הכל מעלים על נס (ובצדק) את מסירותה של האשה החרדית את גדלותה את התמודדותה עם כמה חזיתות בו זמנית, איך שהיא קמה בבוקר מוקדם, ולאחר שהתפללה תפלה שלימה מלב רותח ועינים דומעות, היא ממשיכה להכין סנדוויצ'ים לילדים תוך כדי שהיא בוחשת קלות את סיר המרק המהביל שישמש לארוחת צהרים ביום חורפי קר, כשבו זמנית היא מעירה קלות ביד מלטפת "עוד" ילד עייף שקשה לו לקום, תוך כדי שהיא מצביעה לו על הבגדים המוכנים שיוכל להתלבש לאחר שיטול את ידיו, ועד שהיא שולחת בחבוק חם את אחרון ילדיה, כשבדרך לפני שהיא רצה לעבודה עם תיק כבד על כתפיה ועבודות לתלמידות בידיה, היא עוד מספיקה לרוץ עם ילדה משתעלת כבד, לתור לרופא (שהיא זכרה עוד אתמול לודא שהוא רלונטי) שהפנה אותה לעשות למשטח גרון+מרשם אנטיביוטי, לאחר שהיא רצה לאחות לבצע את המשטח, היא משאירה אותה לרגע לבד לחכות כשבנתים היא רצה לבית מרקחת לקנות את הארומיטרומיצין, היא רצה הביתה אחרי המשטח עם הילדה, תוך כדי שהיא עוברת דרך המכולת לקנות לה ממתק "לכבוד" שהיא נשארת בבית לבד, בחזרה מהמכולת היא מספיקה לראות שבעוד "פחות מדקה" יש לה אוטובוס, היא מחישה את צעדיה מנופפת לשלום לבת החולה (עם היד הפנויה שלה, זוכרים), ועולה עם הנשמה ביד לאטובוס, כשהיא מגיעה סוף סוף לבית ספר ללמד היא עוד מספיקה לקבל מבט נוזף מהסגנית (שאומר הכל) על האיחור של עשר דקות, וזה היה רק התיאור של השעה ורבע הראשונה של היום, ואפשר להמשיך .... בצבעוניות רבה אך גם אמיתית סדר יומה של האשה החרדית לא סתם אמרו חז"ל שבזכות נשים צדקניות נגאלו ועתידין להגאל, אומר זאת בהצדעה לאשה החרדית ללא שום ציניות חלילה
תפקידו של האברך בדורנו קצת יותר מורכב הוא צריך להיות מלאך וללמוד כל הזמן ולא תמיד כל אחד יכול לפעמים חוסר המטלות שיש בדורנו על הגבר החרדי הם הם בעוכריו הוא עוצר את עצמו ואת כשרונותיו מלעשות הרבה שהוא יכול היה אוי כמה יכול היה לעשות ולא עושה כי הוא מקריב ללימוד, ברחוב גם זה הדתי צועקים לו פרזיט כי הוא לא הולך לצבא ולא הולך לעבוד, בעוד שהוא משאיר את אשתו "כשפחה" שלו, והוא יושב לו אפנדי, ורק ה' יודע כמה המצב בדיוק הפוך כמה הוא מקריב את כשרונו, את יכולותיו , את הרגשת הסיפוק, את ואת ואת..., נכון יאמרו רבים אבל יש לך סיפוק מהלימוד, נכון, אבל זה דורש מלחמה יומיומית להלחם על הכוילל ללכת בשמחה כל יום, ולמרות הכל ללכת לכולל ולא אאריך בתאורים צבעוניים למרות שיש אוהו יש מה (פשוט התעיפתי לכתוב), יש הרבה אברכים שרוצים להשאר בעולמה של תורה במלא מובן המילה אבל קשה להם הם לפעמים מרגישים ריקנות אין להם כיתה שמחכה להם בטח לא משיהו שמעריך בטח לא משכורת לקום כל יום לשם שמים לדעת שלא בטוח שמישהו "פה" יעריך את זה או יעלה את על נס זה עצמו לא ראוי להערכה ענקית????!!!!!
אנא הבו כח לאברך לצמאי
הכל מעלים על נס (ובצדק) את מסירותה של האשה החרדית את גדלותה את התמודדותה עם כמה חזיתות בו זמנית, איך שהיא קמה בבוקר מוקדם, ולאחר שהתפללה תפלה שלימה מלב רותח ועינים דומעות, היא ממשיכה להכין סנדוויצ'ים לילדים תוך כדי שהיא בוחשת קלות את סיר המרק המהביל שישמש לארוחת צהרים ביום חורפי קר, כשבו זמנית היא מעירה קלות ביד מלטפת "עוד" ילד עייף שקשה לו לקום, תוך כדי שהיא מצביעה לו על הבגדים המוכנים שיוכל להתלבש לאחר שיטול את ידיו, ועד שהיא שולחת בחבוק חם את אחרון ילדיה, כשבדרך לפני שהיא רצה לעבודה עם תיק כבד על כתפיה ועבודות לתלמידות בידיה, היא עוד מספיקה לרוץ עם ילדה משתעלת כבד, לתור לרופא (שהיא זכרה עוד אתמול לודא שהוא רלונטי) שהפנה אותה לעשות למשטח גרון+מרשם אנטיביוטי, לאחר שהיא רצה לאחות לבצע את המשטח, היא משאירה אותה לרגע לבד לחכות כשבנתים היא רצה לבית מרקחת לקנות את הארומיטרומיצין, היא רצה הביתה אחרי המשטח עם הילדה, תוך כדי שהיא עוברת דרך המכולת לקנות לה ממתק "לכבוד" שהיא נשארת בבית לבד, בחזרה מהמכולת היא מספיקה לראות שבעוד "פחות מדקה" יש לה אוטובוס, היא מחישה את צעדיה מנופפת לשלום לבת החולה (עם היד הפנויה שלה, זוכרים), ועולה עם הנשמה ביד לאטובוס, כשהיא מגיעה סוף סוף לבית ספר ללמד היא עוד מספיקה לקבל מבט נוזף מהסגנית (שאומר הכל) על האיחור של עשר דקות, וזה היה רק התיאור של השעה ורבע הראשונה של היום, ואפשר להמשיך .... בצבעוניות רבה אך גם אמיתית סדר יומה של האשה החרדית לא סתם אמרו חז"ל שבזכות נשים צדקניות נגאלו ועתידין להגאל, אומר זאת בהצדעה לאשה החרדית ללא שום ציניות חלילה
תפקידו של האברך בדורנו קצת יותר מורכב הוא צריך להיות מלאך וללמוד כל הזמן ולא תמיד כל אחד יכול לפעמים חוסר המטלות שיש בדורנו על הגבר החרדי הם הם בעוכריו הוא עוצר את עצמו ואת כשרונותיו מלעשות הרבה שהוא יכול היה אוי כמה יכול היה לעשות ולא עושה כי הוא מקריב ללימוד, ברחוב גם זה הדתי צועקים לו פרזיט כי הוא לא הולך לצבא ולא הולך לעבוד, בעוד שהוא משאיר את אשתו "כשפחה" שלו, והוא יושב לו אפנדי, ורק ה' יודע כמה המצב בדיוק הפוך כמה הוא מקריב את כשרונו, את יכולותיו , את הרגשת הסיפוק, את ואת ואת..., נכון יאמרו רבים אבל יש לך סיפוק מהלימוד, נכון, אבל זה דורש מלחמה יומיומית להלחם על הכוילל ללכת בשמחה כל יום, ולמרות הכל ללכת לכולל ולא אאריך בתאורים צבעוניים למרות שיש אוהו יש מה (פשוט התעיפתי לכתוב), יש הרבה אברכים שרוצים להשאר בעולמה של תורה במלא מובן המילה אבל קשה להם הם לפעמים מרגישים ריקנות אין להם כיתה שמחכה להם בטח לא משיהו שמעריך בטח לא משכורת לקום כל יום לשם שמים לדעת שלא בטוח שמישהו "פה" יעריך את זה או יעלה את על נס זה עצמו לא ראוי להערכה ענקית????!!!!!
אנא הבו כח לאברך לצמוח
אין לי מושג על איזה אברך הנך מדבר
דבר אחד , צריך להיזהר - לא לברבר...
ברור וידוע לכולם
כי אברך נמצא ברומו של עולם.
אברך, שיהיה ברור.
שונה מאוד מבחור!
בחיי הבחרות -
הנך נמצא חלק מן הזמן במין תחרות..
פירגונים מהמשגיח..
או סתם להפגין ידיעות באיזה דו שיח,
הערצה מרב, או קרוב -
או ח"ו להיפך השפלות לרוב..
עליות ומורדות..
או סתם עונה של חתונות...
החיים מלאים בהפתעות -
דבר שיוצר חשק ב"להיות"!
להכיר את ה"אני" שבך
ומימילא לעלות את המורל שלך!
בתקופת האברכות..
אה.. סליחה זו לא תקופה - זו מציאות!
החיים הם כמין שיגרה
ובלי סיפוקים, תרגיש ביובש התקופה.
המעבר בין הבחרות, לחיי האברכות,
צריכה גם המון רגישות.
הנך מכיר את האישה מן הסיפורים,
שתמיד דואגת לכל הצרכים.
אין ספק שזהו חלק מן ה"עזר כנגדו"
אמנם על תחיה כמו ההוא שחי לבדו..
אינך יכול לדרוש מרעייתך
שתבוא כל הזמן לקראתך..
בו בזמן ,שהנך דורש שתעבוד משרה מלאה
ותביא במשכורתה גוב'ה גבוהה....
הנך צריך להבין שגם אברך יום שלם
מהונו ומכוחו הוא משלם.
אני מכיר עשרות אברכים
שבמטלות הבית - יד מושיטים!
זה לא סותר אחד את השני
ולכן על הסיפור שתיארת תמיהני?!?!
על ריקנותו של האברך שתיארת -
כשתקרא מאמר זה, תרגיש כאילו תעלומה פתרת,
פשוט וברור כי שבעים פנים לתורה
לא צריך שתחכה לך כיתה...
הנך צריך למצוא את סיפוקך
או בסוגייה, או בהלכה.
מקום שבו תרגיש את עצמך
ותרגיש את קרבתך.
תיצור לך ריגושים
"בכל יום בעיניך כחדשים"!
אף אחד לא ייתן לך עצה ותבונה
חוץ מן עבודה פנימית - והמון תפילה!...
חשוב להשקיע בתפילה
ולא להתפלל מתוך איזו בלבלה....
נכון שהנך רץ בבוקר עם הילדים,
וחייב גם להגיש בסוף חודש שמירת סדרים...
אבל בטוחני שאם תשקיע גם קצת בתפילתך -
פשוט תשנה גם את תפיסת עולמך,
באופן כללי.. - ובפרט על הסתכלותך האישית
תכיר ותעריך את עוצמתך הפנימית!
תדע מהו אברך יקר
שהתורה והתפילה בעיניו באמת יותר מזהב!!!
אברך שיודע שעזרה הדדית בבית
היא גם בלסדר את הנעלי בית....
"ואהבת לרעך כמוך"
זה גם על העזרה בתוך ביתך!
ומימילא..
כשתכיר את מעמדך -
תעריך את עוצמתך!
את יכולותיך ואת כוחותיך-
ותמשיך להודות תמיד לבוראך!!
דברים היוצאים מן הלב,
מקוה שיכנסו אל הלב...
שנזכה להעריך קצת יותר את האברכים היקרים -
ואת נשות החייל הצדקניות.
הדברים נכתבו מתוך אהבה אמיתית.
והערכה לעמלי התורה בטהרה.
הנושאים החמים
