דרוש מידע אברך יקר! העולם כלפיך קר?!

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
אומר את הסיבה השרשית לטעמי שלאברכים יש את התחושות הללו
אדם רגיל שיש לו את מסלול חיים עבודה ילדים בית וכו' אין לו כל פניות לחיים עצמם כי הוא עסוק יהא העסק אשר יהא.
אברך נכון שגם לו יש עומס אך מצד שני החיים עצמם הם הרבה יותר נוכחים אצלו הוא הרי אין לו קריירה ואין לו עיסוקים ובמקביל הוא לא מרויח הרבה כך שדי מהר החיים מציקים לו מה קורהאתי וכו' (אני מסכים שיש שקדנים שנמצאים בלופ של הספקים) ולדעת לתעל את כל אוסף ההרגשות והרגשות למשהו חיובי זה משימת חיים שלהרבה אין את התעצומות לצלוח בטח לא בזמן קצר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
מותר להתמודד, ודאי.
אבל אם הסיפוק וההנאה לא מגיעים
צריך לחשב מסלול מחדש.

איזה? זה עוד שאלה.

אבל שינוי מוכרחים לעשות.
כי מהר מאד תגיע שחיקה שתביא למיאוס..
רגע אני רוצה להבין
כל האברכים כאן שכתבו הם מלאכים יש להם כל הזמן סיפוק אין סופי מהלימוד הם מרגישים שהם מנצלים את הזמן על מלא מלא, והם מצירים על כך שהם "נאלצים" להגיב בפורום פרוג לאיזה אברך טרדן שמפריע אבל ממש מפריע להם ללמוד (כי הם בכלל הגיעו לפורום למצוא איזה ישוב לקושית הרבי עקיבא איגר על צרת צרה, ומצאו שם צרה מסוג אחר...) נו חברה באמת תהיו רציניים אל תרמו את עצמכם
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
כשרון מוזיקאלי? אומנותי?
אדם עם יכולות תקשורת?
קול יפה?
צייר?
וכו'
איך בא לידי ביטוי בלימוד תורה?
כשרון מוזיקלי? גם אברכים יכולים לנגן בערבים או לעשות זיצים ולשיר, זה לא גורע מלימודם.
יכולות תקשורת? אפשר לשלב לימוד עם מתן הרצאות ביהדות לצורך קירוב.
קול יפה? ראה כשרון מוזיקלי.
צייר? אפשר לכתוב ספר ולצייר שם המון סוגיות בגמרא, שמעתי על הרבה שניצלו כשרון כזה כדי לעסוק בהסברה של סוגיות, או באיור ספרי לימוד.
וחוץ מזה, יש כל כך הרבה מקצועות בתורה וכל אברך יכול למצוא לו את הנישה אותה הוא רוצה לחקור, שיבדוק מה באמת מעניין אותו, מה עונה על כשרונותיו השכליים, שיתייעץ ויראה ישועות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
רגע אני רוצה להבין
כל האברכים כאן שכתבו הם מלאכים יש להם כל הזמן סיפוק אין סופי מהלימוד הם מרגישים שהם מנצלים את הזמן על מלא מלא, והם מצירים על כך שהם "נאלצים" להגיב בפורום פרוג לאיזה אברך טרדן שמפריע אבל ממש מפריע להם ללמוד (כי הם בכלל הגיעו לפורום למצוא איזה ישוב לקושית הרבי עקיבא איגר על צרת צרה, ומצאו שם צרה מסוג אחר...) נו חברה באמת תהיו רציניים אל תרמו את עצמכם

מכיוון שצוטטתי,
אציין שהאברך שלי לא הגיע לפרוג מעולם,
אבל אולי הערב זו תהיה הפעם הראשונה.
השאלה מדי חשובה, והמאמץ ראוי להערכה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
כשרון מוזיקלי? גם אברכים יכולים לנגן בערבים או לעשות זיצים ולשיר, זה לא גורע מלימודם.
יכולות תקשורת? אפשר לשלב לימוד עם מתן הרצאות ביהדות לצורך קירוב.
קול יפה? ראה כשרון מוזיקלי.
צייר? אפשר לכתוב ספר ולצייר שם המון סוגיות בגמרא, שמעתי על הרבה שניצלו כשרון כזה כדי לעסוק בהסברה של סוגיות, או באיור ספרי לימוד.
וחוץ מזה, יש כל כך הרבה מקצועות בתורה וכל אברך יכול למצוא לו את הנישה אותה הוא רוצה לחקור, שיבדוק מה באמת מעניין אותו, מה עונה על כשרונותיו השכליים, שיתייעץ ויראה ישועות.
זה מזכיר לי מודעה בעיתון: אברך פנוי להובלות 24 שעות ביממה...
יש משאית שראיתי לא מזמן שנקראת "הובלות האברך" מכירים

נו באמת כמה אברכים צעירים מוזיקלים בערבים או מרצים או לא יודע מה שבמשך שאר שעות היממה לומדים ברמה של אברכים שטוחנים ש"ס ופוסקים ברמה הכי גבוהה וקשה שיש, כמה
זה לא רציני בדורנו אברך שיוצא לעבוד (ולא אומר עליו משהו רע חלילה) גם אם הוא יקבע עיתים לתורה זה כבר לא יהיה באותה רמת שקיעות ואתה יודע את זה, אין היום רבי יוחנן הסנדלר או רבי יצחק הנפח
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
וואו! וואו!

יש שאלה טובה. למה על האברך להודות בסוף היום 'אנו עמלים והם עמלים' ועל זה הדרך רצים ומשכימים, מה 'כפת לך שגם הלה יקבל שכר וירוץ לדברים טובים, למה אתה מסתלבט עליו?
ומוכרח, שהוא חיוני מאוד בשביל הרגשת האברך, חשוב שיחוש בעומק שהוא עושה דבר טוב ולא ירגיש פרזיט!
שלא ירגיש שהוא בלתי מנוצל והעולם מתקדם והוא תקוע על אותה משבצת
שיקום ויקרא אנו רצים והם רצים, אנו רצים לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת
שירגיש גאוות יחידה, שיעזור לו כתרופת נגד להרגשות המזלזלות , נגד הדתי שלא יקרא לו פרזיט, נגד תחושת הקידמה והשברולטים, נגד הגיסים באסיפות המשפחתיות עם עסקיהם המסועפים החובקים תבל ויושביו.
כן, האברך זכאי וחייב תחושה טובה!!

(תפאר"י ברכות).
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
זה מזכיר לי מודעה בעיתון: אברך פנוי להובלות 24 שעות ביממה...
יש משאית שראיתי לא מזמן שנקראת "הובלות האברך" מכירים

נו באמת כמה אברכים צעירים מוזיקלים בערבים או מרצים או לא יודע מה שבמשך שאר שעות היממה לומדים ברמה של אברכים שטוחנים ש"ס ופוסקים ברמה הכי גבוהה וקשה שיש, כמה
זה לא רציני בדורנו אברך שיוצא לעבוד (ולא אומר עליו משהו רע חלילה) גם אם הוא יקבע עיתים לתורה זה כבר לא יהיה באותה רמת שקיעות ואתה יודע את זה, אין היום רבי יוחנן הסנדלר או רבי יצחק הנפח
יש ויש.
תלוי כמה זמן הוא משקיע עבור הלימוד וכמה עבור הכשרון. יש לי היכרות עם אברכים שעוסקים במוזיקה בערבים (חתונות, שיעורים פרטיים, זיצים, הופעות) וכאלה שעוסקים בקירוב. יחד עם זאת הם אברכים שמשקיעים בלימוד לא פחות מאחרים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אני מתכוון שאשה קל לה יותר למצות את שאיפותיה - גידול הילדים זה דבר שממלא אשה במהותה יותר מגבר זה גם תפקיד שיותר מוטל על האשה מזכיר לך את הגמ' דיינו שמגדלות את בננו לת"ת ואת התורה הרבה עצבונך -צער גדול בנים
יעידו כל מיני אשכולות נשיים על מימוש עצמי וסיפוק גם אחרי הקלישאה ש"זו המהות שלה"
בוודאי גם על כך שכדי לפרנס ולעבוד גם עושות את זה רוב שעות היום בתחום שהן מקריבות ומוותרות על כשרונות והנאה
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
וואו! וואו!

יש שאלה טובה. למה על האברך להודות בסוף היום 'אנו עמלים והם עמלים' ועל זה הדרך רצים ומשכימים, מה 'כפת לך שגם הלה יקבל שכר וירוץ לדברים טובים, למה אתה מסתלבט עליו?
ומוכרח, שהוא חיוני מאוד בשביל הרגשת האברך, חשוב שיחוש בעומק שהוא עושה דבר טוב ולא ירגיש פרזיט!
שלא ירגיש שהוא בלתי מנוצל והעולם מתקדם והוא תקוע על אותה משבצת
שיקום ויקרא אנו רצים והם רצים, אנו רצים לחיי העולם הבא והם רצים לבאר שחת
שירגיש גאוות יחידה, שיעזור לו כתרופת נגד להרגשות המזלזלות , נגד הדתי שלא יקרא לו פרזיט, נגד תחושת הקידמה והשברולטים, נגד הגיסים באסיפות המשפחתיות עם עסקיהם המסועפים החובקים תבל ויושביו.
כן, האברך זכאי וחייב תחושה טובה!!

(תפאר"י ברכות).
וואו וואו
סוף סוף מישהו קלע בול אבל בול
 
  • תודה
Reactions: ZX
  • הוסף לסימניות
  • #31
הכל מעלים על נס (ובצדק) את מסירותה של האשה החרדית את גדלותה את התמודדותה עם כמה חזיתות בו זמנית, איך שהיא קמה בבוקר מוקדם, ולאחר שהתפללה תפלה שלימה מלב רותח ועינים דומעות, היא ממשיכה להכין סנדוויצ'ים לילדים תוך כדי שהיא בוחשת קלות את סיר המרק המהביל שישמש לארוחת צהרים ביום חורפי קר, כשבו זמנית היא מעירה קלות ביד מלטפת "עוד" ילד עייף שקשה לו לקום, תוך כדי שהיא מצביעה לו על הבגדים המוכנים שיוכל להתלבש לאחר שיטול את ידיו, ועד שהיא שולחת בחבוק חם את אחרון ילדיה, כשבדרך לפני שהיא רצה לעבודה עם תיק כבד על כתפיה ועבודות לתלמידות בידיה, היא עוד מספיקה לרוץ עם ילדה משתעלת כבד, לתור לרופא (שהיא זכרה עוד אתמול לודא שהוא רלונטי) שהפנה אותה לעשות למשטח גרון+מרשם אנטיביוטי, לאחר שהיא רצה לאחות לבצע את המשטח, היא משאירה אותה לרגע לבד לחכות כשבנתים היא רצה לבית מרקחת לקנות את הארומיטרומיצין, היא רצה הביתה אחרי המשטח עם הילדה, תוך כדי שהיא עוברת דרך המכולת לקנות לה ממתק "לכבוד" שהיא נשארת בבית לבד, בחזרה מהמכולת היא מספיקה לראות שבעוד "פחות מדקה" יש לה אוטובוס, היא מחישה את צעדיה מנופפת לשלום לבת החולה (עם היד הפנויה שלה, זוכרים), ועולה עם הנשמה ביד לאטובוס, כשהיא מגיעה סוף סוף לבית ספר ללמד היא עוד מספיקה לקבל מבט נוזף מהסגנית (שאומר הכל) על האיחור של עשר דקות, וזה היה רק התיאור של השעה ורבע הראשונה של היום, ואפשר להמשיך .... בצבעוניות רבה אך גם אמיתית סדר יומה של האשה החרדית לא סתם אמרו חז"ל שבזכות נשים צדקניות נגאלו ועתידין להגאל, אומר זאת בהצדעה לאשה החרדית ללא שום ציניות חלילה
תפקידו של האברך בדורנו קצת יותר מורכב הוא צריך להיות מלאך וללמוד כל הזמן ולא תמיד כל אחד יכול לפעמים חוסר המטלות שיש בדורנו על הגבר החרדי הם הם בעוכריו הוא עוצר את עצמו ואת כשרונותיו מלעשות הרבה שהוא יכול היה אוי כמה יכול היה לעשות ולא עושה כי הוא מקריב ללימוד, ברחוב גם זה הדתי צועקים לו פרזיט כי הוא לא הולך לצבא ולא הולך לעבוד, בעוד שהוא משאיר את אשתו "כשפחה" שלו, והוא יושב לו אפנדי, ורק ה' יודע כמה המצב בדיוק הפוך כמה הוא מקריב את כשרונו, את יכולותיו , את הרגשת הסיפוק, את ואת ואת..., נכון יאמרו רבים אבל יש לך סיפוק מהלימוד, נכון, אבל זה דורש מלחמה יומיומית להלחם על הכוילל ללכת בשמחה כל יום, ולמרות הכל ללכת לכולל ולא אאריך בתאורים צבעוניים למרות שיש אוהו יש מה (פשוט התעיפתי לכתוב), יש הרבה אברכים שרוצים להשאר בעולמה של תורה במלא מובן המילה אבל קשה להם הם לפעמים מרגישים ריקנות אין להם כיתה שמחכה להם בטח לא משיהו שמעריך בטח לא משכורת לקום כל יום לשם שמים לדעת שלא בטוח שמישהו "פה" יעריך את זה או יעלה את על נס זה עצמו לא ראוי להערכה ענקית????!!!!!
אנא הבו כח לאברך לצמאי​

הכל מעלים על נס (ובצדק) את מסירותה של האשה החרדית את גדלותה את התמודדותה עם כמה חזיתות בו זמנית, איך שהיא קמה בבוקר מוקדם, ולאחר שהתפללה תפלה שלימה מלב רותח ועינים דומעות, היא ממשיכה להכין סנדוויצ'ים לילדים תוך כדי שהיא בוחשת קלות את סיר המרק המהביל שישמש לארוחת צהרים ביום חורפי קר, כשבו זמנית היא מעירה קלות ביד מלטפת "עוד" ילד עייף שקשה לו לקום, תוך כדי שהיא מצביעה לו על הבגדים המוכנים שיוכל להתלבש לאחר שיטול את ידיו, ועד שהיא שולחת בחבוק חם את אחרון ילדיה, כשבדרך לפני שהיא רצה לעבודה עם תיק כבד על כתפיה ועבודות לתלמידות בידיה, היא עוד מספיקה לרוץ עם ילדה משתעלת כבד, לתור לרופא (שהיא זכרה עוד אתמול לודא שהוא רלונטי) שהפנה אותה לעשות למשטח גרון+מרשם אנטיביוטי, לאחר שהיא רצה לאחות לבצע את המשטח, היא משאירה אותה לרגע לבד לחכות כשבנתים היא רצה לבית מרקחת לקנות את הארומיטרומיצין, היא רצה הביתה אחרי המשטח עם הילדה, תוך כדי שהיא עוברת דרך המכולת לקנות לה ממתק "לכבוד" שהיא נשארת בבית לבד, בחזרה מהמכולת היא מספיקה לראות שבעוד "פחות מדקה" יש לה אוטובוס, היא מחישה את צעדיה מנופפת לשלום לבת החולה (עם היד הפנויה שלה, זוכרים), ועולה עם הנשמה ביד לאטובוס, כשהיא מגיעה סוף סוף לבית ספר ללמד היא עוד מספיקה לקבל מבט נוזף מהסגנית (שאומר הכל) על האיחור של עשר דקות, וזה היה רק התיאור של השעה ורבע הראשונה של היום, ואפשר להמשיך .... בצבעוניות רבה אך גם אמיתית סדר יומה של האשה החרדית לא סתם אמרו חז"ל שבזכות נשים צדקניות נגאלו ועתידין להגאל, אומר זאת בהצדעה לאשה החרדית ללא שום ציניות חלילה
תפקידו של האברך בדורנו קצת יותר מורכב הוא צריך להיות מלאך וללמוד כל הזמן ולא תמיד כל אחד יכול לפעמים חוסר המטלות שיש בדורנו על הגבר החרדי הם הם בעוכריו הוא עוצר את עצמו ואת כשרונותיו מלעשות הרבה שהוא יכול היה אוי כמה יכול היה לעשות ולא עושה כי הוא מקריב ללימוד, ברחוב גם זה הדתי צועקים לו פרזיט כי הוא לא הולך לצבא ולא הולך לעבוד, בעוד שהוא משאיר את אשתו "כשפחה" שלו, והוא יושב לו אפנדי, ורק ה' יודע כמה המצב בדיוק הפוך כמה הוא מקריב את כשרונו, את יכולותיו , את הרגשת הסיפוק, את ואת ואת..., נכון יאמרו רבים אבל יש לך סיפוק מהלימוד, נכון, אבל זה דורש מלחמה יומיומית להלחם על הכוילל ללכת בשמחה כל יום, ולמרות הכל ללכת לכולל ולא אאריך בתאורים צבעוניים למרות שיש אוהו יש מה (פשוט התעיפתי לכתוב), יש הרבה אברכים שרוצים להשאר בעולמה של תורה במלא מובן המילה אבל קשה להם הם לפעמים מרגישים ריקנות אין להם כיתה שמחכה להם בטח לא משיהו שמעריך בטח לא משכורת לקום כל יום לשם שמים לדעת שלא בטוח שמישהו "פה" יעריך את זה או יעלה את על נס זה עצמו לא ראוי להערכה ענקית????!!!!!
אנא הבו כח לאברך לצמוח​
אין לי מושג על איזה אברך הנך מדבר
דבר אחד , צריך להיזהר - לא לברבר...

ברור וידוע לכולם
כי אברך נמצא ברומו של עולם.

אברך, שיהיה ברור.
שונה מאוד מבחור!

בחיי הבחרות -
הנך נמצא חלק מן הזמן במין תחרות..

פירגונים מהמשגיח..
או סתם להפגין ידיעות באיזה דו שיח,

הערצה מרב, או קרוב -
או ח"ו להיפך השפלות לרוב..

עליות ומורדות..
או סתם עונה של חתונות...

החיים מלאים בהפתעות -
דבר שיוצר חשק ב"להיות"!

להכיר את ה"אני" שבך
ומימילא לעלות את המורל שלך!

בתקופת האברכות..
אה.. סליחה זו לא תקופה - זו מציאות!

החיים הם כמין שיגרה
ובלי סיפוקים, תרגיש ביובש התקופה.

המעבר בין הבחרות, לחיי האברכות,
צריכה גם המון רגישות.

הנך מכיר את האישה מן הסיפורים,
שתמיד דואגת לכל הצרכים.

אין ספק שזהו חלק מן ה"עזר כנגדו"
אמנם על תחיה כמו ההוא שחי לבדו..

אינך יכול לדרוש מרעייתך
שתבוא כל הזמן לקראתך..

בו בזמן ,שהנך דורש שתעבוד משרה מלאה
ותביא במשכורתה גוב'ה גבוהה....

הנך צריך להבין שגם אברך יום שלם
מהונו ומכוחו הוא משלם.

אני מכיר עשרות אברכים
שבמטלות הבית - יד מושיטים!

זה לא סותר אחד את השני
ולכן על הסיפור שתיארת תמיהני?!?!

על ריקנותו של האברך שתיארת -
כשתקרא מאמר זה, תרגיש כאילו תעלומה פתרת,

פשוט וברור כי שבעים פנים לתורה
לא צריך שתחכה לך כיתה...

הנך צריך למצוא את סיפוקך
או בסוגייה, או בהלכה.

מקום שבו תרגיש את עצמך
ותרגיש את קרבתך.

תיצור לך ריגושים
"בכל יום בעיניך כחדשים"!

אף אחד לא ייתן לך עצה ותבונה
חוץ מן עבודה פנימית - והמון תפילה!...

חשוב להשקיע בתפילה
ולא להתפלל מתוך איזו בלבלה....

נכון שהנך רץ בבוקר עם הילדים,
וחייב גם להגיש בסוף חודש שמירת סדרים...

אבל בטוחני שאם תשקיע גם קצת בתפילתך -
פשוט תשנה גם את תפיסת עולמך,

באופן כללי.. - ובפרט על הסתכלותך האישית
תכיר ותעריך את עוצמתך הפנימית!

תדע מהו אברך יקר
שהתורה והתפילה בעיניו באמת יותר מזהב!!!

אברך שיודע שעזרה הדדית בבית
היא גם בלסדר את הנעלי בית....

"ואהבת לרעך כמוך"
זה גם על העזרה בתוך ביתך!

ומימילא..

כשתכיר את מעמדך -
תעריך את עוצמתך!

את יכולותיך ואת כוחותיך-
ותמשיך להודות תמיד לבוראך!!



דברים היוצאים מן הלב,
מקוה שיכנסו אל הלב...

שנזכה להעריך קצת יותר את האברכים היקרים -
ואת נשות החייל הצדקניות.

הדברים נכתבו מתוך אהבה אמיתית.
והערכה לעמלי התורה בטהרה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
יעידו כל מיני אשכולות נשיים על מימוש עצמי וסיפוק גם אחרי הקלישאה ש"זו המהות שלה"
בוודאי גם על כך שכדי לפרנס ולעבוד גם עושות את זה רוב שעות היום בתחום שהן מקריבות ומוותרות על כשרונות והנאה
למה קלישאה וכי קלה היא בעינייך
נשים אתן לא יודעות "להתפרגן" אתן מאה (ועשר) אחוז אתן עושות את תפקידכן והרבה יותר אף אחד לא בא אליכן בשום טענה שהיא, לא הדתיים ולא החרדים וראה זה פלא גם לא החילונים, הבעיה היא שלנו הגברים בדור כל כך קשה ומבולבל

ביחס לנושא שאשה לא עובדת במה שהיתה רוצה זו בעיה שלדעתי קיימת גם במגזר הכללי אם כי שבחריפות קצת פחותה יותר
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #33
אין לי מושג על איזה אברך הנך מדבר
דבר אחד , צריך להיזהר - לא לברבר...

ברור וידוע לכולם
כי אברך נמצא ברומו של עולם.

אברך, שיהיה ברור.
שונה מאוד מבחור!

בחיי הבחרות -
הנך נמצא חלק מן הזמן במין תחרות..

פירגונים מהמשגיח..
או סתם להפגין ידיעות באיזה דו שיח,

הערצה מרב, או קרוב -
או ח"ו להיפך השפלות לרוב..

עליות ומורדות..
או סתם עונה של חתונות...

החיים מלאים בהפתעות -
דבר שיוצר חשק ב"להיות"!

להכיר את ה"אני" שבך
ומימילא לעלות את המורל שלך!

בתקופת האברכות..
אה.. סליחה זו לא תקופה - זו מציאות!

החיים הם כמין שיגרה
ובלי סיפוקים, תרגיש ביובש התקופה.

המעבר בין הבחרות, לחיי האברכות,
צריכה גם המון רגישות.

הנך מכיר את האישה מן הסיפורים,
שתמיד דואגת לכל הצרכים.

אין ספק שזהו חלק מן ה"עזר כנגדו"
אמנם על תחיה כמו ההוא שחי לבדו..

אינך יכול לדרוש מרעייתך
שתבוא כל הזמן לקראתך..

בו בזמן ,שהנך דורש שתעבוד משרה מלאה
ותביא במשכורתה גוב'ה גבוהה....

הנך צריך להבין שגם אברך יום שלם
מהונו ומכוחו הוא משלם.

אני מכיר עשרות אברכים
שבמטלות הבית - יד מושיטים!

זה לא סותר אחד את השני
ולכן על הסיפור שתיארת תמיהני?!?!

על ריקנותו של האברך שתיארת -
כשתקרא מאמר זה, תרגיש כאילו תעלומה פתרת,

פשוט וברור כי שבעים פנים לתורה
לא צריך שתחכה לך כיתה...

הנך צריך למצוא את סיפוקך
או בסוגייה, או בהלכה.

מקום שבו תרגיש את עצמך
ותרגיש את קרבתך.

תיצור לך ריגושים
"בכל יום בעיניך כחדשים"!

אף אחד לא ייתן לך עצה ותבונה
חוץ מן עבודה פנימית - והמון תפילה!...

חשוב להשקיע בתפילה
ולא להתפלל מתוך איזו בלבלה....

נכון שהנך רץ בבוקר עם הילדים,
וחייב גם להגיש בסוף חודש שמירת סדרים...

אבל בטוחני שאם תשקיע גם קצת בתפילתך -
פשוט תשנה גם את תפיסת עולמך,

באופן כללי.. - ובפרט על הסתכלותך האישית
תכיר ותעריך את עוצמתך הפנימית!

תדע מהו אברך יקר
שהתורה והתפילה בעיניו באמת יותר מזהב!!!

אברך שיודע שעזרה הדדית בבית
היא גם בלסדר את הנעלי בית....

"ואהבת לרעך כמוך"
זה גם על העזרה בתוך ביתך!

ומימילא..

כשתכיר את מעמדך -
תעריך את עוצמתך!

את יכולותיך ואת כוחותיך-
ותמשיך להודות תמיד לבוראך!!



דברים היוצאים מן הלב,
מקוה שיכנסו אל הלב...

שנזכה להעריך קצת יותר את האברכים היקרים -
ואת נשות החייל הצדקניות.

הדברים נכתבו מתוך אהבה אמיתית.
והערכה לעמלי התורה בטהרה.
אני מסכים אתך על שלשת המילים הראשונות שלך
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
ביחס לנושא שאשה לא עובדת במה שהיתה רוצה זו בעיה שלדעתי קיימת גם במגזר הכללי אם כי שבחריפות קצת פחותה יותר
ממש לא נכון, על סמך מה אתם אומרים את זה?
גם אם בציבור הכללי יש אחוז של נשים שלא עובדות במה שהיו רוצות, לרוב זה לא בגלל שהם בחרו בגידול ילדים והם 'מקריבות' בשביל זה..
נשים אתן לא יודעות "להתפרגן" אתן מאה (ועשר) אחוז אתן עושות את תפקידכן והרבה יותר אף אחד לא בא אליכן בשום טענה שהיא לא הדתיים ולא החרדים וראה זה פלא גם לא החילונים הבעיה היא שלנו הגברים בדור כל כך קשה ומבולבל
אז בשביל מה להכניס את זה בהודעה בכלל?
אפשר לכתוב פשוט- מה יעזור לאברך להרגיש גאוות יחידה מול הבלבול שיש בדור?
למה להכניס כאילו האישה ממולאת עשיה פנימית וחיצונית ומסופקת עד למעלה מהראש כאילו הצליחה להגשים את כל משאלותיה בלי שום מאמץ. כאילו מרגע שהאישה מגדלת ילדים, נמחקים לה כל הרצונות האחרים שלה...
גם אם זה לא נכתב בהודעה הראשונה, זה קצת נשב מהתגובות אח"כ.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
ממש לא נכון, על סמך מה אתם אומרים את זה?
גם אם בציבור הכללי יש אחוז של נשים שלא עובדות במה שהיו רוצות, לרוב זה לא בגלל שהם בחרו בגידול ילדים והם 'מקריבות' בשביל זה..
על סמך היכרות עם כמה מהם שלא תחשבו שהמצב שם סוגה בשושנים רחוק אוי כמה רחוק
אז בשביל מה להכניס את זה בהודעה בכלל?
אפשר לכתוב פשוט- מה יעזור לאברך להרגיש גאוות יחידה מול הבלבול שיש בדור?
למה להכניס כאילו האישה ממולאת עשיה פנימית וחיצונית ומסופקת עד למעלה מהראש כאילו הצליחה להגשים את כל משאלותיה בלי שום מאמץ. כאילו מרגע שהאישה מגדלת ילדים, נמחקים לה כל הרצונות האחרים שלה...
גם אם זה לא נכתב בהודעה הראשונה, זה קצת נשב מהתגובות אח"כ.
המטרה לחדד, להראות זה לעומת זה, כשאתה מציב בעיה אתה צריך להראות שזו לא בעיה קונסטרוקטיבית, שיכול להיות אחרת, זה כשאתה מעצים את הבעיה אל מול מצב אידיאלי קיים
אוי כאילו שלא הבנתן את זה לבד
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
למה קלישאה וכי קלה היא בעינייך
נשים אתן לא יודעות "להתפרגן" אתן מאה (ועשר) אחוז אתן עושות את תפקידכן והרבה יותר אף אחד לא בא אליכן בשום טענה שהיא, לא הדתיים ולא החרדים וראה זה פלא גם לא החילונים, הבעיה היא שלנו הגברים בדור כל כך קשה ומבולבל
אז הבעיה היא שאחרים באים בטענות? היה נראה בתחילה שזו בעיה אישית של תחושת חוסר מימוש

ואת הנוסח הזה בדיוק גברים יכולים לומר לעצמם
אתם לא יודעים להתפרגן, אתם עושים תפקידכם ומחזיקים את העולם וכו'
 
  • תודה
Reactions: ZX
  • הוסף לסימניות
  • #37
כמה הוא מקריב את כשרונו, את יכולותיו , את הרגשת הסיפוק, את ואת ואת...,
עצוב.
זה מה שקורה כשאנשים גדלים למערכת שבהם יש להם מסלול אחד ללכת בחייהם, ללא שחושבים שהקב"ה נתן להם שכל לחשוב ולבחור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
זה באמת שונה מאד אצל נשים וגברים
בסמינר ובישיבה מקבלים הרבה כוחות והטענה אך זה לא באמת מספיק , אצל נשים זה באמת יותר מדובר ויש הרבה אשכולות וקווי טלפוןועוד הרבה דברים שמביאים להם כח
ולגברים- רובם לא מעיזים להודות שקשה להם ,שזה לא מגיע בקלות ,שיש נפילות, אז לכן גם אין להם פלטפורמות שנותנות להם כח,
אז תמשיכו להציף את הנושא , זה שקשה זה לא אומר שרוצים לעזוב ולהפסיק אלא לקבל כח
בהצלחה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה