דרוש מידע איך נכנסים לשבת רגוע?

  • הוסף לסימניות
  • #1
לא משנה אם שבת נכנסת ב4 או ב7,
לא משנה כמה מוקדם מתחילים עם ההכנות,
תמיד בסוף נכנסים לשבת עם הנשמה ביד!
האם זה חייב כך להיות,
מה קורה אצלכם?
איך עוצרים את הטירוף הזה?
אשמח לחוות דעתכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
בקיץ זה בהרבה יותר קל, אבל אולי כי אני מתארחת הרבה...

אמא שלי תמיד אומרת לוותר על דברים כדי להגיע רגועים, סלט אחד פחות וכו׳.

אבל זה הזמן של השטן, השאלה אם נותנים לו להיכנס לבית או לא...

אני לא מלאך... אני גם חווה זמנים לחוצים יותר או פחות.

אולי רשימת מה מכינים לשבת תעזור.

ובימים שהכנתי את הרוב בחמישי בלילה היה יותר קל בשישי.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #4
זכור לי שפעם קראתי איפשהו, לא זוכרת איפה,
תשבי עם עצמך ותחשבי: מה הדבר שביום שישי הכי מכניס אותך ללחץ? מקלחות לילדים? קניות? נקיונות?
את הדבר הזה תעשי כבר ביום חמישי.....
ככה תתארגני לשבת ברוגע.
בהצלחה ושבת שלום ומבורך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
לא משנה אם שבת נכנסת ב4 או ב7,
לא משנה כמה מוקדם מתחילים עם ההכנות,
תמיד בסוף נכנסים לשבת עם הנשמה ביד!
האם זה חייב כך להיות,
מה קורה אצלכם?
איך עוצרים את הטירוף הזה?
אשמח לחוות דעתכם.
אני משתדלת לגמור הכל בחמישי,
אם לא הספקתי בחמישי אז בשישי עד חצות
אין כיף כמו הרוגע הזה שיש כמה שעות של שקט ומקלחת רגוע וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אני משתדלת לגמור הכל בחמישי,
אם לא הספקתי בחמישי אז בשישי עד חצות
אין כיף כמו הרוגע הזה שיש כמה שעות של שקט ומקלחת רגוע וכו'
תחליטי שגם בקיץ השבת נכנסת בשעה 4, עד אז הכל חייב להיות מאורגן.

איזה כיף זה לשבת ביום שישי אחה"צ על כוס קפה עם עיתון/ספר
וכל הבית מוכן ומזומן לשבת קודש.
מחלקכם יהיה חלקי מקנא בכם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
וואו תודה על התגובות,
אבל אתם לא מכירים את זה:
שבת שעון קיץ התחלתם הכל מוקדם ובסוף את מצאת את עצמך מדליקה נרות 10 דק' אחרי הזמן עם הנשמה ביד:unsure:
מכיר, אואו מכיר.
אבל הסוד לדעתי הוא ב"דקות מנוחה" שאנחנו גונבים בין מטלה אחת למשנהו.
בעוד שבחורף אני מרשה להצמיא לנוח מקסי' דקה בין מטלות כי אין זמן... בקיץ זה יכול להיות (בלי שאשים לב) אפי' חצי שעה בין לבין. (או בשעת הקימה לנשים...)
ואז קורה שמגיעים לשבת ברגע האחרון ובתחושה שעבדנו כל היום ברצף, ולא מבינים איך זה יכול להיות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
שבת שעון קיץ התחלתם הכל מוקדם ובסוף את מצאת את עצמך מדליקה נרות 10 דק' אחרי הזמן עם הנשמה ביד:unsure:
לדעתי הבעיה נעוצה בזה, שבשעון חורף יודעים שאין זמן בשישי אז עושים את רוב ההכנות בחמישי,
לעומת זאת בקיץ בגלל שיש הרבה זמן משאירים הרבה לרגע האחרון.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אנחנו תמיד עושים את הרוב ביום חמישי, יום שישי הוא היום הכי רגוע ושקט אצלנו בבית...
את כל התרגילים והעבודות שיש לי אני משאירה לשישי, ואמא שלי ישנה בצהרים...
לדוג מכינים צ'ונט בחמישי- אז ממש מכינים הכל, בלי לבשל, וביום שישי רק להניח על האש, וכו'... וגם אנחנו עורכים שולחן בחמישי
באופן כללי, השבת מוכנה כבר ביום חמישי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
ביום שישי בבוקר לבדוק בלוח שנה באיזה שעה נכנסת שבת ולהכניס לראש את השעה פחות 20 דקות.
לדוגמא השבת נכנסת ב 7.10
אז להגיד לעצמי או לרשום בגדול על המקרר
שבת בעז"ה ב 6.50

ואז מתארגנים לשעה המוקדמת יותר.
ואם מתעכבים מעט אחרי זה, עדיין זה יוצא לפני הזמן.
ניסיתי והצלחתי!!!
כיום ב"ה מדליקה נרות באופן קבוע 10 דקות לפני הזמן ב"ה
וכמובן להתפלל על זה!

בנוסף החלטתי להכנס להתרחץ עד שעה לפני שבת וזה עוזר מאד ברגע האחרון ...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
פשוט להחליט שמה שהספקתם עד נניח שעה לפני שבת זה מה שיהיה ועל כל השאר מוותרים.( אפילו אם ישאלו כמה כלים בכיור, תהיה חסרה תוספת וכו...) . משבוע לשבוע לומדים לתת סדרי עדיפויות, נזכרים מה הציק לנו שבוע שעבר ומתחילים ממנו, כך עד שבע"ה מספיקים הכל. מניסיון!
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
מבשלים הכול בחמישי, מלבד מה שממש אי אפשר, כמו עוף ותפו"א בגריל או מושט אפוי.
גם אם תגיע השעה 2 בלילה לא אלך לישון אם לא סיימתי לבשל שבת.
גם שטיפת הבית (מלבד המטבח) ועריכת השולחן שייכים אצלנו לסדר היום של חמישי.
בשישי בצהרים מנקים את המטבח ורוחצים את הילדים ואח"כ שולחים אותם לנוח והולכים לנוח גם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
יכתבו לך פה המון עיצות טובות יותר וטובות פחות.
אבל לדעתי, כל בית יש לו את הנתונים שלו, וההתנהלות שלו, וכל אחת יש לה את הכוחות או הזריזות עבודה שלה. ולחלק יש בעל שעוזר מאד, וחלק פחות.
עיצות ורעיונות זה מעולה, אבל לפני זה צריך לאתר את הבעיה.

לכן לדעתי, דבר ראשון צריך לעשות בדיקה ורישום..
ז"א מחר יום שישי, לעשות רישום מדויק מה את עושה כל הזמן.
9:30-9:45 טחינה
9:45-10:00 שתיתי קפה.
10:00-10:30 -עוגה
זה קצת נעכס, ויקח זמן, אבל אז תוכלי באמת לגלות, איפה הקטצ'.
מה גזל לך את הזמן, מה עשית ואפשר היה לוותר עליו, איזה דבר שלוקח הרבה זמן את יכולה לעשות יום קודם, וכד'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אני ביום חופש בשישי ובחמישי מפשירה קפואים ומשרה דג בלימון ומבשלת מה שלוקח זמן למשל שעועית לצונט אחר כך בשישי תמיד באותו הסדר אני יודעת מה ראשון מה שני ולא מבזבזת זמן על החלטות יש זמן בשפע גם לאכול מבושל בצהרים וגם לנקות וגם סלטים חלות עופות דגים לא עושה מנה אחרונה ועוגה רק לפני שישי בהצלחה!
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

לאחר שיטוט אחרי מאמרים אודות גיל הרך, נתקלתי במאמר פורץ מחשבה מאת יעל דיין באתר של ד"ר עדה בקר וליזי דוידי
כבן משפחה של גננת בגיל הרך הבנתי שכל מילה במאמר הינו אמיתי ויש כאן משהו המצריך חשיבה, נשמח לקרוא את דעתכן

1837.

פרידריך פרבל
מקים את גן הילדים הראשון בעולם. ממציא את השם – "גן ילדים".
בשם זה רוצה להדגיש את מהותו של המוסד כמקום המאפשר לילדים וילדות לגדול ולהתפתח כפרחים בגינה – באופן חופשי, עצמאי, על פי טבעם הייחודי.
בגן הזה יהיו פעילים, ישחקו, יטיילו בטבע, יטפלו בגינה, יעסקו במוסיקה ושירה ויזכו לכבוד.
גן הילדים יהווה סביבה בה קיימת הרמוניה ואחדות בין האדם, הטבע והבריאה, בין המשפחה והגן, בין הגוף, הנפש והאינטלקט.
בגן הילדים יכולים הילד והילדה לשהות עם חבריהם מחוץ למגבלות שמטילה המשפחה ובסביבה מוגנת.
הוא גם המציא את מקצוע ה"גננת" ולצורך הכשרתה הקים סמינר לגננות ראשון בעולם.

פרבל היה כנראה זה שטמן בנו את רעיון המפגש.
הוא תיאר את סדר היום בגן וציין שבבוקר כולם מתכנסים לשירה משותפת, שרים שירי בוקר טוב, שירים על מזג האוויר, עונות השנה ומנהלים שיחה על נושא כלשהו. מאז ועד היום כל הילדים והילדות בגן, כנראה בכל העולם, מתכנסים בבוקר למפגש.

איך קרה שהמפגש מתקיים כבר 180 שנה ואף אחת לא שואלת למה? מי צריך את זה?
אולי החשיבות שאנחנו מייחסות למפגש נובעת מהחשש שיחשבו שאנחנו טיפשות?


כ-70 שנה מאוחר יותר, בשנת 1907, מקימה מריה מונטסורי, (1870 – 1952) את גן הילדים הראשון באיטליה. כמו פרבל, גם מונטסורי דוגלת בפיתוח העצמאות של הילדים והילדות בגן ומעודדת חופש ובחירה.
יחד עם זאת, כאשר היא כותבת את ההנחיות למפגש בספרה "שיטת מונטסורי" (1909), ניתן לראות כי אין התייחסות לעצמאות או בחירה של הילדים והילדות.

על פי ההנחיות של מונטסורי, הגננת מסבירה לילדים ולילדות שצריך ללכת בשקט למקום הישיבה הקבוע, לשבת כשהרגליים נוגעות ברצפה והידיים על השולחן, הראש זקוף. בדרך זו, מסבירה מונטסורי, היא מלמדת יציבות ואיזון. אחר כך הילדים והילדות קמים כדי לשיר.

הגננת מסבירה שבזמן הקימה והישיבה אין צורך להרעיש. הגננת יכולה גם להסב את תשומת הלב לילד שהגיע נקי, חדר שסדרו יפה ומעשים אחרים הראויים לשבח.

אחר כך פותחת הגננת בשיחה. היא שואלת מה עשו אתמול, כיצד התנהגו, במה שיחקו, כיצד התייחסו להורים, האם דברו בנימוס, האם עזרו לאמם, האם ספרו בבית מה למדו בגן. ביום שני (אצלנו ביום ראשון), השיחות ארוכות יותר והגננת מבקשת שיספרו כיצד בילו בסוף השבוע.

אם מישהו מספר שאכל משהו לא ראוי (אצלנו: ממתקים), הגננת מסבירה שזה מזיק. השיחות נסובות על ימי הולדת, מסיבות ואירועים אחרים במשפחה או בשכונה וכך היא מלמדת על מה ראוי לשוחח ומפתחת את השפה.

הדמיון שבין תיאור זה למפגשים המתקיימים כיום מעיד על השפעת מונטסורי על הגנים בארץ.

האם התיאור הזה מעורר בנו אי נחת? למה?

בי מעורר התיאור הזה אי נחת מכיוון שהוא מציג גננת השולטת בילדים ובילדות ודורשת מהם ציות. הם צריכים ללכת בצורה מסוימת, לשבת בצורה מסוימת, לדבר בצורה מסוימת. הם פסיביים, נשלטים על ידי הגננת. אין מקום ליוזמה, לבחירה, למגוון של התנהגויות ולביטוי של הבדלים אינדיבידואלים. שליטת הגננת היא מוחלטת גם אם נעשית בצורה נעימה ורגועה. זהו אילוף.

זו גם דעתי על המפגשים המתקיימים כיום בגן. אמנם, הדרישה להליכה או ישיבה מסוימת, קיימת פחות היום, אבל משפטים כמו "שבי יפה", "תקשיבי" "תהיו בשקט" "לא מדברים כשאני מדברת" "לא מחזיקים חפץ ביד", רווחים בהחלט. המפגש, מעצם מהותו, כשכל כך הרבה ילדים וילדות נדרשים לשבת ביחד, מאלץ את הגננת לשלוט בהם.
קשה מאד בסיטואציה כזו להתייחס לכל ילד או ילדה באופן אישי, להתחשב ברצונות או בצרכים של כל אחד ואחת. זו סיטואציה המאלצת את הגננת להסתכל עליהם כקבוצה הומוגנית שצריך לשלוט בה. השליטה של הגננת באמצעות הדרישה להתנהג על פי אמות המידה שהיא קובעת, הופכת את הילד או הילדה לאובייקטים חסרי אונים.

אם כך, מדוע המפגש, שלדעתי זו הפעילות הכי פחות מוצלחת בגן, מחזיק מעמד כבר מאה ושמונים שנה ונתפש כפעילות חשובה והכרחית? כנראה שיש לכולנו צורך בשליטה, כנראה שאנחנו מפחדות לאבד שליטה. המפגש נותן לנו מסגרת מצוינת לשלוט.

הבעיה היא שכפי שלכל אחת מאתנו יש צורך בשליטה, הרי אנחנו מתקוממות כשמנסים לשלוט בנו ולהצר את האוטונומיה שלנו. כשמנסים לשלוט בנו אנחנו רוצות להתנער מהשליטה, אנחנו שואפות לאוטונומיה. זה הפרדוכס של המפגש – מצד אחד הגננת מתרגלת את הצורך שלה בשליטה אבל בצד השני, אצל חלק מהילדים והילדות מתעורר מרי, התנגדות שישלטו בהם. התנגדות זו נתפשת על ידי הגננת כ"הפרעה". הטיפול בהפרעה הוא יתר שליטה. יתר שליטה עלול להוביל לעוד ועוד הפרעות או במצבים חמורים יותר לפחד מפני הגננת. כך נוצר מעגל בו כולם – גננת ילדים וילדות חווים תסכול, חוסר אונים וייאוש.

כשאנחנו חוות תסכול וחוסר אונים אנחנו מחפשות אשמים. כך ילדים או ילדות ש"מורדים" במפגש ומתנגדים לציית לגננת, הופכים לילדים או ילדות עם "קשיי התנהגות" "קשיי קשב וריכוז" וכך הדמוי העצמי שלהם נפגע מאד. צריך להבין שלא בהם טמונה הבעיה אלא במפגש. מצד שני סטודנטיות או גננות שלא מעוניינות או לא מצליחות "לשלוט" נתפשות כגננות לא ראויות, הן לא מספיק "אסרטיביות" וכך הדימוי המקצועי שלהן נפגע מאד.

כל השיח השיפוטי הזה היה נמנע אם לא היה מפגש בגן. אם לא היה פרק הזמן הזה שהוא חממה ליצירת קונפליקטים, אבוד שליטה, תסכול וכעס.

יש גננות המתגאות שמשך המפגש שלהן הוא ארוך מאד "אצלי יושבים במפגש יותר מחצי שעה", על מה הגאווה? על יכולת השליטה והאילוף? כמה מכן באמת מצליחות לשבת שעור שלם בקשב מוחלט למורה? בלי לחלום, בלי SMS, אם אתן לא יכולות, למה זה מצופה מילדים וילדות בגן? הרי זו האשליה הגדולה של המפגש, האשליה שהם אכן מקשיבים ולומדים. הם בסך הכול למדו להשתעמם בשקט, להעמיד פנים, לשבת כך שלא ישימו לב אליהם עד שיוכלו לחזור בשלום למשחקיהם. למידה משמעותית מתרחשת תוך כדי פעילות, לא בישיבה פסיבית. אז בשביל מה מפגש?

המפגש מפריע לפעילות השוטפת, מנתק את הילדים והילדות מעיסוקיהם, מייצר מעבר תזזיתי של סדור הגן ומבטל את הייחודיות של כל פרט בקבוצה. תארו לכן גן ללא מפגש, אין פרק זמן תזזיתי של סדור הגן לפני מפגש, אין קטיעת פעילות, אין כעס על אלו המתחמקים לשתייה, לשירותים, רק כדי "להרוויח" עוד שתי דקות מהמפגש. הפעילות ממשיכה לזרום, הגן ממשיך להתנהל בשקט ובשלווה.

בואו נודה על האמת, המפגש הוא פעילות שרוב השותפים לה – גננת, ילדים וילדות – היו שמחים לותר עליה.

אפשר אולי בסוף היום לקיים מפגש פרידה קצרצר, כפי שגדעון לוין (1921 – 2004), מכנה זאת "התכנסות חברתית". לוין קובע: "המפגש בנוי על יסוד עיקרי אחד: הוא חייב לאפשר השתתפות פעילה למירב הילדים באותו זמן", שירה בצוותא ומשחקי חברה.

כן, מפגש הוא חשוב, המפגש בין גננת או סייעת לילדים וילדות, מפגש של החלפת דעות ורעיונות, מפגש של סיפור ספורים, מפגש של משחק, מפגש של תכנון, מפגש של פתרון בעיות, כן מפגש הוא חשוב, המפגש בין ילדים וילדות לבין עצמם, מפגש של חברות, מפגש של עזרה הדדית, של למידה הדדית, מפגש של התחשבות, של משחק, של חוויה מהנה, של אתגר משותף. המפגש מתרחש כל רגע ורגע במרחב הגן. אבל למה צריך מפגש של כולם ביחד, למי זה טוב?
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה