דרוש מידע איך נכנסים לשמחת תורה כשמותשים מכל הארוח בכל החגים?

מצב
הנושא נעול.
  • הוסף לסימניות
  • #21
יש לאמהות אהבה טבעית טבועה עמוק וחזק עם ההורות,
והיא לא נמוגה אחרי החתונה,
עדיין ההורים מחכים ומצפים לראות את הילדים והנכדים בריאים,מחונכים, מסודרים בדירות והכל
אבל-האם אחרי גידול משפחה ברוכה- על ההורים שוב לגדל את 8 המשפחות של ילדיהן?
לשאת בעול ובקושי הפיזי, הרגשי, הכלכלי?
איך?
מאיפה כוחות הגוף והנפש והסבלנות?
כל אמא תעשה ותעזור ככל יכולתה, בלי למחוק את עצמה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
דבר ראשון זכותם לומר שאין להם כוח ,
תשמחו שהם אומרים יש הורים שנושכים את השפה ולא אומרים והילדים לא יודעים בדיוק את אי היכולת ,והילדים מגיעים כדי לכבד וכו' (וכמובן גם נהנים... )
הא' ב' זה פתיחות ...
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
מבחינה הלכתית חובת הגידול היא עד גיל 6!!!
אח"כ ההורה לא חייב לילד כלום!!!!!!!!!
מבחינה חוקית ההורה חייב לילד (נער) עד גיל 18!
הורים אף פעם לא חייבים
הורים תמיד! רוצים
גם אם אין להם יכולת.
לשפוט הורים ש'לא עוזרים'
או ש'עוזרים למי שצריך פחות'
יש בזה משום חוסר כיבוד הורים
אפילו שזה כואב מאד לפעמים.
שוב, ההורים לא חייבים לילדים שלהם כלום!!!
מה שכן, הילדים חייבים ממש בכבודם!
אסור להם לדבר שום רע עליהם
הלכות כיבוד הורים הם קשים מאד לפעמים
אבל מדובר בעשרת הדברות
זה הרבה יותר משמירת שבת, חמץ בפסח, וכו'
(סליחה על ההטפה, יש לי עצמי עבודה לא מועטה בנושא הזה,
אבל צרמו לי המילים שכביכול דורשים מההורים
ומזלזלים בהם)
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
אני חושבת שהילדים צריכים לעשות פה חשבון נפש איך ולמה האמא הגיעה למצב של אפיסת כוחות. נשמע שזו אמא שאוהבת לארח, עובדה שהיא אירחה עד עכשיו בכל החגים.
אבל הילדים צריכים לחשוב, אולי הם מגיעים כמו לבית מלון ולא עוזרים כלל?
מכירה משפחות שזה הלך המחשבה, הילדים מגיעים להתארח אצל ההורים, באים בידיים ריקות, לא מציעים בכלל עזרה לא בהכנת האוכל, לא בבניית הסוכה או קניות ערב חג וגם לא בחג עצמו - הגשה והורדה מהשולחן, שמירה על הסדר בבית, ובטח שלא אחרי החג - נקיון של הבית וכו'
לא הכל צריך ליפול על ההורים המארחים, תגידו תודה שהם מארחים אתכם ובבקשה תתנו יד כל אחד במה שהוא יכול (ולעשות השתדלות גם מעבר, ההורים יותר מבוגרים ממכם ועם פחות כוחות ממכם), עצם זה שההורים פותחים את הדלת ומכניסים אתכם הביתה לחג שלם מגיע להם כל הכבוד על זה, הם לא חייבים לכם כלום! בטח שלא להאכיל אתכם ואת משפחתכם מ א' עד ת' ובטח שלא לעשות בייביסיטר לנכדים בזמן שאתם הולכים לנוח אחרי שעבדו קשה ערב חג (כן, יש משפחוץ שזה המצב...) בסה"כ לפתוח את העיניים והלב ולראות גם ההורים שמארחים ועובדים קשה בשביל זה, ולא לראות רק את עצמכם ואת הצרכים שלכם.
הורים שמארחים כמה זוגות, אם כל זוג ידאג להביא 2 מאכלים שירדו מהעול של ההורים, הכל ייראה אחרת! אם כל הנשואים יתאמו ביניהם איזה ערב לבוא לבנות את הסוכה זה יקח להם שעה, אבל אם האבא יבנה אותה לבד זה יכול לקחת לו יומיים ג"כ.
בקיצור, להסתכל ולחשוב על ההורים. מצות כיבוד הורים היא מדאורייתא, כל הדיונים פה על כמה ולמה ההורים מחוייבים לילדים זה לא מדאורייתא וספק מדרבנן אחרי שהילדים בגרו והתחתנו....
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אמרה לי אישה חכמה שגמרה ב"ה לחתן את ילדיה,
הכוחות הפיזיים יורדים ,וגם כוחות הנפש,הסבלנות, הסבילות לרעש.
כך שצריך לדון את ההורים לכף זכות,להודות על עצם קיומם. (בדור שעבר מעטים זכו לסבא וסבתא..)
וכמובן אין מה להשוות בין סבתא לסבתא, כל אחת והכוחות והסבלנות שלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
לעצם השאלה של פותחת השרשור:
אפשר להזמין לאמא/ הורים אוכל מוכן מחנות קרובה. אפשר להזמין אותם אליכם
הכי מומלץ, אם זה אפשרי - להודיע לה שאתם דואגים במוצאי החג להביא מישהי (נכדה או מישהי בתשלום) שתשטוף את הבית
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
אנחנו בעז"ה במהלך איסוף כספים (רבוש"ע, למה זה כ"כ מתיש ומסובך????????????) לצורך בית מלון להורים לשבת שאחרי החג.
אפשר כל משפחה לפי יכולתה ומצבה לפרגן להורים משהו- אוכל מוכן/ עוזרת בית/ צימר/ בית מלון וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
אפשר לפרגן להורים.
יותר אפשרי לדאוג שהם לא יגיעו למצב זה.
ככל שילדים, שהם הורים למשפחה ברוכה, טרודים ועסוקים ועייפים -
הם לא היו אף פעם במצב של הוריהם, שעם כל הפנאי, (שלא תמיד יש, לפעמים הם גם אנשים עובדים), עם כל הרצון הטוב (שיש להם, והם רוצים ומעוניינים להקל על צאצאיהם ולאפשר להם לנשום קצת בין טיפול בילדים לטיפול בילדים) - הם כבר לא באותם כוחות שהיו, כפי שילדיהם זוכרים אותם משנות נעוריהם.
קצת מחשבה, קצת התאמה לצרכים ואפשר לחסוך הרבה מאוד כוחות ועוגמת נפש מהורים מיוחדים אלו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
בלתק
לדעת שכל הארוח הזה, הילדים, הנכדים, הבית שמכניס אותם, היכולת לרכוש את המאכלים, היכולת לבשל, לטעום, לראות, להריח,
זה ממש לא מובן מאליו.
רק להודות ולהודות וכשניגשים לחג הנפלא הזה מתוך הודיה והתפעלות, כבר יש כוח וחשק להכל.
מניסיון, כשקורה משהו ואין אפשרות לארח או לתפקד, רק אז לומדים להעריך וכשהאפשרות הזו שבה, לומדים להעריץ כל שניה כזו
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
לדעתי ילדים נשואים המתארחים אצל הורים לתכנן ביחד עם ההורים את החודש המועדים בלו"ז מסודר בחלוקה לכולם.
חלק לראש השנה, יום כיפור, סוכות, חול המועד שמחת תורה
כמובן שיש הורים שהם לא בנק ואין להם האפשרות להוציא את הסכומים המטורפים האלה של ההוצאות ויש לשים יד גם בקניות (רק לשם השוואה הסכום הכולל לחודש כזה יכול להגיע להורים סביבות 50,000 שח -לא הגזמתי-
מקובל מאוד מאוד כמו שאנחנו רוצים מסיבת חנוכה מפוארת אז כולם לוקחים חלק בהכנות ומגיעים בידיים מלאות גם ככה יהיה החגים
וכן .. עושים תורנות בהכנה של סלט או תוספת מלצרות. הגשה. ניקיון. וספונג'ה ההורים הם לא העבדים שלנו
קחו בחשבון את הכביסות של הכלי מיטה אחרי שכולם עזבו ושבו הביתה מותשים ומיוחכים ומה נופל על אימא לסדר להחזיר את זירת הקרב למקום.

ניקח עלינו קבלה טובה כל אחד לפי יכולתו ורק נרוויח הורים בריאים ומאושרים ויזכרו לכם תמיד וירצו שתגיעו תמיד.

א גיט קוויטל
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
קחו בחשבון את הכביסות של הכלי מיטה אחרי שכולם עזבו ושבו הביתה מותשים ומיוחכים ומה נופל על אימא לסדר להחזיר את זירת הקרב למקום.
שמעתי על משפחות שזוגות שבאים עם רכב מביאים את המצעים שלהם
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
ואני גם לא חושבת שזה נכון מבחינה כלכלית
רוב ההורים נמצאים במצב כלכלי קשה, הם לא יפנו לילדיהם ויבקשו עזרה כלכלית
אבל אני חושבת שזה נכון וראוי לתת להם בכל צורה אפשרית (להתקשר ולבקש לעשות עבורם קניות למשל ולשלם עבורם) קרה לי שנחשפתי לסיפור שההורים בערבי חגים הכפילו ושילשו עבודות ע"מ שתהיה להם רווחה כלכלית לארח את ילדיהם,
חישבו רגע, זה רק 2 הורים, להם יש 7-16 ילדים עם ילדיהם לארח.
כמה זה קשה ומתיש, ומלא נחת
אבל אחרי החגים?
שוב לעבוד קשה כדי למלא את האוברדראפט, לנקות ולהחזיר בית על כנו
אתם יכולים לעזור כלכלית, לעזור בקילוף, בישול וכו', עריכת שולחן נקיון וסדר
מבטיחה שישאר להם טעם טוב אחרי שתלכו
במקביל, למה לא לשלוח את האמא היקרה לסרט יפה בזמן שמשתלטים לה על הבית?
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
יש בכל אירוח גם איזשהו מימד של הבנה
(לנשים הוא בד"כ מפותח יותר-בינה יתירה)
כשהורים אומרים "בכיף, בואו, מלא זמן לא ראינו אתכם"
אבל הסאבטקסט הוא "די, שייגמר כבר החג, אין לי כבר כח לשובבים שלך..."
וכו'
צריך להבין את המקום הזה,
להבין שהורים, גם אם פעם ארחו את כולם ונהנו מכל רגע-ממשיכים להתבגר
והכוחות הפיזיים הולכים ואוזלים.
פשוט, (או אולי לא פשוט בכלל :eek: )
להקשיב למילים שבין השורות.
אם יש עוד בחורה בבית-לשאול אותה מה היא אומרת על האירוח
היא בד"כ תעיז יותר לומר את הלא.
(כמובן שאם היא מבינה עניין, ולא אומרת לכם סתם כמה היא עייפה
למרות שאני חושבת שגם היא בנ"א ומותר לחשוב עליה כמה עבודה
אתם ושאר הנשואים גורמים לה, שזה כבר נושא בפני עצמו)
אם האמא היא טיפוס ש"רק היא מבשלת" (אם זה כך גם במציאות)
לא יעזור לדחוף לה מנות שבישלתם אתם. אפשר לשלוח לה עזרה בנקיון,
קילוף ירקות (הכוונה שאחד או יותר מהנכדים מגיע בערב חג לעזור), קניות,
ארגון וכו'
בקיצור,
להיות קשובים לצורך האמיתי של ההורים ולפעול על פיו.
מקווה שהועלתי
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
קחו בחשבון את הכביסות של הכלי מיטה אחרי שכולם עזבו ושבו הביתה מותשים ומיוחכים ומה נופל על אימא לסדר להחזיר את זירת הקרב למקום.
שמעתי על משפחות שזוגות שבאים עם רכב מביאים את המצעים שלהם
אצלינו יש לכל זוג (מחוץ לעיר - אין רכבים) שקית מצעים אצל ההורים. זה יכול להיות סט ישן/ פחות פרקטי/ פחות יפה וכד'.
בכל פעם שמגיע הזוג - הוא טורח לצפות לעצמו את המיטה, ובסיום השבת - לקפל ולהשיב לשקית ולארון.
אחת לכמה שבתות של שימוש - המצעים הולכים לכביסה בבית ההורים. כך אין את כל העבודה סביב המצעים (פעם ב... לכבס - זה כבר לא סיפור).
אישית, משתדלת מאד לתת התייחסות לאמא שלי בחג. אין לי את היכולת להגיע עם מגש עוגות/ תוספת וכד', אבל החג הזה הגעתי עם שרשרת בעבורה. לפעמים עם כלי שימושי וכד'. לא כל חג, אבל בהחלט משתדלים. זה עושה הרגשה טובה.
לחילופין - מגיעים מעט יותר מוקדם ומושיטים יד בעזרה במטבח. (גילוי נאות, יש לי עוד אחיות בבית, כך שעול הבישולים לא נופל עליה בלבד....)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #35
שמעתי על משפחות שזוגות שבאים עם רכב מביאים את המצעים שלהם
כשהזמינו אותנו ואמרו לנו "תביאו את המצעים שלכם" נעלבנו!
אבל אחרי מחשבה מעמיקה אימצנו..
ילד נשוי + 3 מגיע להתארח לסדר להם 5 מיטות זה מתיש
הם מכניסים כל סט לשקית גדולה, מניחים ישנים ומ[ת]קפלים..

כבר כמה שנים אנחנו ככה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
מותשים לגמרי..פיזית ונפשית..
ובכל זאת שמחת תורה ? עוצוצ עיצה איך להכניס את החג בכל זאת בכבוד הראוי לו..תודה.
ברור. אפילו משפחות שלא מארחים מותשים.
מקוה שהיא קמה היום יותר רעננה, ולפחות למדה לקח לשנים הבאות, לקחת יותר עזרה, לארח רק את אלו שעוזרים (כן, גם זוגות צעירים מותר להם לבוא עם עוגה/קינוח) ולנוח בין לבין.
והמתארחים גם צריכים לשים לב, בימים האלו קצת יותר רגישות.
אני תמיד מביאה משהו קטן להורים, שוקולד או עוגה אישית רק בשבילם, מנסה לשמור על הילדים כמה שיותר בחדר, קרובים לידי, מאכילה אותם ולא נותנת להם להסתדר לבד ולשפוך וכו, גם לי יותר קשה, ברור שיותר קל לי לתת להם לעשות מה בא להם, אבל לא באנו לבית מלון...
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
יש דברים שלא מבינים עד שחווים אותם.
היום אני חושבת מי יודע כמה הטרחתי את הורי...
באמת קשה באוטובוסים לסחוב מצעים ומאכלים,
במיוחד שבאמת הזוגות הצעירים לפעמים עובדים מאוד קשה ומותשים מהקטנטנים...
אבל אפשר בזמן האירוח
לדאוג שהקטנים יאכלו במטבח או ליד שולחן ולא יסתובבו עם צ'יטוס
או שוקולד וימרחו את כל המיטות והמשחקים...
זה לא נחמד שאחרי כל אירוח צריך לנקות את הבית מהמסד עד הטפחות...
אז לוקח חצי שבוע להתאושש מהאירוח שעבר ובחצי השני להתכונן לאירוח הבא...

משתדלת שבשבת או בחג עצמו - לא אצטרך לטרוח,
משתמשת בחד פעמי יפה , [ מחילה...] מעבירה את רב האוכל לתבניות, מצפה את הפלטה בנייר כסף.
לא נוגעת בכלים וכדו..
ואז אוספים כוח להמשיך לארח...
לא רודפת אחרי הסדר והמשחקים כל הזמן...
דרך אגב - למי שיש תקציב , יש גם מצעים חד פעמיים...

במוצ"ש מסתערים ומאפסים את הבית עם כולם יחד.


פטנט - אם אני ממש עייפה, וזה קורה כמעט כל שבוע...
אני יושבת ליד שולחן שבת / חג ולא זזה...
רק נהנית מהנחת.
תמיד ימצא מלצר תורן צעיר ורענן יותר ממני שיגיש ויחלק.

אם קשה - עדיף להכין מנות פשוטות ומשביעות ולא להתקשקש עם עוגות שכבות...
יותר חשוב אווירה רגועה ונעימה.

סגולה נגד עייפות - לומר:
הנותן ליעף כוח ולאין אונים עוצמה ירבה...

בהצלחה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
מגיל קטן צריך לחנך לחסד וחסד ולפתוח גמחים בבית לתת את הבית לאנשים שרוצים ותאמינו לי הבית שלי מטופח מאוד צריך להראות מה זה חסד בלי לקבל כלום אלא למען הזולת כך גדלתי והתחנכתי וב"ה אצלינו יש מריבות מי עוזר להורים מי מדבר על לבנות סוכה שבלילה אחד בנינו אחים וגיסים יחד על נקיונות לפסח שכל יום מגיע מישהו אחר לנקות
ובאמת אבי שמחפש שידוך מעניין אותו רק מידות טובות
[אנו זוג צעיר עם 2 ילדים מארחים 2 משפחות לשמחת תורה איזה כיף] וב"ה הקב"ה מחזיר בכפל כפלים אנו רואים זאת בחוש
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
אישה מבוגרת אם למשפחה ברוכה ,מראש השנה ועד עתה אורחים ללא הפסקה,


כייף לה!
לפחות היא לא ל ב ד!
אנחנו עם קורונה מתחילת חג ראשון, משוועים לקצת אורחים!!!

(בסדר, אל תתפרצו עלי, היא צודקת איפושהו, במקום שלה... אבל ככה, סתם, מקנאה בה קצת)
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
אולי התגובה שלי תעצבן כמה מכם.
אולי לא.
על כל מקרה, האמת צריכה להאמר.
ההורים לא חייבים לנו כלום.
רגע, שנייה , תנו לי להסביר
אני צעירה. מאוד. רחוקההההה מאוד מאוד מאירוח ילדים, לכאורה אני בגיל שצריך לחשוב שמגיע לי הכל.
אבל אני רוצה שתעצרו שנייה ותחשבו , נעשה סדר בדברים
מי טיפח וגידל אתכם מגיל אפס? ההורים!
מי תמך ועודד בכל פעם שהייתם עצובים? ההורים!
מי קנה לכם כל מה שהייתם צריכים? ההורים!
בגדים? טיולים? חפצים ואפילו פינוקים פה שום? ההורים!
התחלתם להשתעמם??
גם אני!!
הם עשו בשבילנו הכל!!!
אז עכשיו תור מי להחזיר?
גדלנו, בגרנו (בתקווה...) עכשיו יחסי הכוחות התחלפו , ההורים הולכים ונחלשים ולנו יש יותר אפשריות, יותר כח להכין לדאוג.
אנחנו צריכים לארח אותם, לא הם אותנו, ובטח שלא להיקרע על האירוח הזה
(פעם ראיתי משהו חמוד שממחיש את העניין: "אם מישהו היה משלם שלי שכר דירה עד גיל 18 הייתי נותן לו הכל, אז למה כשאמא שלי מבקשת להוריד את הזבל אני מעקם את האף??)
אז סליחה על האורך ומכל מי שהתעצבן.
אני מקווה שזה שווה את זה.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה