איור שעשיתי לספר ילדים

[mina928]

להבדיל, אני לא באה ממקום של מכירות וגם לא מכירה את השוק.
אבל אני מאמינה שאנשים אוהבים משהו עם טעם קצת אחר, זה מעורר סקרנות ועניין.
כשאני נתקלת בספר עם איורים לא רגילים אני נהנית הרבה יותר מאשר איורים ראליסטים הצמודים לכללים.
ואולי אם נחשוף את הציבור עוד ועוד זה הכנס בסוף גם לציבור שלנו שהרי אין כאן משהו לא טוב ולא ראוי
אז סתם חבל, לא?

 

[שירי כהן]

סליחה על אורך נאומי היום בשנית -
אין למי שלא שוחה בציור החרדי מושג על איזה דברים מעירים לך במהלך העבודה בלי סוף, שזה באמת קשה.
למה ההוא מחייך רק חצי חיוך ולא חיוך שלם? (כי זה מה שחמוד בו, זה למה!)
למה ההוא שם על הראש מגזרת נייר בצורת אוניה? זה קשור לתוכן? (לא, זה קשור לכיף, מה הבעיה?)
תעדני קצת את התינוק, הוא נראה מדי שמח (אמיתי, הערה במסגרת עבודה בעיתון, בסוף הורידו אותו מרוב שהוא היה עליז חסר תקנה. יש גם דברים כאלה)
בקיצור, מי שמחפש להתלונן זה נורא קל -
אבל במקום זה אפשר וכדאי לראות את המעלות שבעבודה 'למהדרין' - ופשוט לזרום עם מה שאפשר ולשנות במובן החיובי של המילה את מה שאפשר.
מקווה שגמרתי.

 

[שירי כהן]

להבדיל, אני לא באה ממקום של מכירות וגם לא מכירה את השוק.
אבל אני מאמינה שאנשים אוהבים משהו עם טעם קצת אחר, זה מעורר סקרנות ועניין.
כשאני נתקלת בספר עם איורים לא רגילים אני נהנית הרבה יותר מאשר איורים ראליסטים הצמודים לכללים.
ואולי אם נחשוף את הציבור עוד ועוד זה הכנס בסוף גם לציבור שלנו שהרי אין כאן משהו לא טוב ולא ראוי
אז סתם חבל, לא?

התכוונתי לגמור לדבר אבל מינה שאלה,
השורה הראשונה שלך עונה על כל השאר.
השאלה באיזה ראש חושבים.. מי שרוצה למכור - חושב מה הכי ילך, ולא מה הכי אידיאליסטי.
קצת קשה לשנות את הראש, אבל אין ברירה.
ואגב הציורים הריאליסטיים הם לא הדומיננטיים הקיימים בציבור, אפילו בכלל לא.

 

[Tamar Zeitlin]

הייתה לי פעם בקשה מלקוחה לשנות שהילדה לא תישן עם דובי אלא עם בובה כי זה לא מקובל

 

[ronitg]

השאלה באיזה ראש חושבים.. מי שרוצה למכור - חושב מה הכי ילך, ולא מה הכי אידיאליסטי.
קצת קשה לשנות את הראש, אבל אין ברירה.

השאלה האם נכנסים לראש של הציבור, ובאמת שום דבר אחר לא ילך, או שאולי מפחדים לא לצאת מהשורה ובעצם מלמדים את הציבור מה לאהוב

 

[mig]

הבעיה אחרת,
יש לחלק את סגנון הציורים ל-2.

- כזה ששבירת החוקים באה ממקום של ציור מקצועי ורואים את זה.
- כזה שנובע פשוט מחוסר מקצועיות.

אלו שמוציאים את הספרים חוששים להוציא מה שאינו בקו הרגיל שמא לא ילך להם, בעוד הציבור "צמא" לציור מקצועי אמיתי ויפה.
כל פעם כשאני מגיעה לחנויות ספרים כלליות ורואה את הרמה של איורי הילדים (הרבה פעמים זה בכאלו מחו"ל...) אני לא מצליחה להבין למה אצלינו זה לא.

ובמחילה מגדי שכבודו במקומו מונח כמרים קרן האיור החרדי "הראלסטי" והמאד אמיתי ומדויק -
הציבור בהחלט ישמח לפריצות דרך נוספות ולדעתי הוא כבר מתחיל להיות בשל.

אני בהחלט רואה את הסגנון של שאול יצחק כפורץ דרך.

 

[שירי כהן]

אמן.. אני הראשונה שאשמח!
ואגב אני מסכימה עם החילוק שלך למקצועי ולא מקצועי, אבל לדעתי הוא לא נוגע לדיון הזה.
דווקא את הלא מקצועיים לוקחים במאסות מסחריות לצערינו הרב כקונים בעיקר.
אני הייתי מחלקת בהקשר לדיון הזה לסגנון 'חרדי קלאסי מוכר',
לבין סגנון - לא יודעת איך להגדיר את זה בפחות סרבול מאשר 'לא חרדי, לא קלאסי, לא מקובל "אצלנו"' ('זה לא משלנו', 'זה לא כמו מה שרגילים אצלנו').

 

[שאול יצחק]

זה מאוד היה מעניין אותי לשמוע, אם מישהו יודע,
כשגדי פולק הוציא את הספרים על המידות עם השודדי ים, זה מן הסתם היתה פריצת גדר גדולה מאוד,
איך נהיה בכלל הסיפור הזה ששמו על זה כסף? ועוד, האם באמת הספרי שודדי ים האלה הצליחו בציובור? כי אני רואה שפלדהיים פשטו רגל אח"כ.

 

[mig]

אמן.. אני הראשונה שאשמח!
ואגב אני מסכימה עם החילוק שלך למקצועי ולא מקצועי, אבל לדעתי הוא לא נוגע לדיון הזה.
דווקא את הלא מקצועיים לוקחים במאסות מסחריות לצערינו הרב כקונים בעיקר.
[/I]').

כנראה פונקציה של מחיר...

אגב, אצלנו יש כל מיני ספרים קלאסיקות כלליות ועלילות נייטרליות -לא חרדיים, הילדים והמבוגרים... מרותקים!
אם כבר יש בעיה זה לא רק הציורים, זה העלילות הכתיבה וכו' לפעמים נראה לך שספר יצא לאור ללא טיפת ביקורת, החמודה שלי מביאה ספרי ספריה שלפעמים אני פשוט מתחמקת מלספר - מספרת משהו אחר וכו'...

 

[שאול יצחק]

במקרה שלי למשל,
חוץ משתי פעמים שהוצעו לי עבודות במגזר שלנו, שסירבתי להם מכל מיני סיבות,
כל ההזמנות שלי זה מהמגזר הדתי לאומי. (והאמת- הם מאוד נוחים לעבוד איתם)
והמו"לים החרדים המאכערים שרוצים לעשות כסף, מפחדים כנראה לקחת אותי. למעט שתי הפעמים הנ"ל.
אם מישהו מכיר את הסיפור איך נהיה כדבר הזה ששמו כסף על השודדי ים הזה, אשמח לשמוע.

 

[contrast]

שודדי הים שווקו לציבור לאו דווקא החרדי, וכמדומני שיצא מיד גם באנגלית.
היה על זה ביקורת בציבור החרדי אך לא היה סיכון בהו"ל כי זה לא פנה רק לציבור החרדי,
או אולי לסגנון של הרב צ'ייט שהוא עצמו חרדי מודרני אמריקאי. ואפילו הספר שהוציא על ל"ט מלאכות שצייר יוני, הדמויות לא חרדיות במובהק

 

[שאול יצחק]

תודה על המידע החשוב.
אז אולי זה פתרון, במקום להתאים את הסגנון למה שהתקבע פה במגזר, אפשר
להתחיל לעבוד עם אמריקאים.
יש שם הרי ציבור דתי ענק, איך זה הולך שם, הספרים שיוצאים פה נמכרים גם שם?
או שיש להם ספרים חרדים משלהם?

 

[סא איור]

הבעיה אחרת,
יש לחלק את סגנון הציורים ל-2.

- כזה ששבירת החוקים באה ממקום של ציור מקצועי ורואים את זה.
- כזה שנובע פשוט מחוסר מקצועיות.

ובמחילה מגדי שכבודו במקומו מונח כמרים קרן האיור החרדי "הראלסטי" והמאד אמיתי ומדויק -
הציבור בהחלט ישמח לפריצות דרך נוספות ולדעתי הוא כבר מתחיל להיות בשל.

אני בהחלט רואה את הסגנון של שאול יצחק כפורץ דרך.

לדעתי דוקא גדי פולק הכניס את השונה למגזר. את יודעת שהיתה ביקורת על פישל שלו שנראה אה.. קריקטורי מידי?
תשימי לב שבכל הספרים שהוא הוציא [חוץ מסדרות] היה סגנון שונה.
הספר יש לי מצוה ממש נמצא בקצה של הסקאלה המקובלת. והוא מקסים ואהוב מאד.
הנקודה כמו שאת אומרת לא להפוך דפקט[בחוסר מקצועיות] לאפקט [סגנון וכו']
אלא שגם השונה יבוא מתוך שליטה בהירה בכלים והחלטה כיצד לממש אותם.

 

[יעל אייזיקוביץ]

אני חשבתי ששודדי הים הוא מוצלח נורא!

 

[mig]

לדעתי דוקא גדי פולק הכניס את השונה למגזר. את יודעת שהיתה ביקורת על פישל שלו שנראה אה.. קריקטורי מידי?
תשימי לב שבכל הספרים שהוא הוציא [חוץ מסדרות] היה סגנון שונה.
הספר יש לי מצוה ממש נמצא בקצה של הסקאלה המקובלת. והוא מקסים ואהוב מאד.
הנקודה כמו שאת אומרת לא להפוך דפקט[בחוסר מקצועיות] לאפקט [סגנון וכו']
אלא שגם השונה יבוא מתוך שליטה בהירה בכלים והחלטה כיצד לממש אותם.

במחילה, גדי מקצועי ברמות ואין חולק ע"כ, הוא הכניס אכן סגנון חדש ומקצועי(ומחוקה להחריד...) (אם כי קרוב משפחתי מבוגר שהוא ממש לא מבין בציור כעס על דמויותיו המעוותות לטעמו)

אבל עדיין לא הגענו לאיורים מקוריים בציבור שלנו.

 

[Tamar Zeitlin]

מה הכוונה שלך מחוקה להחריד מי חיקה את מי

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

עוד שאלה שמעסיקה אותי, האם זה חשוב מאוד לציבורינו היקר, או עכ"פ למו"לים ש-ה-כ-ל יהיה לפי חוקי הפורפורציה? לדוגמא, לפי החוקים צריך להיות המרחק בין העיניים כרוחב של עין, ופה כמובן שיש כמה וכמה עיניים שאפשר להכניס בין העיניים שלו.
מחוץ לציבורינו, כך הרבה פעמים עושים באיורים, זה נותן הרגשה פחות "מרוכזת" לדמות ויותר חלומית קצת, כמו כל שאר ההקצנות והשינויים מהמציאות שבאים להדגיש ולעורר איזה רגש מסויים או קו אופי. דוגמאות לעניים רחוקות:
צפה בקובץ המצורף 218305

צפה בקובץ המצורף 218307

צפה בקובץ המצורף 218308

צפה בקובץ המצורף 218309

צפה בקובץ המצורף 218313

צפה בקובץ המצורף 218314

בקיצור, האם זה קריטי. העיניים הרחוקות.

לא קריטי, למה שיהיה קריטי?

זה מאוד היה מעניין אותי לשמוע, אם מישהו יודע,
כשגדי פולק הוציא את הספרים על המידות עם השודדי ים, זה מן הסתם היתה פריצת גדר גדולה מאוד,
איך נהיה בכלל הסיפור הזה ששמו על זה כסף? ועוד, האם באמת הספרי שודדי ים האלה הצליחו בציובור? כי אני רואה שפלדהיים פשטו רגל אח"כ.

קריסת פלדהיים לא קשורה ישירות למכירות...
כשברוך צ'ייט שם כסף, אז הוא הולך עד הסוף.
כשאני עבדתי בפלדהיים, מכרנו את הספרים האלה כמו לחמניות טריות, לילדי כל המגזרים.

לדעתי דוקא גדי פולק הכניס את השונה למגזר. את יודעת שהיתה ביקורת על פישל שלו שנראה אה.. קריקטורי מידי?
תשימי לב שבכל הספרים שהוא הוציא [חוץ מסדרות] היה סגנון שונה.
הספר יש לי מצוה ממש נמצא בקצה של הסקאלה המקובלת. והוא מקסים ואהוב מאד.
הנקודה כמו שאת אומרת לא להפוך דפקט[בחוסר מקצועיות] לאפקט [סגנון וכו']
אלא שגם השונה יבוא מתוך שליטה בהירה בכלים והחלטה כיצד לממש אותם.

אני זוכר את הליך ההוצאה של הספר הראשון שהופיע בו פישל, ואת החשש של המערכת שהדמויות הן יותר מדי "אנשטישמיות"..
גדי פטר את זה במשפט: "ככה יהודים נראים"

 

[שאול יצחק]

השלמות לשיחה של אתמול:
חיפשתי היום באינטרנט EBOOKS אמריקאים יהודיים,
ובאמת יש דברים מדהימים ויפים מאוד, עם מאיירים ברמה מאוד גבוהה. והסגנון פתוח ויצירתי ביותר.
כפי הנראה יש תעשיה שלימה של ספרי ילדים חרדים באמריקה, שאנחנו (אני בכל אופן) בכלל לא מכירים.

 

[שאול יצחק]

הנה קצת דוגמאות אקראיות, לספרים, ויש שם עוד הרבה מאוד כאלה:
צפה בקובץ המצורף 218562

צפה בקובץ המצורף 218563

 

[שאול יצחק]

אז אם ככה, אולי כבר עדיף לנסות להעלות את הרמה ואת היצירתיות כדי לנסות להשתלב בשוק הפורה שם, מאשר להגביל ולצמצם את עצמך לצייר רק כמו שרגילים בשוק פה.

עד כאן נקודתי למחשבה.