איך פותרים בעיות חברתיות בכיתה?

[לשם שינוי]

הגיל: 8-9
כיתה: ג'.

זה הגיל בהא הידיעה למריבות ובעיות חברתיות.
בתחילה זה היה בקטן וכעת מחמיר.
מדובר בפגיעות ע"י בנות דומיננטיות בכיתה.
ובהתרחבות התופעה של ילדות שמחפשות חברות (מה שלא היה בעבר)
הבעיה הזו לא חובקת את כל קצות הכיתה כי מעמד הבניים אין לו חיכוך אם
מנגד, הבעיה מספיק רחבה ועם מספיק משמעויות בכדי שידרש מענה כיתתי ולא נקודתי.

כאשר אני משוחחת ונותנת מענה לנושא אני מרגישה שכמות התלונות רק צוברת תאוצה חלקן בצדק (בנות שעד עתה סבלו אבל חששו לספר) וחלקן ממש לא מוצדקות בכדי להכניס אותי לתמונה (כנראה זה מביא למודעות של חלק מהבנות להביט סביב ולבדוק אם גם להם מציקים או אם גם להן אין/ יש חברות).

אז ניסנו את הדרך העקיפה,
עשינו פעילויות חברתיות סביב עין טובה ולמצוא דברים טובים על כל חברה והן עשו את זה מקסים ופירגנו מכל הלב, אך זה לא מנע מהן לפגוע ולהעליב בהפסקה הבאה.
(היו גם בודדות שניצלו את הפעילות לכתוב דברים מעליבים לחברות, במקום מעלות. אבל הין היו בודדות).

היה גם מקל- של שיחה נוקבת אבל זה הוביל לכך שכל אחת תאשים את השניה.
בנוסף, זה יצר גם תדמית לא טובה לבנות הדומיננטיות (למרות שדיברתי בכללי ואל כולן ולא רמזתי שום שם, אבל הבנות מכירות את הנפשות הפועלות וישר הטילו את העניין עליהן) שהחברות שמו עליהן 'פס' של ילדות שמעליבות- וגם זה לא אמור לקרות ח"ו


אני מרגישה שהכיתה נכנסה לאיזה סחרור בנושא החברתי ואני מוצאת את עצמי אובדת עצות איך להיטיב את המצב.

אשמח לכל עצה בעניין.

תבורכו!

 

[ת'כלס]

עדיף לא לפתור.
כלו' לא להכנס לסבך. (למען האמת לא קראתי הכל)

תנסי לערוך בכתה הרבה פעילויות חברתיות ומשמחות
תמשיכי עם זה.
ותבודדי בנות בעייתיות מאוד
נסי להבין מה מפריע להן. או איך אפשר למנוע מהן להזיק

 

[יעל ברג]

לפעמים תפקיד המורה זה להיות מאד ישירה וכשיש אלימות מילולית למגר אותה בנחישות ולהודיע שאין מקום להתבטאויות או מילים כאלה. משחקים ופעילויות הם כמובן נפלאים ויעילים אבל אם זה לא מפסיק אז צריך להשתמש גם ב'שמאל דוחה' ולא רק ב'ימין מקרבת', כי לעיתים אלה דיני נפשות ממש.; ילדה שסובלת בכיתה יום-יום זה דבר נורא וחובת המורה למנוע זאת בתקיפות ולא תמיד בנועם.

 

[sara100]

מסכימה עם יעל, כשאני נתקלת באלימות מילולית אני בנחרצות מודיעה שאצלינו לא מדברים ככה!!!

 

[up]

משהו חמוד
שהמורה שלי עשתה בכיתה שלנו בעקבות בעיות שהיה אצלנו בכיתה.
תוכנית כזו שכל חודש המורה היתה מחלקת לכל הבנות דף עם כל שמות בנות הכיתה.
וצריך לציין וי ליד כל שם של בת שהתנהגה אלי יפה בחודש האחרון. ומיד מחזירים למורה.
כמובן צריך להרשם בכנות.
כמובן שזה חסוי ואסור לומר על מי ציינת.
לאחר שכל בנות הכיתה העבירו את הדפים (השלמות לאלה שחסרו)
המורה מחלקת לכל בת פתק קטן וחמוד עם השם שלה ומספר הבנות שרשמו אותה...
והלקח מובן.
ויש המון חשק לאסוף קולות... ואלה שיש להם הרבה כמובן מגלות לכולם...
וכל אלה ש... מחביאות את זה אי שם...
אצלנו בכיתה (ח') זה עשה מהפך!!
המון הצלחות!

 

[מירה כ]

בכיתה ג' - ילדות ממש קטנות - הן באמת צריכות את המורה שתודיע בנחרצות: "זה אסור!"

 

[ת'כלס]

זה נכון שצריך לעצור את זה בנחרצות אבל לא כדאי שזה יהפך להיות השיח הרווח בכתה
זה הופך כל יום לעיסה דביקה של חיפוש טענות ומענות.
מניסיון כשמוצאים את המעוררות של כל המריבות ואותן עוצרים בתוקף
יחד עם הפרחת אוירה נעימה בכתה בס"ד יש תוצאות.

 

[yudb]

לפעמים תפקיד המורה זה להיות מאד ישירה וכשיש אלימות מילולית למגר אותה בנחישות ולהודיע שאין מקום להתבטאויות או מילים כאלה. משחקים ופעילויות הם כמובן נפלאים ויעילים אבל אם זה לא מפסיק אז צריך להשתמש גם ב'שמאל דוחה' ולא רק ב'ימין מקרבת', כי לעיתים אלה דיני נפשות ממש.; ילדה שסובלת בכיתה יום-יום זה דבר נורא וחובת המורה למנוע זאת בתקיפות ולא תמיד בנועם.

אני מכירה רבה בחיידר שעם רצון טוב ומתמימות הרס חיים של ילד (ואני לא מגזימה!).
בתחילה הילדים הציקו בגלוי.
בהמשך, אחרי הביקורת והאזהרות הישירות ההתעללות של הילדים הייתה יותר גרועה והכל מתחת לפני השטח! סמוי.

אני לא מאשימה את הרבה, אבל כן צריך לשים לב.
יש דרכים אחרות איך כן לטפל בכאלה דברים.

 

[ת'כלס]

אני מכירה רבה בחיידר שעם רצון טוב ומתמימות הרס חיים של ילד (ואני לא מגזימה!).
בתחילה הילדים הציקו בגלוי.
בהמשך, אחרי הביקורת והאזהרות הישירות ההתעללות של הילדים הייתה יותר גרועה והכל מתחת לפני השטח! סמוי.

אני לא מאשימה את הרבה, אבל כן צריך לשים לב.
יש דרכים אחרות איך כן לטפל בכאלה דברים.

בדיוק ונכון.
ילדות בכתה ג'-ד' הן יותר מתוחכמות ממה שנראה לנו.

לא אשכח איך פעם מורה אצלנו מהדור של פעם החליטה להשלים בין שני ניצות והכריחה אותן לדבר יחד בטלפון...
אחת מהבנות היתה בעלת מידות לא מתוקנות בלשון המעטה וגררה חצי כיתה ללעג וצחוק בזמן שהן שוחחו בטלפון (מהצד שלה)
מאז היא הפכה מקור ללעג בלי שהמורה ראתה
המורה היתה מרוצה שהיא הצליחה להשלים
זה היה בערך בכתה ד-ה'

 

[yudb]

משהו חמוד
שהמורה שלי עשתה בכיתה שלנו בעקבות בעיות שהיה אצלנו בכיתה.
תוכנית כזו שכל חודש המורה היתה מחלקת לכל הבנות דף עם כל שמות בנות הכיתה.
וצריך לציין וי ליד כל שם של בת שהתנהגה אלי יפה בחודש האחרון. ומיד מחזירים למורה.
כמובן צריך להרשם בכנות.
כמובן שזה חסוי ואסור לומר על מי ציינת.
לאחר שכל בנות הכיתה העבירו את הדפים (השלמות לאלה שחסרו)
המורה מחלקת לכל בת פתק קטן וחמוד עם השם שלה ומספר הבנות שרשמו אותה...
והלקח מובן.
ויש המון חשק לאסוף קולות... ואלה שיש להם הרבה כמובן מגלות לכולם...
וכל אלה ש... מחביאות את זה אי שם...
אצלנו בכיתה (ח') זה עשה מהפך!!
המון הצלחות!

מקסים! זה ממש רעיון שאהבתי!

אני חושבת שהוא גם לא יכול לגרום לנזקים...

 

[יעל ברג]

בדיוק ונכון.
ילדות בכתה ג'-ד' הן יותר מתוחכמות ממה שנראה לנו.

לא אשכח איך פעם מורה אצלנו מהדור של פעם החליטה להשלים בין שני ניצות והכריחה אותן לדבר יחד בטלפון...
אחת מהבנות היתה בעלת מידות לא מתוקנות בלשון המעטה וגררה חצי כיתה ללעג וצחוק בזמן שהן שוחחו בטלפון (מהצד שלה)
מאז היא הפכה מקור ללעג בלי שהמורה ראתה
המורה היתה מרוצה שהיא הצליחה להשלים
זה היה בערך בכתה ד-ה'

מורה שמתנהלת כמו פיל בחנות חרסינה זה באמת דבר הרסני. אבל אין כל קשר בין תקיפות לבין לאלץ בנות לדבר בטלפון. יש להבהיר לתלמידות שהן לא צריכות להיות חברות אבלהן חייבות לכבד אחת את השניה ואין כל קשר בין חברות לבין כבוד בסיסי. כמו"כ חברה טובה שלי, מורה לכיתה ה' איימה על ילדה אחת שהיא תספר לכל הסמינרים על ההתנהגות המחרידה שלה (וכשאני אומרת מחרידה אני מתכוונת מ-ח-ר-י-ד-ה ברמה שאני, כששמעתי את הסיפור, בכיתי על העוול שנעשה לקרבן שלה) ושהיא תמשיך 'לעקוב' אחריה עד כיתה ח' ותבדוק היטב אם היא השתנתה או לא. קשה לי להאמין שאחרי האיומים הללו הילדה תזמין חצי כיתה ללגלג על אותה בת כי יש לה מספיק שכל להבין שזה עלול להיוודע למורה. מורה צריכה גם לדעת איך לאיים ולא לחשוש אפילו לערב את אם הבת המתעללת ולהודיע לה שעתיד בתה עלול להיהרס אם היא תמשיך הרוס חיים של בנות תמימות. לאלץ בנות בכוח להיות חברות זה טיפשי ולא יעיל אבל לאיים בדברים באמת מאיימים, כשיש לכך סיבות מוצדקות, זה כן יעיל.

אין ספק שבמקביל צריך להרבות גם בספורים /פעילויות שירככו את הלב, איומים זה רק במקרים קיצוניים.

 

[יעל ברג]

אני מכירה רבה בחיידר שעם רצון טוב ומתמימות הרס חיים של ילד (ואני לא מגזימה!).
בתחילה הילדים הציקו בגלוי.
בהמשך, אחרי הביקורת והאזהרות הישירות ההתעללות של הילדים הייתה יותר גרועה והכל מתחת לפני השטח! סמוי.

אני לא מאשימה את הרבה, אבל כן צריך לשים לב.
יש דרכים אחרות איך כן לטפל בכאלה דברים.

זה סיפור נורא וכואב אבל מה הפיתרון? ללכת עםהבריונים רק בנועם? לתת להם הרגשה שהם עושים טובה גדולה כשהם מתנהגים כמו בנ"א? גם שם לדעתי הרב'ה לא איים איומים ממשיים. ילד שיודע, והוריו יודעים, שבמידה והמעשים הללו ממשיכים- הוא עף לשבוע מהחיידר- יהיה יותר זהיר וגם הוריו ידאגו לכך כי יש להם מה להפסיד.
וכן, איומים ב"להעיף מהחיידר" "ללכלך בסמינרים" הם מבחינתי לגיטימיים ביותר כשמדובר בשלוות נפשם של הילדים שחווים את ההתעללות.

כמובן שצריך לשמור ככל האפשר גם על כבודו של הילד המציק כי גם הוא אחרי הכל רק ילד.

 

[ת'כלס]

בנוגע לכל האיומים שימו לב והיטב,
ככל שתגרמו לילדים החזקים להפסיק מכוון של איומים כך ההצקה שלהם תהפוך ליותר סמויה ופחות ניתנת לטיפול. יש הרגשה קשה שילד מוביל יכול ליצור בלי לעשות כלום, תאמינו לי

עדיף לפעול בחכמה.

אני פעם השתמשתי בסיפור מאוד מעורר רגש שבו נתי להם להרגיש את הרוע של הילדים המתעללים הם כמעט בכו.
בשלב הדרמטי עצרתי ופשוט דיברתי בצורה הכי ברורה על הנושא
(מובן שהנפגעת הראשית לא היתה בכיתה)

ואז זה פתאום הפך להיות 'לא אופנתי' להיות בצד המציק. השתדלתי שזה לא יתפוגג. היום שנתיים אחרי במבט על הכתה אפשר לאמר שב"ה היא לא סובלת.

 

[yudb]

זה סיפור נורא וכואב אבל מה הפיתרון? ללכת עםהבריונים רק בנועם? לתת להם הרגשה שהם עושים טובה גדולה כשהם מתנהגים כמו בנ"א? גם שם לדעתי הרב'ה לא איים איומים ממשיים. ילד שיודע, והוריו יודעים, שבמידה והמעשים הללו ממשיכים- הוא עף לשבוע מהחיידר- יהיה יותר זהיר וגם הוריו ידאגו לכך כי יש להם מה להפסיד.
וכן, איומים ב"להעיף מהחיידר" "ללכלך בסמינרים" הם מבחינתי לגיטימיים ביותר כשמדובר בשלוות נפשם של הילדים שחווים את ההתעללות.

כמובן שצריך לשמור ככל האפשר גם על כבודו של הילד המציק כי גם הוא אחרי הכל רק ילד.

במקרה הנוכחי, ילדים הועפו מהחיידר לכמה ימים.
הם חזרו והכל נהיה פי כמה יותר גרוע!

לאחרונה, התנקזו אלי כמה סיפורי זוועה ואני לא מאמינה כמה שילדים יכולים להיות לפעמים אכזריים.
אנחנו המבוגרים, חייבים לשים לב ולטפל בזה, אבל בחוכמה!! אחרת, ניתן להזיק.

 

[לשם שינוי]

תודה רבה לכל המגיבים!
סליחה שלא הגעתי להודות עוד קודם, ערב חג וכו'...

.

משהו חמוד
שהמורה שלי עשתה בכיתה שלנו בעקבות בעיות שהיה אצלנו בכיתה.
תוכנית כזו שכל חודש המורה היתה מחלקת לכל הבנות דף עם כל שמות בנות הכיתה.
וצריך לציין וי ליד כל שם של בת שהתנהגה אלי יפה בחודש האחרון. ומיד מחזירים למורה.
כמובן צריך להרשם בכנות.
כמובן שזה חסוי ואסור לומר על מי ציינת.
לאחר שכל בנות הכיתה העבירו את הדפים (השלמות לאלה שחסרו)
המורה מחלקת לכל בת פתק קטן וחמוד עם השם שלה ומספר הבנות שרשמו אותה...
והלקח מובן.
ויש המון חשק לאסוף קולות... ואלה שיש להם הרבה כמובן מגלות לכולם...
וכל אלה ש... מחביאות את זה אי שם...
אצלנו בכיתה (ח') זה עשה מהפך!!
המון הצלחות!

וואוו זה רעיון מקסים אני הולכת לאמץ. תודה רבה רבה!

זה נכון שצריך לעצור את זה בנחרצות אבל לא כדאי שזה יהפך להיות השיח הרווח בכתה
זה הופך כל יום לעיסה דביקה של חיפוש טענות ומענות.
מניסיון כשמוצאים את המעוררות של כל המריבות ואותן עוצרים בתוקף
יחד עם הפרחת אוירה נעימה בכתה בס"ד יש תוצאות.

זה באמת האיזון שהרגשתי שצריך להיות.

בנוגע לכל האיומים שימו לב והיטב,
ככל שתגרמו לילדים החזקים להפסיק מכוון של איומים כך ההצקה שלהם תהפוך ליותר סמויה ופחות ניתנת לטיפול. יש הרגשה קשה שילד מוביל יכול ליצור בלי לעשות כלום, תאמינו לי

עדיף לפעול בחכמה.

אני פעם השתמשתי בסיפור מאוד מעורר רגש שבו נתי להם להרגיש את הרוע של הילדים המתעללים הם כמעט בכו.
בשלב הדרמטי עצרתי ופשוט דיברתי בצורה הכי ברורה על הנושא
(מובן שהנפגעת הראשית לא היתה בכיתה)

ואז זה פתאום הפך להיות 'לא אופנתי' להיות בצד המציק. השתדלתי שזה לא יתפוגג. היום שנתיים אחרי במבט על הכתה אפשר לאמר שב"ה היא לא סובלת.

אפשר לקבל את הסיפור?

 

[ת'כלס]

אפשר לקבל את הסיפור?

אני לא זוכרת אותו כ"כ
הוא היה באחד מספריו של חיים ולדר
[יש שם קטע שכל החברים בכתה רדפו אחריו וצעקו לו: ירקן... ]

 

[שרי 1]

הפרדה בין מריבות שגרתיות לבין פגיעות אינטנסיביות

כאשר יש בכתה מריבות שגרתיות מן הראוי שהמורה תדבר באופן כללי בכתה על בין אדם לחבירו ואין צורך לתת שיחות מוסר, אלא אפשר לעלות מקרה שהיה בכתה, לשנות קצת את העובדות ואז יש שתי אפשרויות לשול את הבנות איך לפי דעתכן ההיא מרגישה ואז לפתח דיאלוג בכתה על רגשות נעימים ופחות נעימים והמטרה שכשנרצה לעשות פעולה יעלה לנו המחשבה האם נעים לי או לחברתי. כאשר אין מריבות אלא יש כמה בנות מסוימות שפוגעות מן הראוי לבדוק אצל כל אחת מה טמון מאחורה אחת סתם יש לה מדות רעות ואותה נעמיד במקום, אחת מרגישה שהיא 0 בבית ולכן בכתה היא מראה את עצמה ננסה לעזור לה וכו'

 

[מילה בסלע]

כיתת החינוך שלי בשנה"ל הבאה היא דווקא זו שנטולת (כמעט...) בעיות חברתיות, כי זה באמת מוקש רציני שדורש המון נסיון ומיומנות.

אה, ואגב, ה-גיל בה' הידיעה של הבעיות החברתיות הוא ו-ז.... אבל לא נריב על זה...

 

[לשם שינוי]

כיתת החינוך שלי בשנה"ל הבאה היא דווקא זו שנטולת (כמעט...) בעיות חברתיות, כי זה באמת מוקש רציני שדורש המון נסיון ומיומנות.

אה, ואגב, ה-גיל בה' הידיעה של הבעיות החברתיות הוא ו-ז.... אבל לא נריב על זה...

יתכן, לא חינכתי ו'-ז',רק לימדתי מקצועי, ובכל זאת נראה לי שהמריבות שם הן קצת יותר אינטלגנטיות ולא איזה שגעון גדלות של ילדה אחת או שתיים ללהציק להיא ולזו ולהיא סתם בלי סיבה.

וההבדל הוא שמריבה אינטלגנטית אפשר לנהל במילים, ומריבה של שום כלום, לא מתחשבת בשום אמירה או מחשבה שלך, לכי תתמודדי...


בלכ מקרה, הרבה מים זרמו מאז והשנה הסתיימה.
באמת אימצתי את השיטה של פחות להתיחס וזה ב"ה הועיל.

תודה רבה לכל המסייעות/ים,
נהנתי להחכים מכם! תודה!

 

[ה''מבין'']

בתחילה הילדים הציקו בגל