הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #41
אז כמו שכולן פה כתבו לך - נורמלי לגמרי. בכלל לא מוזר.
כשילד נמצא בבית לבד - משעמם לו. לגטימי.
זה קורה גם בגילאים הרבה יותר גדולים לפעמים, אז ק"ו שבגיל כזה קטן.
זה שהוא משחק יפה במעון זה בגלל שיש לו עוד חברים ביחד איתו.
ילד יחיד דורש תעסוקה.
במיוחד בגיל כזה, עוד אין להם את היכולת הזו.
ואם הוא מצליח כמה דקות זה יפה מאוד.
בע"ה כשיגיעו עוד אחים הם יתחילו להעסיק את עצמם (ולא בטוח שזה יותר טוב - כשהם שוברים כל מה שעומד בדרכם).
בתור מישהי שנשארה בבית עם שניים מתוך שאר הילדים שלי עד גיל שנה-שנתיים - זה לא קל.
קודם כל צריך להבין שאין מנוס - כן, את המבוגר האחראי שצריך להעסיק אותו. הוא לא יעסיק את עצמו. להיות במודעות.
אבל אל ייאוש - לאט לאט אנחנו לומדים להעסיק אותם עם כל מיני דברים.
אז כמו שהציעו - (ובאמת זה הכי מועיל כשיש המון מטלות) לשתף אותם במטלות הבית.
בוא תעזור לי להכניס (או להוציא) את הבגדים למכונה.
אפילו לקפל כביסה. הוא מנסה לחקות אותך בתנועת הקיפול ואת אח"כ עוברת אחריו. זה חמוד ממש. (רק לשים לב שהוא לא לוקח ממה שכבר קיפלת...)
תעמוד ליד אמא (על כסא או שרפרף. בהשגחה) כשהיא שוטפת כלים . ("ואוו, תראה כמה סבון"...)
לפעמים אפשר לתת להם לבלגן קצת כלים או משהו שאת לא נותנת בד"כ כדי להרוויח כמה דקות של שקט. אח"כ לסדר שתי דקות וחצי. שווה את זה.
מניסיון אישי שלי - הילדים שלי לא אוהבים משחקים (אולי מתלהבים בחמש דקות הראשונות), לא משנה כמה הם חדישים ומשוכללים. יותר אוהבים לשחק עם דברים "אמיתיים". כלי מטבח, אטבי כביסה (בהשגחה צמודה כי אם זה נשבר...), אולי לקנות לו מטאטא קטן שיטאטא איתך את הבית. זה הם תמיד אוהבים.
אם יש אמבטיה או גיגית גדולה - אפשר לעשות לו 'בריכה'. בהשגחה צמודה כמובן. מעסיק אותם יותר זמן.
אם יש אפשרות - להביא לו חבר. אפילו גדול ממנו. (לפעמים חושבים - מה? איך אני אסתדר עם עוד ילד בבית? אבל הפוך, זה מעסיק אותם יותר טוב ואת יכולה להתפנות לעיסוקים אחרים או פשוט לנוח ולהשגיח עליהם בזמן שהם משחקים).
בקיצור להיות יצירתיים איתם.
ולהשתדל לא להיות מתוסכלת מזה - ככל שאת תהיי מתוסכלת, הוא יהיה עוד יותר. וזה מתכון לכיף גדול...
הרבה הצלחה!
כשילד נמצא בבית לבד - משעמם לו. לגטימי.
זה קורה גם בגילאים הרבה יותר גדולים לפעמים, אז ק"ו שבגיל כזה קטן.
זה שהוא משחק יפה במעון זה בגלל שיש לו עוד חברים ביחד איתו.
ילד יחיד דורש תעסוקה.
במיוחד בגיל כזה, עוד אין להם את היכולת הזו.
ואם הוא מצליח כמה דקות זה יפה מאוד.
בע"ה כשיגיעו עוד אחים הם יתחילו להעסיק את עצמם (ולא בטוח שזה יותר טוב - כשהם שוברים כל מה שעומד בדרכם).
בתור מישהי שנשארה בבית עם שניים מתוך שאר הילדים שלי עד גיל שנה-שנתיים - זה לא קל.
קודם כל צריך להבין שאין מנוס - כן, את המבוגר האחראי שצריך להעסיק אותו. הוא לא יעסיק את עצמו. להיות במודעות.
אבל אל ייאוש - לאט לאט אנחנו לומדים להעסיק אותם עם כל מיני דברים.
אז כמו שהציעו - (ובאמת זה הכי מועיל כשיש המון מטלות) לשתף אותם במטלות הבית.
בוא תעזור לי להכניס (או להוציא) את הבגדים למכונה.
אפילו לקפל כביסה. הוא מנסה לחקות אותך בתנועת הקיפול ואת אח"כ עוברת אחריו. זה חמוד ממש. (רק לשים לב שהוא לא לוקח ממה שכבר קיפלת...)
תעמוד ליד אמא (על כסא או שרפרף. בהשגחה) כשהיא שוטפת כלים . ("ואוו, תראה כמה סבון"...)
לפעמים אפשר לתת להם לבלגן קצת כלים או משהו שאת לא נותנת בד"כ כדי להרוויח כמה דקות של שקט. אח"כ לסדר שתי דקות וחצי. שווה את זה.
מניסיון אישי שלי - הילדים שלי לא אוהבים משחקים (אולי מתלהבים בחמש דקות הראשונות), לא משנה כמה הם חדישים ומשוכללים. יותר אוהבים לשחק עם דברים "אמיתיים". כלי מטבח, אטבי כביסה (בהשגחה צמודה כי אם זה נשבר...), אולי לקנות לו מטאטא קטן שיטאטא איתך את הבית. זה הם תמיד אוהבים.
אם יש אמבטיה או גיגית גדולה - אפשר לעשות לו 'בריכה'. בהשגחה צמודה כמובן. מעסיק אותם יותר זמן.
אם יש אפשרות - להביא לו חבר. אפילו גדול ממנו. (לפעמים חושבים - מה? איך אני אסתדר עם עוד ילד בבית? אבל הפוך, זה מעסיק אותם יותר טוב ואת יכולה להתפנות לעיסוקים אחרים או פשוט לנוח ולהשגיח עליהם בזמן שהם משחקים).
בקיצור להיות יצירתיים איתם.
ולהשתדל לא להיות מתוסכלת מזה - ככל שאת תהיי מתוסכלת, הוא יהיה עוד יותר. וזה מתכון לכיף גדול...
הרבה הצלחה!
