דרוש מידע איך אומרים לחברה שאולי משהו לא בסדר עם הילד שלה – מבלי לפגוע?

[תודה על חיים...]

אני חושבת שכדאי לך להסב את תומת ליבה אבל בלי דרמות של לקחת אותה לכוס קפה וכו...
זה מעצים את הרגישות ומייצר "עסק"....
את צריכה לומר לה את זה בדרך אגב, תוך כדי שיחה (ובלי עוד שכנות לספסל בגינה).
בהצלחה רבה!

+1
יש לי כאלו חברות, הן אומרות לי ואני אומרת להן.
בלי הרבה עסק, אבל כן בצורה ברורה,
וזה עוזר לי מאד, וגם להן (אחרי זה מחליפים רשמים איך היה וכו'...)

 

[!SHALOM]

אולי פשוט תחפשי על מה להחמיא לה על הילד. (כמה פעמים)
אולי זה יחבר אותה יותר ואולי היא תיפתח את הנושא לאחר שאת כבר מדברת עליו מהכיון הטוב

 

[פנטה]

נשמע לפי התאור שלך שמשהו לא בסדר עם הקשר ביניהם
יותר מלא בסדר עם הילד

 

[רב תחומי]

אני חושבת להתחיל עם מחמאות על הילד ...
וואו איזה שאלות מחכימות הוא שואל אותך ...ואיך הוא אוהב אותך וקשור אליך ... לא כל אמא זוכה ועוד כאלו משפטים
כמובן לומר את זה בחכמה תוך כדי שיח בגינה או תוך כדי זה שאת נקלעת לסיטואציה הזו שהוא ניגש אליה שוב ושוב .
בד"כ היא תגיד לך לאחר מכן משפט או שתים שמראים שזה לא בדיוק מה שאת אומרת ..
ואז כאן- בנקודה הזו לקפוץ למקום שלך - שאת מבינה כרגע מתוך דבריה שזה לא תקין ומשם השיחה תתגלגל ליעוץ/אבחון / שינוי תקשורת וכו .. ואולי תשיגי את המטרה .
אבל אם לאחר המחמאות היא לא תפתח דבר אלא רק תהנהן בראשה ותוסיף עוד מחמאות
אין לך מקום להתערב

 

[אמא למתוקים ממש]

להגיד.
בעדינות.
בקצרה.
אפילו בדרך אגב.
ולא כמשהו חד משמעי.
נראה לי יכול ממש לפקוח עיניים...
לפעמים האמא חוששת שיש משהו אבל זה לא מגיע לצעד מעשי ומישהו נוסף שמעיר ברגישות יכול לגרום לפעול בנושא מודחק וממש להציל את המצב!!!

 

[דודה רות]

להגיד.
בעדינות.
בקצרה.
אפילו בדרך אגב.
ולא כמשהו חד משמעי.
נראה לי יכול ממש לפקוח עיניים...
לפעמים האמא חוששת שיש משהו אבל זה לא מגיע לצעד מעשי ומישהו נוסף שמעיר ברגישות יכול לגרום לפעול בנושא מודחק וממש להציל את המצב!!!

ולא לשאול אח"כ מה היה, מה נהיה ומה המסקנה.

 

[יהודי - זה אני!]

אני קודם הייתי מחפשת לפגוש את הילד בהזדמנות שהאמא לא נמצאת,
לדג לבקש ממנו עזרה או שהוא יבוא אליך,
תתרשמי אם לדעתך זו באמת בעיה,
ואז אם כן, להגיד רק במקרה שהנושא או הילד עולים לשיחה

 

[מחזירים אותם עכשיו]

שכנה שלי, שהיא גם חברה קרובה. אישה חמה, מצחיקה, סופר-אכפתית מהילדים שלה. יש לה כמה בנות, כולן מתוקות, והיא תמיד עטופה בהן – חיבוקים, צחוקים, הקשבה. ממש מרגישים את החום שלה.

אבל אצל הבן הבכור שלה, בן 8 או 9 זה אחרת.
מתוך המפגשים בגינה, והשיחות, והתצפית מהצד – הלב שלי קצת מתכווץ. כי הוא קצת שונה מהן ובהתאם לזה גם היחס שלה כלפיו.
הוא מאוד תלותי בה, שואל אותה המון שאלות, כמעט לא משחק עם ילדים אחרים, תמיד יושב לידה, כמעט נצמד, די פחדן ולפעמים חסר טאקט. וכל פעם כשהוא מדבר איתה – היא מגיבה בקוצר רוח, בגלגול עיניים, לפעמים גם מתעצבנת מול האמהות האחרות ("הנה, עוד פעם עם השאלות הנודניקיות שלו" או "ראיתן עכשיו? יואו אין לי כח..").
אני אף פעם לא רואה חיבוק, ליטוף, או רגע של רוך ביניהם, כמו עם הבנות.

ויש בי תחושת בטן כזו – שאולי יש לילד הזה קושי כלשהו, רגשי או התפתחותי (אולי הוא אפילו על הרצף), ואולי גם לה קשה עם זה, והיא לא יודעת לזהות למה ומה. יכול להיות גם שאני טועה..

אני מתלבטת כבר הרבה זמן , אבל היום אחרי מקרה נוסף חריג שממש כאב לי לראות עוד יותר– איך אפשר לפתוח את זה מולה? האם בכלל נכון להגיד משהו?
ואם כן – איך עושים את זה בלי לבייש, בלי לפגוע, בלי לגרום לה לנתק איתי קשר?
אני באמת באה מהמקום הכי אוהב שיש – גם כלפיו, וגם כלפיה כאמא. אני יודעת שהיא אמא מדהימה – ואני מרגישה שדווקא בגלל זה, חבל לי לראות את הפער הזה ביניהם.

אשמח לשמוע מה אתם אומרים- האם ואיך לגשת? או שעדיף לא לגעת?..

כל עוד את לא מאבחנת וכ"ד ואין לך יכולת באמת לעזור לה
היא רואה את זה בתור חפירה וסקרנות...
חושבת שלא כדאי להתערב זה מידי אישי!
קשה לאמא מאוד! להסכים עיים זה שהילד שלה בעייתי.
זה רק יגרום לה להוריד איתך תקשר.

 

[איששש]

חושבת שלא כדאי להתערב זה מידי אישי!
קשה לאמא מאוד! להסכים עיים זה שהילד שלה בעייתי.
זה רק יגרום לה להוריד אותך תקשר

נכון, אבל אם אפשר בצורה חכמה כמו שהציעו פה בכמה אפשרויות שהקו המרכזי הוא לא לומר לה בפירוש שהוא בעייתי, אז למה לא?

 

[מחזירים אותם עכשיו]

נכון, אבל אם אפשר בצורה חכמה כמו שהציעו פה בכמה אפשרויות שהקו המרכזי הוא לא לומר לה בפירוש שהוא בעייתי, אז למה לא?

איים זה באמת מתוך כוונה לעזור אז אולי
אבל איים זה מעורב בנגיעות אישיות עדיף שלא!!!

 

[yudit10]

לא מבינה איך היום יש כאלה שמחליטות לאבחן ילדים רק מהתרשמות קצרה בגינה.
אבחון בעיות תקשורת / בעיות רגשיות דורש הרבה שנים של לימודים והתמחות. (וגם אז האבחונים לא תמיד חד משמעיים)
זה לא משהו שכל אחת יכולה לעשות בלי הכשרה מקצועית.
וזה ממש לא דומה לבעיות שפתיות / מוטוריות.
מניין האומץ להחליט שלילד יש בעיה ככה סתם?! על סמך מה להכניס את האמא לסטרס?!
המקסימום שאפשר להגיד לאמא כזאת היא שיש היום אפשרות לטיפולים רגשיים מסובסדים. (וגם על זה לחשוב טוב טוב)
כל מילה בכיוון אבחון של בעיה עלולה להיות הרסנית לשווא.
חכמים היזהרו בדבריכם!

 

[ש ר די]

בלת"ק
תלוי מאוד מה הקירבה שלך לחברה שלך
חברה קורבה וטובה תקבל את ההערות בשמחה והבנה
אחרת זה בעיני בעייתי

 

[פפרר]

האבחון יעזור לה להבין אותו
והכי חשוב כן להעיר את תשומת ליבה למה הוא לא מקבל חום ואהבה כי אחיו ואחיותיו
עם כל חסרונותיו מגיע לו חום ואהבה עוד יותר
איך להעיר לה - לצערי אין לי עיצה זה כמו ללכת על ביצים )

 

[האס$]

א. אין אמא שלא אוהבת מ-א-ד את הילד שלה נקודה.
מדובר באמא בלי בעיות רגשיות (הרי את הבנות היא מחבקת ואוהבת)

ב. יש אמא שמתביישת בילד שלה, ורק רוצה שיסתלק ולא יעשה פדיחות (תשאלו את כל ההורים לתסמונות דאון לפני עשר שנים)

ג. אם תעירי לה הבעיה תגדל מכיון שהאמא תאמר לעצמה הנה את רואה הוא באמת עושה לך בושות... כולם רואים... (גם החברה שלי אומרת את זה...)

ד. בטוח שהיא מודעת לבעיה, העצבים הם ההוכחה שהיא מודעת וזה התסמין לבושה שמסתתרת מאחורי זה. (אם היא לא הייתה מודעת לבעיה היא לא הייתה מתעצבנת...)

ה. לפרגן לפרגן לפרגן לפרגן על הילד איזה מתוק חכם סקרן מוכשר וכו' בפרט בהקשר למה שהאמא תופסת כבושות שהוא עושה לה (תאמיני לי שהיא תשתף אותך לבד כבר על ההתמודדות איתו שהיא תבין שאת לא מבקרת אותו ולא תפחד מה תגידי)

(ותהיי בטוחה שבבית היא מחבקת אותו המון ואוהבת אותו מאדדדד)

 

[האס$]

א. אין אמא שלא אוהבת מ-א-ד את הילד שלה נקודה.
מדובר באמא בלי בעיות רגשיות (הרי את הבנות היא מחבקת ואוהבת)

ב. יש אמא שמתביישת בילד שלה, ורק רוצה שיסתלק ולא יעשה פדיחות (תשאלו את כל ההורים לתסמונות דאון לפני עשר שנים)

ג. אם תעירי לה הבעיה תגדל מכיון שהאמא תאמר לעצמה הנה את רואה הוא באמת עושה לך בושות... כולם רואים... (גם החברה שלי אומרת את זה...)

ד. בטוח שהיא מודעת לבעיה, העצבים הם ההוכחה שהיא מודעת וזה התסמין לבושה שמסתתרת מאחורי זה. (אם היא לא הייתה מודעת לבעיה היא לא הייתה מתעצבנת...)

ה. לפרגן לפרגן לפרגן לפרגן על הילד איזה מתוק חכם סקרן מוכשר וכו' בפרט בהקשר למה שהאמא תופסת כבושות שהוא עושה לה (תאמיני לי שהיא תשתף אותך לבד כבר על ההתמודדות איתו שהיא תבין שאת לא מבקרת אותו ולא תפחד מה תגידי)

(ותהיי בטוחה שבבית היא מחבקת אותו המון ואוהבת אותו מאדדדד)

סורי, אבל @לא ידעתי מה לבחר מה קשור סמיילי כועס להודעה הזאת, אם יש לך מה להגיד יש פה במה לזה...

 

[הים הגדול]

לפעמים גם מתעצבנת מול האמהות האחרות ("הנה, עוד פעם עם השאלות הנודניקיות שלו" או "ראיתן עכשיו? יואו אין לי כח..").

אם היא אומרת לך משפט כזה כשרק את נמצאת איתה
לדעתי העלאת הנושא מצידה, מצדיק/מאפשר אמירה כמו:
"אולי בכלל קשה לו משהו, בשביל המצפון שלך - שתדעי שעשית את המירב, אולי כדאי לך ללכת לאבחון XXX ולשלול בעיה XXX"

 

[גרניטה פקאן]

סיטואציה ממש קשה ומורכבת
כואב הלב!!! פשוט כואב הלב!!
יש לי שכנה דלת מולי שהיתה ממש צורחת על הילדים שלה, ולא ידעתי מה לעשות, הייתי חסרת אונים, אנחנו שכנות מאוד טובות, מדברות על החיים וכשהיא מדברת על הילדים איכשהו היא לא שיקפה את המציאות.
הרגשתי ממש אחריות מצידי לטובת הילדים (וגם לטובתה), שמישהו מקצועי יעזור לה. ובשיחה עם מישהי דומיננטית כאן בשכונה זרקתי לה בעדינות משהו, אז היא אמרה שבעלה של השכנה פנה לבעלה של הדומיננטית לקבל עזרה איתה. אז הבנתי שזה לא מקרה סטנדרטי

שורה תחתונה האישה היתה בתקופה מאוד רגישה (הריון בסיכון) ואחרי הלידה סוף סוף היה דממה!!!!!!!



מה שאני באה להגיד לך כאן, שאם זה תקופה, אז חכי. מצד שני מוזר שהיא סוחבת פער כזה בגיל 9, איפה היא היתה מגיל 5 והלאה? זה גיל מספיק גדול בשביל להרגיש שיש לילד פער


מרגיש לי שיש כאן יותר אתגר רגשי אצלה! ולאו דוקא אצלו! ולכן כחברה לברר אם היא בעצמה מתייעצת עם מנחת הורים/מטפלת רגשית בעניין גידול הילדים. הייתי פשוט אומרת לה בגינה, זה לא סטנדרטי שהוא יושב לידך כל היום, מה היספור? מה הוא רוצה ממך? ולפי זה לראות הולך הלאה...
בהצלחה ענקית, ושלא תצא תקלה תחת ידך!!!

 

[Iritm]

אני לא מאבחנת ואין לי זכות להפחיד את האם.
יש לי זכות לרחם על הילד.
ככל שאני הבנתי, הילד חי שנים בלי אהבת אם. גם אם הוא לא מבין מבחינה שכלית שאמו לא אוהבת אותו (או מסתירה את אהבתה היטב), הוא מרגיש שהוא לא אהוב. האחיות כנראה מתייחסות אליו באותו אופן שאמו מתייחסת אליו. אולי לאביו יש קשר טוב איתו?

אז המצב שלו הוא כזה:
יש לו דימוי עצמי נמוך (הוא נאחז באמו ופוחד להישאר בלעדיה).
כמעט בטוח שגם יש לו הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (СPTSD). כי איך זה יכול להיות אחרת במצבו?

ישנם מספר סימנים שיכולים להעיד על אוטיזם בתפקוד גבוהה:
- חוסר טאקט
- שאלות נודניקיות
- חוסר חברים ובידוד חברתי. (הוא לא משחק עם אף אחד בגינה, קשה לדמיין ש בכיתה זה שונה.)
- גישה שלילית מצד האם. לא מדברים על זה, אבל הורים לעתים קרובות נמנעים אינסטינקטיבית מילדים כאלה.
כל זה לא מספיק כדי לקבוע האם הוא על הספקטרום או לא.

אם התשובה לאחת או יותר מהשאלות הבאות היא "כן", סביר להניח שלילד יש ASD.
האם הילד רגיש יתר על המידה לצלילים, מגע, אור? לפחות לאחד מהם. או שהוא בררן באוכל?
האם לילד יש בעיות במוטוריקה? האם הוא מגושם?
האם לילד יש תחביב שהוא עוסק בו במשך שעות?
האם לילד יש תנועות חוזרות, כמו סיבוב פאה סביב אצבע או נדנוד, אפילו בעדינות?

באשר לאבחונים שמבצעת בקופות חולים, יש לי חדשות לא טובות עבורכם. לרוב, אבחוני אוטיזם בקופות חולים מתבצעים ברמה מקצועית נמוכה. מה שהם מאבחנים הוא רק קצה הקרחון. אני מכירה כמה מקרים שבהם הורים הבינו שלילדיהם יש בעיות ופנו לרופא, אך אבחנת אוטיזם נעשתה לילד רק בגיל ההתבגרות או אפילו אחרי גיל 18 שנים על ידי מאבחן פרטי. לכן, גם אם ילד על הספקטרום ואמו תקח אותו לאבחון, אין ערובה שזה יעבוד.

ישנם מרכזי אבחון לאוטיזם, שבהם הצוות אמור להיות מקצועי יותר. החיסרון הוא רשימת המתנה של שנה. אבחונים פרטיים עולים אלפי שקלים ולא תמיד מתקבלים על ידי הביטוח הלאומי. לפעמים הורים עשים אבחונים פרטיים כדי להבין האם זה הבעיה, ואז מנסים לקבל אבחון שני דרך קופת החולים.

גם אם הילד אינו על הרצף ויש לו "רק" שתיים מהבעיות שהזכרתי בהתחלה, הוא כנראה סובל עכשיו וסביר להניח שיסבול במשך רוב חייו. אמהות לא תמיד אוהבות את ילדיהן. זוהי המציאות המרה.

הצלחה בכל מה שתבחרי לעשות.

 

[גרניטה פקאן]

אני לא מאבחנת ואין לי זכות להפחיד את האם.
יש לי זכות לרחם על הילד.
ככל שאני הבנתי, הילד חי שנים בלי אהבת אם. גם אם הוא לא מבין מבחינה שכלית שאמו לא אוהבת אותו (או מסתירה את אהבתה היטב), הוא מרגיש שהוא לא אהוב. האחיות כנראה מתייחסות אליו באותו אופן שאמו מתייחסת אליו. אולי לאביו יש קשר טוב איתו?

אז המצב שלו הוא כזה:
יש לו דימוי עצמי נמוך (הוא נאחז באמו ופוחד להישאר בלעדיה).
כמעט בטוח שגם יש לו הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (СPTSD). כי איך זה יכול להיות אחרת במצבו?

ישנם מספר סימנים שיכולים להעיד על אוטיזם בתפקוד גבוהה:
- חוסר טאקט
- שאלות נודניקיות
- חוסר חברים ובידוד חברתי. (הוא לא משחק עם אף אחד בגינה, קשה לדמיין ש בכיתה זה שונה.)
- גישה שלילית מצד האם. לא מדברים על זה, אבל הורים לעתים קרובות נמנעים אינסטינקטיבית מילדים כאלה.
כל זה לא מספיק כדי לקבוע האם הוא על הספקטרום או לא.

אם התשובה לאחת או יותר מהשאלות הבאות היא "כן", סביר להניח שלילד יש ASD.
האם הילד רגיש יתר על המידה לצלילים, מגע, אור? לפחות לאחד מהם. או שהוא בררן באוכל?
האם לילד יש בעיות במוטוריקה? האם הוא מגושם?
האם לילד יש תחביב שהוא עוסק בו במשך שעות?
האם לילד יש תנועות חוזרות, כמו סיבוב פאה סביב אצבע או נדנוד, אפילו בעדינות?

באשר לאבחונים שמבצעת בקופות חולים, יש לי חדשות לא טובות עבורכם. לרוב, אבחוני אוטיזם בקופות חולים מתבצעים ברמה מקצועית נמוכה. מה שהם מאבחנים הוא רק קצה הקרחון. אני מכירה כמה מקרים שבהם הורים הבינו שלילדיהם יש בעיות ופנו לרופא, אך אבחנת אוטיזם נעשתה לילד רק בגיל ההתבגרות או אפילו אחרי גיל 18 שנים על ידי מאבחן פרטי. לכן, גם אם ילד על הספקטרום ואמו תקח אותו לאבחון, אין ערובה שזה יעבוד.

ישנם מרכזי אבחון לאוטיזם, שבהם הצוות אמור להיות מקצועי יותר. החיסרון הוא רשימת המתנה של שנה. אבחונים פרטיים עולים אלפי שקלים ולא תמיד מתקבלים על ידי הביטוח הלאומי. לפעמים הורים עשים אבחונים פרטיים כדי להבין האם זה הבעיה, ואז מנסים לקבל אבחון שני דרך קופת החולים.

גם אם הילד אינו על הרצף ויש לו "רק" שתיים מהבעיות שהזכרתי בהתחלה, הוא כנראה סובל עכשיו וסביר להניח שיסבול במשך רוב חייו. אמהות לא תמיד אוהבות את ילדיהן. זוהי המציאות המרה.

הצלחה בכל מה שתבחרי לעשות.

אני לא מאבחנת ואין לי זכות להפחיד את האם.
יש לי זכות לרחם על הילד.
ככל שאני הבנתי, הילד חי שנים בלי אהבת אם. גם אם הוא לא מבין מבחינה שכלית שאמו לא אוהבת אותו (או מסתירה את אהבתה היטב), הוא מרגיש שהוא לא אהוב. האחיות כנראה מתייחסות אליו באותו אופן שאמו מתייחסת אליו. אולי לאביו יש קשר טוב איתו?

אז המצב שלו הוא כזה:
יש לו דימוי עצמי נמוך (הוא נאחז באמו ופוחד להישאר בלעדיה).
כמעט בטוח שגם יש לו הפרעת דחק פוסט-טראומטית מורכבת (СPTSD). כי איך זה יכול להיות אחרת במצבו?

ישנם מספר סימנים שיכולים להעיד על אוטיזם בתפקוד גבוהה:
- חוסר טאקט
- שאלות נודניקיות
- חוסר חברים ובידוד חברתי. (הוא לא משחק עם אף אחד בגינה, קשה לדמיין ש בכיתה זה שונה.)
- גישה שלילית מצד האם. לא מדברים על זה, אבל הורים לעתים קרובות נמנעים אינסטינקטיבית מילדים כאלה.
כל זה לא מספיק כדי לקבוע האם הוא על הספקטרום או לא.

אם התשובה לאחת או יותר מהשאלות הבאות היא "כן", סביר להניח שלילד יש ASD.
האם הילד רגיש יתר על המידה לצלילים, מגע, אור? לפחות לאחד מהם. או שהוא בררן באוכל?
האם לילד יש בעיות במוטוריקה? האם הוא מגושם?
האם לילד יש תחביב שהוא עוסק בו במשך שעות?
האם לילד יש תנועות חוזרות, כמו סיבוב פאה סביב אצבע או נדנוד, אפילו בעדינות?

באשר לאבחונים שמבצעת בקופות חולים, יש לי חדשות לא טובות עבורכם. לרוב, אבחוני אוטיזם בקופות חולים מתבצעים ברמה מקצועית נמוכה. מה שהם מאבחנים הוא רק קצה הקרחון. אני מכירה כמה מקרים שבהם הורים הבינו שלילדיהם יש בעיות ופנו לרופא, אך אבחנת אוטיזם נעשתה לילד רק בגיל ההתבגרות או אפילו אחרי גיל 18 שנים על ידי מאבחן פרטי. לכן, גם אם ילד על הספקטרום ואמו תקח אותו לאבחון, אין ערובה שזה יעבוד.

ישנם מרכזי אבחון לאוטיזם, שבהם הצוות אמור להיות מקצועי יותר. החיסרון הוא רשימת המתנה של שנה. אבחונים פרטיים עולים אלפי שקלים ולא תמיד מתקבלים על ידי הביטוח הלאומי. לפעמים הורים עשים אבחונים פרטיים כדי להבין האם זה הבעיה, ואז מנסים לקבל אבחון שני דרך קופת החולים.

גם אם הילד אינו על הרצף ויש לו "רק" שתיים מהבעיות שהזכרתי בהתחלה, הוא כנראה סובל עכשיו וסביר להניח שיסבול במשך רוב חייו. אמהות לא תמיד אוהבות את ילדיהן. זוהי המציאות המרה.

הצלחה בכל מה שתבחרי לעשות.

דייקת במקסימום, מסכימה עם כל מילה!!! בעיקר להתחלה. עצוב מאוד. אני חושבת שעיקר הבעיה שלו נובעת מהדחיה מאמא שלו (לא דנה אותה בכלל!!)

 

[מיכל הולנד]

אני לא מאבחנת ואין לי זכות להפחיד את האם.

אז מה עשית כאן, אם לא נתת אבחנה?
יש דרך ארוכה מאוד, וגם עם כל הסימנים יחד שנתת עדין לא מובילים לASD.
בקצב הזה כל ילד קצת ביישן או נודניק נהיה כבר על הרצף.

ולפותחת האשכול-
רוב האמהות מלאות ייסורי מצפון למה הן לא טובות יותר, ולכן סביר להניח שכל אזכור על הקשר שלה עם הילד יקפיץ איזושהי נקודה ויגרום לה להדוף את המשפט הכי אוהב ומחושב שלך.
אישית, וראיתי שאמרו כאן, הייתי מגיבה כשהיא פותחת את זה. לדוגמא- "יואו אין לי כח"
אז- "מה באמת את עושה כששואלים אותך שאלות בזמן לא מתאים? אני מתחרפנת.."
זה נותן לה פתח להמשיך או לגמור.
יכול להיות שהיא מעצמה תרצה לשתף אותך הלאה/ ידליק לה נורה אדומה או יאשר את מה שהיא מרגישה הרבה זמן.