התייעצות איך להאמין ולא לחשוש כל הזמן?!

[א. שטיגליץ]

סתם לידיעה:
למות זה לא כל כך נורא,
מליארדים עשו זאת לפנינו
וגם אנחנו מתי שהוא נעשה את זה.
ממה הלחץ?
הולכים לאבא בשמחה.

 

[חןעיצובגרפי]

לאחרונה ובמיוחד לאחר הפיגוע המזעזע בירושלים
אני נורא חוששת ופוחדת כל הזמן
מהחוסר וודאות הנורא שאדם הולך לישון בלילה אחרי יום שישתבח שמו עבר בלי ארועים מיוחדים
ולא יודע אם בבוקר הוא יקום ליום רגיל
או חס וחלילה ליום של מלחמה,פיגוע,מתקפה...
בארץ שלנו שה' ישמור ויציל ,זה קורה,אלו פעמי משיח.
אבל---
איך להאמין שהכל ממנו?
שהוא רוצה ר-ק בטובתי?
שכל מה שקורה הוא באמת טוב?
למרות שאני לא באמת מבינה מה טוב במלחמות,פיגועים,ודברים רעים...
איך?
איך?
איך???

להתחבר לה' , להתפלל , לקרוא תהילים ולשמוע דברי תורה
מתוך החיבור הנקי - תתחזק האמונה
ומנגד - להתרחק מכל מה שמקרר ומרחיק
ולזכור שהעולם הזה הוא רק פרוזדור

 

[טורנדו]

לא מפריע בקטע של טיפול חיצוני.
זאת עבודה עצמית על אמונה,
איך לדעת להאמין ולא להרגיש בת אבודה שאבא שלה
עושה דברים שכולם אומרים שזה ר-ק לטובה והיא לא מבינה למה.
איפה הטוב מסתתר...

להתחזק בהשגחה פרטית
מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך
לנסות לחפש את הנקודות אור ואת הס"ד שרואים בדברים הטובים של החיים

 

[הים הגדול]

לאחרונה ובמיוחד לאחר הפיגוע המזעזע בירושלים
אני נורא חוששת ופוחדת כל הזמן
מהחוסר וודאות הנורא שאדם הולך לישון בלילה אחרי יום שישתבח שמו עבר בלי ארועים מיוחדים
ולא יודע אם בבוקר הוא יקום ליום רגיל
או חס וחלילה ליום של מלחמה,פיגוע,מתקפה...
בארץ שלנו שה' ישמור ויציל ,זה קורה,אלו פעמי משיח.
אבל---
איך להאמין שהכל ממנו?
שהוא רוצה ר-ק בטובתי?
שכל מה שקורה הוא באמת טוב?
למרות שאני לא באמת מבינה מה טוב במלחמות,פיגועים,ודברים רעים...
איך?
איך?
איך???

ראשית כל
מן הראוי להתעסק בנושאים אלו כשהלב רגוע ופנוי לקבל
ואז למלא את המצברים
ולא להתעורר להתעסק ביסודות האמונה המאירים תחת עומס וכאב ריגשי

ולשאלה
נדמה לי שלכך כיון מרן החזון איש בקונטרסו אמונה ובטחון בתחילת פרק ב' (מצורף)
ואתמצת את דבריו בלשוני
זאת טעות שנכנסה לציבור במושג ביטחון וכלשונו, "טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים"
הבטחון, הוא לא להאמין שבהכרח יהיה טוב
- אלא, שבאם יש סכנה או אי וודאות
על האדם לזכור שהטבע לא הוא ששולט, אלא הקב"ה הוא השולט והוא יכול להציל אותו
- גם כשלאדם קורה דבר רע עליו לזכור שאין זה במקרה אלא ה' הוא שסיבב את זה
- אדם בעל ביטחון שמבין שה' הוא שמנהיג
לא ירדוף אחר ההשתדלות, אלא יפשפש במעשיו
בנימה אישית
אני זוכר שאחרי הטבח בשמחת תורה
בתור תושב באיזור הדרום
היתה לי תחושה קשה של איבוד שליטה ואי וודאות
'שום דבר לא בטוח' 'הכול יכול לקרוא'
כשנזכרתי בדברי החזון איש עלה לי הרוגע
'הארוע לא יצא מכלל שליטה
יש כאן מנהל!'

 

[מקצה הארץ-:)]

סתם לידיעה:
למות זה לא כל כך נורא,
מליארדים עשו זאת לפנינו
וגם אנחנו מתי שהוא נעשה את זה.
ממה הלחץ?
הולכים לאבא בשמחה

לא על אף אחד מישראל..

זה נכון.
השאלה מה החבילה שאתה מביא איתך.
זה עיקר הפחד!
וגם החשש מהיסורים שקודם המיתה חלילה..

ולשאלתך @שופי
כמו שכתבו קודמי, חיזוק באמונה זה הכי חשוב. וכל אחד ילמד בספר איתו הוא מתחבר..

קריאת תהלים נותנת המון כח ואמונה, ויש על כך המון בחז"ל וצדיקי הדורות.

משל (ידוע) יש, על אדם שנסע ברכבת ולצידו ידידו משכבר הימים,
חלפו על פני שדות מוריקים, כפרים נבערים, וישובים פורחים ומלבלבים.

מיודעינו היה צריך לרדת בתחנה האחרונה היא התחנה הסופית.
והנה חברו הטוב נעמד להיפרד ממנו באמצע המסע ממש עוד כשעתיים קודם התחנה הסופית.

נסער, פנה אליו..
ידידי, מה לך פה ומי לך פה?!
התחנה האחרונה היא עוד כברת ארץ וארוכה הדרך לשם, ומדוע זה מיהרת להתכונן לרדת כאן?

שחק חבירו וטפח על שכמו,
סכל, זו התחנה שלי. כאן נולדתי כאן נולדו ילדיי.. אני יורד בכפר בו אני גר. וכי למה ארד בתחנה האחרונה?!?!
- - -
והנמשל,
אמר דוד המע"ה "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה" ויאריך השם ימינו בטוב ובנעימים עד 120 שנה,
וימינו כצל עובר וכל אחד יורד בתחנה אותה קבעו לו מן שמיא מי בעיתו ומי.. מי בקיצו ומי...
וזה לא בהכרח "שהוא נקטף בדמי ימיו", פשוט - זו התחנה שלו.

כך שמעתי לפני שנים כמדומני בשם הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל והיום שמעתי זאת שוב מפי יבלחט"א הגאון ר' יצחק זילברשטיין שליט"א בשעה שבא לנחם את משפחת הקדוש ר' ישראל מנצר הי"ד.

והנה כעת מגיע ימים שאנו קרובים אליו יתברך וגם הוא קרוב אלינו, לא נותר אלא לעשות שינוי קטן במעשינו ולהתקדם עוד צעד ובכך לשנות את גזר דיננו לטובה ולברכה לישועה ולנחמה.

ויה"ר שנזכה כבר לנאמר;
"שמחנו השם כימות עניתנו, שנות ראינו רעה.
יראה אל עבדך פעלך והדרך על בניהם".
"אודך השם כי אנפת בי, ישב אפך ותנחמני"

 

[הים הגדול]

סתם לידיעה:
למות זה לא כל כך נורא,
מליארדים עשו זאת לפנינו
וגם אנחנו מתי שהוא נעשה את זה.
ממה הלחץ?
הולכים לאבא בשמחה.

לא על אף אחד מישראל..

זה נכון.
השאלה מה החבילה שאתה מביא איתך.
זה עיקר הפחד!
וגם החשש מהיסורים שקודם המיתה חלילה..

הפחד מהמוות הוא חלק טבעי מהאדם
ה' נתן לנו את הפחד הבסיסי הזה
וזה לגמרי בסדר להרגיש אותו
להדחיק אותו לא באמת עוזר להתמודד

 

[חנה ש.]

אני נורא חוששת ופוחדת כל הזמן

יש כמה עצות שיכולות לעזור לפחד והן השתדלות רוחנית לשמירה:
1. לקחת איתך ספר קדוש כשאת יוצאת מהבית, יש ספרים קטנים לשמירה, לשים בתיק.
2. להגיד את הפסוק: "ויהי בנסוע הארון ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויבך וינוסו משנאיך מפניך ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל".
3. לשנן את המילים:
"הלא ה' הוא האלוקים האמיתי
ואין עוד מלבדו
שום כוח בעולם וכל העולמות כלל
והכל מלא אחדותו הפשוט יתברך שמו"
4. לומר ברכת המזון לאט לאט, להחליט שאת אומרת לאט,
הסטייפלר זצ"ל כותב שזו שמירה והגנה עצומה בשמיים. (ממחלות ותאונות דרכים)
5. העוסק בתורה וגמילות חסדים ניצול מחבלי משיח - אז תיקחי על עצמך חסד קבוע.
6. במקרה חלילה שאדם מרגיש בסכנה שיגיד מיד וידוי.
7. לחשוב על פסוק של אמונה שילך איתך כל הזמן כמו: "הנה קל ישועתי אבטח ולא אפחד"
או "הבוטח בה' חסד יסובבנו"
8. לשים שם ה' מול העיניים - בפרט במצב שאי אפשר כל כך להתרכז רק להגיד י וה ואחר כך ו וה'.
9. להגיד כל הזמן גם זו לטובה - וכולם רק שליחים, זה דיבור של אמונה וזה מחזק אמונה.
10. לדבר עם ה' - להגיד למשל ה' אני איתך, ואתה איתי.
11. לראות את מה שכן טוב, ולהגיד תודה על הדברים הטובים שקורים לך בכל פרט.
12. להתפלל על זה: ה' תעזור לי שאני לא אפחד ואני אבטח בך ואני ירגיש ביטחון.
כל הדברים האלו מחזקים בפועל את האמונה, ההישענות על ה'.
כשאת עושה פעולה לשמירה אז הפעולה עצמה נותנת רוגע לנפש, וזה מדהים.
שה' ייתן לכולנו כוח ושמחה לראות במפלת הרשעים, כמו שנאמר:
"אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא, עוצו עיצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו קל".
כשיגיע פחד גדול - לא לפחד ה' עימנו!

 

[אימון- והנחייה בNLP]

יש לי כיון מחשבה לעזור קצת ביישוב השאלה אבל אקדים בסיפור אמיתי שהיה לי אתמול במסגרת עבודתי.
ובכן,
רובנו ראינו/שמענו את הסיפור על הקדוש הרב לוי יצחק פש הי"ד

יצחק וויתר ונרצח בתוך חמש דקות מצמרר: אלחנן, עובד בישיבת 'קול תורה', מספר ב'קול ברמה' שהבוקר הרב לוי יצחק פש הי"ד, שהיה בדרך לישיבה בטרמפ עם ר"מ, וויתר על מקומו לאדם בתחנת רמות שטען שיש לו טיפול בבית החולים - לאחר שיצא מהרכב נרצח כעבור חמש דקות. לדבריו, יצחק וויתר על המושב לאחר שכבר ישב ברכב.

אני ישבתי אתמול עם בחור והוא סיפר לי את הסיפור הזה,
וכזה הוסיף חצי בצחוק /חצי ציני /חצי רציני, שכאילו הקדוש הנ"ל עשה טובה למישהו, ובסוף הוא נרצח, (הוא לא אמר את זה כ"כ מוקצן אבל זה היה רוח הדברים.
וראיתי שזה יושב לו על קטע של קושיה על כביכול שהוא לא מבין,
וב"ה שחנני באותו רגע בהבזק של שניה ממש הכניס לי את המילים לפה,
אמרתי לו, למה באמת תמיד אומרים רק כשזה להיפך שמישהו עשה טובה ובסוף ניצל ממשהו אז אומרים בזכות המצוה זכה לינצל (צדקה תציל ממות). וכשזה עובד בסיפור הזה, מתחילים להרגיש שלא בנוח עם הסיטואציה, (כנראה יש כאלו שמזדהים קצת עם זה).
כך העצמתי לו בעצם את הספק ושמתי את זה על השולחן כשאלה רצינית מה הולך פה.
האמת הוא קצת נבהל מזה אבל ידעתי שזה יעזור לו להבין את ההמשך,
לפני שאני ממשיך אני הייתי רוצה לשמוע מה הייתם עונים לו ומה אתם חושבים על זה
בעזרת ה' מחר בלילה אני אכתוב מה שבסייעתא דשמיא אמרתי לו, כמובן הנקודה המרכזית שנוגע לכל אחד ולא כל השקלא וטריא הארוך שהיה לי איתו.
אבל לבנתיים שאלו לעצמכם ותענו עליה לעצמכם ואם תרצו לחלק עם קוראי האשכול אדרבה אני מאמין שאנשים ישמחו.

 

[מקצה הארץ-:)]

אין לי תשובה ברורה לזה.
שאלו מדוע דרך רשעים צלחה?
למה צדיק ורע לו רשע וטוב לו?

יש ע"כ הרבה תשובות ומאמרי חז"ל, בבעלי המוסר והחסידות..

אך, טבע האדם להתפעל מנס 'גלוי' כזה..
"תראה איזה השגחה פרטית הוא ויתר על הטרמפ עבור מישהו והנה הוא ניצל".

מנגד, כשזה קורה הפוך מה יש להתרגש, איזה השגחה פרטית יש כאן?!
אדרבה. כביכול קרה ההיפך הוא ויתר ודוקא הוא נרצח?!

אבל באמת יש כאן השגחה פרטית והארת פנים גם מהצד השני ואולי אף יותר.
והיא התחדדה אצלי באותם רגעים של הפיגוע ממש.

בן משפחתי עמד בתחנה בדרכו לכולל באוטובוס הזה. רגעים בודדים קודם שהתחיל הירי עצר לצידו רכב, בפנים יושב חבירו וקורא לו להתלוות אליו לכולל.
לא הספיקו להתרחק והנה התחיל הירי..

לכאורה ממש באותם רגעים הרב פש הי"ד ויתר על טרעמפ למען יהודי אחר שבעצם זכה להינצל ועמד בתחנה.

האין כאן השגחה פרטית מדוקדקת להפליא?
אין כאן נס גלוי?!
כלומר לנו זה אכן כואב ואולי גם מתמיה..

אבל כשרואים את הפאזל - וכאן הי"ת גילה לנו חלק קטן מפאזל ענקי שאותו נבין רק עם ביאת משיח צדקנו - מגלים כמה הכל מאתו יתברך בתכלית הדקדוק.

שוב, זה לא מתרץ את הקושיא למה הוא לא ניצל, אך מחדיר בנו אמונה תמימה ויוקדת במי שאמר והיה העולם.

 

[חנה ש.]

זה לא מתרץ את הקושיא למה הוא לא ניצל,

רק כשזה להיפך שמישהו עשה טובה ובסוף ניצל ממשהו אז אומרים בזכות המצוה זכה לינצל

כתוב שלוחי מצווה אינם ניזוקים, ואיך יתכן ששליח לדבר מצווה ניזוק?
והתשובה שיש נזק של צינים פחים זאת אומרת שלכאורה אדם ניזוק ממהלך מסוים שעשה,
אבל אדם ששליח לדבר מצווה מה שקרה היה קורה בכל מקרה, ולא היתה פה בחירה,
ומה שנשאר זו הזכות שהוא זכה לצאת מהעולם בדרך של קידוש שם שמיים שזו מעלה גדולה.
אז בויתור שלו הוא זכה למדרגה גבוהה הרבה יותר מלמות סתם כך מהתקף לב.
כשאנחנו מסתכלים בראיה שטחית אנחנו רואים, מוות ושכול, אבל כשאנחנו מתבוננים בראיה
שהיא מעל הטבע הפשוט אנחנו רואים מסירות נפש שעולה למדרגה גבוהה.

 

[א. שטיגליץ]

הפחד מהמוות הוא חלק טבעי מהאדם
ה' נתן לנו את הפחד הבסיסי הזה
וזה לגמרי בסדר להרגיש אותו
להדחיק אותו לא באמת עוזר להתמודד

לא צריך להדחיק
ולא צריך להעצים.
כשמשהו בתוכנו מעצים אותו
צריך לחזור לפורפורציה.
אל דאגה, הפחד הטבעי שה' נתן בנו ישאר

 

[שומע בקול ד']

להקשיב לקו השגחה פרטית
02-3011300

 

[לירז קנימח]

אני חושבת שהרמב"ם אמר את זה בקיצור: אילו ידעתיו - הייתיו.
והכי חשוב זה להבין שהכאב הוא הכאב שלנו.
כמו שהחקלאי מבארי אמר: שכול זה געגוע אינסופי.
המוות הוא לא הסוף.
הוא רק ההתחלה.
הסבל האמיתי הוא פה בעולם הזה.
ואנחנו המסכנים - לא הם.
ובטח לא אלו שנהרגו על קידוש ה'.

 

[הים הגדול]

לא צריך להדחיק
ולא צריך להעצים.
כשמשהו בתוכנו מעצים אותו
צריך לחזור לפורפורציה.
אל דאגה, הפחד הטבעי שה' נתן בנו ישאר

ודאי שצריך לחזור לפורפורציה
אבל האמירה המדחיקה ש'לא נורא למות'
לא מחזירה לפרופורציה
אם כבר להיפך.
הפחד מהמוות הוא חלק טבעי ובריא
וכשהוא משתלט, הדרך לאזן אותו היא, לתת לו מקום ולתחום אותו בגבולות נכונים
כל אמא יודעת:
ילד שפוחד מחושך לא יעזור לומר לו
"זה לא מפחיד"
אבל אם נדליק לו מנורה קטנה
למרות שהחדר ברובו חשוך, הילד עדיין יפחד - אבל בגבול הנכון

 

[חשבונאית]

כששמעתי על הרב יעקב פינטו שנרצח בפיגוע
ושמעתי את הדרך המיוחדת שהצדיק הזה עשה בחייו
והסוף הטראגי-ההורים שלו שלא זכו ללוותו לחופה (שהתקיימה במלחמה עם איראן) הגיעו ללוותו לבית עולמו...
נזכרתי בסיפור ששמעתי ואומת ע"י בן משפחה-שמסביר כמה אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים
מצ"ב קישור לסיפור המיוחד

"כשהגעתי לשמים, היו לי זכויות רבות, אבל לא היה אפשר להכניס אותי לגן עדן, כי במשך שמונה-עשרה שנים אכלתי אוכל לא כשר"

"כשהגעתי לשמים, היו לי זכויות רבות, אבל לא היה אפשר להכניס אותי לגן עדן, כי במשך שמונה-עשרה שנים אכלתי אוכל לא כשר"

www.dirshu.co.il

 

[צילומנציה]

איך להאמין שהכל ממנו?
שהוא רוצה ר-ק בטובתי?
שכל מה שקורה הוא באמת טוב?

את כותבת ברצף שלוש שורות..
השורה השלישית היא הקשה מכולן אם לדקק את ההבדלים הגדולים בין המשפטים
וזה עבודת החיים בלי קשר לפיגועים

 

[מקצה הארץ-:)]

כששמעתי על הרב יעקב פינטו שנרצח בפיגוע
ושמעתי את הדרך המיוחדת שהצדיק הזה עשה בחייו
והסוף הטראגי-ההורים שלו שלא זכו ללוותו לחופה (שהתקיימה במלחמה עם איראן) הגיעו ללוותו לבית עולמו...
נזכרתי בסיפור ששמעתי ואומת ע"י בן משפחה-שמסביר כמה אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים
מצ"ב קישור לסיפור המיוחד

"כשהגעתי לשמים, היו לי זכויות רבות, אבל לא היה אפשר להכניס אותי לגן עדן, כי במשך שמונה-עשרה שנים אכלתי אוכל לא כשר"

"כשהגעתי לשמים, היו לי זכויות רבות, אבל לא היה אפשר להכניס אותי לגן עדן, כי במשך שמונה-עשרה שנים אכלתי אוכל לא כשר"

www.dirshu.co.il

מצמרר!!
אין עוד מלבדו בורא עולם!!!

 

[שופי]

כששמעתי על הרב יעקב פינטו שנרצח בפיגוע
ושמעתי את הדרך המיוחדת שהצדיק הזה עשה בחייו
והסוף הטראגי-ההורים שלו שלא זכו ללוותו לחופה (שהתקיימה במלחמה עם איראן) הגיעו ללוותו לבית עולמו...
נזכרתי בסיפור ששמעתי ואומת ע"י בן משפחה-שמסביר כמה אנחנו לא מבינים חשבונות שמיים
מצ"ב קישור לסיפור המיוחד

"כשהגעתי לשמים, היו לי זכויות רבות, אבל לא היה אפשר להכניס אותי לגן עדן, כי במשך שמונה-עשרה שנים אכלתי אוכל לא כשר"

"כשהגעתי לשמים, היו לי זכויות רבות, אבל לא היה אפשר להכניס אותי לגן עדן, כי במשך שמונה-עשרה שנים אכלתי אוכל לא כשר"

www.dirshu.co.il

אמאללללללללהההה.....
ה',איזה הזוי...

את כותבת ברצף שלוש שורות..
השורה השלישית היא הקשה מכולן אם לדקק את ההבדלים הגדולים בין המשפטים
וזה עבודת החיים בלי קשר לפיגועים

זה קשה,אבל עם מלא עבודה על עצמי---אני כן מצליחה לגרוף הצלחות

 

[מְזַמֵּן]

לפני שמתחילים לדון ולהתדיין, חייב להיות ברור לנו:
אין דבר בעולם בלי כוונת מכוון.
ה' ברא העולם להיטיב לבריותיו.
וכל מה שה' עושה הכל הוא לטובה.
את זה יש לחדד ולהחדיר עמוק בשכל ובלב, גם כשלא מבינים, גם כשקשה.
צריך לשחרר קצת את האחיזה, ולדעת שאנחנו בידיים הכי טובות.
כמה שמשחררים יותר, כך צפים מעל הגלים יותר בטוח, וההצלה וודאית יותר.
חשוב לזכור,
מי שחי נכון, המוות לא מפחיד אותו, הוא בס"ה עובר מעשייה ברוכה לתשלום הגמול הטוב.
יש לרצות להמשיך לחיות, בכדי שנוכל להספיק עוד להיטיב דרכינו ומעשינו,
אבל אין מה לחשוש מהמוות.
שינון והעמקה בשער הביטחון, ובענייני ביטחון המובאים בספרים רבים, עוזר לקבע זאת בלב.
להתבונן במהלך חיינו, ולראות כמה טוב יוצא לנו מההנהגה של הבורא, גם כשבשעת מעשה היה נראה לנו ההיפך.
[אין צורך שמטוס יביא להרג של 300 בני אדם, כדי שנבין שאם איחרנו אותו זה היה לטובתינו...]
לעצור במודים במילים 'על חיינו המסורים בידך, על ניסך שבכל יום, הטוב כי לא כלו רחמיך, המרחם כי לא תמו חסדיך' ועוד רבים כמוהם שזורים במהלך התפלה.
כמו גם בברכת המזון, המלך הטוב והמטיב לכל, הוא הטיב, הוא מטיב, הוא יטיב לנו, ועוד.
כשהראש נמצא עסוק בלהודות, יהיה לו כבר הרבה על מה...

 

[ראש חריף]

ואוו! אני יכול לכתוב כאן מגילה שלמה בנושא הזה.
אבל אני ייתן נקודה אחת ויהיה זה שכרי.
אדם שמפחד ממות. הוא כופר. כן כן כופר. כי הוא לא מאמין בה' שיעזרהו. הוא לא מאמין בה' שהוא מחיה אותו.
ובוא נעשה חשבון פשוט:
אתה חי בעולם כך וכך שנים וה' טיפל בך יופי טופי. מרגע הקטנות מה אין לך, משפחה, חיים, בריאות, כסף.
אז אם ה' עד היום היטיב לך, אז הוא ימשיך להיטיב לך. תמיד.
להירגע. אם ה' ירצה שיקרה היפך הטוב- זה ייקרה. ולכן ברגע שיהיה חשש מועט, אפילו קטן ביותר- על זה אנו מתפללים.
"שים שלום טובה וברכה חיים" לחיות. תנצלו את הרגע.
אולי מה שכתבתי כאן תסתרו את זה. אז אביא מקור אחר ובזה אסיים את דבריי.

"כבר כתבתי לו שיחדול לפחד מה יעשה לו בן אדם, ואלקינו שבשמים משגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית
והוא עצם הטוב,
ורק צריך לעשות הצנורות והכלים להמשכת וקבלת ברכותיו,
והם עניני תורה ומצותי', וכשצריך תוספת ברכה צריך להוסיף בתורה ומצוות שבהם ועל ידם מקבלים ברכות השי"ת."