל לבית חמים → מגיבים כאן: “נרשמתי”.
וזהו – אתם בתוך ההגרלה לשנה מלאה במתנה.


חשוב: “נרשמתי” = אך ורק למי שביצע רישום אמיתי למנוי בית חמים כעת.
(כדי לשמור על הוגנות ואמינות לכולם.)






🎉 3. הגרלת ספיישל לפרוג​


רוצים לזכות בקורס מלא בונים סמכות + ערכת מתנות מתוקה ומקורית לאווירה טובה בבית?


פשוט מגיבים:
“בית חמים קופון פרוג”
→ ונכנסים להגרלה כפולה!




🔥 מה זה בעצם “בית חמים”?​


אם אתן אמהות עסוקות, טובות, אכפתיות,
הורים עסוקים שרוצים יותר,
ויצא לכם פעם להתמודד עם חוסר סמכות, חוצפה, מריבות, לחץ, עומס, בלבול –
יצרנו לכן בית חמים שמאיר ומכוון ונותן כלים בכל צעד:


בית חמים – הנחיית הורים מהבית​


מערכת עם מעל 40 קורסים חינוכיים,
לכל נושא חינוכי שמעסיק הורים רגילים בבית רגיל.


הכול בהגשה הייחודית של הרב פנחס ברייער,
ובעריכה של צוות “לגדל”.




✨ תארו רגע את זה:​


הילד מתחצף? → קורס חוצפה.
אחים רבים בלי סוף? → אחים בלי מריבות.
שולחן שבת מאתגר? → שולחן שבת.
חוסר ביטחון? → ערך עצמי או כישורי חברה.
רוצות להחמיא נכון? → מחמאות.
ילד מופנם -- על פי אופיו.
קושי בגידול הילדים- כח בקורס אווירה טובה בבית.


ועוד עשרות מצבים יום־יומיים שנפתרים בלחיצה.

רוצים הכוונה?
כתבו כאן את השאלה – ונראה לכם באיזה קורס זה נמצא.


ממש אנציקלופדיה חינוכית חכמה, מושתתת על דרך התורה.






🎧 איך זה עובד בפועל?​


✔ מעל 40 קורסים
✔ נגיש גם בטלפון וגם במחשב
✔ מנוי אחד גם לאבא וגם לאמא
✔ שיעורים קצרים – להורים עמוסים
✔ מייל מתוק כל מוצ"ש
✔ מערכת קלה לשימוש
✔ תוכן שקשור לכל בית – ברגע האמת






🎁 מה מקבלים בהרשמה?​


עם ההצטרפות מקבלים עד הבית:


✔ חוברת קורסים מודפסת
✔ ערכת מתנה מפנקת (190 ₪+) עם שליח עד הבית
✔ גישה מיידית ל־10 קורסים
✔ כל חודש: קורס חדש
✔ מנוי ללא התחייבות – ניתן לצאת בכל עת
✔ קוד קופון סודי: פרוג
✔ כניסה אוטומטית להגרלת הענק של חנוכה






👉 מה עושים עכשיו?​


  1. בוחרים הגרלה:
    • רישום לבית חמים → תגובה: “נרשמתי”
    • ללא רישום → תגובה: “בית חמים קופון פרוג”
  2. נכנסים לדף ההרשמה ומכניסות קוד קופון: פרוג
  3. ממתינות בעזרת ה׳ לפרסים הטובים 😊

קוד קופון זמין כעת להטבה: המילה פרוג


רוב נחת מתוך שמחה לכולם!
  • ההגרלה הגדולה.png

101 תגובות
שלום וברכה,

יש רגעים שבהם אתה - בן להורים שהחליטו להפריד דרכם - מרגיש שאתה היחיד בעולם שמבין מה עובר עליך. שהעולם שלך התחלק לשניים, ואתה עומד קרוע באמצע, מנסה לא לאכזב אף אחד, ובעיקר מנסה למצוא את המקום שלך מחדש. אם המילים האלה מוכרות לך, האשכול הזה נכתב בשבילך (האשכול נכתב בלשון זכר אבל מיועד עבור כולם). ויש לי גם
מדריך מיוחד וחינמי שכתבתי במיוחד עבורך

התחושה הזו לובשת פנים רבות. לפעמים היא מרגישה כמו הסיפור של ישי (שם בדוי), הבחור שתמיד מתפקד, ה"אבא קטן" שדואג לכולם ומגשר בין ההורים. כולם מחמיאים לו על הבגרות שלו, אבל עמוק בפנים הוא מרגיש שהילדות שלו נגמרה מוקדם מדי, שהוא נאלץ לדכא את הצרכים הרגשיים שלו כדי לתמוך באחרים.

לפעמים היא מרגישה כמו הסיפור של שלמה, שכבר בונה את ביתו, אבל מוצא את עצמו קופא באמצע ויכוח עם אשתו. פתאום, הוא לא שומע אותה, אלא את הקולות מהבית הישן, את המילים והכעס של הוריו מהדהדים לו בראש. הפחד לחזור על אותן טעויות משתק אותו, והוא תוהה – האם אני נידון לשחזר את העבר?

ואולי היא מרגישה כמו הסיפור של אהרן (שם בדוי), אברך בן 40, שהכל נראה בסדר מבחוץ, אבל הוא סובל מלילות ללא שינה ופחדים שצצים משום מקום. רק אחרי 20 שנה של כאב עמום, כשהוא מגיע לקצה, הוא מגלה שהכל התחיל שם, ביום ההוא שהבית התפרק.

את כל הסיפורים האלה, ועוד רבים, אני מכיר מקרוב. כמי שעבר את המסע הזה בעצמי, אני יודע שלמרבה הצער, אין כמעט כתובת לאותם בנים/ות שמתמודדים בשקט. אבל הדבר החשוב ביותר שלמדתי, והבטחתי לעצמי להעביר הלאה, הוא שהסיפור לא חייב להסתיים בכאב. אפשר להתמודד אחרת, וניתן להפוך את האתגר הזה למנוף של צמיחה והתפתחות.

בדיוק בשביל זה, מתוך תחושת חובה וזכות, נכתב המדריך הייחודי "לנווט בין הגלים" וסדרת המיילים הנלווית. הם מרכזים באופן מסודר את ההבנה באתגרים ומעניקים כלים מעשיים להתמודדות.

image (59).jpg


"לנווט בין הגלים"

במדריך ובסדרת המיילים שתקבלו, ניגע בין היתר בנושאים כמו:
  • התמודדות עם רגשות מורכבים: כלים לזהות ולהתמודד עם כעס, עצב, בלבול, תסכול ופחדים שצפים בעקבות המצב.​
  • שחרור מאשמה ובושה: הבנה עמוקה מדוע הגירושין אינם באשמתכם, וכלים מעשיים להתמודדות עם תחושת הבושה מול הסביבה והחברים.​
  • כיבוד הורים במציאות מורכבת: איך לנווט את מצוות כיבוד הורים כשיש קונפליקט, ואיך להציב גבולות בריאים בלי לפגוע.​
  • "מודל הקברניט": כלי עוצמתי להבנת האופן שבו המוח שלנו מגיב לאירועים, ואיך ניתן לשנות את התגובות האוטומטיות שלנו כדי להגיע לרוגע ושלווה.​
  • בניית ביטחון עצמי וזהות אישית: איך לחזק את תחושת הערך העצמי שלא תלויה בסיפור המשפחתי, וכיצד לגבש זהות אישית יציבה וחזקה.​
  • הפחד מנישואין ושידוכים: התמודדות עם החשש לשחזר את סיפור ההורים, וכלים לבניית האמונה ביכולת שלכם להקים בית יציב ומאושר.​
  • כלים לחיזוק הזוגיות: איך לזהות את "הקלטות הישנות" שמתנגנות בראש בזמן קונפליקט, ואיך לכתוב סיפור זוגי חדש ובריא.​

לקבלת המדריך המלא וסדרת המיילים בדיסקרטיות מוחלטת,

ניתן להירשם בקישור הבא.

אני רוצה את המדריך

המדריך והתכנים הנלווים ישלחו אליך באופן אישי ומכבד, ישירות לתיבת המייל. אף אחד לא צריך לדעת. זהו צעד של צמיחה, שאתה עושה עבור עצמך.

משה דהן - כמי שמכיר את האתגרים של בנים להורים גרושים מקרוב, וכיום מלווה בנים להורים גרושים בקליניקה שלי, אני מנהל קהילה תומכת לבנים ובנות (בנפרד) ודיסקרטית שמהווה בית חם ומקור של ידע וחיזוק. המטרה שלי היא לתת את המענה המקצועי והרגיש, שכל כך חסר בשביל לצמוח חזק מבפנים.

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה