- הוסף לסימניות
- #1
אי שם בשלהי 2023 התרקם לו חלום על ספר תיעודי של היום-יום,
עם השגרה המבורכת המלאה ברגעים קטנים, מתוקים, ומאושרים.
דווקא בשנים האלו שבהן התמונות והזיכרונות הם הנכסים החשובים ביותר לילד שיזכור איך פעל והתנהג.
- אז
התחלתי לפנטז ולתכנן ולקנות, ובסוף גם לצלם,
הצילומים נמשכו כשלושה חודשים, בכל פעם סשן אחד או שניים,
כדי שהחוויה תהיה חלק מהשגרה –משהו טבעי ומשמח,
ולא מטלה או עול חלילה.
לאחר מכן התיישבתי לערוך ולעצב,
ו-נתקעתי.
אני לא יודעת לכתוב, אז נטשתי את המשימה. וחיכיתי.
וחיפשתי מישהי שתיקח על עצמה את ה"עבודה השחורה".
ואחרי ניסיונות וחיפושים שהתנפצו שוב ושוב
זה נזנח בפעם השנייה.
בסוף החלטתי לקחת את זה לידיים. התיישבתי לכתוב מהלב,
ובעזרתו של ידידי ורעי, צ'אט GPTשעזר לי עד מאוד, קם לו ונהיה הספר של גיל שנה :
"יום אחד בחיי"
כאן צופים בספר
עם השגרה המבורכת המלאה ברגעים קטנים, מתוקים, ומאושרים.
דווקא בשנים האלו שבהן התמונות והזיכרונות הם הנכסים החשובים ביותר לילד שיזכור איך פעל והתנהג.
- אז
התחלתי לפנטז ולתכנן ולקנות, ובסוף גם לצלם,
הצילומים נמשכו כשלושה חודשים, בכל פעם סשן אחד או שניים,
כדי שהחוויה תהיה חלק מהשגרה –משהו טבעי ומשמח,
ולא מטלה או עול חלילה.
לאחר מכן התיישבתי לערוך ולעצב,
ו-נתקעתי.
אני לא יודעת לכתוב, אז נטשתי את המשימה. וחיכיתי.
וחיפשתי מישהי שתיקח על עצמה את ה"עבודה השחורה".
ואחרי ניסיונות וחיפושים שהתנפצו שוב ושוב
זה נזנח בפעם השנייה.
בסוף החלטתי לקחת את זה לידיים. התיישבתי לכתוב מהלב,
ובעזרתו של ידידי ורעי, צ'אט GPTשעזר לי עד מאוד, קם לו ונהיה הספר של גיל שנה :
"יום אחד בחיי"
כאן צופים בספר
הנושאים החמים