אוהבים אותך גדי

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #2
@אשר שרבר , אותך בטוח כולם אוהבים. אין. אין כמו אשר. מי כמוהו יודע לפרגן, להאיר, להחמיא, לדאוג לילדים שעומדים בצד ומסתכלים על המשחק בעינים כלות. מי?
גדי, אם תלמד מאשר גם לך יחמיאו....
וברצינות, גדי, רק שתדע, ככה בשקט, בצד, בלי שכולם שומעים: אתה פצצה של בנאדם! אשד גואה של מילים, מעיין נובע של יצירתיות, באר שופעת של הומור וברז שוטף של התבטאויות.

אם מישהו משניכם מעוניין, אתם יכולים לבקש; אני אשתדל להוסיף מחמאות כהנה וכהנה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
@אשר שרבר , אותך בטוח כולם אוהבים. אין. אין כמו אשר. מי כמוהו יודע לפרגן, להאיר, להחמיא, לדאוג לילדים שעומדים בצד ומסתכלים על המשחק בעינים כלות. מי?
גדי, אם תלמד מאשר גם לך יחמיאו....
וברצינות, גדי, רק שתדע, ככה בשקט, בצד, בלי שכולם שומעים: אתה פצצה של בנאדם! אשד גואה של מילים, מעיין נובע של יצירתיות, באר שופעת של הומור וברז שוטף של התבטאויות.

אם מישהו משניכם מעוניין, אתם יכולים לבקש; אני אשתדל להוסיף מחמאות כהנה וכהנה...
אתה עושה לי חשק לכתוב עוד מאמר על קוביות שוקולד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
@גדי ישראלי היקר והאהוב!

השעות הרבות של קורת רוח והנאה מרובה, אותן הענקת לנו ברוב טובך, עדיין חקוקות בעצמותינו. מפעם לפעם, כאשר תחושת 'דיכי' בלתי מוסברת אופפת את האדם באשר הוא אדם, יעלה ויבוא, ויתכבד לפנות אל פרוג, לחפש את טוריו המלבבים והמשעשעים של גדוש היקר, וייטב לליבו העגום.

@גדי ישראלי, שובה אלינו ומהר. אל תזניחנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
@גדי ישראלי
לנצח ננצור את מילותיך בלבנו, נאספנו כאן היום כולנו כדי לקרוא את שירך ביחד, וכדי להזכר ביחד ברגעים ש...

בעצם, הבחור כולה נעלם לשבוע, למה הבלאגן?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
  • הוסף לסימניות
  • #8
אוופהה... זה כבר ממש נהיה אישי, אתה פשוט דואג לו בניואנסים...
נראה לי שמבחינה פסיכו-סוציו-אקטיבית כדאי לתת לו להתמודד לבד זה יחשל אותו!

@גדי ישראלי כשתקפוץ לביקור אל תיקח אותנו אישית - פשוט השתעממנו בינתיים בלעדיך....
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
בא'נה איזה מצחיקים אתם... כולה קפצתי בקטנה לקרוע את שטוטגרט ולחזור.
אבל אחרי שאהוב קבע שנעלמתי בשביל פירגונים, לך תכחיש עכשו... מכירים את הקטע על גביר שנכנס לאיזה דינר ואברך צעיר קם לקראתו.
"אל יטרח מר", הניף הנדיב את ידו בביטול ענוותני מלאכותי, "אין צורך לקום".
"למה?", תמה האברך, "אסור לקחת את הטחינה מהשולחן ממול?"

וי"א שכך הכירו האדמו"ר מקורצוויל ובוקי מזורי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
בל אחרי שאהוב קבע שנעלמתי בשביל פירגונים, לך תכחיש עכשו
מכחיש. עכשיו.
אבל אחרי שגדי קבע שקבעתי שהוא נעלם בשביל... לך...
עזוב, העיקר שבאת, ב"ה!
אפשר לחזור לנשום כרגיל.

אגב, ההיכרות של בוקי והאדמו"ר לא הייתה דרך הטחינה.
הייתה זו סודה. של טמפו.
אבל מה זה משנה? העיקר ששניהם ביחד עד היום.
ואתה יודע מה עוד?
הם אף פעם לא נעלמים אחד לשני בלי להודיע מראש.
לתשומת לבך, גדי יקירי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
מכחיש. עכשיו.
אבל אחרי שגדי קבע שקבעתי שהוא נעלם בשביל... לך...
עזוב, העיקר שבאת, ב"ה!
אפשר לחזור לנשום כרגיל.

אגב, ההיכרות של בוקי והאדמו"ר לא הייתה דרך הטחינה.
הייתה זו סודה. של טמפו.
אבל מה זה משנה? העיקר ששניהם ביחד עד היום.
ואתה יודע מה עוד?
הם אף פעם לא נעלמים אחד לשני בלי להודיע מראש.
לתשומת לבך, גדי יקירי.
לא היה שם שוועפס, עם נגיעת לימון?
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
חברים, נסחפנו!
לא שוופס ולא קריסטל.
רק טמפו.
תשאלו את גדי, יש לו זיכרון מצוין.

בינינו, בואו נתן לאשכול הזה לשקוע.
עד ההיעלמות הבאה.
מקובל עליכם?
(ונא, אל תענו לי!)
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מקובל עליכם?
(ונא, אל תענו לי!)
מקובל עלי. לא נענה לך.

[מכבה את האור. נותן נשיקה חמה למזוזה. מעיף מבט עורג אחרון. סוגר את הדלת. יוצא. חוזר מתנשף אחרי חמש דקות. ידעתי. השארתי את הדוד דלוק.]
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מקובל עלי. לא נענה לך.

[מכבה את האור. נותן נשיקה חמה למזוזה. מעיף מבט עורג אחרון. סוגר את הדלת. יוצא. חוזר מתנשף אחרי חמש דקות. ידעתי. השארתי את הדוד דלוק.]
היי, לא נעלת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

סיפור היסטורי המשלב מתח ורגש.
ואם אתם אוהבים שילובים (כמוני), אתם מוזמנים לקרוא ולהעיר (אפשר גם להחמיא:)).


פרולוג

החום של סוואנת אפריקה העיק עליי כמשא כבד כמעט כמו הפחד שחלחל כנוזל דביק ומעלה זיעה. מנסה להתחזק, לסגור שפתיים בכוח. להתקרר מן החום הנורא שגורם לפחד מצמית. אפילו שאם הייתי מפחד ממש לא הייתי מרגיש בחום בכלל.

צועד בין בקתות החמר והקש, משקפים מראה לח. עובר תחת מבטיהם השותקים של הלוחמים כהי העור ועזי המבט. משגרים מבטים מקפיאים שבכח קפאונם אפשר לשכוח לרגע מן החום.

אבל רק לרגע.

כמה חדורי מבע עז וחסונים כמו עץ בערבה ליוו אותי אל פתח המבנה הגדול מכולם. ריח חריף של עורות מעובדים ועשן מדורות הכה באפי כשחציתי את סף הדלת החשוך. הפעם לא הרגשתי בחום. מתפלל בלחש להצלחתי. נמס. העיניים עצומות. אני לא צדיק. אני לא.

ראש השבט יושב על כס עץ מגולף, פניו חרושות קמטים עמוקים ועיניו הקרות, נטולות כל שמץ של רחמים, נועצות בי מבט קר כאילו הייתי טרף ולא אורח שהוזמן בדברו.

בולע רוק. מתפלל. רוצה לצאת מזה בשלום. להיות טוב יותר.

נענע קם מכיסא העץ המגולף, תנועותיו איטיות ומדודות כמו של טורף שאינו ממהר. הוא לא הסתכל ישירות אלא נעמד בפתח האוהל, צופה אל האופק המאובק. "התקרב, איש המערב," אמר בקול עמוק שרעד בחלל החדר. "אתה רואה בדרכים מרחב פתוח, אך בעיניי – כל שביל מוביל בסופו של דבר אליי."

הפחד זוחל בתוכי. גוש קרח קפוא שמניס את החום הבוער. מנסה להתחזק. מתפלל.

הוא הסתובב בחדות, גלימתו הכבדה משמיעה רשרוש יבש על רצפת האדמה. "האדמה הזו אינה מקבלת אורחים, היא מקבלת רק שותפים או זרים שאיבדו את דרכם לעד." הוא צעד צעד אחד קדימה, נכנס כמו אל תוך הקיפאון והמורא ממנו, מבטו חודר ומקפיא. "יש לך כישרון שאין לאנשיי, וזה הופך אותך לחלק מהניצחון שלי. הדרך חזרה למערב נסגרה מאחוריך ברגע שנכנסת לכאן."

נענע הניח יד כבדה על שולחן עץ קטן שעליו היו מונחים מספר אבנים צבעוניות, מסודרות במבנה שנראה כמו מפה. הוא הזיז אבן שחורה אחת הצידה בתנועה פסקנית.

"אני רוצה שתחדור אל לב המועצות שלהם," המשיך, והפעם קולו היה נמוך, כמעט לחישה מאיימת. "אנשיי מוכרים מדי; הפנים שלהם צרובות בזיכרון האויב, אבל אתה – אתה דף חלק." הוא הרים את אחת האבנים ובחן אותה מול האור הקלוש. "עבורם, אתה רק נווד שמחפש מסחר, וזהו השריון הטוב ביותר שתוכל לעטות."

הוא הניח את האבן בחוזקה חזרה על השולחן, צליל נקישה עמום הדהד בחדר. "אל תביא לי סיפורי גבורה, הבא לי חולשות. אני צריך לדעת מי מהמנהיגים שלהם חולה, אילו בריתות הן מילים ריקות, ומצא את הנתיב שדרכו הם מעבירים את הבקר. כשנשתלט עליו, הם יתחננו להצטרף אליי כדי לא לגווע ברעב."

הוא חזר והתיישב על כיסאו, נשען לאחור ושלב את ידיו, משאיר שתיקה כבדה.

סמיכה.

הקרח אט אט מפשיר, משאיר לי מראה סדוק. לא יודע מה לומר.


אשמח להערות והארות.
וכן אשמח לדעת האם להמשיך את הסיפור.
גילוי נאות: בתקופה האחרונה סבלתי ממשבר כתיבה חמור. המוח יבש, הידיים נרפו, ושום דבר ראוי לשמו לא יצא לי מהמקלדת. ומכיוון שנשבר לי מהמשבר הזה, החלטתי לכתוב טור אקטואלי - פוליטי, שלא מצריך יצירתיות רבה. ואני מקווה שזה ישחרר לי את החסימה בצנרת.

חשוב להדגיש, אני משתף את הטור כדי לקבל ביקורת על סגנון ואיכות הכתיבה, ולא על תוכן הטור. זה שייך לאשכול החדשות בנספחים.



בעד הנפש חנינה

בימים האחרונים סוערת המדינה סביב בקשת החנינה של ראש הממשלה. חלק בעד, חלק נגד, אבל נדמה שאין מי שאין לו דעה בענין. בטור הנוכחי ננתח את הענין.

דעה.
(או יותר נכון, חוסר דעה)

האמת, למה אני צריך להביע דעה בנושא? המשפט הפלילי של ראש הממשלה זה ענין אישי, והחלטתו לבקש חנינה זה גם משהו אישי, וההחלטה בענין שמורה לנשיא המדינה בלבד.

יטענו הטוענים, שמשפטו הפלילי של ראש הממשלה הוא לא ענין אישי - אלא ענין ציבורי, כי אם אכן ראש הממשלה עבר עבירה פלילית - הוא לא ראוי להיות ראש ממשלה.

הענין הוא - שזה תלוי איך אתם מסתכלים על תפקיד ראש הממשלה.

אם אתם מסתכלים על זה כתפקיד ייצוגי - אתם צודקים. מי שמייצג אותנו צריך להיות נקי מכל רבב.

אבל אני מסתכל על זה אחרת.

מבחינתי, ראש הממשלה הוא כמו עורך דין.

עורך דין אמנם מייצג אותך, אבל כשאתה בוחר עורך דין - אתה לא מודד אותו לפי התיק הפלילי שלו, אלא כמה הוא מוצלח וחלקלק לשון. כמה שיותר ערמומי - ככה יותר טוב.

גם אז יטענו שמכיוון שהוא מייצג אותך הוא צריך להיות נקי מכל רבב?

כך גם ראש הממשלה. אם הוא הצליח לתחמן סיגרים ושמפניות בחינם - סימן שהוא יוכל לתחמן לי עוד כמה דברים שאני רוצה. חוק הגיוס למשל.

ולכן, לשיטתי ראש הממשלה לא צריך להיות נקי מכל רבב, ואם כן משפטו הוא ענין אישי שלו.

ואפילו אם זה ענין ציבורי - זה לחיוב ולא לשלילה.

לא.

אז למה הדעה הזאת לא פופולרית?

כי בשנים האחרונות, כל אחד ואחד נמדד ביחס לביבי. כל דבר ודבר נמדד ביחס לביבי. ומכיוון שכך - כל מה שאפשר לנופף לאיזה צד שהוא - ינצלו את זה. ולכן המשפט הפלילי שלו הפך לענין ציבורי - מצד אחד מכיוון שהוא אמור לסמן שהוא שלילי. ומאידך, מעריציו ישתמשו בזה להוכיח שרודפים אותו, ובאמת הוא זכאי.

אבל אם מישהו יגיד 'רגע, מה זה קשור אלי?' כולם יסתכלו עליו כמו משוגע.

ולכן הדעה שכתבתי היא ממש לא פופולרית.

פופולרית.

מה כן פופלרי לחשוב?

נגד החנינה. ברור שנגד.

אבל משתי סיבות מנוגדות:

סיבה א. ראש הממשלה הוא מושחת ועבריין שמנסה להימלט מאימת הדין. הוא ניסה להחריב את מערכת המשפט, ונכשל. ניסה להעביר חוקים שיצילו אותו ממשפטו, ונכשל. ניסה לפטר את היועצת המשפטית לממשלה - כדי לבחור מישהו שיחליט למשוך את כתב האישום, ונכשל. ולכן המוצא האחרון שלו זה לבקש חנינה, ובדיוק משום כך אסור לתת לו אותה. (מפגין עם גרון ניחר בקפלן)

סיבה ב. הפרקליטות ניסתה לתפור תיק לראש הממשלה, ובמשפט היא התגלתה במלא קלונה. אם בקשת החנינה תתקבל, המשפט ייעצר ולא כל האמת תצא לאור, והתופרים לא ייתנו את הדין על מעשיהם. לכן חובה לדחות את בקשת החנינה ולהמשיך את המשפט עד הסוף. (ביביסט שרוף אבל קצת מתוחכם. הביביסטים הפשוטים יותר יטענו בעד החנינה כי זה ישחרר את ראש הממשלה כדי שיוכל לעבוד למען המדינה).

אבל כמו שאתם רואים, שתי הסיבות נובעות מפוזיציה אישית. אף אחד לא יכול להוכיח שהסיבה שלו צודקת יותר מהסיבה השניה.

אז למה לא לחשוב כמוני, שזה לא קשור אלי ולא מעניין אותי?​
שיתוף - לביקורת פתאום ראיתי
ב"ה

לפעמים יש ילדה אחת מתוקה מאוד.
כזאת שדורשת תשומת לב כמעט בלי הפסקה,
ולא תמיד בדרכים חיוביות.
היא יודעת למשוך מבטים, לבלוט, להמציא דרכים.
ולכאורה, היא מקבלת המון תשומת לב חיובית.

אז מה חסר לה? ומה היא באמת מחפשת?

חשבתי הרבה. והשאלה נותרה בעינה.
אפילו לא מיהרתי להתייעץ,
כי הרגשתי שאולי לא אקבל מענה שידבר באמת ללב.

והנה, בסייעתא דשמיא, דווקא מתוך הקשר אחר לגמרי,
החמאתי למישהי, והיא מאוד התרגשה.
ראיתי את זה, ופתאום נפלה בי ההבנה:
זה בדיוק מה שהילדונת מחפשת.
היא צריכה יותר מחמאות.

לא תמיד אנחנו חושבים על זה,
אבל יש ילדים שעבורם מחמאה
היא לא מותרות, אלא ממש צורך רגשי בסיסי.

לפעמים הורים מהססים:
"אני לא רוצה להגזים",
"זה יישמע לא אמיתי".
אבל האמת היא, שיש נשמות שזקוקות למילה טובה כמו לנשימה.
זו השפה הפנימית שלהן.
זו הדרך שלהן להרגיש נראות, ערך, שייכות.

ילדים שונים ניזונים מסוגים שונים של קשר רגשי.
יש מי שמחפש מעשים של נתינה,
ויש כאלה שעבורם מילה טובה, הערה חיובית קטנה,
היא הדלק הפנימי שממלא אותם ביטחון ושמחה.

הילדונת שלי, כפי שתיארתי, כנראה צמאה במיוחד לאותן מילים.
לא כי חסר לה משהו בי,
אלא כי זה פשוט הפתח שדרכו היא שומעת "אני רואה אותך", "את חשובה לי".

וכשהמילים האלה לא מגיעות,
היא ממציאה דרכים אחרות להרגיש קיימת, גם אם הן לא תמיד נעימות.

ואם אני, בטבע שלי, לא כל כך מרבה להחמיא,
כי אני אדם יותר ענייני,
ולה זה חסר, אז הנה משהו שאני כן יכולה למלא עבורה.
אז הנה תזכורת פשוטה:
לא לשכוח להחמיא.
וזה מספיק.

אז ברוך ה', קיבלתי תשובה מדויקת.
וגם אתם, אם תרצו, תוכלו להיעזר בה.
היא קלה, היא פשוטה, והיא דורשת רק...

קצת תשומת לב.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה