מידע שימושי איך לצרוך תוכן ולהגיש תוכן בצורה טובה ביותר?

  • הוסף לסימניות
  • #1
גלי בת חורין היא שמאלנית לשעבר, שהגיעה למסקנה שהשמאל הוא מתנשא ומחנך לשנאת האחר. היא עשתה מהפך בחייה, וכיום היא מנסה להשפיע מתוך זווית הראיה שלה והניסיון שצברה.

היא אמרה פעם משפט שסיכם לי פחות או יותר את מה שקורה במישור התקשורתי של הרשתות החברתיות והתקשורת. משהו שנשמע כמו (ניסוח חופשי שלי מזיכרוני): "מה שקורה היום זה מלחמה על התודעה. כל צד מנסה לומר את דעתו, אנחנו מחליפים בינינו דעות כל הזמן".

מדובר באמירה חשובה מאוד, שמסבירה בצורה פשוטה מה שקורה היום, מתנגדי הרפורמה, שונאי החרדים, מצדדי הרפורמה, שמאלנים, אוהדי ביבי, ימניים, וכו' – כולם מנסים להשמיע את קולם, להשפיע, לתת את האמירות שלהם, לתת ביטוי לחשיבה שלהם.

כמה פשוט. המאבק הוא על התודעה שלנו, כי כל המעשים נפעלים לאחר שהתודעה מסכימה בנכונותם.

שם נמצאת המלחמה האמיתית.



כעת אעבור לכותרת ולמטרה של הפוסט:

איך לצרוך תוכן ואיך להגיש תוכן?




איך לצרוך תוכן -

אנחנו כל הזמן צורכים תוכן, בכל מקום.

פרסומות, ויקיפדיה, כתבות, פוסטים, הרצאות, ואפילו הפוסט הזה

כולם מעוניינים להיות רלוונטים עבורנו.

השאלה כיצד צריך להתייחס לכל התכנים האלה כדי לא להיות מוצפים בתוכן שאינו רלוונטי עבורנו, ויחד עם זה להיות מעודכנים ולקבל תוכן שיכול לקדם אותנו?

התשובה נמצאת במטרה בה אנחנו צורכים את התוכן.

אם אנחנו באים מתוך מקום של: יש חכמים, יש מבינים, יש טיפשים.. אני קורא כדי להיות חכם כמותם או כדי להעביר ביקורת – אז באיזשהו מקום 'שכחנו' את עצמנו ואת המטרה.

אם אנחנו באים מתוך מקום של: אני מבין, אני חכם, כולם פה משרתים אותי, הם שליחים של הבורא עבורי – באופן הזה נוכל לקרוא את התכנים מתוך מקום מחובר לעצמנו, נדע לסנן מה שלא רלוונטי לנו, נצליח לכבד את הדעות של הזולת מתוך הבנה שהם לא שייכים אלינו באופן אישי אלא מותר לכל אדם לחשוב אחרת ולהביע את דעתו – ואולי נזכה לסוג של חירות פנימית שלא קשורה בדעת הסביבה.

בהערת אגב, יש לפעמים תוכן שצריך לקרוא אבל בלתי אפשרי לקרוא את כל המידע, למשל בויקיפדיה.
אני מצאתי טכניקה שממש עוזרת לי והיא לקרוא את הפסקה של ההתחלה, של האמצע, ואת הסיכום, ולנסות לדלות פה ושם מילים חשובות במהלך הקטע, ולהתעכב על קריאתן.



איך נגיש תוכן -

בזווית קצת אישית:

בשנים האחרונות אני מנסה ליצור תוכן גם לציבור הכללי, מתוך אחריות וחשיבה שמוטלת על כולנו החובה לנסות להשפיע על העולם בכל האמצעים העומדים לרשותנו.

עבורי זה קצת מורכב כי אני עם ערך עצמי נמוך, וגם יש לי פחד קהל וכו',

בכל זאת השתדלתי להוציא לאור פודקאסטים והיה לי אומץ לעלות אותם במקומות חינמיים פתוחים לקהל.

בגלל שהיתה לי הזדהות עם התוכן שהעברתי – הייתי בטוחה שיהיו לי צפיות רבות.

אבל זה לא קרה.

פה ושם היו צפיות, לפעמים כלום, לפעמים הקשיבו כמה שניות וזהו. פה ושם קיבלתי תגובות על הקלטות נבחרות – אבל ממש מעטות. (כיום המצב מעט השתפר ויש יותר האזנות).

בהתחלה ניסיתי להבין מה הולך פה.

כיצד יש אנשים שאומרים דיבורים כמוני ולהם יש אלפי צפיות ואילו לי אין כלום?

ואז הבנתי בתהליך איטי שאני צריכה לשחרר לגמרי את הכל.

ליצור תוכן – לפעמים מדובר בחידושים מעניינים שגרמו לי לשינוי בחשיבה – ולהבין שאין לתוכן הזה דורש.

ולהמשיך ליצור.

בלי לצפות להאזנה או בלי לצפות לפירות, או לתשומת לב מהקהל.

ולמה?

כי לכל אחד מאיתנו, וגם לי, מגיע ליצור, בלי קשר לקהל.

עצם היצירה היא חידוש, עצם הפרי הרוחני הוא חידוש.

ולא משנה אם אף אחד לא מתענין בחידוש הזה, או אם יש ממש מעט עניין.

זה לא משנה, אלא להיפך, ככל שיש מעט הצלחה יש ערך אחר.

מה שנדרש מאיתנו זה ללמוד, להפנים, לקבל תוכן ואחר כך ליצור אותו בעצמנו.

זה לא חייב כמובן להיות רק ביצירת תוכן, אלא הדגש פה הוא לאפשר לעצמינו לעשות מה שאנחנו מאמינים בו ובלי קשר לתוצאות.
ומקסימום – התוצאות יכולות לכוון אותנו בדרך.

המסקנה שלי היא שצריך ליצור תוכן ולהגיש אותו כי מותר לנו להביא לידי ביטוי מה שאנחנו רוצים - בלי קשר לתוצאה כלל וכלל. זה מעט קשה ומאתגר אבל הגיוני סך הכל.
המלך צ'ארלס שמוכתר למלך זקוק לקהל שיריע לו. עם כל הכבוד - מדובר במלוכה מיושנת ומצועצעת. אנחנו בני מלכים והדבר היחיד שאמור לעניין אותנו זה רצונו של אבינו מלכנו.

וכעת, כדי לתת לכם ערך מוסף לקריאה של הפוסט, אוסיף איזו אמירה שחשבתי עליה: (חשבתי לעלות את זה בדיון נפרד, אך כתבתי זאת פה)

יתכן שכמו שיש נחלת גויים גשמית, יש גם נחלת גויים רוחנית, ואם משתמשים בחומרים של גויים לצורך עבודת הבורא זה לא נחשב גניבה ספרותית...

זאת אומרת, כמובן שאסור לגנוב, ואף אחד לא מצדיק גניבות, אבל כמו שהתורה כתבה שהבורא נתן לגויים את ארץ כנען ואחר כך לקח להם ונתן לנו כדי שנעבוד אותו אז יש סיכוי שגם את היצירות הרוחניות הבורא נתן לגויים כדי שנשתמש בהם להגברת האור של היהדות...
כך שאיך שזה נראה אם המטרה טובה אין בעיה בפלגיאט. (חוץ מזה שיש כאן אולי פחיתות כבוד למי שעושה זאת, כי אין כמו יצירה אותנטית, אבל אם המטרה טובה אז האדם לא מתייחס לכבוד של עצמו אלא משקיע בהגברת האור של האמונה היהודית בכל דרך שמתאימה לו).
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
השאלה בכותרת היא נושא להרבה מאוד מאמרים.
כדאי ללמוד את הנושא.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
כיום, הפך למנהג רווח בציבור החרדי לצטט כל מיני אישים חילוניים שהשקפת עולמם רחוקה אלפי מילין מהשקפת עולמו של יהודי חרדי.
יש סיבות רבות למהפך הזה, שפעם לא היה לו מקום, אבל אין כאן המקום לדון בו.
התעוררתי לזה בגלל שהמצוטטת בראש פוסט זה נשוא ל... נוצרי! ה' ירחם!
(ציטוט מתוך המכלול: סוטר נשואה לצ'ארלס סוטר, נוצרי יליד בריטניה,[7] ולהם שלושה ילדים.[8])
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
כי לכל אחד מאיתנו, וגם לי, מגיע ליצור, בלי קשר לקהל.

עצם היצירה היא חידוש, עצם הפרי הרוחני הוא חידוש.

ולא משנה אם אף אחד לא מתענין בחידוש הזה, או אם יש ממש מעט עניין.

זה לא משנה, אלא להיפך, ככל שיש מעט הצלחה יש ערך אחר.

מה שנדרש מאיתנו זה ללמוד, להפנים, לקבל תוכן ואחר כך ליצור אותו בעצמנו.
נכון אבל-
זה לא פותר אותנו מאחריות על הנכתב!
א"א לומר הם לא קוראים זה בעיה שלהם.
ואני אומרת את זה בקשר אלי כי בהתחלה היה נחמד לקרוא את זה שכל האנשים פשוט לא ראויים ליצירה שלי אבל משהו פה נשמע לי לא מדויק.
בשבילי ההיתי מוסיפה שרק אחרי שבדקתי את עצמי לפני שפרסמתי משהו והוא עבר שיפוצים וכו' אז זה נכון מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
כיום, הפך למנהג רווח בציבור החרדי לצטט כל מיני אישים חילוניים שהשקפת עולמם רחוקה אלפי מילין מהשקפת עולמו של יהודי חרדי.
יש סיבות רבות למהפך הזה, שפעם לא היה לו מקום, אבל אין כאן המקום לדון בו.
התעוררתי לזה בגלל שהמצוטטת בראש פוסט זה נשוא ל... נוצרי! ה' ירחם!
(ציטוט מתוך המכלול: סוטר נשואה לצ'ארלס סוטר, נוצרי יליד בריטניה,[7] ולהם שלושה ילדים.[8])
שמעתי פעם מהרב יעקובזון שאמר (לא ציטוט מדויק) שהוא משלב בהרצאות שלו מילים מעולם המדע/פסיכולוגיה כי זה נשמע מאוד חכם ומרשים...
נכון אבל-
זה לא פותר אותנו מאחריות על הנכתב!
א"א לומר הם לא קוראים זה בעיה שלהם.
ואני אומרת את זה בקשר אלי כי בהתחלה היה נחמד לקרוא את זה שכל האנשים פשוט לא ראויים ליצירה שלי אבל משהו פה נשמע לי לא מדויק.
בשבילי ההיתי מוסיפה שרק אחרי שבדקתי את עצמי לפני שפרסמתי משהו והוא עבר שיפוצים וכו' אז זה נכון מאד.
נכון מאוד.
לגבי הכתיבה שלי באמת אני משתדלת לשקול היטב כל מילה וניסוח. זו חובתנו ככותבים, למרות שאפילו דוד המלך כתב בתהילים: שגיאות מי יבין..
התכוונתי, ובטח הבנת, שעובדה שהאחריות שמוטלת עלינו היא להשתדל ולאפשר לעצמנו להתקדם בלי קשר לקהל. התחושה לפעמים: אני עובדת סתם? התשובה היא: אין כזה דבר סתם! (אני עצמי לא רוצה להתקדם, אני לא מאמינה שאני צריכה להצליח, ומדובר באמת בשינוי תודעתי שלכל אדם כנראה כדאי לעבור עם עצמו שמותר לנו להצליח ולממש את כל הפוטנציאל שלנו! מה זו הצלחה? זו כבר שאלה מעניינת נוספת.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכון מאוד.
לגבי הכתיבה שלי באמת אני משתדלת לשקול היטב כל מילה וניסוח. זו חובתנו ככותבים, למרות שאפילו דוד המלך כתב בתהילים: שגיאות מי יבין..
התכוונתי, ובטח הבנת, שעובדה שהאחריות שמוטלת עלינו היא להשתדל ולאפשר לעצמנו להתקדם בלי קשר לקהל. התחושה לפעמים: אני עובדת סתם? התשובה היא: אין כזה דבר סתם! (אני עצמי לא רוצה להתקדם, אני לא מאמינה שאני צריכה להצליח, ומדובר באמת בשינוי תודעתי שלכל אדם כנראה כדאי לעבור עם עצמו שמותר לנו להצליח ולממש את כל הפוטנציאל שלנו! מה זו הצלחה? זו כבר שאלה מעניינת נוספת.)
דבר ראשון לא באתי להגיד כלום על כתיבה של אחרים במיוחד אם לא קראתי מספיק בשביל להתחיל לבקר.
למה כתבתי את מה שכתבתי? ת'אמת, לא יודעת. לפעמים דברים מקפיצים אותי סתם. אולי בגלל שהם מאד נוגעים לי.
מבינה מאד את מה שכתבת לגבי זה שלא תמיד צריך להתייחס לאחרים, קצת פחות מבינה את ההמשך. אנשים נבראו עם רצון להצלחה ולהשגיות בלי זה העולם לא היה מתקיים (ונדמה לי שהחובות הלבבות אומר את זה) אבל אולי זה תלוי כבר בשאלה שהצבת בסוף - מהי הצלחה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
וכעת, כדי לתת לכם ערך מוסף לקריאה של הפוסט, אוסיף איזו אמירה שחשבתי עליה: (חשבתי לעלות את זה בדיון נפרד, אך כתבתי זאת פה)

יתכן שכמו שיש נחלת גויים גשמית, יש גם נחלת גויים רוחנית, ואם משתמשים בחומרים של גויים לצורך עבודת הבורא זה לא נחשב גניבה ספרותית...

זאת אומרת, כמובן שאסור לגנוב, ואף אחד לא מצדיק גניבות, אבל כמו שהתורה כתבה שהבורא נתן לגויים את ארץ כנען ואחר כך לקח להם ונתן לנו כדי שנעבוד אותו אז יש סיכוי שגם את היצירות הרוחניות הבורא נתן לגויים כדי שנשתמש בהם להגברת האור של היהדות...
כך שאיך שזה נראה אם המטרה טובה אין בעיה בפלגיאט. (חוץ מזה שיש כאן אולי פחיתות כבוד למי שעושה זאת, כי אין כמו יצירה אותנטית, אבל אם המטרה טובה אז האדם לא מתייחס לכבוד של עצמו אלא משקיע בהגברת האור של האמונה היהודית בכל דרך שמתאימה לו).
ובמילים אחרות, את בעצם בעד פלגיאט?:unsure:

(וסתם אגב, הזכרת פודקאסטים שהוצאת - הם יועדו בעיקר לציבור הכללי?
כי אם כן, אולי די מובן למה לא היו כל כך הרבה מאזינים..
תחום הפודקאסטים בציבור הכללי די עמוס כיום, כמעט על כל חלקיק נושא יש פודקאסט אחד לפחות.)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
דבר ראשון לא באתי להגיד כלום על כתיבה של אחרים במיוחד אם לא קראתי מספיק בשביל להתחיל לבקר.
למה כתבתי את מה שכתבתי? ת'אמת, לא יודעת. לפעמים דברים מקפיצים אותי סתם. אולי בגלל שהם מאד נוגעים לי.
מבינה מאד את מה שכתבת לגבי זה שלא תמיד צריך להתייחס לאחרים, קצת פחות מבינה את ההמשך. אנשים נבראו עם רצון להצלחה ולהשגיות בלי זה העולם לא היה מתקיים (ונדמה לי שהחובות הלבבות אומר את זה) אבל אולי זה תלוי כבר בשאלה שהצבת בסוף - מהי הצלחה?
תודה לה' יתברך אני מבחינתי כבר הצלחתי. העובדה שהוצאתי לאור ספרים זו הצלחה משמעותית עבורי, בלי קשר לאם הם ספרים אהודים יותר או פחות, כי הרי כל אחד והטעם שלו בקריאה, תחומי העניין שלו וכו'.

מה שכתבתי כאן היה רצון להציף את העובדה שיוצר, מעצם היותו יוצר, נאלץ להיות תלותי בדעת הקהל.

בגלל הפודקאסטים עמדתי מול העובדה שאני יוצרת תוכן בלי דורש. זו היתה התמודדות נכבדת ודרשה ממני להתבונן מחדש בכל המושג הזה של קהל-במה ואהבה.
האם באמת אני צריכה שיהיו מתעניינים בתכנים שלי? האם אני יכולה ליצור סתם ככה, להתחבר ליצירה שלי, ולהבין שאינה רלוונטית כרגע לאיש? (למען האמת זה לא מדויק... אבל אני ציפיתי להשפיע על קהל גדול ולא לזה שכל אחד פנה מהכיוון שלו, מאיך שהוא רואה את הדברים, פחות הבינו מה אני רוצה להעביר)..

זה היה לעמוד מול הרצון הזה להיות משפיעה ולהעביר הלאה את ההבנות שהגעתי אליהם ולהבין שזה לא בידיים שלי, אם הדברים יתקבלו.

הרצון להשפיע נשאר מכיוון שאי אפשר למחוק רצונות. אך למדתי שזה ממש בסדר ליצור ולשווק רעיונות גם בלי קהל, זה בסדר כי אנחנו צריכים ליצור מתוך מקום מחובר לעצמנו, ופחות מהמקום הזה של: כמה צפיות יש לי ואם הדברים שלי בכלל רלוונטים? אלא אם כן אנחנו מעדיפים גם להרוויח כסף שזה כבר סיפור אחר בו כן צריך לעשות סקרי שוק וכאלה, ולהשתדל להתאים את התוכן לדרישות הקהל.

ובמילים אחרות, את בעצם בעד פלגיאט?:unsure:

(וסתם אגב, הזכרת פודקאסטים שהוצאת - הם יועדו בעיקר לציבור הכללי?
כי אם כן, אולי די מובן למה לא היו כל כך הרבה מאזינים..
תחום הפודקאסטים בציבור הכללי די עמוס כיום, כמעט על כל חלקיק נושא יש פודקאסט אחד לפחות.)
ההערה על הפלגיאט זו מסקנה מעניינת שרציתי לשתף.

הפודקאסטים הם רעיונות בסגנון של הרבנית ימימה, משיח וגאולה, מימוש עצמי וכו'
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

ככותבים יש לכל אחד בעיות משלו: חוסר רצון לפרסם, או חשש לקבל ביקורת שלילית, או חוסר השראה, מחסור בזמן או מחסום כתיבה, ואפילו חשש אם הכתיבה נכונה ואם היא בסדר.

וכמובן החשיבה של כל אדם, שהוא עולם אישי, ולא תמיד מובן או יובן בעתיד, והחשש איך העולם הזה יתקבל ואם בכלל יקבלו את העולם שלי, עד כמה להתאים אותו לסביבה, ואם לא ילעגו או יחושו דחיה וכו'.
וכן גם הקושי ליצור משהו חדש שיתקבל, כי הרבה תוכן נכתב, ואיך ובמה ניתן לחדש? איך יקראו דווקא אותי? והאם צריך לקרוא אותי? מה התפקיד שלי בכל העולם הזה של כתיבה? של פרסום התכנים שלי?
יש גם לי וכנראה לכל אדם, צורך להתבטא במשהו. אבל אף אחד לא מחכה לשמוע אותך. האם להידחף? לדבר ולחכות שיקשיבו לי? או עדיף כבר לשתוק?

ההתמודדות העיקרית שלי יכולה להיחשב כברכה, ואני מודה עליה, אבל היא כן התמודדות: אני כותבת המון תוכן, ב"ה, חלקו מאמרים אישיים וחלק סתם רעיונות וכו'.
יש שם גם רעיונות עם משמעות קצת מהפכנית, לדעתי, או חשיבה שלי על רעיונות ששמעתי.

אז הבעיה שלי היא: מה לפרסם?
איפה?
האם לפרסם?
האם חובה לפרסם?
או חובה להשאיר אצלי?
למי זה רלוונטי?
וכו' וכו'

אני חושבת שכותבים רבים מתמודדים עם בעיה כזו, או יתמודדו בהמשך, כשתהיה להם השראה רבה וכו'.

ולמרות גאונותי הרבה, לא מצאתי לבעיה הזו פתרון.

המציאות מוכיחה שצריך להשתדל פה ושם לפרסם.
וצריך גם לא לפרסם כי אין קהל מתאים.
וצריך לשמוח בעצם הכתיבה, מתוך הבנה שכתיבה היא ממש מרפא לנפש, וגם לפרסם את הדברים שלנו זה מרפא, מלבד זה שהיא דרך להעביר רעיונות, לשתף מתוך הבנה שכל אחד יכול לקדם משהו, אם לא בחוץ אז בתוך עצמו.

וגם כשאנו קוראים אנו משתתפים בחשיבה של הזולת, לכן חשוב לקרוא תכנים שכתבו אנשים נאותים או בכל מקרה כשקוראים משהו 'לכבוש' אותו לכיוון של חשיבה טובה, שתעלה את מה שקראנו למקום של אמונה, השגחה, אחדות, לימוד ועוד
כיום:
יסכה שלחה את הכתיבה שלה לכל העיתונות, העלתה בפורומים מתאימים, שלחה להוצאות לאור ואף אחד לא כיוון אותה או סייע לה כי אף אחד לא ידע איך ואלו שכן ידעו לא חשבו שיש צורך לכוון, מסיבות מוצדקות.
היא היתה בלי כסף להשקיע בכתיבה שלה.
היה לה כח רצון ודמיון עשיר אבל היא לא הצליחה להיות סופרת או כותבת, לא ניתנו לה כלים ולא במה, היא התייאשה.
הסביבה והעולם לא תמכו בסופרים שיש להם רצון, כי כאלה היו בשפע גדול, וכי העולם מחפש כוכבים. וגם הסופרים האמינו שקיים כזה דבר, כוכבים, ולא ניתנה הזדמנות שווה.
אף אחד לא חשב שאפשר אחרת.
*
בעוד עשרים שנה:

כשיש הרבה אנשים שלא מוצאים מקום ביטוי כי צר המקום, הם... יוצרים מקום חדש.
וכך הכותבים מצאו דרכים לכתוב, ולשווק, האנשים נעשו סבלנים יותר, עם בהירות מחשבתית ורצון טוב לסייע זה לזה.
והתעניינו והקשיבו זה לחשיבה של הזולת בלי לחוש מאוימים.
התחרותיות ירדה, אנשים גיחכו והתפלאו מעט על הדור הקודם.
האומנם? היה מצב של התעלמות? של חוסר כבוד? איך יתכן לא לראות את הזולת? היה מצב בו אנשים חיפשו את עצמם?
זה הכי כיף לראות את הזולת כי כך האדם רואה את עצמו!
זה פשוט מאוד, כיום יש מענה לכל אדם ולכל אומן. יש הכוונה ברורה ששואפת לתת אפשרות לכל מי שיש לו רצון לכתוב ספר.
זה לא היה מסובך אלא צריך היה רצון טוב והסתכלות בהירה על המציאות!
יותר מכל - היו חנויות ספרים בכל שכונה, והיתה הפצה יעילה, וזה היה מקסים כי החנויות הללו נתנו במה אחידה לכולם, כראוי לאיכות יהודית, לא היתה שלילת סופרים או ספרים,אלא ניתנה במה אחידה בכפוף לדעת תורה שסיננה תוכן ולא אנשים!
כך התכנים שעברו ביקורת של דעת תורה נשלחו באנונימיות ולא ידעו מי כתב מה, והיתה ביקורת על תוכן ולא על אנשים, ועם הכוונה ברורה.
וכן הכל התנהל בלי ביקורת משמעותית, אלא מתוך הבנה בריאה שהקהל איכותי, חכם ונבון.
כך התפתחו להם בנחת, כותבים מוכשרים יותר ופחות, לצד קוראים מבינים בכתיבה יותר או פחות, והיתה שלווה רבה ואושר ונינוחות.
היו בחנויות מדפים של סופרים צעירים מאוד עם כתיבה לא מושלמת, ולמרבה הפלא היה לתוכן הזה דורשים! התברר שהקהל הצעיר חיפש דווקא ספרים בסגנון הזה.
באותן חנויות היו גם קורסים לשיעורי כתיבה והתלמידים הצליחו להוציא לאור ספרים שעלו למכירה בחנויות.
ואף אחד לא חשב על פעם, כי זה לא ממש מעניין כל המשחקי-כבוד-כסף הללו, מול המטרה הנפלאה בה יש במה לכולם תוכן קריאה עשיר.
כך היתה תרבות עשירה שנותנת מענה מלא הן לכותבים והן לקוראים והן לאנשים סתמיים שמחפשים דרך לבוא לידי ביטוי, בגלל שהבטיחו לבוראם.
והיה אושר רב כי כל אחד מצא את מקומו בעולם ואין איש שאמר צר לי המקום...

ויסכה סיפרה לשומעי לקחה שכמו שפעם לא היתה הזדמנות שווה לכל אחד לחוש מוערך, חשוב ואהוב, כך היתה בעבר גם מציאות של מחבלים מתאבדים שיחד עם מותם רצו ליטול חיים של אנשים נוספים.
' זה מוזר, העולם שהיה פעם. עולם חשוך, מבולבל, לא מאמין בטוב, עולם בו היו אנשים שנתנו דגש על מה שנראה להם כערך: כדי לקבל עוד כסף או כבוד או שליטה, וראו את עצמם ואת הפרי שלהם בלבד, או השתדלו לברוח מביקורת, ואנשים רגילים לא מצאו מקום כי כולם היו מסובכים בחשיבה נרקיסיסטית לא הגיונית'
'ומה הקשר למחבלים?'
'כי כמו שלא הגיוני שאדם יאמין בלהתפוצץ וליטול את חייו וחיי זולתו עבור הבורא, כך לא הגיוני לחיות בתחושת פירוד וסכסוך עם העולם, ולחסל או להתנגד ולא לתת ביטוי לרוח של אנשים אחרים, אבל אנשים פעלו בחוסר היגיון: גם המחבלים, וגם אנשים שחשבו שהם רגילים, אבל לא. כולם חטאו בחטא עבודת אלילים', הסבירה יסכה.
'העיקר שהיום אנחנו חכמים קצת יותר' , סיכמה.
'היום יש מקום לכולם, גם לחכמים וגם לטיפשים (והתברר שהיה קהל שלם שדווקא העדיף את הכתיבה של הטיפשים, אותו קהל הפסיק לצרוך תרבות זרה ועבר לתרבות הביתית שנתנה לו את מה שהוא מחפש), גם למוכשרים וגם לאלו שלא קיבלו כשרון . היום העולם זוהר מתוך אושר, שלימות, שלום, שמחה, והכנעה. אנחנו מקשיבים, וזה נפלא ממש. כמה כיף להעריך את השינוי הזה.'
'כמו שמעריכים שיש מים בברזים ולא צריך ללכת לבאר לשאוב מים, ולעמול קשה עבור מים, כך צריך להעריך שיש מים רוחניים בכל מקום ולא צריך לקושש פה ושם, בשוליים, אלא שהטוב הגיע למיינסטרים.
כמה טוב שיש אחווה, הערכה, ובמה לכל חי רצון.'


ומה עם פרנסה, בדור בו היתה במה שווה לכולם?
על זה אתם מוזמנים לכתוב בעצמכם...
למה הוא כזה אטום כלפיי? (רמז: יש מה לעשות!!!)

אם את שואלת את עצמך את השאלה בכותרת, או עוד שאלות דומות
* למה בעלי פשוט לא רוצה לצאת איתי?
* למה בעלי לא אוהב לספר לי איך היה היום שלו?
* למה אני צריכה לקבל כזה יחס מגעיל כשאני מתעניינת במצב הכספי שלנו?


את לא לבד!!
שמי שירה קרטיב, ובדיוק בשבילך (ועוד כמה 😉😉) הקמתי את "מרכז שירה קרטיב לשיפור המצב הפיננסי במערכות נישואין בישראל". ואם את מרגשת לשמוע את השם של הארגון - אז גם אני👏👏

מחר בערב אעביר קורס מזורז עם כל סודות השיטה!
נדבר על:
איך גורמים בעל להיות יותר נחמד?
יותר מחוייב למשפחה ולזמן של כולם ביחד?
לשתף ולקבל החלות כלכליות ביחד ולא לבד!


מהרי! יש סך הכל 100 מקומות (הגבלה טכנית, לצערי), ומעל 700 נשים שביקשו להצטרף... שריייני עכשיו מקום!!!

שירה תשרייני לי מקום עכשיו!
(וברצינות, עלה לי הג'ננה מהשיווק המכוער הזה. רוצה למכור מוצר מדף של קורס להרכבת רהיטים? לחינוך ילדים? לשיפור המצב הכלכלי? תמכור אותו. תן קצת שיווק. אבל השטיקים של למכור חברות נצח בקהילה, בעלות כספית גדולה, ולגרור אותי/אותך/אותם עם הבטחות קסומות לצפות בוובינרים שיווקיים רדודים פשוט מקוממת אותי, זה כל כך לא ישר! כל כך לא הגון, אוףף!! ויותר מזה, נראה לי סביר שאתה נותן שעה של תוכן אמיתי, ולפני זה מקדים ונותן 10 דקות שיווק. בסדר. אבל לבזבז לאנשים שעה בשיווק? בהתחלה, בסוף, ובין לבין לזרוק דקה או פחות מזה של תוכן אמיתי כדי שישארו להמשך השיווק? ואז לטרטר במיילים עם הצעות יקרות אש ועוד הבטחות קסומות?)
 תגובה אחרונה 
שיתוף - לביקורת צומת דרכים
בימים האחרונים לא כתבתי לציבור.

לא היה לי רצון ולא צורך לכתוב לציבור.

בתור אחת ששיתפה לא מעט על תהליך היציאה לאור - זה כבר שלב חדש בשבילי.
לכתוב לציבור בלי מטרה כלשהי? כשאני מרגישה שלא צריך לכתוב יותר? מה לעשות?
*
בנוסף אני שמחה לספר שהסיבה בגללה חייבתי את עצמי לצאת לאור ולרצות לשנות את העולם, במקרה שלי על ידי כתיבת ספרים, קיבל תפנית מפתיעה, מבחינתי אפילו ניסית.
נושא סבוך שלא חשבתי שיכול להיפתר לעולם, התחיל להתבהר ולקבל ישועה. אומנם זה לא הגיע לפתרון אפילו מועט, אבל בגלל שהיתה אפלה כה גדולה גם זיק אור קטן נחשב למשהו משמח...
תודה רבה לבורא עולם יוצר כל הישועות.
*
כעת אני בצומת דרכים מול עצמי:
האם להמשיך לכתוב לציבור?

יש משפט שאומר: מי שיש לו נשמה של יוצר מוכרח להיות יוצר. (הרב קוק)
השאלה איזה יוצר והיכן...


למיטב הבנתי, גם כתיבת תוכן שלילי יכול לקדם איכשהו באופן חיובי! הכל תלוי מי קורא את הדברים ומה הפרשנות והמסר שהוא לוקח.
אבל כן מעניין אותי אם יש טעם להמשיך לכתוב לציבור באופן בו כתבתי עד כה.


*

אני חושבת שזו קפיצת מדרגה, ממקום של תחושת מחויבות ליצור ולשנות משהו בעולם, למקום של נדיבות.

למקום בו האדם מחליט אם הוא רוצה להתנדב עבור הבורא, ועבור העולם, בלי תחושת מחויבות או כפיה חיצונית לעשות טוב, אלא כי אתה טוב ואתה רוצה ליצור טוב כי לכך נוצרת.

למרות החשיבה הזו - אני כן רוצה לבחון וללמוד מה המנוחה הנפשית באה לומר.

כי לכל רצון, תחושה או צורך יש סיבה, דברים לא יורדים לעולם סתם, אלא צריך להקשיב, להכניס את הטוב לתוכנו, וללמוד ולהפיק לקח.

תודה לה' על הכל. ושה' ינחה את כולם בדרך הטובה בכל המישורים.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה