סיפור בהמשכים אולדנבורג - שיבת הכתר

  • הוסף לסימניות
  • #62
השאלה היא מזווית של מי? איזו דמות תוכל להעביר דרך נקודת מבטה את המחשבות והרגשות של דיאנה? את כל המידע החדש שקיבלנו?
אפשר מהזווית של דיאנה, רק ממקום אחר.
אולי היא בכלל עושה משהו אחר באותו הבוקר, בקיצור - סצנה אחרת.
אם זה לא יפה ככה, אז אני יכולה לכתוב מחדש..
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
אפשר מהזווית של דיאנה, רק ממקום אחר.
אולי היא בכלל עושה משהו אחר באותו הבוקר, בקיצור - סצנה אחרת.
אם זה לא יפה ככה, אז אני יכולה לכתוב מחדש..
עכשיו הבנתי אותך (מקווה). לדעתי זה יכול להרים את הפרק מאוד, שעיקר הפרק פעולות והמחשבות עוברות בין השיטין. אבל אולי דווקא כשזה כך זה מדגיש את הסערה שלה?
אולי מישהו אחר ייעץ ביעילות רבה יותר ממני.
או שבכלל התכוונת שהרגשות שיעלו בה יהיו שונים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
עכשיו הבנתי אותך (מקווה). לדעתי זה יכול להרים את הפרק מאוד, שעיקר הפרק פעולות והמחשבות עוברות בין השיטין. אבל אולי דווקא כשזה כך זה מדגיש את הסערה שלה?
אולי מישהו אחר ייעץ ביעילות רבה יותר ממני.
או שבכלל התכוונת שהרגשות שיעלו בה יהיו שונים?
הום.
אני לא יודעת.
הרגשות שלה יהיו זהים, זה יהיה אותו סיפור רק בסט-אפ אחר.
כי הפרק הזה קצת כבד, לדעתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
הום.
אני לא יודעת.
הרגשות שלה יהיו זהים, זה יהיה אותו סיפור רק בסט-אפ אחר.
כי הפרק הזה קצת כבד, לדעתי
אוקיי, מכיוון שאני לא לגמרי בטוחה שהבנתי את כוונתך, אולי אני פשוט צריכה קצת פירוט, אני ממליצה שקוראים אחרים יחוו דעה. מצטערת שבפעם הזאת לא ממש הועלתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
. לא בהשראת אף ספר [כן, גם לא ממלכה במבחן, רבותיי
משפט לא נכון תקנית.
אין מצב כזה, כל דבר שאנחנו רואים או שומעים או קוראים נותן השראה לכל דבר שנכתוב.
אין אדם שיכל לקרוא ספר לפני שקרא הרבה ספרים לפני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
כן, זה נכון. המשפט לא מדיוק רעיונית. [לא תקנית...]
התכוונתי לומר שלא הייתה פה השפעה ישירה. העלילה לא נכתבה בהשראת אף ספר ספציפי... ובמיוחד לא ממלכה במבחן.
למרות שאני מעריכה מאוד את הספרים הראשונים ש ל הסדרה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
בעז"ה


היי מה שלומך?
אני אוהבת את הכתיבה שלך:) היא ממש יפה!
יש כמה תיקונים, אבל שוב, אין לי ממש את האפשרות להעיר על תיקונים של פרטים ספציפיים...

בנוגע לפרק האחרון- לפני הערות כלשהן, יש לי שאלה- כתבת שהוא קצת כבד לדעתך, למה? מה כבד לך?
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
בעז"ה


היי מה שלומך?
אני אוהבת את הכתיבה שלך:) היא ממש יפה!
יש כמה תיקונים, אבל שוב, אין לי ממש את האפשרות להעיר על תיקונים של פרטים ספציפיים...

בנוגע לפרק האחרון- לפני הערות כלשהן, יש לי שאלה- כתבת שהוא קצת כבד לדעתך, למה? מה כבד לך?
תודה רבה!
מעריכה מאוד שהקדשת זמן להגיב...
אם יש לך תיקונים, מאוד אשמח אם תוכלי לסמן תוך כדי קריאה.

בנוגע לפרק האחרון - הרגשתי שהיו שם המון מחשבות. עומס אפילו. פסקאות גדולות.
עכשיו זה עושה אווירה קצת כבדה, ויש בזה תועלת כי זה מעביר את הכבדות והקושי של דיאנה. בלי לומר כמה קשה לה, הכתיבה מעבירה את זה.
אבל לפעמים צריך להתחשב בקוראים ולא במקצועיות... אם לקוראים פחות נעים לקרוא את זה, צריך להתחשב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
בעז"ה

מסכימה איתך שהפרק כבד, אני הייתי מגדירה את זה קצת אחרת- הוא אולי קצת בלתי יעיל.
קודם כל- מטרת הפרק היא "לשקף את הפחד של דיאנה". זו לא מטרה טובה מספיק עבור פרק... פרק נועד בכדי לקדם את העלילה כולה, ובפרק עצמו חייבת להיות התפתחות נקודת ההתחלה עד לסיומו. לשקף מחשבות ורגשות זה חשוב, אבל במידה. מה התפתח בין נקודת ההתחלה של הפרק לסופה, מבחינה עלילתית? אם התשובה היא כלום- אז כדאי לחשוב לשכתב אותו.

בנוסף, אנחנו שוב מדברות על הכלל "הראה, אל תספר" (SHOW, DON'T TELL). 'לספר'- זה להגיש לקורא את הכל באמצעות מלל, בין במחשבות בין בדיבורים, במקום בהתרחשות. שימי לב- גם מחשבות זה 'לספר', בדיוק כמו דיבורים. בסוף הפרק הקודם את תיארת את הפחד שלה בנסיון שלה להתחמק מראלף. זה תיאור פחד באמצעות התרחשות, ובאופן יעיל למדיי הוא כמעט תמיד משרת את התפתחות העלילה טוב יותר ממחשבות, רגשות או דיאלוגים:)

ואם בפרק הקודם דיברנו על דברים שהם קצת יותר מדיי מפורשים, זה נכון גם לפרק הזה. גם אם אני בוחרת לתאר מחשבות של דמות, עליי לשמור על אפקטיביות וסאבטקסט. אפקטיביות זה אומר: לכל פסקה צריכה להיות מטרה. אם המטרה כבר הושגה בפסקה הקודמת- אז הפסקה הנוכחית כנראה מיותרת. וסאבטקסט זה להשאיר קצת מקום לפער ידע. המחשבות כאן כל כך מפורשות (ואולי קצת חוזרות על עצמן. זהו גם הפרק השני שמתמקד בפחד שלה מראלף), שהן לא מותירות לנו שום מקום לדמיון או פער (שוב, כמו בפעם הקודמת- מלבד פער עלילתי). במהלך הפרק הדמות חושבת על התחושות שלה, ולקראת סיום הפרק- היא אפילו מפרשת לנו סופית, שהיא מתגעגעת וכועסת ושונאת ומפחדת... ולבסוף בסוף אפילו מפרשת לנו שהפחד שלה גם מוצדק(:

אני חושבת ששלושת הנקודות האלו דורכות בסופו של דבר על רעיון אחד. להביא את התמצית הטובה ביותר, לקדם את העלילה ולכתוב סאבטקסט. אני חושבת שאם היית מאתגרת את עצמך לחתוך את הפרק הזה בחצי ולמצוא לו התפתחות עלילתית, היית מצליחה, ואני מאמינה שהיית יכולה ליהנות מהתוצאה:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
אני חושבת ששלושת הנקודות האלו דורכות בסופו של דבר על רעיון אחד. להביא את התמצית הטובה ביותר, לקדם את העלילה ולכתוב סאבטקסט. אני חושבת שאם היית מאתגרת את עצמך לחתוך את הפרק הזה בחצי ולמצוא לו התפתחות עלילתית, היית מצליחה, ואני מאמינה שהיית יכולה ליהנות מהתוצאה:)
אני חושבת שאת ממש צודקת.
בדיוק את זה חיפשתי, ולא ידעתי איך להגדיר.
וואלה, זה חתכת שינוי לעשות. כאילו, אני צריכה כנראה לאחד כאן כמה פרקים. או למצוא עוד חורים לעלילה לכתוב אותם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
בעז"ה


חשוב לי לכתוב לך ערב שבת קצרצ'יק, כי זה חשוב שתדעי-
אני כותבת לך כי אהבתי ממש את הסיפור שלך. יש לך הבנה מעולה במושג 'סיפור' וכתיבה ברמה טובה מאד.
אז חזקי ואימצי. ממש מאחלת לך שבעז"ה תצליחי:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
בעז"ה


חשוב לי לכתוב לך ערב שבת קצרצ'יק, כי זה חשוב שתדעי-
אני כותבת לך כי אהבתי ממש את הסיפור שלך. יש לך הבנה מעולה במושג 'סיפור' וכתיבה ברמה טובה מאד.
אז חזקי ואימצי. ממש מאחלת לך שבעז"ה תצליחי:)
תודה רבה, ומעריכה את הזמן ותשומת הלב שאת מקדישה לסיפור שלי...
ומחכה לשמוע את הביקורת שלך. היא משמעותית מאוד בשבילי [ומעבידה אותי קשות... :)]
ותודה על המילים החיוביות. הן נותנות לי הרבה כוח... אני משתדלת לחשוב שהמבקרים אוהבים את הסיפור שלי ולכן מגיבים, אבל את יודעת...
לפעמים צריך יותר מזה. ואז אנשים כמוך מגיעים...
אז תודתי גם לכל שאר האנשים שטורחים וכותבים הערות חיוביות.... מעריכה את זה מאוד, וזה נותן לי הרבה :)
שבוע טוב!
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
פרק 4 [חלק א]

כתליו החיצוניים של הבית מטו לנפול ועליבות כיסתה עליהם בגוון אפרפר, אבל בתוך הבית פנימה רוזה חוללה פלאים. מידי בוקר יצאה עם ברי, בנם בן חצי השנה, וקטפה פרחים מהשדות שמחוץ לחומות הבירה. וכך, כשהנס שב מעבודתו ומהתרוצצויותיו עבור המחתרת, היה מקבל את פניו ניחוח נעים ומראה משובב עין.

הנס קרס על הכיסא שבנה במו ידיו, מאפשר לראשו להישמט על לוח השולחן המחוספס. עייפות הכבידה על אבריו, מסחררת את ראשו. יותר מכל דבר אחר הוא רצה לישון, לתת לגופו מנוחה לכמה שעות רצופות, חסרות הפרעה. אבל יש לו תפקיד הערב, תפקיד שיגזול ממנו את מעט השינה אליו השתוקק.

איך הוא יתפקד מחר בעבודתו וינהיג את הסוסים אל היעד הנבחר על ידי לקוחותיו – הוא לא יודע. ברירה אחרת אין לו.

רעייתו שבה מתוך המטבח, אוחזת כוס מים חמים. "הנס?" שאלה בלחש, חוששת להעירו אם נרדם.

הנס הרים את ראשו במאמץ מהשולחן. "תודה, רוזה", אמר רפות, נוטל את הכוס בניע ראש. רוזה התיישבה על כיסא נוסף ונעצה את מרפקיה בשולחן.

"למה שלא תלך לישון?" שאלה כשהנס הניח את הכוס לפניו, ריקה.

"יש לנו משימה הלילה. מאולף". העייפות הנוראה הרפתה במקצת בזכות המים החמים, והנס התחיל להסתגל לרעיון שיהיה עליו לצאת בעוד שעתיים מן הבית שוב. "משימה דחופה שחייבת להתבצע הלילה. כל רגע יקר".

הם לא היו נשואים שנים רבות, אבל רוזה הכירה מספיק את בעלה כדי לדעת שהוא לעולם אינו מגזים. "מה צריך לעשות?" בררה במעשיות.

הנס הביט לכל עבר, נותן עין עקומה בחלון שמאחוריהם. לבסוף, הוא שלף פיסת קלף מגלימתו המהוהה שטרם הסיר מעליו ומשך אליו את קסת הדיו הנחה על השולחן. במילים ספורות הוא הבהיר את המשימה שהוטלה על שניהם.

את שם הלדינברג מוטב שלא להגות בקול, במיוחד אם אתה גר בלב העיר.

עיניה של רוזה גדלו כשעברו על הכתוב, אינן מאמינות. "אתה בטוח שזאת היא?" לקח לה זמן לחבר את האותיות למילים, וגם ככה היא לא קוראת טובה מידי. אבל היא אף פעם לא מתבלבלת בקריאה. "זאת אינה טעות טראגית בזיהוי? מי אמר שמוסר המידע אמין?"

חיוך קטן עלה על שפתיו של הנס, דמותו של אריך, מנהיג המחתרת, עולה לנגד עיניו. אין אמין יותר ממוסר המידע. "לא, אין ספק בזהותה. זאת היא, והיא סוף סוף אותרה".

לקח לרוזה כמה שניות לעכל את המידע. "אין בעיה, נניח שזאת היא. אבל איך אתה ניגש אליה? מתחיל לספר לה סיפורי מעשיות? למה שהיא בכלל תדבר עם איש זר שהיא אינה מכירה?"

אצבעותיו של הנס תופפו על פני לוח העץ כשהוא נשען אחורנית על משענת כיסאו, בתקווה שלא תתפרק. היא עשתה את זה לאחרונה בזמנים הכי לא צפויים. "לכן אמרתי שזאת משימה עבור שנינו", ציין בנימה של דבר המובן מאליו. "את תדברי איתה".

רוזה נדה בראשה. "אז הנה פתרון למכשול הראשון. אבל מה אני אומרת לה במפגש המלבב? שלום, אני רוזה מהמחתרת ואנחנו מבקשים שתצטרפי אלינו? למה שהיא תאמין לנו? מה יש לנו כדי לשכנע אותה שאנחנו באמת מי שאנחנו מתיימרים להיות? היא לבטח נעשתה חשדנית מאוד בחמש השנים שעברו מאז המהפכה הגדולה, במיוחד כשמפקד חיל הצללים ואנשיו מסתובבים ברחובות הבירה ותרים אחר קורבנות".

הנס תמיד האמין בחכמתה של רעייתו, כעת היא הוכיחה את דבריו שוב. "אז מה את מציעה לעשות?"

רוזה משכה בכתפיה. "אני יודעת? מכתב מאולף לא יודעת עד כמה יספק אותה, היא לא תוכל לדעת אם הוא אמין. אבל אם ישנה דרך להיכנס אל אריך... אני בטוחה שהיא תזהה את כתב ידו של אביה. הוראה מפורשת מאיתו גם תכריח אותה לעזור לנו. אם תחשוב על זה, חמש שנים הן זמן רב, ואנה לבטח לא רגילה לפעול במישורים מדיניים". היא קמה, אוספת את כוסו של בעלה ושמה פניה אל המטבח. "אבל אני בטוחה שתצליח לפתור את הבעיה".

הנס נותר לשבת במקומו עוד דקות ארוכות, שוקל את הדברים. רוזה צודקת. אין דרך אחרת לשכנע את אנה להצטרף אל המחתרת. איך הם לא חשבו על כך קודם? "אני הולך לאולף", הכריז והתרומם במאמץ מהכיסא. "אשתדל לחזור כמה שיותר מהר. אל תחכי לי".

רוזה הגיחה מהמטבח, ידיה לחות וסינר חגור סביב מותניה. "כשיבוא יום ואולדנבורג תשוב למה שהייתה, תוכל לומר על עצמך שעשית כל שיכולת כדי להשיב את בית הלדינברג לשלטון. תצלח דרכך ויהיה האלוקים בעזרך".
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
זה לא קשור לעכשיו, אבל פתאום נזכרתי בזה:
אישוניו היו מכווצים בשעה שבחן את האסיר השרוע על הדרגש. כן, זה הוא.
בזהירות ובחשש הוא התכופף, טופח על שרוולו הקרוע והמלוכלך בדם של האיש.
אם החושך בתא היה גדול כל כך, עד שאפילו כשקרב לעיניו את הקלף לא ראה מה כתוב בו, איך הבחין בפרטים הללו ובהבעות פניו של אריך?

היא עקשנית ונחושה להשיג כל מטרה שהיא, והנאמנות לממלכה זורמת בעורקיה. הייתי מעדיף שהיא תישאר מחוץ למעגל המחתרתי, אבל..."
מכאן משתמע שאנה לא תהסס להצטרף למחתרת.
הוראה מפורשת מאיתו גם תכריח אותה לעזור לנו.
אז למה הם סוברים שיצטרכו להכריח אותה להצטרף?

"משימה דחופה שחייבת להתבצע הלילה. כל רגע יקר".
איך הם מתכוונים לחדור מבעד לחומות אחוזתו של המשנה למלך? ומה הדחיפות הגדולה? לא היה סימן לה קודם, אולי הפעם הוא כן מגזים.
את שם הלדינברג מוטב שלא להגות בקול
את השם "הלדינברג". אני חושבת שכך צריך להיות.

עוד משהו, אם כל כך קל להתגנב לתא של אריך, מבלי שאף אחד ישים לב, איך זה שעד עכשיו המחתרת לא הבריחה אותו משם?

היתה לי תחושה שהיו כמה פסקאות מיותרות בפרק הזה, אבל אני באמת לא מקצועית כדי להגיד את זה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
מכאן משתמע שאנה לא תהסס להצטרף למחתרת.
נכון מאוד.
יש לזה אמנם שינויים קטנים... כלומר, את תראי בהמשך למה אבא שלה חושב את זה ולמה דברים משתנים קצת...
בטיוטה הראשונית לא היה את הקטע הזה. היא מיד הסכימה, וזהו. אבל האירו את עיני שלא ייתכן שהיא מאמינה לסתם אדם שהיא לא מכירה... לכן אני צריכה הוכחה שזה אבא שלה, שמבקש.
אז למה הם סוברים שיצטרכו להכריח אותה להצטרף?
אחת אפס, לטובתך.
הם לא אמורים לחשוב את זה. רק אני יודעת את זה, והם לא אמורים.
טעות שלי, אופס.
איך הם מתכוונים לחדור מבעד לחומות אחוזתו של המשנה למלך? ומה הדחיפות הגדולה? לא היה סימן לה קודם, אולי הפעם הוא כן מגזים.
איך הם מתכננים - זה יתברר בהמשך... את לא רוצה שאגלה לך עכשיו, נכון? :)
והדחיפות הגדולה תתברר יותר עם ההמשך. אם היא לא תהיה ברורה, אשמח שתגידי לי ו- או שאבהיר את זה, או שאתקן כאן כמה דברים.
את השם "הלדינברג". אני חושבת שכך צריך להיות.
שכוייח!
היתה לי תחושה שהיו כמה פסקאות מיותרות בפרק הזה, אבל אני באמת לא מקצועית כדי להגיד את זה.
אדרבה, אני מבקשת שתגידי. ההערות שלך לא מוגדרות כ'לא מקצועיות'...
עוד משהו, אם כל כך קל להתגנב לתא של אריך, מבלי שאף אחד ישים לב, איך זה שעד עכשיו המחתרת לא הבריחה אותו משם?
מצחיק....
דווקא על השאלה הזאת אני ששה לענות. ואגיד לך למה - כי הסתבכתי עם זה מאוד. מאוד מאוד. והגיתי בזה יומם ולילה, כי הייתי חייבת שיכנסו אליו מצד אחד - ומצד שני לא יכלתי לתת לו להשתחרר.
עד שהבריק לי רעיון... דווקא בסוף הספר. הוא אזוק אל הקיר, והמפתח נמצא רק בידי אדם אחד. אחיינו של זיגמונד.
ובהתאם לאופי של זיגמונד, זה מאוד מתאים לו...

תודה רבה על ההערות! כל הערה, גם על פרקים קודמים, קשורה מאוד. אחרי הכל, זאת המטרה שלי כאן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
אדרבה, אני מבקשת שתגידי.
אוקיי, אבל באמת שאני לא מבינה כל כך בעניינים האלה, אז קחי כל מה שאני אומרת בעירבון מוגבל.
כתליו החיצוניים של הבית מטו לנפול ועליבות כיסתה עליהם בגוון אפרפר, אבל בתוך הבית פנימה רוזה חוללה פלאים. מידי בוקר יצאה עם ברי, בנם בן חצי השנה, וקטפה פרחים מהשדות שמחוץ לחומות הבירה. וכך, כשהנס שב מעבודתו ומהתרוצצויותיו עבור המחתרת, היה מקבל את פניו ניחוח נעים ומראה משובב עין.

הנס קרס על הכיסא שבנה במו ידיו, מאפשר לראשו להישמט על לוח השולחן המחוספס. עייפות הכבידה על אבריו, מסחררת את ראשו. יותר מכל דבר אחר הוא רצה לישון, לתת לגופו מנוחה לכמה שעות רצופות, חסרות הפרעה. אבל יש לו תפקיד הערב, תפקיד שיגזול ממנו את מעט השינה אליו השתוקק.

איך הוא יתפקד מחר בעבודתו וינהיג את הסוסים אל היעד הנבחר על ידי לקוחותיו – הוא לא יודע. ברירה אחרת אין לו.
קצת ארוך מדי. בפרט כשהמשימה שמחכה לו חשובה כל כך וברמת דחיפות עד שכל רגע יקר ואין זמן לבזבז.
אנחנו יכולים להבין שהוא עייף גם ללא הפירוט הזה, ולדעתי הפסקה האחרונה מיותרת במיוחד, והעובדה שיש פרחים מפיצי ריח בבית לא חשובה למול מה שעומד כעת על הפרק.
אני מקווה שלא אמרתי שטויות, ובכל מקרה, משפט שאהבתי למרות הכל:
כתליו החיצוניים של הבית מטו לנפול ועליבות כיסתה עליהם בגוון אפרפר,
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
אוקיי, אבל באמת שאני לא מבינה כל כך בעניינים האלה, אז קחי כל מה שאני אומרת בעירבון מוגבל.

קצת ארוך מדי. בפרט כשהמשימה שמחכה לו חשובה כל כך וברמת דחיפות עד שכל רגע יקר ואין זמן לבזבז.
אנחנו יכולים להבין שהוא עייף גם ללא הפירוט הזה, ולדעתי הפסקה האחרונה מיותרת במיוחד, והעובדה שיש פרחים מפיצי ריח בבית לא חשובה למול מה שעומד כעת על הפרק.
אני מקווה שלא אמרתי שטויות, ובכל מקרה, משפט שאהבתי למרות הכל:
תודה רבה!
את בהחלט לא אומרת שטויות.
אקרא שוב את הקטע הזה, ואראה אם הוא באמת חזרתי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
פרק 4 [חלק ב]
ארבעה ימים חלפו מאז ראתה את ראלף שעון על המעקה. יומיים שכל דקה בהם נמשכה נצח, וכל פתיחת דלת נדמתה ללחשוש החרישי המלווה את צעדיו של מלאך המוות. אליס וגרטרוד עוד ניסו בהתחלה להתעניין בשינוי שעבר על דיאנה, אבל עם הזמן למדו לשתוק ולתמוך בלי מילים.

אסור לה, בשום פנים ואופן, לומר מילה, למרות שאליס וגרטרוד אינן חשודות על בגידה בבית הלדינברג.

דיאנה סקרה את הגן המוצל שסביבה ובחרה סלע בינוני שעמד מן הצד, מוסתר. אמנם בודדים המשרתים שאין להם עבודה בשעה הזאת, אבל בכל זאת. וגם נמאס לה להתחמק מאליס וגרטרוד.

הסינרים שקיבלו במטבח היו איכותיים מאוד, אבל הם לא מנעו מהמים לחדור לבגדיה אחרי שעות של עבודה. רוח קרירה צמררה אותה ועיניה הציצו אל הפרדס שטוף השמש שמימינה, אינה מעיזה לעבור לשם.

לא כשכל רחש זעיר מקפיץ אותה וכל צל מתנועע גורם לדמה לקפוא.

כמה זמן היא ישבה שם, מתבוננת בפרדס ומחבקת את עצמה בזרועותיה – היא לא ידעה. לא חושבת על כלום, לא עושה דבר.

קול טפיפות רגליים רצות סדק פתאום את הדממה. מישהו מגיע.

עיניה התרוצצו לכל עבר, תרות אחר מחבוא. היא יכולה לברוח לצד השני, אבל לא תספיק לרוץ את כל אורך גב הטירה. לפניה השטח מכוסה דשא גזום עד לחומה, מאחוריה התנשא הקיר האחורי של הארמון וכדי להגיע לפרדס היא תאלץ לעבור על פני הבא.

לכודה, היא נשארה לשבת על הסלע, איבריה משותקים. זה יכול להיות כל אחד, נכון, אבל...

זה יכול להיות גם שליח של ראלף.

קול הפסיעות הלך וגבר, עד שצל מאורך השתרך על הקרקע, גדל עם כל רגע חולף. עוד כמה שניות מסיטות, ונערה מוכרת, לבושה פאר מכף רגל ועד הכתר המנצנץ לאור השמש השוקעת, הגיחה תוך התנשפויות כבדות. עיניה התעגלו כשהבחינה במפתיע בדמות הלא צפויה היושבת בצד.

"די-אנה!" קרסה על קיר הארמון, מסיטה את שערותיה מעיניה. "מה את... עושה... פה?" פרועת שיער וסתורת בגדים, היא נראתה שונה מאוד מהלן שהכירה בטירה.

"יש לי הפסקה עכשיו", פלטה במהירות, מתקשה להירגע. מה יהיה? ולמה ראלף מתעכב כל כך? עדיף כבר לגמור עם זה ודי. היא לא יכולה להמשיך במתח הזה יותר.

הלן הנהנה בראשה, עדיין מתנשפת. "נמאס לי משיעורי הסיף", צחקקה ועזבה את הקיר. "מי בדיוק הולך להרוג אותי בזמן הקרוב? המחתרת? הם לא הורגים חפים מפשע", משכה בכתפיה והתיישבה על אבן קטנה על יד דיאנה. "בשביל מה אני מבזבזת את הזמן?"

גבותיה של אנה התרוממו לרגע קט, והיא העלימה במהירות את הפתעתה. המחתרת אינה הורגת חפים מפשע?

ביתו של היינריך שריינר, המשנה למלך, שבגד בזמן המהפכה - באמת חושבת כך?

דיאנה השפילה את עיניה, בוחנת את שמלתה הדהויה. השפשוף המכוער שהיה בסופו כבר הפך לחור קטן ומכוער עוד יותר. ביחס לחברותיה היא לא חריגה. אבל כשהיא יושבת ליד בת אצולה ששמלתה שווה יותר מהמשכורת השנתית שלה, כל כתם מביש.

שתיקתה של דיאנה הייתה מוזרה, לא אופיינית. הלן הביטה בה בתמיהה ונרתעה אחורנית כאילו ראתה אותה לראשונה בחייה. צלליות הכהו את עיניה עד שהכחול העז שלהן נבלע בשקים הכבדים, שפתיה היו מתוחות בחוזקה ויצרו קמטים קטנים בזוויות הפה, וגוון הפנים נטה יותר לאפרפר.

"למה את לא מנצלת את ימי החופשה שלך?"

שאלתה של הלן ניערה אותה ממחשבותיה. ממתי הלן האריסטוקרטית חושבת על מישהו מלבד עצמה? דריכות מוכרת פעפעה בעורקיה, גורם למבטה להתחדד. "כי המשפחה שלי גרה רחוק", השיבה בזהירות.

"איפה הם גרים?" הלן נמרצת, החלטית. זהו, היא מצאה את הפתרון בשביל דיאנה. "בצפון? עגלה שלנו תיקח אותך לשם. את לא מהדרום, נכון?"

חיוך מזערי עלה על שפתיה של אנה. מהדרום? אנשים שם כל כך משונים. היא אפילו לא דומה להם.

זה רעיון טוב מאוד, לנסוע מכאן. אין לה דרך אחרת להתרחק מראלף ואנשיו. מקסימום תמצא עבודה אחרת בשפרהיים.

עיניה אורו והיא עמדה לספר להלן, כשפתאום קלטה את הבור שנפרש לפניה.

לכן ראלף לא הסגיר אותה! הוא והמשנה למלך החליטו לשלוח אליה את הלן, לחלץ ממנה את מקום משפחתה!

ליבה עצר מפעום. היא כמעט המיטה אסון על משפחתה. ועל הממלכה. "הם גרים בעמק האש", גמגמה תשובה מידית, מתאמצת שלא להחשיד את בת האצולה. אם היא תראה אותה מהססת, לא יהיה לה ספק. "במערב. אבל הם לא מצפים לי, אני מעדיפה להישאר כאן".

דיאנה מתנהגת מוזר, מאוד. "עמק האש לא כל כך רחוק מכאן", ציינה הלן במצח מקומט, "את מפחדת שאם תיסעי בעגלה משלנו אבא שלי ידע? אין בעיה. אני אעצור לך כרכרה מחוץ לאולדנבורג עילית, ואתן לך את הכסף לשלם לו בסוף הנסיעה".

אם לא שיתוף הפעולה שבין חברתה לראלף, ליבה היה מתרחב מהמחווה הנדיבה. אבל היא לא תיפול בפח שוב. "אני מעדיפה להישאר כאן", חתמה בלי להסביר. מוחה כבד מידי, כואב מידי. אין לה כוח לחשוב על תשובות מחוכמות, מושלמות, שיסגרו את כל הפינות עוד טרם נפתחו.

החושך החל לרדת ודיאנה זינקה ממקומה, ששה על התירוץ המוכן מן ההפקר. "אני חייבת לחזור למטבח. פראו הנדלר לא תקבל איחור מצידי". בנפנוף מהיר היא התרחקה מהסלעים והחלה לרוץ אל מעבר למבנה.

ראלף. איך הוא העז לקחת את חברה שלה ולהשתמש בה נגדה! בכל ההיסטוריה הארוכה של אולדנבורג לא תועדה בגידה נוראה כמו שלו, ותוארו מקרים קשים מעולם. במיוחד אלו שנעשו בימי מלכותו של ארנולף השני. אבל ראלף – הוא עלה על כולם.

לסתותיה נחשקו.

היא חלשה, לא כמו אביה. וראלף יודע את זה. אבל היא לא תוציא מילה מפיה על אמא, פרידריך ואדלהייד.

אבל את זה היא מקווה שראלף לא ילמד להבין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
ארבעה ימים חלפו מאז ראתה את ראלף שעון על המעקה. יומיים שכל דקה בהם נמשכה נצח,
טעות? או שהכוונה היא שמתוך הארבעה, יומיים היו כאלו שכל דקה בהם נמשכה כנצח?
דריכות מוכרת פעפעה בעורקיה, גורם למבטה להתחדד.
גורמת.
אבל את זה היא מקווה שראלף לא ילמד להבין.
למה לא? כדי שלא יתלה אותה ודי?

אלה הערותיי לפרק זה. מצטערת על הקמצנות. אולי מישהו אחר יוכל לעזור.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה