התייעצות איך נכנסים לתשעת הימים בהרגשה של חורבן??

[ראובן גרשנוביץ]

מאוד דמגוגי לצטט 3 מילים מתוך הודעה שלמה ולהוציא אותם מהקשרם.
לענ"ד הכוונה שלו היתה שלא מספיק רק להתאבל, צריך לעשות מעשים שמראים שאנחנו מוכנים ומצפים לגאולה.
העניין הוא להיות יחד עם ה' במה שהוא רוצה, שהצער הזה תהיה לו תכלית כלשהי, שנתעורר ונבקש גאולה. לא שהצער בלבד הוא המטרה

עיין של''ה שמרחיב בענין וכותב כעין זה
מובא בשנ''ב דרשו בהערות ומוספים סימן תקמ''ט

 

[לורנס]

אולי לא הצלחתי להגיד את מה שרציתי בצורה ברורה

ולכן ציטטתי זה פורום רחב מאד וצריך להיזהר ולחשוב פעמיים מה כותבים ואיך אנשים יבינו את הדברים.
לפעמים עדיף לא לכתוב מלכתוב לא ברור ולקחת אחריות שאנשים מכל רחבי האינטרנט יכולים לקרוא ולהבין הפוך.

 

[שנות אור]

תעצום עינים
תרפה את כל השרירים
תנשום

ותדמיין...

תדמיין שעכשיו, ככה תוך כדי שאתה יושב ונושם בשקט ולאט
אתה מתחיל לשמוע אותה..
קול תרועה חלשה מתחיל להישמע ברחבי העולם.. הקול הולך ומתחזק.. הולך וגבר...
אתה יודע, זה לא אזעקה, זו לא התרעה. זה השופר של משיח

רוגע משכר פושט בליבך, אתה קופץ על רגליך, ומזנק אל האויר שבחוץ
ורואה את השכנים החרוצים כבר עומדים למטה, עוטים בגדי שבת

אתה רץ הביתה, ליבך פועם בהתרגשות, דמעות אושר והודיה זולגות מעיניך ללא הפסקה
פותח את הדלת ונותן זעקה של שמחה ''משיח בא!!!!''

אשתך מחכה לך בבית, דומעת ומאושרת, מלבישה את הקטן בבגדי שבת
אתה לובש בחיפזון את החולצה החדשה ששמרת לך בארון למעלה, החולצה של משיח
יורד למטה ומצטרף לכל השכנים, החברים, המכרים, וכולם ביחד, משפחות משפחות
צועדים לעבר ירושלים.

אור מדהים וגנוז מתפשט ברחבי העולם, וכולכם מתחילים לשיר יחד, פה אחד
שמחתי באומרים לי בית ה' נלך

הבזק אש עוצמתי מאיר את השמים וכולם רואים אותו פתאום
בית המקדש, זוהר באש קודש יורד מהשמים

בעולם כולו יוצאות משלחות משלחות של כל אומות העולם,
טראמפ, פוטין, מקרון, נשיאים, ראשי ממשלות, כולם מגיעים, שפופי ברכיים ואחוזי רעד
מגיעים להתחנן לפני אלוקי ישראל לרחמים וסליחה

כשאתה מגיע לירושלים, אתה שומע זעקות התרגשות ובכיות עצומות,
ואתה רואה אותם, כל החטופים הגיעו, בריאים ושלמים, מחייכים ומוארים, הגיעו על גבי נשר אדיר מימדים
משפחות החטופים מתאחדות עם יקיריהם כשהם שמחים מאי פעם

ואז אתה קולט את משמעות הדבר
ורץ בכל כוחך לכיוון הר הזיתים, ואז רואה אותם. את הסבא, הסבתא, את הילד שנפטר, כל הנרצחים וההרוגים
כולם קמים על רגליהם

טוב, אני לא אסיים בחיים....

אתה רוצה להרגיש את החורבן?
פשוט תפתח עינים. ותראה שאתה עדיין במשרד מול המחשב.

נראה אותך לא בוכה.

 

[דיתי]

קצת עוזר להבין שאנו לא מבינים..

 

[יש מה לדבר]

היה משפחה עם 8 ילדים שהגדול שלהם בן 12 כמעט בר מצווה,
יום אחד גילו לאבא את המחלה הנוראה רח''ל ל"ע ואחרי מאבק קצר הוא נפטר,
באתי לשם ביום של הלוויה, המצב היה נוראי כמובן, כל הילדים והאלמנה רעדו מבכי עם עיניים נפוחות ואדומות,
מותקף תפקידי דיברתי עם הגדולים והם בכו לי את ליבם, לי איך אפשר לגדול בלי אבא? את כל ההתייעצויות שאלנו את אבא כל דבר מה לעשות שאלנו אותו, הוא כיוון לנו את הדרך מה עושים עכשיו?
מה אני יענה להם?
רק ילד אחד בן שנתיים וחצי, יתום קטן (והכי מסכן מכולם) מסתובב מבסוט יש אורחים,
האמא לא אהבה את זה וניגשה אליו ואמרה אתה יודע איפה אבא? הוא אמר בשמחה "כן, בשמים" אמרה לו האמא, אתה יודע שיותר אבא לא יוכל להביא לך במבה? ואז הילד פרץ בבכי "במבה במבה",
בדורות הקודמים הבינו מה זה בית המקדש ומה חסר אבל אנחנו כמו הילד המסכן שפשוט מפחד מי יביא לו במבה מעכשיו,
באו נבכה לפחות על הדברים הקטנים שהיה לנו עם בית המקדש היה קיים גשמיות יותר טובה חיים שמחים...
ואפשר לבכות גם על זה שהדבר היחיד שחסר לנו זה מי יתן לנו במבה....

 

[יועץ. סופר. מרצה.]

כמה נחת יש להשם מבניו שרוצים להרגיש...!
מצרף קובץ.
מקווה שיתן רגש.
תעדכנו אם זה הביא את הרגש...

 

[בקיצור חרדי]

קצת עוזר להבין שאנו לא מבינים..

ואווו זה טוב!!!!!!!!

 

[אלישמע ציון]

להיכנס באמת בהרגשה של חורבן?!
שימו לב!
תנסו את הדבר הבא!
כנסו לחדר תכבו את האורות, תדליקו כמה נרות ותדליקו שירים (ווקאליים) שקשורים לבית המקדש.
תעצמו עניים! תתרכזו במילים! תחשבו על בית המקדש! על החורבן! על זה שאין להשם בית! ופשוט תבכו! (לרוב זה יקרה לבד).
בהצלחה!

 

[רוקד ושר]

על חומותיך
ספר מומלץ מאד

 

[ישיבע בוחער]

גידולי מוסר על בין המצרים למרן המשגיח ר' גדליה אייזמן זצ"ל. בעיקר בשיחות הראשונות, מתאר במדויק.

 

[אלמה]

עצה טובה גם להזיל דמעות בתשעה באב
/ ר"ה / יו"כ או בכל פעם שאתה רוצה..
פשוט תתרכז באיזו צרה/קושי שיש לך, תנסה לבכות על זה כמה קשה, כואב (לדוג' פרנסה, זיווג, חולי מסויים)
ותנסה לדמיין ולהבין מה היה קורה עם היה לנו בית מקדש, איך הדברים היו מסתדרים יותר בקלות
ואיזה הארת פנים תהיה לנו, והכל יהיה ברור יותר.
בהצלחה!!

 

[יש מה לדבר]

להיכנס באמת בהרגשה של חורבן?!
שימו לב!
תנסו את הדבר הבא!
כנסו לחדר תכבו את האורות, תדליקו כמה נרות ותדליקו שירים (ווקאליים) שקשורים לבית המקדש.
תעצמו עניים! תתרכזו במילים! תחשבו על בית המקדש! על החורבן! על זה שאין להשם בית! ופשוט תבכו! (לרוב זה יקרה לבד).
בהצלחה!

לפי כמעט כל הפוסקים אסור לשמוע מוזיקה ווקאלית

 

[הכל בסדר]

שיחה מחזקת לתשעה באב

ניתן לצפות בשיעור בקישור הבא, וכן במערכת "קול הלשון"
https://youtu.be/Cc4ZOON5Mx8

 

[איששש]

שמעתי מרב חשוב דבר יפה- כולם מכירים את המנהג שהחתן בחופה אומר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" לכאורה אלו מילים כדורבנות שמביעות זיכרון עמוק לירושלים של פעם וזה אמור להוליד געגוע או עצב, והנה במקום זה-- שניה אחרי שהחתן מסיים כולם פוצחים בריקודים ואמירות מזל טוב מתעופפות באוויר... לא שצריך להשבית שמחות... אבל בהחלט זה מראה שיש ניתוק גדול בין מה שאומרים למה שמרגישים.
לכן לדעתי מה שיעזור ולו במעט לחיות את החורבן זה להרגיש קצת את המילים שאנחנו אומרים אם זה ב'את צמח' אם זה בברכת 'רצה' ולא חסר..
מה שכן לדעתי אין צורך עכשיו להכנס לזה בלופ וכל פעם שמוזכר ירושלים לא להירגע עד שמכוונים הכל מילה במילה, אלא שיבוא ספונטני שבעת שמזכירים ירושלים להרגיש מעט מה שאומרים וכך יעלה הגעגוע לביהמ"ק ולכל הטוב שהיה אז....

 

[אלישמע ציון]

תקראו את זה זה יכנס אתכם ממש!

לאחר החורבן ישראל גלו לבבל
עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל ( בנהר פרת) שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ, בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן. (את בית המקדש)
ב עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ (על עצי הערבה) תָּלִינוּ (הלווים) כִּנֹּרוֹתֵינוּ. (את הכינורות שבהם היו מנגנים בבית המקדש)
ג כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר וְתוֹלָלֵינוּ שִׂמְחָה, שִׁירוּ לָנוּ מִשִּׁיר צִיּוֹן.
ד אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה' עַל אַדְמַת נֵכָר.
(מסופר שהלווים נשכו את האגודל שלהם וחתכו את האצבע
כדי שלא יוכלו לנגן כי בלי האגודל והאצבע אי אפשר לנגן)
והם נשבעו ש...
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָ‍ִם (אם אני אשכח את ירושלים) תִּשְׁכַּח יְמִינִי.
ו תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי (הלשון לחיך) אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי. (בשמחות שלי)


זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלָ‍ִם, הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ.
ח בַּת בָּבֶל הַשְּׁדוּדָה, אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ.
ט אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחֵז וְנִפֵּץ אֶת עֹלָלַיִךְ אֶל הַסָּלַע.

 

[rrrrrrrrrrrrrr]

@שנות אור
צמרמורות!!!
תודה ענקית על הטלטול הזה!
אפשר אולי לפתוח אשכול עם השיתוף הזה, לטובת יהודים נוספים?

 

[איש השדה]

מצו"ב קישור למאמר שכתבתי על הצער והאובדן על חורבן ביהמ"ק.

ימי בין המצרים - הצער והכאב על האובדן

מאמר עיוני על חורבן הבית ועל גודל האובדן שחווינו ועודנו חווים.

www.prog.co.il

 

[יועץ. סופר. מרצה.]

קצת עוזר להבין שאנו לא מבינים..

שלום גב' דיתי
הסיפור ממש מעורר השראה!
יש אפשרות להפיץ אותו?
יש עליו זכויות יוצרים?
אשמח לתשובה במייל
A4124695 גימל
תודה

 

[!TILUSH]

תודה לכולכם!!!
לא הספקתי להגיב כאן עד תשעה באב, אבל בהחלט התחברתי יותר מכל שנה...
והנה כמה מהדברים שעזרו לי ואולי יעזרו לכם שנה הבאה...: לחשוב, לשמוע (מה שמותר...) ולשיר שירים שמראים את הכיסופים למשיח ולבית המקדש, לשמוע הרצאות משנים קודמות על תשעה באב (בפרט של הרב פנגר) וכן לקרוא ספרים על בית המקדש, על עונותיהם ועל החורבן.
הלוואי שבשנה הבאה כבר לא נצטרך כל זאת....

 

[בואו חשבון. יוסי לוי]

היה משפחה עם 8 ילדים שהגדול שלהם בן 12 כמעט בר מצווה,
יום אחד גילו לאבא את המחלה הנוראה רח''ל ל"ע ואחרי מאבק קצר הוא נפטר,
באתי לשם ביום של הלוויה, המצב היה נוראי כמובן, כל הילדים והאלמנה רעדו מבכי עם עיניים נפוחות ואדומות,
מותקף תפקידי דיברתי עם הגדולים והם בכו לי את ליבם, לי איך אפשר לגדול בלי אבא? את כל ההתייעצויות שאלנו את אבא כל דבר מה לעשות שאלנו אותו, הוא כיוון לנו את הדרך מה עושים עכשיו?
מה אני יענה להם?
רק ילד אחד בן שנתיים וחצי, יתום קטן (והכי מסכן מכולם) מסתובב מבסוט יש אורחים,
האמא לא אהבה את זה וניגשה אליו ואמרה אתה יודע איפה אבא? הוא אמר בשמחה "כן, בשמים" אמרה לו האמא, אתה יודע שיותר אבא לא יוכל להביא לך במבה? ואז הילד פרץ בבכי "במבה במבה",
בדורות הקודמים הבינו מה זה בית המקדש ומה חסר אבל אנחנו כמו הילד המסכן שפשוט מפחד מי יביא לו במבה מעכשיו,
באו נבכה לפחות על הדברים הקטנים שהיה לנו עם בית המקדש היה קיים גשמיות יותר טובה חיים שמחים...
ואפשר לבכות גם על זה שהדבר היחיד שחסר לנו זה מי יתן לנו במבה....

שיר שכתבתי על זה (לפני שקראתי את הקטע, חשבתי לבד על המשל)
כְּשֶׁבָּאתִי לְנַחֵם רָאִיתִי יוֹשְׁבִים.
יְלָדִים
קְטַנִּים וּגְדוֹלִים.

הַגְּדוֹלִים נִדְכָּאִים, יוֹשְׁבִים אֲלוּמִים.
מִתְגַּעְגְּעִים
לְאִמָּא שֶׁלֹּא.

לְיָדָם גַּם יוֹשְׁבִים יְלָדִים שֶׁעֲדַיִן,
לֹא מְבִינִים
אֶת מָה שֶׁחָסַר.

בּוֹכִים גַּם הֵם, בְּאֵבֶל וְצַעַר,
עַל שׁוֹקוֹ.
שֶׁלֹּא נִתָּן.

אֲבָל הֲכִי מְצַעֵר הָיָה שָׁם בַּצַּד-
תִּינֹוקֶת,
שֶׁעוֹד לֹא גָּדְלָה.

הִיא לֹא מַרְגִּישָׁה, לֹא חָשָׁה בִּכְלָל
שֶׁאִמָּא כְּבָר לֹא
תְּחַבֵּק.

הִיא צוֹחֶקֶת עַכְשָׁיו כִּי כֻּלָּם מַרְעִישִׁים.
וְזֶה עוֹשֶׂה לָהּ שָׂמֵחַ⁠
בַּלֵּב.

וְחָשַׁבְתִּי אוּלַי אֶזְכֶּה לְהָבִין,
הַחֻרְבָּן,
כְּמוֹ יֶלֶד קָטָן,
שֶׁחָסֵר לוֹ הַשּׁוֹקוֹ,
גַּם אִם לֹא הָאָב,
קָשֶׁה לוֹ הַטַּעַם בַּפֶּה.

וְרַק לֹא אֶהְיֶה כְּתִינֹקֶת קְטַנָּה.
שֶׁלֹּא יוֹדַעַת מְאוּמָה.
וְאֶעֱמֹד מוּל הָאֵבֶל
וּמוּל הַחֻרְבָּן.
וְאֶתְלוֹנֵן עַל חֹסֶר מִקְלַחַת