איך מרדימים ילדים?

[אושר]

אם כבר חלב, חלב חם

דווקא הילדים שלי אוהבים את זה, אבל זה לא הוכיח את עצמו מדי.

 

[נוי]

דווקא הילדים שלי אוהבים את זה, אבל זה לא הוכיח את עצמו מדי.

תבדקי במפרשים, אולי יעל הגישה לסיסרא חלב עיזים, ולא חלב פרה.

 

[eden7115]

http://www.imaplay.com/index.html
חלום לי היא סדרת מוצרים ראשונה מסוגה. מטרתה ללמד ילדים צעירים כלים אימונים ליצירת רגיעה עצמית, תקשורת טובה, חיזוק הביטחון העצמי ופיתוח היצירתיות והדמיון.
הסדרה מתמקדת בזמן שלפני השינה כהזדמנות לסייע להתפתחותו של הילד.
את הסדרה מלווים מומחים בתחומי פסיכולוגיה לילדים, שינה, NLP, מוסיקה ומשחק.
המוצרים מומלצים ע"י מכון אדלר.

אני ניסתי את התרגיל שבסרטון ההדגמה וזה עבד נפלא!
לפעמים אני עושה להן תרגילים אחרים שאני ממציאה על אותו רעיון וזה עוזר להכניס אותן לאווירה של שינה. נראה לי באמת הגיעה הזמן שאני אקנה את הדיסק...

ולמי שכתבה מעלי "חושך" - זה ממש לא סותר, אבל לפעמים החושך לא מספיק להן בשביל להירגע.

 

[נתנאלה]

מי שנרדם (או עושה את עצמו) עד השעה 19:59, מקבל בבוקר צלחת קורנפלקס עם חלב (או כל דבר אחר שאהוב על הילדים שלך) מי שלא, מסתפק בשוקו!

ולעמוד על זה, בדיוק של דקות!!

 

[22]

שיטה טובה ללמד את הילדים לישון: להפסיק ללמד אותם לספור כבשים, אלא לדבר עם הרואה שלהם

 

[אושר]

שיטה טובה ללמד את הילדים לישון: להפסיק ללמד אותם לספור כבשים, אלא לדבר עם הרואה שלהם

אוף,
לא הבנתי

 

[Malki.A]

כנראה שלא היו לך נדודי שינה...

 

[אושר]

כנראה שלא היו לך נדודי שינה...

טוב, על לספור כבשים אני יודעת,
אבל מה עניין הרואה לפה, או שבכל זאת הכוונה לרועה?
טוב, התבלבלתי לחלוטין.

 

[כוכב הצפון]

טוב, עצות להרדמה ממש עדיין לא מצאתי.
אולי תנסי איזה סם

ח"ו!!!

 

[ניק 5056]

בחדר הילדים שלנו, ישנים ילדים בטווח גילאים של 0-12
מה שאני עושה זה קודם כל הפרדת כוחות בשיטת הפרד ומשול
דהיינו, הגדולים שלא מראים סימני עיפות - קישטא החוצה לסלון או למטבח
ואני מעמעמת אורות ונכנסת יחד עם הקטנים למיטה
מה זה, לי לא מגיע מנוחה?!

האפרוח בעריסה ו2 הפרגיות מימין ומשמאל
ואמא תרנגולת בתווך אומרת קריאת שמע ושרה שירים
בשבילי, זוהי שעת איכות שלי עם עצמי
יש לי המון שירים שאני אוהבת לשיר איתם (אפילו שאני זייפנית אולימפית )
אבל לילדים זה ממש לא משנה, הם אף'פם לא מוותרים לי על "אמא תגידי לי" ו"ישן עינך נא עצום", "שלאפן קינדערלאך", "אוי רבוש"ע מיר ווארטן שוין לאנגן" וכו' וכו'

דבר נוסף שגיליתי רק אצל 2 האחרונים, שהפסקתי לנענע עריסות
פשוט דוחפת יד לתוך העריסה ומלטפת או מחזיקה את היד של העולל התורן
גם לי וגם לו הרבה יותר נחמד ונעים
בלי נענועים עצבניים של 'תרדם כבר' ו'אוף, כבר ספרתי 100 נענועים והצווחן הזה לא קולט שצריך לישון' וכו'

טוב, זה נשמע אידלי כזה כאילו אין לי אף'פם ערבים שאין לי סבלנות
אז באמת כל אמא עוברת בשלבי הגידול שלה גם את הלילות המעצבנים, שאין טיפת כח לדבר ולשיר ולצחוק
שרוצים רק לראות אותם במיטה וש-ק-ט שיהיה שם בחדר, ברור!!! (עד שגם לשכנים בבנין הסמוך זה ברור )
אבל בגדול, זאת השיטה שהכי עובדת אצלי בלי מריבות ועם הנאה מוחלטת שלי.
כך אני גם מתחילה את הערב רעננה ואחרי מנוחה

עם הגדולים (8-13) האכיפה נעשית בצורה עקיפה
כי הם הרי מבינים הרבה יותר טוב ממני
אז לפעמים זה מבצעים ולפעמים פשוט לא כותבים פתקי איחור לבית הספר למי שקם מאוחר בגלל שינה מאוחרת, ועוד שלל רעיונות שהמשותף שלהם זה העברת האחריות אליהם

יווו כמה כתבתי
מקוה שהועלתי למישהו
לכה"פ בערב אחד של השכבה

 

[תרצה]

היתה תקופה בביתי, שהבטחתי שיר לפני השינה רק למי שיהיה במיטה בשעה מסוימת שקבעתי (אמנם יצא לפעמים שאחד הזדרז ואילו האחרים לא, וכשהתישבתי לשיר הם כמובן באו מהר מהר למיטה. אז הדגשתי שעכשיו אני שרה רק לפלוני הזריז. ורק הוא בוחר איזה שיר הוא רוצה שאשיר לו) וזה עבד. בנוסף, אם ילד ביקש לקום תוך כדי ההשכבה - התנאי שלי הוא: אם אתם לא שוכבים - אני לא שרה. ולכן הם משתדלים מאוד לשכב.
שמתי לב, שכאשר אני משתדלת לפנות את ראשי ולשכוח מכל מטלותי, כאילו אין לי עכשיו כלום חוץ מאשר לשיר לפעוטותי, הילדים שוכבים יותר רגועים ונרדמים מהר. לעומת זאת כאשר אני לחוצה כי עלי ללכת/להספיק וכו' הם פחות רגועים וההשכבה מתארכת.
בשבועות האחרונים יש לי תוספת תגבור של מרדימי הקטנים.
אושר, עוד יגיע היום שגם אצלך אחד הגדולים יקח יוזמה וירדים את אחיו הקטנים.
כיום, כשממש לחוץ לי ולא מסתדר לשבת ולשיר לפעוטות, יש לי גדולה שאוהבת לשבת איתם ולשיר להם אפילו שעה שלמה עד שירדמו. (לפעמים יש ויכוח בין שתי גדולות מי תשיר להם היום...)
כמובן שמקפידים על הסידרה הקבועה .

 

[bbr]

אוי.... איזה נושא פתחת פה...
אצלי המצב בערך אותו דבר, כל שניה צריכים לשירותים, (ואם אחד הולך אז יש כבר תור אחריו) ולשתות, ולדבר איתי, ולהודיע כל מיני הודעות חשובות, ולריב ולהתבכיין, ולהלשין שמציקים אחד לשני...
אז קודם כל הנחמה הראשונה זה שאצל כולם אותו דבר בערך...
דבר שני אין פתרון קסם לבעיה הזו אבל הדבר שחייב להיות אצל כל אמא זה להיות החלטית, ולשים גבולות ובעיקר להיות בטוחה שזה מה שצריך להיות, כי אנחנו האמהות אוהבות כאילו לרחם על הילדים, ולעשות להם שעת השכבה נעימה ורגועה...
הבעיה היא שאנחנו מספרות אלף סיפורים... שרות אלפיים שירים... מחבקות המוני חיבוקים... ובסוף צורחות עליהם פי עשר יותר חזק כשהם לא הולכים לישון מיד אחרי כל השעות שהשקענו בהשכבה...
לכן אני כל פעם מוצאת פתרונות שונים, כי כל פתרון טוב לתקופה ואז זה עובר להם וצריך למצוא רעיון חדש. לפעמים השיטה היא הפרדה- לשים כל ילד בחדר נפרד ואז נהיה די מהר שקט, לפעמים אני לוקחת ספר יושבת בחדר שלהם וקוראת לעצמי בשקט(כמובן אחרי קריאת שמע וסיפור ועוד סיפור ועוד אחד ממש ממש אחרון...) ואז הם לא מעיזים להשתולל ולהחריב את החדר ונרדמים די מהר, לפעמים כשכלו כל הקיצין, השיטה היא פשוט לסגור ל2 דקות את הדלת ולהשאיר אותם בחושך מוחלט והם נרדמים מהבכי (לא נעים אבל אין ברירה) ולפעמים... הם פשוט נרדמים ב9 וחצי וצריך לקרוע אותם למחרת מהמיטות. השבוע גיליתי שיטה חדשה... בסביבות חמש וחצי רבע לשש הם נורא עייפים ואני תמיד רוחצת ומשכיבה יותר מאוחר, השבוע הייתי צריכה לצאת מהבית והשכבתי מוקדם והם מיד נרדמו, אז כנראה בסביבות שש עובר להם העייפות ויש התפרצות אנרגיות בלתי נסבלת, אז לפעמים לנסות להשכיב קצת יותר מוקדם, לפני שעובר להם העייפות.
והשיטה המנצחת!!!!!!! כשבעלי מדי פעם בבית בשעות האלו בלי שהוא צריך להרים קול או להניד עפעף כולם נרדמים כמו מלאכים (זה בשביל שהוא לא יבין על מה אני מתלוננת)
ושיטה אחרונה וחביבה זה לתת להם לקרוא את ההרצאה הארוכה שכתבתי פה... ובטוח ירדמו תוך כדי הקריאה כי זה בעצם מה שקורה עכשיו לי

לילה טוב
דרך אגב אל תדאגי הילדים שלהם יחזירו להם לכי 20-30 שנה אחורה ותזכרי בילדותך...

 

[gol]

לשבת ליד הילדים על המיטה ופשוט לחכות שירדמו.
בלי סיפורים בלי דיבורים. ככה בחושך בשקט.
אמא יושבת על המיטה של אחד מהם ומחכה.
אף אחד לא יעיז לקום.
נרדמים מהר מאד.
וכמובן- הפרד ומשול, אתה לצד הזה, את עם הראש לצד השני.
שלא יהיו צחקוקים ופטפוטים.
והעיקר שיהיה לילה טוב לכווולם.

 

[agav]

טוב, רק עכשו גמרתי להרדים אותם...
ברצינות: עושים הפרד ומשול, אבל ברמה קוסמופוליטית: כל אחד בחדר נפרד (לגמרי, ובלי אפשרות לקשר עין) אמנם בשל צפיפות אוכלוסין אין דרך להשכיב את כולם בו זמנית, אז הגדולים יותר מקבלים בונוס של טווח זמן נוסף, עד שהקטנים נרדמים. שום פתרון אחר לא עובד אצלי (מבטיחים! מבטיחים שלא נדבר. הי הי הי!)

 

[ליקי]

אני כבר די מיואשת, אבל אולי מכאן תצמח לי הישועה.
חלפו הזמנים בהם ילדי היו עוצמים עיניים עם קריאת שמע שעל המיטה. היום גם אחרי אלף סיפורים ואחת ועוד כמה שירים לקינוח הם רוצים לאכול, ולשתות, וכו' וכו'
ניסיתי כבר הכל, עם ספורים ובלי, קלטות, פרסים, איומים וענשים ו- כלום!
ילד בן 6 אמור להרדם בתשע בערב פלוס? ואח"כ בבוקר הוא עייף!!!
וילדה בת ארבע וחצי שלא נרדמת עד שמונה וקמה עצבנית בשבע...
לא אכפת לי שיקומו גם בשש אבל שירדמו מוקדם!
וזה קורה גם כשהן מרוטים מעייפות.
מה עושים?

ווואוו כמה עצות יש באשכול הזה... ואיזה אמהות טובות שרות שירים. (זה מתוך יאוש? )
לדעתי צריך פשוט לשנות את הראש של אמא... ילדה בת 4.5 לא צריכה לישון יותר מ11 שעות בלילה. (מה שהיא אכן עושה מ8-7)
מה שאני עושה זה קובעת רישמית את שעת השינה יותר מאוחר. לשעה שהילד עייף לא האמא. (אחרת שעתף ההשכבה היתה 5 בערב..) הוא נכנס למיטה ק"ש ואח"כ אן לו שום סיבה לקום מהמיטה. מקסימום הוא שוכב ער עד שהוא נרדם... השינה אצלי היא אף פעם לא לפי השעון ולכן אני לא זוכרת מריבה נו תלך לישון וכו'. הוא פשוט ישן שהוא עייף. (האמת שזה ילד שצריך שינה והוא לא יוותר על ה11 \12 שעות בלילה)
הוא בגיל של הבת שלך וישן כל יום באזור 8-8.30 . לא לפני.

יכול להיות שהכל נכון כי יש לי רק שני ילדים אבל לדעתי אם לוקחים בראש את זה אחרת זה יהיה אחרת.

בהצלחה.

 

[22]

שיטה טובה ללמד את הילדים לישון: להפסיק ללמד אותם לספור כבשים, אלא לדבר עם הרואה שלהם

הרועה של כולנו- ה'....

 

[עפרה]

זה מאוד עניין של אופי של הילדים. יש כאלה שהם עייפים הם הולכים לישון בלי בעיות ואפילו בשמחה, הבן שלי הוא כזה. כשרואים שהוא עייף אומרים לו עכשיו הולכים לישון ואז הוא שוכב במיטה ונרדם.
ויש כאלה שיכולים להיות משוגעים מעייפות והם לא מצליחים להירדם. וגם אם הם הולכים לישון לפני שהם עייפים מאוד, הם גם לא נרדמים. יש פשוט כאלה שקשה להם יותר להתנתק ולשקוע בשינה. הבת שלי יש תקופות שהיא יכולה לשכב שעות במיטה בעיניים פקוחות ולדבר או לשיר לעצמה ופשוט לא להירדם. וזה יכול להיות אם היא הולכת לישון מוקדם, אבל גם אם היא הולכת לישון מאוחר. ואם היא שוכבת שעתיים ואז נמאס לה כבר לשכב והיא קמה, לא נעים להכריח אותה לחזור ולשכב עוד שעות על גבי שעות בלי להירדם. היא בת שש, וקרה לא אחת ולא שתיים בסתם יום של חול שהיא באמת הלכה לישון סופית רק ב11 בלילה או אחרי, כשהמבוגרים בבית הלכו לישון. וגם עם ספרים או קלטות היא יכולה להישאר ערה שעות ולא להירדם. ובבוקר היא כן עייפה מאוד מאוד, אבל זה לא עוזר. וזה לא קורה דווקא כשהיא עצבנית או כשיש אווירה לא רגועה זה פשוט קורה לפעמים.
אצלה זה עניין של תקופות. אולי זה קשור לרמת התעסוקה שלה במשך היום או לרמת ההתעניינות שלה בנושאים שמעוררים את המוח או בכל דבר אחר.
בקיצור, יש ילדים שזה קל יותר ויש ילדים שזה קשה יותר ומאוד קשה להשליך כל רעיון ועצה מבית לבית, ואם אצלך הולך בקלות זה לא אומר שום דבר על אחרים.
בהצלחה לכולנו!

 

[א.ד.]

משהי כבר כתבה וזה פשוט נכון
כשעוברת העייפות המלחמה גדולה יותר
כנראה עוד לא תפסת את השעה בה ילדייך חייבים לישון! זה כפי הנראה מוקדם יותר ממה שהיום הם הולכים לישון!
בהצלחה!!

 

[נוי]

יש לי עצה שורשית (באדיבות בעלי) שטובה להתחיל עם ילדים מגיל צעיר מאוד -שנה, שנתיים. אחד העקרונות שהוא הנחיל לי בשעתו:"להיזהר מאוד שלא להשתמש ב"לך לישון!/ לך למיטה" בתור עונש. שינה היא לא עונש!
הקטנים שלי אכן הולכים לישון ברצון, כמובן, אם לא נפספס את השעה שלהם. אם נאחר, אבוד. אבל אז לא נכריח אותם ונתן להם לשוטט בפיג'מה עוד שעה שעתיים, בלי לחץ. (תלוי בנסיבות, כמובן. כדאי לקחת בחשבון שעם לחץ זה יקח כפול זמן).
העצה הנ"ל יעילה לשנות הילדות המוקדמות בלבד, כי הגדולים שלי לא ילכו לישון בלי לשמוע אחרי 10 פעמים לסיום את ה"לך כבר לישון!!" בעוצמה שכזו שגם השכנים ישתתפו.

 

[עפרה]

הדגשתי שאצל הבת שלי זה יכול לקרות בכל שעה שבה תלך לישון, גם אם היא לא מספיק עייפה וגם אם היא עייפה מדי וגם אם היא עייפה בדיוק במידה הראויה לשינה. יש לה פשוט בעיית הירדמות שתוקפת מדי פעם.
אני מכירה גם מישהי אחרת מהמשפחה שיש לה טמפרמנט גבוה, וזה פשוט סיוט להשכיב אותה לישון כי היא לא מסוגלת לשכב בנחת וממילא לא מצליחה להירדם.
זה גם עניין של גיל, ותלוי גם בעוד הרבה פרמטרים.
בכל אופן שיהיה בהצלחה לכולם, וכמו בכל עניין, גם כאן אין כללים!