אדפטציה לחורחה בורחס - ביקורת נוקבת על קונטרס "הדוף" - קטע למתקדמים

  • הוסף לסימניות
  • #1
ירחון "עיט" גליון 47, שנת תשס"ח
מתוך מדור ביקורת הספרות "תספורת",
עמוד 32-3.

קונטרס "הדוף"
הוצאת רובין, מהדורה שנייה, 2012,
- ביקורת ערה וממוקדת או חרחורי גסיסת התבונה?

ברור לכל קורא,
גם אם אינו מתמצא בדקויות המחלוקת שזכתה שלא בהתעלם מהצדק לאזכורים, הן ברחבי הספרות התורתית בכל המישורים, והן במדיה הפופולארית שחשיבותה אינה נופלת מהשפעתה על המציאות,
שכותב הקונטרס הינו, או רוצה שנחשוב שהינו, אחד מגורמי ההשפעה שמאחורי הפרשה מעוררת הסערה.

ומכל מקום, ואינני מתעלם ממילותיו המפורשות של הכותב הנעלם (עמוד 17 פס'2) :
"...סגולתה המרכזית של היכולת שלי לקבוע את מהלך העניינים לא התבטאה בנוכחות פיזית באף אחת מהתרחישים שסביבם יהום הסער, אלא ביכולתי להבין את נפש היוצר של הסנסציה, עד תומה, לשבילה וסמטאותיה הנידחים והדקים ביותר, ומתוך כך להדהד את התו שאדוותו תניע את גרגר האבק, שיניע את רגב האפר, שיניע את גוש החצץ, שיניע את האבן שתניע את הסלע, שיגרום למפולת איומה שתניע את ההר כולו. סגולת יכלתי היא הרעל האינו קיים, שישנו."

מכל מקום,
קונטרס מסוג זה הוא מלכודת ליסטים. כביכול, האדם שאינו מתמצא בפרשת "בן הרב ואזמרגד הלבן", פונה-נופל לידי מחבר הקונטרס, בתחינה ובתקווה נואלת מבחירה, שייתן בידו מפה ופנס שיאירו את דרכו של התועה האומלל, בנבכי מחלוקת איומה זאת.
מכל מקום, הקורא חסר ההגנה, הגנת הידע העמיק, נופל למלכודת שבסיסה כפול.
מצד התבונה, עליו לבחור בחירה בחינת תער חריף, האם להכנע לתכתיב הכותב, וללכת שבי-קסם אחרי חליל ההמלין שבעט הכסף שלו,
או להתעורר מיקיצה שאינה בלתי מתוקה , ולבחון את הדברים נכוחה, ובמסרק סמיך להוציא את ממתקי חווית הקריאה, ולהשאיר ביד בסיס נתונים מוצק.

אבל הכותב עלום השם, שואב אותנו לסחרחורת שאת טיבה ומגמותיה הוא מסתיר בתוך עצמה.

מצד אחד הקונטרס מתנצל לא אחד שהוא מהסוג שייצור עניין אצל בעלי העניין המקצועיים בלבד. כאלה שאינם נרתעים ממידע תפל ובעל מגמת השתנות נמוכה, ולו רק בגלל שאנשים כאלה שולטים בפרטים כל כך, שרמת העניין שלהם לא נפגעת.
הוא חוזר וכותב (עמוד 4 פס' 5) "...כמות הפרטים שאינם "עסיסיים" מרובים ביחס בלתי נסלח לעומת המידע האמיתי שאני מביא כאן. ואתכם הסליחה, ואתכם התביעה, שאם התחלתם להכנס לעניין, אין זה מצד עווית רגעית של רכילות, אלא מצד עניין האדם באמיתי וביציב"
(עמוד 18 פס' 1) "...וכמו שניסה וולאד להגיד, גם אני מנסה לומר בלא קול - ריבוי העובדות לא מביא בהכרח לחקר האמת או שלילתה, ורק חקר האמת או שלילתה מביאה לצידוק ריבוי העובדות"

אך לא קשה לומר, שבעל הקונטרס משתמש בנשק שמפניו הוא מזהיר, ובאמצעו הוא פוצע בנו פצע כפול. ואסביר -

צורת הצגת הדברים שלו היא מצג שוור של דיוק חסר פשורות. מדוע מצג?
כי דרך הצגת הדברים - הכוללת שלל פרטים לא חשובים במתכיוון - הינה מדוייקת ברמת הכירורגיה לשם מטרה. מצד אחד להעיק, ומצד שני ליצור תחושת פורקן הממשמשת ובאה, שהנה הנה ההבנה תאיר את אורה הבהיר. וכשהאדם מתחיל לסבול סבל רב מדי עקב ריבוי פרטים - כותב הקונטרס מחדש את העניין על ידי זריקת פריט מידע מדוד - שהינו לא בלתי נכון, אך עסיסותו רבה על חשיבותו, ובזה הנערה באה אל המלך, והקורא מובל שדוד אל הקטע הבא, ומחזור זה יוצר מתח כה רב, עד שמסקנת הדברים מתקבלת אצל הקורא כמים על נפש עייפה ובידים פרושות בברכה.

ומהי המלכודת?
א' - ידיעתית. צורת כתיבה מבריקה ברעל זאת - אינה בהכרח האמת לכשעצמה. וכי יעלה על הדעת שאפשר לגבש דיעה מוצקה על פרשה זאת, פרשה שכמות הגורמים המשתנים בה גדולה מכמות האנשים שהיו מעורבים בה, וגדילה מיום ליום? רק כתיבתו הפועמת כגידול ממאיר של המחבר גורמת לנו לדמיין תחושת שליטה בפרטים, שליטה שאין בה אלא תמימותו של ההלך רגע לפני נפילתו לבור בלתי נראה.

ב' - וחמורה מכל - המחבר גורם לנו חווית קריאה שאינה חוויה ספרותית כלל, אלא כעין קונצרט על כוחות הנפש של הקורא, ובלא רשותו. הקורא בא - או מונע - על ידי הדחף הכפול של צבירת האמת על ידי קריאת העובדות והרצון לקריאה בחיבור בהיר ומבוסס. מהיכן שואב הכותב את העוז להעביר את הקורא טלטלה שאינה קשורה למישור הספרותי, אלא לתנודות נפש שקשורות בציפייה ופורקן? היאך נטל לידיו הכותב, את מחבת הבישול של הסורים, ובו הוא עורך ניתוחי מח?

חבל שהוצאת רובין הוותיקה, לא מצאה לנכון לגעל מתוכה יצירי בני כלאיים מזוויעים כמו קונטרס זה.
אנכי בכל אופן, חש לאחר הקריאה כאדם שעמד בפני משבר גדול ויכול לו. תחושה מרוממת. אולי רק לשם זה, כן שווה לצלוח את הקונטרס. ואולי לא.


******
חורחה לואיס בורחס הוא סופר שגיליתי בגיל מאוחר אך מאז לא זזה ידי מתוך ספרו.
הוא המציא ז'אנר חדש לחלוטין - ביקורת הספרות הפנטסטית.
עניינה - משהו כעין מה שכתבתי כאן, רק במוצלח יותר.
אני מודע לזה שזהו קטע קשה ולא קליל. אך אנא, תנסו להבין את הצורך שלי בלספר סיפור על ידי רמיזה וצלליות,
ונסו להינות.
תודה.
אבימי
*******
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #2
טוב. בהתחלה קראתי וכשהגיע הטור לסיומו החכמתי שאכן הבנתי כל מילה, אך לא הבנתי כלום!

ואז ראיתי את השורה הבאה
חורחה לואיס בורחס הוא סופר שגיליתי בגיל מאוחר אך מאז לא זזה ידי מתוך ספרו.
הוא המציא ז'אנר חדש לחלוטין - ביקורת הספרות הפנטסטית.
טוב. שאלתי את ויקי, מעניין. גם מהטור של ויקי הבנתי כל מילה, אך עדיין לא הבנתי כלום!

ציפיתי לשורת הטוויסט
אני מודע לזה שזהו קטע קשה ולא קליל. אך אנא, תנסו להבין את הצורך שלי בלספר סיפור על ידי רמיזה וצלליות,
אוו, יש כאן איזה פאנץ. אולי אקרא שוב מחדש?
אבל אז מה? שמא אגלה את קישון יושב על עגלת סופר מתגלגלת, מחזיק בידו גלגלת סיד, ופשוט מתגלגל מצחוק, על גלילתי את העמוד שוב ושוב...

טוב נכנעתי בשורה הזו
ונסו להינות
אז ניסיתי.
קראתי כל שורה בריכוז, אכלתי את המילים, לעסתי את השורות, ובלעתי את כל כזיתות הפסקאות בבת אחת, בהסיבה, בתוך כדי אכילת פרס.

ואז, בנקודת האל חזור הבראשיתית הזו, החל הכח המדמה להשפיע, להאיר, לקשר, לחבר, לאותת, להתניע, לתדלק, לחמם, לבשל, לתקן, ולמנגל.

ההכרה במסתתר תחת אושיות החברה חסרת תלת המימדים, הרואה את בבואתה מתוך בבואתם של אחרים. האוחזת למשיצה, במי שלא יכול לזהותה.

זה נמצא וקורה כאן.

@אבימי תענוג צרוף מאינספור חלקי חברה אחת שלמה. טור חברתי ועממי נעדר יומרות, אשר זוקף אצבע מאשימה, לצדק!

נהנתי. תודה.
תעלה עוד מזה...
מחכים לטור מחכים!

---
אם משהו לא ברור, דברו עם חורחה. אני לא אשם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
הביקורת שלך היא מלאכת מחשבת.

ברוחס כתב (בין השאר) קטעי כתיבה שעניינים הוא:

לכתוב ביקורת אמיתית על ספר מומצא לחלוטין,
ועל ידי הביקורת הקורא מנחש את מהות הספר.

על ידי פעולה זאת נוצרים כמה עולמות במקביל, שעליך לנחש אותם לבד:
- הנושא \ אירוע שעליו הספר המבוקר נסוב
- השקפת העולם האישית של הסופר של הספר המבוקר
- הספר עצמו וערכו הספרותי
- המבקר ועולמו הספרותי

ולכן הז'אנר הזה כל כך מלא הוד וקסם
כי זה כמו להיות בלש - אתה צריך להבין מהרמזים אחורה מה היה פה.
זה קטע כבד ואני לא מנוסה בו, אבל אני אוהב את זה. תודה שניסית להתחבר.

בשבילך - אני יהרוס את הקסם ויסביר - בשביל הדוגמה.
חשבתי על אירוע או פרשה סנסציונית ורבת שנים והסתעפויות, שפרטיה לא רלוונטים.
כי מה שמעניין זה לא החלק הזה אלא החלק של מה שקורה לנו כאנשים שמסביב לפרשות.

על פרשה זאת יצא ספר שטען כי בא לפשט את הפרשה ולטעון שהיא ברת הכלה על ידי הצגת עובדות בצורה יבשה.
הספר עושה משהו מוכר - הפשטה אירוע או מחלוקת על ידי הצגת עובדות יבשות.

המבקר, לעומת זאת, חושב שאירוע כזה הוא רב פנים ומימדים, ואי אפשר להסביר אותו אלא אם כן חוטאים בהפשטת יתר.
יתר על כן, בהכרח שעולמך האישי וזווית הראייה ישתרבבו פנימה, אפילו אם אתה מציג רק עובדות.
לכן המבקר כועס על הכותב שהוא גם מסלף את המציאות עצמה, על ידי השימוש המניפולטיבי בעובדות,
וגם עושה מניפולציה רגשית על הקורא, על ידי שהוא משתמש ברצון של האדם לבהירות. והאדם בא וקורא, ורק כוחות הנפש פועלים בו, לא התחום של הנאה מקטע ספרותי טוב. לכן הכותב חוטא לתחום הספרותי, ומפעיל כבובה את הרגש של הקורא.

מה שאהבתי זה שאני בעצמי עושה את מה שהמבקר כועס עליו.
התחכמות, אבל אני אוהב את זה.
תודה אמיתית שניסית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
רגע, שאבין. אין פרשיה כזאת של בן הרב ואזרגד הלבן? פשוט אין?

כאילו, עבדת עלי?
אוח, זה מדהים, זה טוב, זה עמוק, זה חווייתי.

זה קיטור על סופר שאיננו, על סיפור שאיננו, קיטור לשם קיטור. כיף לקטר...
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
רגע, שאבין. אין פרשיה כזאת של בן הרב ואזרגד הלבן? פשוט אין?

כאילו, עבדת עלי?
הממממ, כן.
בואההאההה (צחוק מרושע מאוד)

הנה הויקיפדיה הרלוונטית לז'אנר הספציפי הזה:
.....בורחס יצר אף בשני אופנים מאוד לא מקובלים - הזיוף הספרותי (אנ') והביקורת של יצירות דמיוניות. את הזיוף הספרותי הידוע ביותר שלו הוא יצר כבר בתקופה בה שימש כמבקר הספרותי של העיתון "אל אוגר" בשנות השלושים. בתקופה זו פרסם יצירות מקוריות שהיו בסגנונו של הסופר עמנואל סבידנבורג או בסגנון הספר "אלף לילה ולילה" כשהוא טוען שאלו תרגומים לסיפורים נדירים אותם מצא במסגרת קריאתו. חלק מסיפורים אלו התפרסמו בספר "דברי ימי תועבת העולם". הוא המשיך בקו זה לאורך כל הקריירה שלו, ולמשל פרסם שלושה סיפורים קצרים שלו, המתחזים לתרגומים מסופרים אחרים, באנתולוגיה ספרותית שערך.

לעיתים בחר בורחס לכתוב "ביקורת" על יצירה בדיונית, במקום לכתוב סיפור העוסק באותו נושא. דוגמה מפורסמת לכך היא היצירה "פייר מנאר, כותבו של דון קישוט". עיסוקה של רשימה זו בסופר צרפתי אשר שיקע עצמו בעולמה של הספרות הספרדית מן המאה ה-16, עד כדי כך שהוא יכול לשבת ולכתוב חלקים ניכרים מהיצירה "דון קישוט" כאילו הוא כתב אותם במקור. הרשימה מתיימרת להיות ביקורת ספרותית על עבודתו של מנאר, המראה עד כמה צברה היצירה דון קישוט שכבות ורבדים מאז שנכתבה, עד כדי כך ש"יצירתו" (הדמיונית) של מנאר, עשירה בהרבה מן המקור של מיגל דה סרוואנטס, על אף שהיא זהה לה בלשונה. בורחס לא היה הראשון שיצר סוגה ספרותית אזוטרית זו, וקדמו לו בכך תומאס קרלייל וסמואל בטלר. לאחר בורחס נודע בשימוש בצורה ספרותית זו סופר המדע הבדיוני הפולני סטניסלב לם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
@אבימי הכיוון נראה מבטיח, מקווה למצוא זמן לקרוא ולהעמיק. (פסח?)
הרעיון לכשעצמו - מבריק במיוחד.
אישית הייתי שמח לראות הסבר ברור יותר על הקונספט, אבל זה רק אני.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

בעז"ה


היי,
מי שמכיר אותי קצת מקהילת הכתיבה, יודע שאחד מתחביביי הוא ללמוד כתיבה טובה- מקריאה טובה.
הפעם אני לא אביא דוגמאות ספציפיות מספרים, רק אשתף בכמה תובנות כלליות מהספרים האחרונים שקראתי:) ואם אתם תגלו משהו חדש שרלוונטי לכתיבה שלכם, זה כמובן יהיה משמח:)


1. סיכון = מחיר
כשאנחנו כותבים סצינות שבהם הגיבור בסיכון, אנחנו עלולים להדגיש את הסיכון על ידי אפקטים: הגיבור נפצע, הגיבור מסכן, הגיבור נלחם עד זוב דם וכמעט הפסיד, הגיבור היה צריך לברוח; אבל למרבה הצער, כל האפקטים האלו לא מספיקים בכדי ליצור סצנות מותחות באמת. מדוע? כי כדי שהסצנה תהיה מותחת, כדי שהקוראים באמת יאמינו לכותב שהגיבור עלול להפסיד משהו במאבק הזה, הגיבור צריך אכן להפסיד משהו- בכל סצנת סיכון.
זהו מסר חשוב, שכל כך לא מצוי בספרות שלנו, שאולי צריך להדגיש אותו שוב: האופן היחיד לשמור על מתח אמיתי של הקורא, הוא להפוך כל סצנת סיכון, לסצנת מחיר. גיבור פצוע יחלים, בעזרת השם. הוא אולי יתאשפז, יתעלף, יתמסכן עד כלות רחמינו, אבל הוא לא שילם מחיר אמיתי, בלתי הפיך, על המאבק שלו. רק כאשר הגיבור משלם מחיר אמיתי בכל סצנת מאבק - ומאבד באופן בלתי הפיך משהו שהיה שלו, כמחיר לסיכון שלקח- המתח הופך לאמיתי. לאט לאט, אחרי כל סצנה כזו של מאבק ומחיר, הקוראים יבינו שכאשר הגיבור בצרות- זה באמת מפחיד. הם נתפסים לחלוטין למאבק שלו, חרדים לגורלו ולגורל כל מי שקשור אליו. בתת מודע שלהם, הם יודעים שהסיכון כאן אמיתי. הגיבור עלול להפסיד משהו- והוא אכן יפסיד משהו- משהו יקר.

2. אקספוזיציה זו לא מילה גסה
יש דעה בספרות המודרנית שאקספוזיציה בסיפור היא חולה רעה שצריך להסתיר אותה מאחורי תירוצים מספקים: דו שיח טבעי בין דמויות שחושף מידע שהקורא לא ידע, דמות שמסתכלת במראה כדי לחשוף את המראה שלה, ועוד ועוד דרכים ססגוניות להותיר את האקספוזיציה של הסיפור שקופה. באופן כללי זה נכון, אבל לא כדאי ללכת לקיצוניות. לעיתים אקספוזיציה היא פשוט חלק מהיצירה הפלאית שנקראת סיפור, בדיוק כפי שסיפרו לנו סיפור כשהיינו ילדים: "פעם פעם, לפני שנים רבות, היה איש אחד עני...". לא תמיד חייבים לברוח מאקספוזיציה ברורה, ולעיתים היא גם מוסיפה עומק ועניין לסיפור. הרי בסופו של דבר- המילים שלכם הן האמצעי היחיד שבו הקורא יכול להכיר ולדמיין את העולם והדמויות שאתם בונים. כאשר המילים דלות, או תיאורים לוקים בחסר בגלל פחד מפסקאות ארוכות מדיי- הדמיון של הקורא עלול להיות חיוור. אל תתקמצנו ותלחצו מתיאור יתר או מידע, ואל תרוצו עם העלילה על חשבון אקספוזיציה עשירה.

כאן כן אמחיש בדוגמא קטנה: את מהללאל אהבנו בגלל האומץ שלו, הלב הטוב וגם- לעיתים- החוצפה שלו. אבל נקשרנו אליו רגשית דווקא בזכות סצנות עשירות באקספוזיציה סבלנית, שנתנה לנו רגעים של קרבה עם הדמות.

...בשקט עמד על מקומו, מביט בצאן המתנהל לאטו בין הדשאים הרטובים מטל, בלהקת ציפורים קטנות וססגוניות שהתעופפה מעליהם, מחפשת אחר ארוחה, בקרן שמש אחת שחדרה בין העצים, מציירת קשת יפיפייה על מגדל קורי עכביש שהתנוסס בין שני ענפים, וידע שהגיע זמנו ללכת.



ולסיום, טיפ אחרון: הסופרת מרגרט אטווד אמרה: "אנשים תמיד מגיעים עם תאוריות חדשות בנוגע לסיפור. אבל הכלל העיקרי לכתיבת ספר טוב הוא: "תחזיקו את תשומת הלב שלי."
זהו טיפ בסיסי בכתיבה, והניסוח שלה מצוין וברור מכדי שיהיה צורך להוסיף מילה מיותרת על ההגדרה הזו. אבל איך בעצם עושים זה? איך מחזיקים את תשומת הלב של הקורא? לא על ידי זיקוקים, אפקטים, קרבות או דרמות רגשיות (למרות שגם הם לעיתים חשובים), אלא על ידי שינוי. שינוי מחזיק את תשומת הלב של הקורא, כיוון שהוא גורם למצב להפוך להיות לא סטטי, ולעלילה לקבל משמעות.
הכלל הוא פשוט: בכל סצנה צריכה להיות התרחשות, שינוי. אין אפשרות שכתבתם סצנה- גם אם זה ספר דרמה- ולא השתנה בו משהו באופן בלתי הפיך (כלומר- שלאחריו הדברים אף פעם לא יחזרו להיות כפי שהיו). גם אם לא ענק, גם אם לא עניין של חיים ומוות, ואולי אפילו רק שינוי רגשי- אבל שינוי חייב להיות.

אנחנו בכל זאת בחודש אלול, אז הייתי ברשותכם רוצה לקשר את המסר היפה הזה גם לחיינו, כי אני מאמינה בכל ליבי שכללי סיפור האונברסליים בעצם משתלשלים מהאופן שבו הקב"ה מנהל את העולם, ובאופן שבו הוא טבע הסיפור האנושי:
סיפור חיינו עשוי מרגע אחרי רגע, חודש אחרי חודש, שנה אחרי שנה. הקב"ה כביכול לא "כותב" את הפרקים בחיינו לחינם. השם נותן לנו כל רגע, חודש ושנה- כי הם חשובים לעלילה שלנו, הם משמעותיים עבורנו. בחסידות מוסבר שיום ללא שינוי- הוא יום מבוזבז.


תודה שקראתם עד כאן:) שמחתי לשתף.
אסיים באיחול- שנזכה לשנה טובה ומתוקה, ושנזכה לכתוב סיפורים טובים באמת, שעושים להשם נחת ומקרבים את הסיבה האמיתית לכל העלילה האנושית הזאת- את הגאולה האמיתית והשלימה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה