הנושאים החמים
אבימי
מנהל קהילת איור
מנוי פרימיום
מנוי פרימיום
מרצה בבית פרוג
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
איור מקצועי
- הוסף לסימניות
- #1
ירחון "עיט" גליון 47, שנת תשס"ח
מתוך מדור ביקורת הספרות "תספורת",
עמוד 32-3.
קונטרס "הדוף"
הוצאת רובין, מהדורה שנייה, 2012,
- ביקורת ערה וממוקדת או חרחורי גסיסת התבונה?
ברור לכל קורא,
גם אם אינו מתמצא בדקויות המחלוקת שזכתה שלא בהתעלם מהצדק לאזכורים, הן ברחבי הספרות התורתית בכל המישורים, והן במדיה הפופולארית שחשיבותה אינה נופלת מהשפעתה על המציאות,
שכותב הקונטרס הינו, או רוצה שנחשוב שהינו, אחד מגורמי ההשפעה שמאחורי הפרשה מעוררת הסערה.
ומכל מקום, ואינני מתעלם ממילותיו המפורשות של הכותב הנעלם (עמוד 17 פס'2) :
"...סגולתה המרכזית של היכולת שלי לקבוע את מהלך העניינים לא התבטאה בנוכחות פיזית באף אחת מהתרחישים שסביבם יהום הסער, אלא ביכולתי להבין את נפש היוצר של הסנסציה, עד תומה, לשבילה וסמטאותיה הנידחים והדקים ביותר, ומתוך כך להדהד את התו שאדוותו תניע את גרגר האבק, שיניע את רגב האפר, שיניע את גוש החצץ, שיניע את האבן שתניע את הסלע, שיגרום למפולת איומה שתניע את ההר כולו. סגולת יכלתי היא הרעל האינו קיים, שישנו."
מכל מקום,
קונטרס מסוג זה הוא מלכודת ליסטים. כביכול, האדם שאינו מתמצא בפרשת "בן הרב ואזמרגד הלבן", פונה-נופל לידי מחבר הקונטרס, בתחינה ובתקווה נואלת מבחירה, שייתן בידו מפה ופנס שיאירו את דרכו של התועה האומלל, בנבכי מחלוקת איומה זאת.
מכל מקום, הקורא חסר ההגנה, הגנת הידע העמיק, נופל למלכודת שבסיסה כפול.
מצד התבונה, עליו לבחור בחירה בחינת תער חריף, האם להכנע לתכתיב הכותב, וללכת שבי-קסם אחרי חליל ההמלין שבעט הכסף שלו,
או להתעורר מיקיצה שאינה בלתי מתוקה , ולבחון את הדברים נכוחה, ובמסרק סמיך להוציא את ממתקי חווית הקריאה, ולהשאיר ביד בסיס נתונים מוצק.
אבל הכותב עלום השם, שואב אותנו לסחרחורת שאת טיבה ומגמותיה הוא מסתיר בתוך עצמה.
מצד אחד הקונטרס מתנצל לא אחד שהוא מהסוג שייצור עניין אצל בעלי העניין המקצועיים בלבד. כאלה שאינם נרתעים ממידע תפל ובעל מגמת השתנות נמוכה, ולו רק בגלל שאנשים כאלה שולטים בפרטים כל כך, שרמת העניין שלהם לא נפגעת.
הוא חוזר וכותב (עמוד 4 פס' 5) "...כמות הפרטים שאינם "עסיסיים" מרובים ביחס בלתי נסלח לעומת המידע האמיתי שאני מביא כאן. ואתכם הסליחה, ואתכם התביעה, שאם התחלתם להכנס לעניין, אין זה מצד עווית רגעית של רכילות, אלא מצד עניין האדם באמיתי וביציב"
(עמוד 18 פס' 1) "...וכמו שניסה וולאד להגיד, גם אני מנסה לומר בלא קול - ריבוי העובדות לא מביא בהכרח לחקר האמת או שלילתה, ורק חקר האמת או שלילתה מביאה לצידוק ריבוי העובדות"
אך לא קשה לומר, שבעל הקונטרס משתמש בנשק שמפניו הוא מזהיר, ובאמצעו הוא פוצע בנו פצע כפול. ואסביר -
צורת הצגת הדברים שלו היא מצג שוור של דיוק חסר פשורות. מדוע מצג?
כי דרך הצגת הדברים - הכוללת שלל פרטים לא חשובים במתכיוון - הינה מדוייקת ברמת הכירורגיה לשם מטרה. מצד אחד להעיק, ומצד שני ליצור תחושת פורקן הממשמשת ובאה, שהנה הנה ההבנה תאיר את אורה הבהיר. וכשהאדם מתחיל לסבול סבל רב מדי עקב ריבוי פרטים - כותב הקונטרס מחדש את העניין על ידי זריקת פריט מידע מדוד - שהינו לא בלתי נכון, אך עסיסותו רבה על חשיבותו, ובזה הנערה באה אל המלך, והקורא מובל שדוד אל הקטע הבא, ומחזור זה יוצר מתח כה רב, עד שמסקנת הדברים מתקבלת אצל הקורא כמים על נפש עייפה ובידים פרושות בברכה.
ומהי המלכודת?
א' - ידיעתית. צורת כתיבה מבריקה ברעל זאת - אינה בהכרח האמת לכשעצמה. וכי יעלה על הדעת שאפשר לגבש דיעה מוצקה על פרשה זאת, פרשה שכמות הגורמים המשתנים בה גדולה מכמות האנשים שהיו מעורבים בה, וגדילה מיום ליום? רק כתיבתו הפועמת כגידול ממאיר של המחבר גורמת לנו לדמיין תחושת שליטה בפרטים, שליטה שאין בה אלא תמימותו של ההלך רגע לפני נפילתו לבור בלתי נראה.
ב' - וחמורה מכל - המחבר גורם לנו חווית קריאה שאינה חוויה ספרותית כלל, אלא כעין קונצרט על כוחות הנפש של הקורא, ובלא רשותו. הקורא בא - או מונע - על ידי הדחף הכפול של צבירת האמת על ידי קריאת העובדות והרצון לקריאה בחיבור בהיר ומבוסס. מהיכן שואב הכותב את העוז להעביר את הקורא טלטלה שאינה קשורה למישור הספרותי, אלא לתנודות נפש שקשורות בציפייה ופורקן? היאך נטל לידיו הכותב, את מחבת הבישול של הסורים, ובו הוא עורך ניתוחי מח?
חבל שהוצאת רובין הוותיקה, לא מצאה לנכון לגעל מתוכה יצירי בני כלאיים מזוויעים כמו קונטרס זה.
אנכי בכל אופן, חש לאחר הקריאה כאדם שעמד בפני משבר גדול ויכול לו. תחושה מרוממת. אולי רק לשם זה, כן שווה לצלוח את הקונטרס. ואולי לא.
******
חורחה לואיס בורחס הוא סופר שגיליתי בגיל מאוחר אך מאז לא זזה ידי מתוך ספרו.
הוא המציא ז'אנר חדש לחלוטין - ביקורת הספרות הפנטסטית.
עניינה - משהו כעין מה שכתבתי כאן, רק במוצלח יותר.
אני מודע לזה שזהו קטע קשה ולא קליל. אך אנא, תנסו להבין את הצורך שלי בלספר סיפור על ידי רמיזה וצלליות,
ונסו להינות.
תודה.
אבימי
*******
מתוך מדור ביקורת הספרות "תספורת",
עמוד 32-3.
קונטרס "הדוף"
הוצאת רובין, מהדורה שנייה, 2012,
- ביקורת ערה וממוקדת או חרחורי גסיסת התבונה?
ברור לכל קורא,
גם אם אינו מתמצא בדקויות המחלוקת שזכתה שלא בהתעלם מהצדק לאזכורים, הן ברחבי הספרות התורתית בכל המישורים, והן במדיה הפופולארית שחשיבותה אינה נופלת מהשפעתה על המציאות,
שכותב הקונטרס הינו, או רוצה שנחשוב שהינו, אחד מגורמי ההשפעה שמאחורי הפרשה מעוררת הסערה.
ומכל מקום, ואינני מתעלם ממילותיו המפורשות של הכותב הנעלם (עמוד 17 פס'2) :
"...סגולתה המרכזית של היכולת שלי לקבוע את מהלך העניינים לא התבטאה בנוכחות פיזית באף אחת מהתרחישים שסביבם יהום הסער, אלא ביכולתי להבין את נפש היוצר של הסנסציה, עד תומה, לשבילה וסמטאותיה הנידחים והדקים ביותר, ומתוך כך להדהד את התו שאדוותו תניע את גרגר האבק, שיניע את רגב האפר, שיניע את גוש החצץ, שיניע את האבן שתניע את הסלע, שיגרום למפולת איומה שתניע את ההר כולו. סגולת יכלתי היא הרעל האינו קיים, שישנו."
מכל מקום,
קונטרס מסוג זה הוא מלכודת ליסטים. כביכול, האדם שאינו מתמצא בפרשת "בן הרב ואזמרגד הלבן", פונה-נופל לידי מחבר הקונטרס, בתחינה ובתקווה נואלת מבחירה, שייתן בידו מפה ופנס שיאירו את דרכו של התועה האומלל, בנבכי מחלוקת איומה זאת.
מכל מקום, הקורא חסר ההגנה, הגנת הידע העמיק, נופל למלכודת שבסיסה כפול.
מצד התבונה, עליו לבחור בחירה בחינת תער חריף, האם להכנע לתכתיב הכותב, וללכת שבי-קסם אחרי חליל ההמלין שבעט הכסף שלו,
או להתעורר מיקיצה שאינה בלתי מתוקה , ולבחון את הדברים נכוחה, ובמסרק סמיך להוציא את ממתקי חווית הקריאה, ולהשאיר ביד בסיס נתונים מוצק.
אבל הכותב עלום השם, שואב אותנו לסחרחורת שאת טיבה ומגמותיה הוא מסתיר בתוך עצמה.
מצד אחד הקונטרס מתנצל לא אחד שהוא מהסוג שייצור עניין אצל בעלי העניין המקצועיים בלבד. כאלה שאינם נרתעים ממידע תפל ובעל מגמת השתנות נמוכה, ולו רק בגלל שאנשים כאלה שולטים בפרטים כל כך, שרמת העניין שלהם לא נפגעת.
הוא חוזר וכותב (עמוד 4 פס' 5) "...כמות הפרטים שאינם "עסיסיים" מרובים ביחס בלתי נסלח לעומת המידע האמיתי שאני מביא כאן. ואתכם הסליחה, ואתכם התביעה, שאם התחלתם להכנס לעניין, אין זה מצד עווית רגעית של רכילות, אלא מצד עניין האדם באמיתי וביציב"
(עמוד 18 פס' 1) "...וכמו שניסה וולאד להגיד, גם אני מנסה לומר בלא קול - ריבוי העובדות לא מביא בהכרח לחקר האמת או שלילתה, ורק חקר האמת או שלילתה מביאה לצידוק ריבוי העובדות"
אך לא קשה לומר, שבעל הקונטרס משתמש בנשק שמפניו הוא מזהיר, ובאמצעו הוא פוצע בנו פצע כפול. ואסביר -
צורת הצגת הדברים שלו היא מצג שוור של דיוק חסר פשורות. מדוע מצג?
כי דרך הצגת הדברים - הכוללת שלל פרטים לא חשובים במתכיוון - הינה מדוייקת ברמת הכירורגיה לשם מטרה. מצד אחד להעיק, ומצד שני ליצור תחושת פורקן הממשמשת ובאה, שהנה הנה ההבנה תאיר את אורה הבהיר. וכשהאדם מתחיל לסבול סבל רב מדי עקב ריבוי פרטים - כותב הקונטרס מחדש את העניין על ידי זריקת פריט מידע מדוד - שהינו לא בלתי נכון, אך עסיסותו רבה על חשיבותו, ובזה הנערה באה אל המלך, והקורא מובל שדוד אל הקטע הבא, ומחזור זה יוצר מתח כה רב, עד שמסקנת הדברים מתקבלת אצל הקורא כמים על נפש עייפה ובידים פרושות בברכה.
ומהי המלכודת?
א' - ידיעתית. צורת כתיבה מבריקה ברעל זאת - אינה בהכרח האמת לכשעצמה. וכי יעלה על הדעת שאפשר לגבש דיעה מוצקה על פרשה זאת, פרשה שכמות הגורמים המשתנים בה גדולה מכמות האנשים שהיו מעורבים בה, וגדילה מיום ליום? רק כתיבתו הפועמת כגידול ממאיר של המחבר גורמת לנו לדמיין תחושת שליטה בפרטים, שליטה שאין בה אלא תמימותו של ההלך רגע לפני נפילתו לבור בלתי נראה.
ב' - וחמורה מכל - המחבר גורם לנו חווית קריאה שאינה חוויה ספרותית כלל, אלא כעין קונצרט על כוחות הנפש של הקורא, ובלא רשותו. הקורא בא - או מונע - על ידי הדחף הכפול של צבירת האמת על ידי קריאת העובדות והרצון לקריאה בחיבור בהיר ומבוסס. מהיכן שואב הכותב את העוז להעביר את הקורא טלטלה שאינה קשורה למישור הספרותי, אלא לתנודות נפש שקשורות בציפייה ופורקן? היאך נטל לידיו הכותב, את מחבת הבישול של הסורים, ובו הוא עורך ניתוחי מח?
חבל שהוצאת רובין הוותיקה, לא מצאה לנכון לגעל מתוכה יצירי בני כלאיים מזוויעים כמו קונטרס זה.
אנכי בכל אופן, חש לאחר הקריאה כאדם שעמד בפני משבר גדול ויכול לו. תחושה מרוממת. אולי רק לשם זה, כן שווה לצלוח את הקונטרס. ואולי לא.
******
חורחה לואיס בורחס הוא סופר שגיליתי בגיל מאוחר אך מאז לא זזה ידי מתוך ספרו.
הוא המציא ז'אנר חדש לחלוטין - ביקורת הספרות הפנטסטית.
עניינה - משהו כעין מה שכתבתי כאן, רק במוצלח יותר.
אני מודע לזה שזהו קטע קשה ולא קליל. אך אנא, תנסו להבין את הצורך שלי בלספר סיפור על ידי רמיזה וצלליות,
ונסו להינות.
תודה.
אבימי
*******
נערך לאחרונה ב:
ואם אתם תגלו משהו חדש שרלוונטי לכתיבה שלכם, זה כמובן יהיה משמח
