אוף... עד שנסענו לנופש :-(

[שולה]

אמרתם פעם את המשפט הנ"ל? באיזה מצב הייתם אז?!

לצורך מסוים, אשמח לשמוע 'סיפורי נופש מפושלים' שעברו עליכם.
מה היה? איך היה? מה הרגשתם? איך הגבתם?
תודה ובהצלחה!

 

[grafix]

עד שנסענו לחופש, היינו חייבים לחזור הביתה, עקב המצב הבטחוני.
זה מה שעלה לי לראש מיד כשראיתי את הכותרת שלך... הייתי בטוחה שאת באה לספר לנו משהו.

 

[סא איור]

נסענו לנופש ושם התפרץ לו אפנדציט...

 

[זהבי סגל]

נסענו לנופש לשבת לצימר
והמזגן שבת בתחילת שבת.
החום היה נורא. שבת סיוט.

 

[תובנה]

לקחנו איתנו רק את התינוקת ושם היא קדחה מחום
היינו צריכים לצנן אותה באמבטיות ועל הבוקר לסוע לחפש אקמול.
וכל הזמן היתה נודניקית ובוכיה למרות שהיתה ילדה כל כך נוחה.

בדרך חזור הביתה- יצאו לה המון פצעים בפה
איזה נופש זה היה

 

[ariels]

זה סיפור לא שלי אלא של דודים שלי מאמריקה -
איזה כיף, קיץ בארץ הקודש!
קצת להתרענן מהלחץ של עבודה ולימודים
לבקר במקומות הקדושים, להתפלל אצל רחל אימנו
להנות מהים הנפלא
זו התכנית המקורית
בפועל הם נחתו פה - כל המשפחה, עם ילדים קטנים - כמה ימים לפני שהתחילו המהומות
רועדים מפחד בירושלים מהאזעקה
אין נסיעות לים וגם לא לקבר רחל
ויהיו להם חוויות מסוג אחר לספר כשהם יחזרו לשם

 

[gol]

עד שנסענו לחופש.
יצאנו למסלול בנחל אל על ואחד הבנים בן 14 נאבד. תוך כדי המסלול הוא רץ קדימה ונעלם. אי אפשר לתאר במילים את הלחץ והפחד ורגעיהאימה והדמיונות מה קרה לו. (למי שלא מכיר יש שם מפל גבוה שיכולים לפול) בקיצור לאחר חצי שעה של אימה הבחורצ'יק חזר את הדרך ואנו כבר את המסלול לא המשכנו.
עד שיצאנו לחופש....
אחינית שלי בכתה במשך 3 ימים ברצף הוריה ואנחנו לא ישנו מרב דאגה, באיזשהו שלב ראינו שיש לה פצעים בפה, ומהדיר שמושב נתנו לנו חלב עיזים....

 

[ניקול]

*
כשהיינו זוג צעיר נסענו פעם צפונה לנופש עם ההורים
איך שאבא שלי החנה את הרכב,
נפלטו ממנו אדים של מים
והסתבר שהרדיאטור הלך לעולמו...
היינו כל החופשה תקועים בצימר בלי יכולת להינות מהאתרים מסביב
ואבא שלי המסכן נאלץ להתרוצץ כל הנופש בין מוסכים לתקן את התקלה...


*
אנחנו נסענו פעם לנופש בבין הזמנים
לצימר שהיה נראה ממש יפה בתמונות באתר

בפועל- זה היה נראה הבית הישן של המשפחה (אולי מקום המדינה)
עם תמונות משנות טיטוס ותאורה עמומה, מקלחון בלבד...
מזגן רק בסלון
לא נקי...
בחוץ נבחו הכלבים, יללו התנים וקרקרו התרנגולים בדציבלים גבוהים מידי...
היה חםםםם
אני זוכרת את עצמי ישנה מעולפת על הספה...
בית הכנסת שהובטח שיש במקום- לא היה פעיל והיה צריך לנסוע לישוב אחר 20 דקות...

היה פשוט נורא!
למחרת בבוקר הודענו לגברת צימר שהתנאים ב'צימר' שלה לא אנושיים וחזרנו את כל הדרך (3 שעות נסיעה) הביתה


*
עוד סיפור ששמעתי:
על משפחה שבאה לצימר לסוף שבוע.
והבוילר לא עבד...
אין לי מושג איך הם התקלחו
אבל במוצאי שבת רצו להיכנס לג'קוזי-
בעלת הבית מילאה סיר ענק, הרתיחה על הגז
וככה מילאה להם את הג'קוזי

*
ואחרון חביב
(לא יודעת אם זה קשור לאכזבה מנופש, אבל בהחלט מעצבן
משפחה שהגיעה לצימר כלשהו
והתעורר חשד למצלמות שמותקנות בצימר...
הפתרון: הם התחילו לעשות מנגל באמצע החדר
לא עברה דקה ובעלי הבית הגיעו למקום...

 

[מלפפון]

ואחרון חביב
(לא יודעת אם זה קשור לאכזבה מנופש, אבל בהחלט מעצבן
משפחה שהגיעה לצימר כלשהו
והתעורר חשד למצלמות שמותקנות בצימר...
הפתרון: הם התחילו לעשות מנגל באמצע החדר
לא עברה דקה ובעלי הבית הגיעו למקום...

 

[עדינה הלפגוט]

-עד שיצאנו לשבת נופש התינוק בן שנה בכה כ----ל הלילה. למחרת עסקנו רק בהשלמת שינה...

-יצאנו עם ההורים לבית חלקיה, הובטחה דירה נקייה ומטופחת. הגענו בערב שבת, את פנינו מקדמת חורבה אמיתית: הדלת ללא מנעול... במקום רגליים למיטה שנשרו פה ושם מוצבים ספלים, הדלתות בכניסה לחדרים שבורות לשניים. והתמונה היחידה המפארת את הקירות המתקלפים היא תמונת הרב ששכחתי את שמו, המיועדת לסילוק עכברים...
בנוסף לזאת החורבה צמודה לרפת במרחק מטרים ספורים.

חיכינו עם המזוודות עד שאחד האחים החבר'מנים השיג לנו שעתיים לפני שבת קראוון חמוד פנוי במושב

 

[אושרart]

זה היה לפני כארבע שנים.
רציתי לחגוג יום נישואין ברמה קצת שונה.
הזמנתי צימר בצפון ל-3 לילות.
לקחתי בחשבון את ההכנות המרובות.
שכן,צימר איננו בית מלון.
אין ארוחות מוכנות, צריך להכין הכל,מה גם שיש שבת באמצע.
בהיותי טיפוס מאורגן- הכנתי הכל ארוז בקפידה ממויין לפי ימים וארוחות.
סלטים לא מתובלים-בצידניות עם רישום מדוייק על התכולה.
מאכלים מוכנים לטיגון וכו'-בתבניות כסף עטופים וכמובן מקוטלגים לפי תכולתם.
שתיה,חד פעמי,נשנושים,מנות חמות לשעת חירום,שימורים-כתוספות.
סיר קטן לבישול,קטניות להכנה מהירה.
שלא לדבר על מלתחה הכוללת הכל לפרטי פריטים.
מצלמה,מטען,מחשב נייד,סידור,תהילים,ספרי קריאה,מחברת ריקה לרישומים חשובים,כלי כתיבה...
בקיצור -הלכתי לפי רשימות...
ברור שלא שכחתי את העיקר:
אלבום עיצובים שהכנתי מאז החתונה ועד היום-יום נישואין.
תקליטור סרט שהכנתי עם ברכות בני המשפחה.
והמון המון מרץ.
יום לפני הנסיעה התקשרתי לוודא שהכל כשורה וביקשתי כמובן בתוספת תשלום-
שיכינו בלונים עם שוקולדים ופירות ויעצבו את זה יפה.
עד כאן,הכל טוב מאוד ויפה.
הנסיעה-היתה בסדר.
בעלי כמובן לא ידע מה החלטתי פתאום לצאת,אבל הסברתי לו את ה"צורך בהתאווררות,ומזמן לא יצאנו לשום מקום..."
כמצוות נשים מלומדה-בזה אנו אלופות...
חיכיתי כבר בכליון עיניים לסיום הנסיעה וראיתי כבר בעיני רוחי את הצימר -כפי שתיארתי לי אותו מראיה באתר.ואיך לא?הרי יהיו בלונים,שוקולדים,עלים חנוטים מסודרים בצורת לב וסלסילת פירות אקזוטיים.
כמו בתמונה.כבר חשבתי כמה חבל שהצימר לא בקרבת מקום-כך הייתי אני מעצבת.בכל אופן הסתפקתי במה שראיתי שהם יודעים לעצב - ועוד הוספתי בתשלום קצת יותר...
בעודי מרחפת על כנפי הדמיון בעלי מעיר אותי משרעפי ומודיע ש"הגענו".
ואני-
מה הגענו?
לאן?
זה נראה כמו וילה.
זה בכלל לא כמו באתר...
נו,מילא,אולי בפנים זה אחרת.

פתחנו את הדלת...

דירה.
דירה פשוטה.

מילא,נתייחס לזה אח"כ-

איפה סמלי יום הנישואין?
הבלונים,שוקולדים,פירות????.
אין 3 חדרים-אז איפה הם מתחבאים??.
NOTHINGֱ
ליבי התפלץ בקרבי...
בשביל מה הייתי צריכה צימר?
בשביל לחגוג יום נישואין.
אז מה קורה פה?!
פתחתי את המקרר כדי להכניס לשם בקבוקי מים-לקרר את הרוגז,
ו...
שם-
נחו להם בשלווה
פירות אקזוטיים.

ולאחר מבט חטוף נוסף גיליתי אוסף שוקולדים פזורים על השלחן בצורת מניפה...

על הבלונים כבר אין מה לדבר,
כי בלון אחד גדול התפוצץ לו ברגע,
בלון הנופש המאורגן
שהפך בין רגע למפושל...

 

[אז מה]

*
כשהיינו זוג צעיר נסענו פעם צפונה לנופש עם ההורים
איך שאבא שלי החנה את הרכב,
נפלטו ממנו אדים של מים
והסתבר שהרדיאטור הלך לעולמו...
היינו כל החופשה תקועים בצימר בלי יכולת להינות מהאתרים מסביב
ואבא שלי המסכן נאלץ להתרוצץ כל הנופש בין מוסכים לתקן את התקלה...


*
אנחנו נסענו פעם לנופש בבין הזמנים
לצימר שהיה נראה ממש יפה בתמונות באתר

בפועל- זה היה נראה הבית הישן של המשפחה (אולי מקום המדינה)
עם תמונות משנות טיטוס ותאורה עמומה, מקלחון בלבד...
מזגן רק בסלון
לא נקי...
בחוץ נבחו הכלבים, יללו התנים וקרקרו התרנגולים בדציבלים גבוהים מידי...
היה חםםםם
אני זוכרת את עצמי ישנה מעולפת על הספה...
בית הכנסת שהובטח שיש במקום- לא היה פעיל והיה צריך לנסוע לישוב אחר 20 דקות...

היה פשוט נורא!
למחרת בבוקר הודענו לגברת צימר שהתנאים ב'צימר' שלה לא אנושיים וחזרנו את כל הדרך (3 שעות נסיעה) הביתה


*
עוד סיפור ששמעתי:
על משפחה שבאה לצימר לסוף שבוע.
והבוילר לא עבד...
אין לי מושג איך הם התקלחו
אבל במוצאי שבת רצו להיכנס לג'קוזי-
בעלת הבית מילאה סיר ענק, הרתיחה על הגז
וככה מילאה להם את הג'קוזי

*
ואחרון חביב
(לא יודעת אם זה קשור לאכזבה מנופש, אבל בהחלט מעצבן
משפחה שהגיעה לצימר כלשהו
והתעורר חשד למצלמות שמותקנות בצימר...
הפתרון: הם התחילו לעשות מנגל באמצע החדר
לא עברה דקה ובעלי הבית הגיעו למקום...

המון זמן לא צחקתי ככה.
תודה.

 

[אושרart]

לאחר שסיימתי לכתוב,ראיתי את השאלה:מה הגבתם.
שזה הכי חשוב בסופו של דבר.
אז ככה:
בהתחלה הייתי מרוגזת על רעיון מוצלח שהפך למפוצלח.
לאחר יום כעסתי על הריהוט המיושן וחוסר האיסטטיקה .
בין לבין כעסתי על שאינני יכולה לשאוף אויר בחצר ולהינות מיופי הבריאה-כל זאת בגלל חתול מעצבן ששייך לבלי הצימר שנצמד לדלת...
ועוד הרשימה ארוכה....
לאחר 3 לילות-כמתוכנן-הגיעה בעלת הצימר לגבות תשלום.
עמד לי על קצה הלשון משפט פיקנטי שאם הייתי מצרפת אותו לתשלום-הרוגז שבתוכי היה מתקרר מעט.
אבל,היות שהחלטתי עם בעלי-לא לומר להם כלום.
אז נהגתי באיפוק-ועוד הודיתי לה .
ובנוסף,שלחתי להם מכתב תודה עם תמונת המקום והחתול בפתח.
בתמונה זה נראה קסום...
בכל אופן-מאז ועד היום יש לי טראומת צימרים.
ועדיין "לא יצאנו לשום מקום"
אבל,משהו אחד הרווחתי:
בעלת הצימר לא הייתה חרדית-
אז הרווחתי בשתיקה שלי:
"איזהו גיבור-הכובש את יצרו"
ובמכתב התודה הרווחתי:
קידוש ה'-כך מתנהגים חרדים.
(שילמתי על עיצוב שלא היה-רק חומרים הגלם, והמקום לא כפי שנראה באתר.)

 

[יעל]

לי זכור נופש אחד כסיוט.
נסענו לנופש מאורגן..
קיבלנו מיטות של סוכנות,
דלת בלי מפתח.
אוכל של - - (שניצל סויה וכו')
ומעל הכל הקטנה היתה עם דלקת אזניים וצרחה בלי הפסקה.
תגובתינו : חזרנו הביתה אחרי יומיים במקום 4 ימים.
למפיקים לא הגבנו כלום (אבל יותר אנחנו לא נוסעים איתם)

 

[shiran a]

יצאנו לשבת חתן בבית מלון - אנחנו הצד של החתן, המזמין -
האוכל היה לא טרי, היו מלא פישפשים במזרנים
אנשים נדדו באמצע הלילה מהחדר שלהם
והדובדבן - כמעט כל המוזמנים שבו הבייתה עם כאבי בטן והתקפת שילשולים.

פאדיחות לא נורמאליות מהצד של הכלה ...
תגובת הורי: תביעת פיצוי מהמלון על עוגמת הנפש של 40 איש...

 

[יונה יונה]

ל
עמד לי על קצה הלשון משפט פיקנטי שאם הייתי מצרפת אותו לתשלום-הרוגז שבתוכי היה מתקרר מעט.
אבל,היות שהחלטתי עם בעלי-לא לומר להם כלום.
אז נהגתי באיפוק-ועוד הודיתי לה .
ובנוסף,שלחתי להם מכתב תודה עם תמונת המקום והחתול בפתח.
בתמונה זה נראה קסום...
....
בעלת הצימר לא הייתה חרדית-
אז הרווחתי בשתיקה שלי:
"איזהו גיבור-הכובש את יצרו"
ובמכתב התודה הרווחתי:
קידוש ה'-כך מתנהגים חרדים.
(שילמתי על עיצוב שלא היה-רק חומרים הגלם, והמקום לא כפי שנראה באתר.)

סליחה.... מה קידוש השם בזה?
כך מתנהגים פראיירים- לא חרדים, עם כל הכבוד.

אם היית מתלוננת באיפוק, זה היה קידוש השם,
ככה היא חושבת שאת סתם חסרת מושגים שבאמת נהנתה...
וזה שאת לא אומרת מילה גורם לה להמשיך לחשוב שזה בסדר לעבוד ככה על אנשים.

 

[השקעה]

לאחר שסיימתי לכתוב,ראיתי את השאלה:מה הגבתם.
שזה הכי חשוב בסופו של דבר.
אז ככה:
בהתחלה הייתי מרוגזת על רעיון מוצלח שהפך למפוצלח.
לאחר יום כעסתי על הריהוט המיושן וחוסר האיסטטיקה .
בין לבין כעסתי על שאינני יכולה לשאוף אויר בחצר ולהינות מיופי הבריאה-כל זאת בגלל חתול מעצבן ששייך לבלי הצימר שנצמד לדלת...
ועוד הרשימה ארוכה....
לאחר 3 לילות-כמתוכנן-הגיעה בעלת הצימר לגבות תשלום.
עמד לי על קצה הלשון משפט פיקנטי שאם הייתי מצרפת אותו לתשלום-הרוגז שבתוכי היה מתקרר מעט.
אבל,היות שהחלטתי עם בעלי-לא לומר להם כלום.
אז נהגתי באיפוק-ועוד הודיתי לה .
ובנוסף,שלחתי להם מכתב תודה עם תמונת המקום והחתול בפתח.
בתמונה זה נראה קסום...
בכל אופן-מאז ועד היום יש לי טראומת צימרים.
ועדיין "לא יצאנו לשום מקום"
אבל,משהו אחד הרווחתי:
בעלת הצימר לא הייתה חרדית-
אז הרווחתי בשתיקה שלי:
"איזהו גיבור-הכובש את יצרו"
ובמכתב התודה הרווחתי:
קידוש ה'-כך מתנהגים חרדים.
(שילמתי על עיצוב שלא היה-רק חומרים הגלם, והמקום לא כפי שנראה באתר.)

עשית טעות רצינית שלא הערת לה, ככה היא תחשוב שאנשים מרוצים מהשרות הזה אז זה גם לא לטובתך וגם לא לטובתה.

 

[noas]

שני סיפורים:

בעלי סיפר לי שפעם הוא וחברים שלו היו מוזמנים לאופרוף של חבר.(לא נופש אבל משהו דומה )
שיכנו אותם אצל משפחה שלא נתנה להם כלום ולא התייחסה אליהם בכלל.
במוצ"ש אחד הבחורים(מהליצנים שבחבורה) הודה נירגשות לבעלת הבית על האירוח המופלא,
אבל הוא רק רוצה להתנצל שהוא השתמש בכוס ושתה מים...

הגברת הבינה טוב טוב את הרמז.

סיפור שני:

בעלי ואני נסענו לנופש עם הבכורה בת החצי שנה.
הזמנו נופש דרך חברה חרדית.
כבר בפתח פגשו אותנו שכנים ואמרו: אנחנו בורחים מפה.. זה מזעזע..
שכנים אחרים שפגשנו במקום אמרו לבעלי: אל תיכנס, אם עוד לא שילמת, אל תיכנס...
המוני אנשים הסתובבו בלובי והנתפלו על עוגות...
פנינו למארגן ואמרנו לו שאנחנו לא רוצים להיות פה..
הוא טען שאני מגיעה ממשפחה מפונקת אז זה לא נאה לי
הוא העביר אותנו למלון אחר.
אני כבר לא יודעת מה היה יותר טוב.
במלון השני המגבות היו מלוכלכות..לא היה אפילו מתקן למים חמים.
בקיצור, זועה.
יום אחד שחזרנו מטיול גילינו שאין מים בברזים.
במלון טענו שסגרו את כל המים בטבריה... זה היה נשמע מוזר.
התקשרנו למארגן , והוא טען שהוא בטבריה ויש מים...
לאחר דקה דפק בדלת ערבי והגיש לנו בקבוק מי עדן איתו קילחנו את הקטנה...
יום למחרת הודענו למארגן שאנחנו רוצים לעזוב ולא להישאר עוד לילה..
בחזור נתקע לנו הרכב ..
ולמזלינו זה קרה בתחנה המרכזית של טבריה.
השארנו אותו שם ונסענו באוטובוס..
איזה נופש...

 

[ניקול]

יואו
הזוי!!

זה מזכיר לי סיפור אחר לא סימפטי (אבל לא נופש)
אני כנראה עדיין בטראומה כי אני זוכרת כאילו זה היה אתמול (וזה היה לפני 14 שנה)
נסעתי לבני ברק לעשות מבחן של מה"ט.
הייתי אחרי לידה, אז לא יצאתי הרבה זמן מהבית בשעות בוקר מוקדמות
ולכן חשבתי שממש קר ולקחתי מעיל ומטריה... (לא מתקפלת )
כבר באוטובוס קלטתי את טעותי...
וכך בבני ברק צעדתי לי ברחוב רבי עקיבא עם מעיל (ביד) ומטריה
הגעתי למבחן מוקדם מידי
קניתי כוס קפה מהמכונה
התחלתי לשתות ותוך כדי שתיה גיליתי מקק (!!!) בקפה...
בעעע
אח"כ עשיתי את המבחן (עברתי ב"ה)
וחזרתי הביתה.
עליתי על חאפר אחד כדי לחזור מהר הביתה לתינוק
בתחנה השניה עצרו אותו שוטרים על לקיחת נוסעים בתשלום...
השוטרים לקחו את תעודת הזהות שלי ושאלו אם שילמתי לו ולמה אני נוסעת איתו
הסברתי שאני מכירה אותו מאיזור מגורי ולא היה לי כסף לנסוע לכן ביקשתי ממנו שייקח אותי
(באמת לא היה לי כסף והוא הסכים שאשלם לו בנסיעה הבאה)
בינתיים אני רואה שני אוטובוסים חולפים על פני...
בקיצור...
חוויה

 

[פוינט ק גת]

בטבת האחרון, בשלגים הגדולים:

קבוצת בחורות בני ברקיות נסעו לשבת מירון, יצאו כבר בחמישי כשהשלג לא היה כ"כ נורא.
נתקעו שם עד יום שני, בלי חשמל, בלי חימום,
בלי קליטה לפלאפונים, רק לאחת היה קליטה- אבל הבטריות נגמרו ואין חשמל להטענה,
קור אימים, א"א להוציא את האף מהבית (הקפוא ג"כ), כמובן שלא להגיע אל הציון.
את האוכל הם הזמינו ממסעדה בצפת שלא היה לה דרך לשנע אותו למירון
אחת מהן הפעילה את אחיה הצפתי שיעשה שמיניות באויר להעביר את האוכל, בסוף זה ב"ה הגיע.
למזלן- המסעדה שלחה את כל המנות שהוזמנו לנופשים במירון, כולל את של כל המשפחות שביטלו, כך היה להן מה לאכול עד יום שני (לא מחומם...)

מה הן הגיבו?
זאת שסיפרה לי חזרה הביתה ממש מצוברחת, אבל הבנתי שהיו כאלו שדווקא נהנו מהענין.