דרוש מידע איך שומרים על הבית נקי?

  • הוסף לסימניות
  • #61
עוד משהו אני חושבת.
בכל מצב לא משנה אם אחת חיה את החיים בקליל
או "חולת ניקיון",
צריך לראות את המצב בבית
אם הניקיון עושה לחץ על הילדים, עדיף להשאיר אותו לערב פסח או לפחות לערב שבת.
וכנ"ל להיפך,
אם את לא בקטע לבסתובב בבית כל היום עם סמרטוט,
תבדקי עם הילדים שלך מה הכי מפריע להם (יכול להיות שכלום)
ותעשי לעצמך סולם עדיפויות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
עוד משהו אני חושבת.
בכל מצב לא משנה אם אחת חיה את החיים בקליל
או "חולת ניקיון",
צריך לראות את המצב בבית
אם הניקיון עושה לחץ על הילדים, עדיף להשאיר אותו לערב פסח או לפחות לערב שבת.
וכנ"ל להיפך,
אם את לא בקטע לבסתובב בבית כל היום עם סמרטוט,
תבדקי עם הילדים שלך מה הכי מפריע להם (יכול להיות שכלום)
ותעשי לעצמך סולם עדיפויות.
ברור.
כל דבר צריך להעשות עם שום שכל.
כל המטרה של הניקיון היא בשביל שיהיה נעים בבית.
ברגע שהניקיון נהיה המטרה ובני הבית סובלים מזה אין בזה שום טעם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #65
שני טיפים קטנים ופשוטים שיעזרו לנו לשמור יותר על הסדר
אמנם כבר אמרו פה שלכל חפץ יהיה מקום, אבל איך נחליט מה יהיה המקום?

טיפ אחד, שלפעמים עושים אותו בצורה אוטומטית בלי לחשוב,
אבל כשקולטים את העיקרון, לוקחים אותו לעוד מקומות בבית:
שטח האחסון הכי נגיש הוא השטח שמול העיניים, לא מידי גבוה ולא מידי נמוך.
לכן נבחר לאחסן חפצים לפי הנגישות שחשובה לנו ביותר.
פריטי יום יום נניח במדפים שהם גובה העיניים, לא דורשים התכופפות או מאמץ להגיע אליהם
פריטים שאנחנו לא משתמשים ברמה יומיומית יהיו במדפים עליונים יותר
הכל לפי העניין. (כמובן שבטיחות מעל הכל!)


עוד טיפ: לאחסן חפצים לפי החדרים הכי הגיוניים
מגבות רחצה בחדר רחצה
מגבות מטבח במטבח
משחקים באזור ששם משחקים איתם.
מוצרי ניקיון נגישים במספר מוקדים, אבל לא מידי הרבה כפילויות
מסמכים שקשורים לשני בני הזוג המקום אחד.
מסמכים שקשורים רק לאחד מהם במיקום נוסף (לצורך העניין בקלסר אחר/ מדף סמוך, הכל לפני העניין)

הדבר הזה הוא כמובן מאוד מאתגר, ומשתנה מבית לבית,
ומצריך מכל עקרת בית בדיקה מה הכי נכון עבור הבית שלה
-האם לאחסן את המשחקים בחדר ילדים ששם אין מקום לשחק? או בסלון?
-האם לאחסן את כלי השבת בארון ייעודי בסלון, ששם משתמשים בכלים, או במטבח, ששם שוטפים את הכלים...
-האם הפריט הזה שייך רק לחדר מסויים, או שייך לעוד חדרים, ואז עדיף למקם אותו במסדרון או בכניסה לחדר כדי שיהיה יותר נח לשלוף אותו

וכמובן חפצים מיותרים להעיף מהבית מיידית
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
מעניין אותי אם נשים שעובדות במשרה מלאה וחוזרות אחרי 4
ואז נמצאות עם הילדים בבית\ בגינה וארוחת ערב, מקלחות, השכבה וכו'
יכולות לעמוד ברף כזה של טאטוא כמה פעמים ביום, להסתובב עם מטלית ולנגב כל הזמן וכו'.
או שזה לא הגיוני?
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
מעניין אותי אם נשים שעובדות במשרה מלאה וחוזרות אחרי 4
ואז נמצאות עם הילדים בבית\ בגינה וארוחת ערב, מקלחות, השכבה וכו'
יכולות לעמוד ברף כזה של טאטוא כמה פעמים ביום, להסתובב עם מטלית ולנגב כל הזמן וכו'.
או שזה לא הגיוני?
לא הגיוני בכלל
הגיוני להעביר הלאה לילדים לעשות דברים שמתאימים לגילם ויכולתם.
לפנות כלים מהשולחן
לסדר את החפצים האישיים שלהם
לסדר משחקים אחרי המשחק

לא להקפיד על כל פיפס
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
מעניין אותי אם נשים שעובדות במשרה מלאה וחוזרות אחרי 4
ואז נמצאות עם הילדים בבית\ בגינה וארוחת ערב, מקלחות, השכבה וכו'
יכולות לעמוד ברף כזה של טאטוא כמה פעמים ביום, להסתובב עם מטלית ולנגב כל הזמן וכו'.
או שזה לא הגיוני?
האמת שזה מה שעלה לי כשכתבתי מה שכתבתי.
וכפי שהזכרתי, אמא שלי הייתה (בשנים שהייתי ילדה) עקרת בית.
העיקרון פה היה לנקות מיד כשמתלכלך כדי לא לצבור לכלוך שהרבה יותר קשה לנקותו.
זה סוג של "דרך ארוכה שהיא קצרה".
כמובן שהיום יש אילוצים שהם מכורח המציאות וישנו סולם עדיפויות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #69
מעניין אותי אם נשים שעובדות במשרה מלאה וחוזרות אחרי 4
ואז נמצאות עם הילדים בבית\ בגינה וארוחת ערב, מקלחות, השכבה וכו'
יכולות לעמוד ברף כזה של טאטוא כמה פעמים ביום, להסתובב עם מטלית ולנגב כל הזמן וכו'.
או שזה לא הגיוני?
בתור אחת שעובדת עד 4 ולרוב נשארת עם הילדים אחה"צ בבית,
אם הבית מסודר לילה קודם אז גם מה שמתבלגן אחה"צ לא הופך את הבית לסדום.
שמעתי פעם שיעל זלץ אומרת שבלאגן שמעיד מה עשו בני הבית באותו יום ולא בלאגן מעבר- זה בית בריא ונורמלי.

אם בערב אחרי שהילדים ישנים את מסדרת את הבית, מחזירה דברים למקום, מטאטאת (אני אישית גם שוטפת מטבח וכניסה כל יום- גג 10 דקות), כיורים ריקים, שירותים נקיים, אז הבית תמיד נראה מסודר ומריח טוב.

הבלאגן מתחיל כשמתעצלים יום אחד לסדר ואז יום הבא כבר יש בלאגן של יומיים.

בכל מקרה, ההמלצה הכי גדולה שלי- כשאת הולכת מהחדרים למטבח או ההיפך קחי איתך כל פעם חפץ אחד ושימי במקום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
ממש מזכיר לי אותי.
מפריע לי שיש דברים על השולחן בסלון חוץ מעציץ.
שולחן מטבח חייב להיות ריק ונקי. (ספריי חלונות וסמרטוט או מגבון ניקוי, תלוי בלכלוך. נמצאים במקום נגיש וקל לי לשלוף על כל לכלוך. הארונות מטבח שלי לבנים אז כנ"ל עם הספריי)
הגז צריך להיות נקי, זה באמת לוקח שניה לנקות לכלוך טרי.
אם מתפזר משהו על הרצפה מטאטא וכף אשפה. אני יכולה לטאטא גם 3 פעמים בצהריים. זה נשמע קשוח אבל זה באמת בקליל ולא גוזל יותר מכמה רגעים. עדיף לי מאשר לדרוך על בייגאלך על הרצפה...
בלילה לוקח לי 10 דקות לארגן את הבית. וכיף להיות בו.

מצטטת דוקא אותך כי זה בדיוק ההבדל שאני מדברת עליו באשכול

היה נראה מהודעותי שהבית שלי לא נקי ואני מזלזלת בניקיון נורמלי אז לא יש הבדל

לא דיברתי על להזניח כלומר לא לנקות שירותים כל יום או להשאיר אבק' לערב פסח

אני רק יצאתי נגד המחשבה על ההגבלות שזה מה שהפריע לי

שוב למי שזה מצוין אז מקסים אבל למי שלא נוח וטוב לה שתשחרר

אפשר לאכול בחדרים, לפזר משחקים, לא לנקות כל אחר הצהריים, לתת חופשיות
ועדין, לסדר ולטאטא כל יום בסוף היום לנקות שירותים ולהעביר מגב
לאבק ולנער מה שצריך
וגם לפעמים לחפף יום

הרעיון הוא לא להשתעבד כל היום ובכל מצב
אלא במהלך היום משוחרר בודאי שאפשר תוך כדי אבל שזה לא יהפך לכללי ברזל שקודמים לכל:)

וחוזרת לי זה מתאים וכיף ולא מפריע למי שלא לא
אני קוראת את שתיכן ושואלת את עצמי למה זה כ"כ שונה ממה שקורה אצלי.
מאד חשוב לי בית נקי אבל באמת, ובשביל הריכוז שלי קריטי שיהיה גם מסודר, אבל מרגישה שאני רודפת אחרי זה ועסוקה בזה המון- טכנית ורגשית.
יש לי ב"ה ילדים במגוון גילאים (מ-11.5 ומטה) וכשרותמים אותם, הם מצליחים לעזור בעבודות בסיסיות של ארגון.
משתדלים מאד לאכול רק במטבח בימי החול, בשום אופן לא עולים לחדרים עם אוכל- בית 2 קומות , אז במובן הזה ההפרדה יותר קלה. בעיקרון גם לא מוציאים יותר ממשחק- שניים ביחד.
ועדיין, אני לא מצליחה להיות בכל הזירות ביחד. יכול להיות מצב שאני שוטפת כלים, מקפלת כביסה או עם הקטן התורן. בינתיים כל ילד הוציא משחק- שניים, התעסק במגירה שלו עם עוד כמה דברים והכניס והוציא מהילקוט עוד כמה מחברות ומכשירי כתיבה שחלקם נפלו והתפזרו. הבנות הוציאו מסרקים, סיכות וגומיות ועשו תסרוקות אחת לשניה והבנים התעסקו עם מיליון הכרטיסים שקיבלו בחיידר.
יש לילדים תורנות סידור, אבל יש עדיין דברים שנשארים אחריהם.
התוצאה היא שלקראת הערב הבית נראה נורא ומרוב עומס הפריטים שמסתובבים בכל מקום, גם אני מתייאשת ולא יודעת ממה להתחיל. לוקח לי זמן להחזיר את הבית למצב שפוי ובנוסף לכל המטלות האחרות, אני לא מסתדרת.
לא רוצה שהילדים יפתחו ריאקציה לסדר ולא רוצה להשתעבד אליו, אבל לא יודעת איך להתנהל בצורה טובה יותר.
כשמדברים על להעביר ניגוב על הכיריים מייד אחרי הבישול או כל דבר דומה, אני לא מבינה איך עושים את זה תוך כדי שהמכונה מצפצפצת, התינוקת בוכה, מישהו קורא לי בטלפון ובדלת וצריך להפריד בין הרבים ולעודד נדכאים. מרגישה שאני רצה כל היום בניסיון להספיק וכל פעם גונבת חלקי מטלות אבל לא משלימה אותם.
מה אתן אומרות?
זה קשור לדרישות גבוהות מדי מעצמי? קשיי ארגון? משהו אחר שלא חשבתי עליו?
אם יש לכן טיפים או רעיונות שיכולים להחכים אותי, אשמח מאד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
אני קוראת את שתיכן ושואלת את עצמי למה זה כ"כ שונה ממה שקורה אצלי.
מאד חשוב לי בית נקי אבל באמת, ובשביל הריכוז שלי קריטי שיהיה גם מסודר, אבל מרגישה שאני רודפת אחרי זה ועסוקה בזה המון- טכנית ורגשית.
יש לי ב"ה ילדים במגוון גילאים (מ-11.5 ומטה) וכשרותמים אותם, הם מצליחים לעזור בעבודות בסיסיות של ארגון.
משתדלים מאד לאכול רק במטבח בימי החול, בשום אופן לא עולים לחדרים עם אוכל- בית 2 קומות , אז במובן הזה ההפרדה יותר קלה. בעיקרון גם לא מוציאים יותר ממשחק- שניים ביחד.
ועדיין, אני לא מצליחה להיות בכל הזירות ביחד. יכול להיות מצב שאני שוטפת כלים, מקפלת כביסה או עם הקטן התורן. בינתיים כל ילד הוציא משחק- שניים, התעסק במגירה שלו עם עוד כמה דברים והכניס והוציא מהילקוט עוד כמה מחברות ומכשירי כתיבה שחלקם נפלו והתפזרו. הבנות הוציאו מסרקים, סיכות וגומיות ועשו תסרוקות אחת לשניה והבנים התעסקו עם מיליון הכרטיסים שקיבלו בחיידר.
יש לילדים תורנות סידור, אבל יש עדיין דברים שנשארים אחריהם.
התוצאה היא שלקראת הערב הבית נראה נורא ומרוב עומס הפריטים שמסתובבים בכל מקום, גם אני מתייאשת ולא יודעת ממה להתחיל. לוקח לי זמן להחזיר את הבית למצב שפוי ובנוסף לכל המטלות האחרות, אני לא מסתדרת.
לא רוצה שהילדים יפתחו ריאקציה לסדר ולא רוצה להשתעבד אליו, אבל לא יודעת איך להתנהל בצורה טובה יותר.
כשמדברים על להעביר ניגוב על הכיריים מייד אחרי הבישול או כל דבר דומה, אני לא מבינה איך עושים את זה תוך כדי שהמכונה מצפצפצת, התינוקת בוכה, מישהו קורא לי בטלפון ובדלת וצריך להפריד בין הרבים ולעודד נדכאים. מרגישה שאני רצה כל היום בניסיון להספיק וכל פעם גונבת חלקי מטלות אבל לא משלימה אותם.
מה אתן אומרות?
זה קשור לדרישות גבוהות מדי מעצמי? קשיי ארגון? משהו אחר שלא חשבתי עליו?
אם יש לכן טיפים או רעיונות שיכולים להחכים אותי, אשמח מאד.
קודם כל אל תלחצי.
מאוד יכול להיות שמה שמתאים לאחרות לא מתאים לך,
בגלל שינויי אופי, מבנה של בית, מסםר הילדים וכו'.
אני חושבת שזה ענין של הרגלים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
אני קוראת את שתיכן ושואלת את עצמי למה זה כ"כ שונה ממה שקורה אצלי.
מאד חשוב לי בית נקי אבל באמת, ובשביל הריכוז שלי קריטי שיהיה גם מסודר, אבל מרגישה שאני רודפת אחרי זה ועסוקה בזה המון- טכנית ורגשית.
יש לי ב"ה ילדים במגוון גילאים (מ-11.5 ומטה) וכשרותמים אותם, הם מצליחים לעזור בעבודות בסיסיות של ארגון.
משתדלים מאד לאכול רק במטבח בימי החול, בשום אופן לא עולים לחדרים עם אוכל- בית 2 קומות , אז במובן הזה ההפרדה יותר קלה. בעיקרון גם לא מוציאים יותר ממשחק- שניים ביחד.
ועדיין, אני לא מצליחה להיות בכל הזירות ביחד. יכול להיות מצב שאני שוטפת כלים, מקפלת כביסה או עם הקטן התורן. בינתיים כל ילד הוציא משחק- שניים, התעסק במגירה שלו עם עוד כמה דברים והכניס והוציא מהילקוט עוד כמה מחברות ומכשירי כתיבה שחלקם נפלו והתפזרו. הבנות הוציאו מסרקים, סיכות וגומיות ועשו תסרוקות אחת לשניה והבנים התעסקו עם מיליון הכרטיסים שקיבלו בחיידר.
יש לילדים תורנות סידור, אבל יש עדיין דברים שנשארים אחריהם.
התוצאה היא שלקראת הערב הבית נראה נורא ומרוב עומס הפריטים שמסתובבים בכל מקום, גם אני מתייאשת ולא יודעת ממה להתחיל. לוקח לי זמן להחזיר את הבית למצב שפוי ובנוסף לכל המטלות האחרות, אני לא מסתדרת.
לא רוצה שהילדים יפתחו ריאקציה לסדר ולא רוצה להשתעבד אליו, אבל לא יודעת איך להתנהל בצורה טובה יותר.
כשמדברים על להעביר ניגוב על הכיריים מייד אחרי הבישול או כל דבר דומה, אני לא מבינה איך עושים את זה תוך כדי שהמכונה מצפצפצת, התינוקת בוכה, מישהו קורא לי בטלפון ובדלת וצריך להפריד בין הרבים ולעודד נדכאים. מרגישה שאני רצה כל היום בניסיון להספיק וכל פעם גונבת חלקי מטלות אבל לא משלימה אותם.
מה אתן אומרות?
זה קשור לדרישות גבוהות מדי מעצמי? קשיי ארגון? משהו אחר שלא חשבתי עליו?
אם יש לכן טיפים או רעיונות שיכולים להחכים אותי, אשמח מאד.
זה הכלל:
חפצים אישיים שלא חוזרים למקום עוברים לרשות אבא ואמא והם יכולים לעשות בחפץ כטוב בעיניהם
החל מלזרוק אותו או למסור לשכנים/ בנידודים..
ואחכ להדגיש את החלק החיובי שבעניין- כאשר אנחנו מחזירים חפצים למקום מייד הם לא נאבדים, הבית נראה יפה ונעים להיות בו, הקטנים לא הורסים לכם את האוספים/ משחקים וכו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
לא מתאים לכולן...
חשבתי שגם לא יתאים לי
אבל החיים גילו לי שכרגע זה מתאים לי מאד-
מגבונים

בשירותים- גם הקטנים יודעים להעביר ניגוב אחריהם ולשים בפח.
מבחוץ- בארונות מטבח , במקרר-מגבונים של סנו הצהובים.

את הקטמה (4) לימדתי לטאטות (היא כבר המטאטה של הגן כיום...)
וזה ממש נעים לאמצע היום....

בערב -אין ברירה וחייבים לשקם בעצמינו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #75
1. להקפיד לשים בבית הרבה מפיצי ריח (לסלון צריך לפחות 3 כדי שיהיה אפקט עוצמתי של ריח)
2. לתלות מידי פעם כביסה בבית, הריח של המרכך נתפס בקירות לתקופה ארוכה
3. אני מחזיקה קבוע את המבשמים למרכך של מקסימה ונותנת שפריצים כל שבוע בארונות ובחדרים, הריח פשוט נתפס ומחזיק לאורך זמן.
נראה לי לא בריא לנשום את כל הכימיקלים האלו 24/7
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
אני גדלתי בבית שבו אמא שלי הייתה עקרת בית.
ולא סתם- אלא כזו שהניקיון עמד לה בנשמה.
אני מנסה, לא בהצלחה יתרה, לחקות אותה.
בכל אופן הרגלים בסיסיים של ניקיון היא השרישה בנו.
קודם כל, תמיד היה לה (ועדיין עד 120) סמרטוט ביד,
ככה איפה שהיא עוברת הייתה מחליקה אותו, שקעים, ידיות, ובעצם כל משטח מאוזן.
ככה דברים אף פעם לא צברו ממש אבק.
גם במטבח, כל החיים היא אמרה לי כמה שהכי חשוב שיש נקי,
לא מספיק הבנתי את זה, מה, אם אני שוטפת את הכלים והשיש מלוכלך זה לא כלום?!
מאז הספקתי להתחתן ותוך תקופה לא ארוכה גיליתי שזה באמת ככה.
הרבה יותר נעים שיש לך כל הזמן משטח עבודה ריק ונקי גם אם יש כלים בכיור
(לא שאצלה יש...) וחןץ מזה גם הסירים, הכירייםוהתנור לא אמורים לצבור לכלוך רציני ושומנים
אם מנקים אותם אחרי כל שימוש. (לנקות זה להעביר סמרטוט, כן? הכל נקי..)
ואם יש כתמים, לא נורא.
אחד המשפטים שתמיד הייתי שומעת ממנה בתור בחורה בקשר לניקיון
זה שלכלוך "על נקי" הרבה יותר קל לניקיון.
בערב שבת כשהיא נכנסת למטבח, דבר ראשון היא מנקה את הכיריים
למרות שהיא ניקתה אותם גם אתמול, ככה הלכלוך הרבה יותר קל לניקיון.
אולי בגלגול הקודם הייתי פיליפינית, בגלגול הנוכחי אני לא מסוגלת לחשוב על עצמי כל הזמן עם סמרטוט ביד.
מי שזה מתאים לה ונולדה ככה עם הסמרטוט מחובר לשורש כף היד - שיהיה לה לבריאות
(והיא באמת צריכה את האיחול הזה, כי חשיפה יומיומית לחומרי נקיון משפיעה על הריאות כמו עישון כבד של סיגריות)

ומי שלא נולדה ככה עם הסמרטוט בהברגה - תהיה אומללה ומסכנה עם תשתכנע להשתיל אחד כזה לשורש כף היד.

לסיכום, ניקיון אמור לשרת את דיירי הבית, ולא דיירי הבית את הניקיון. וכל אחת צריכה לדעת בדיוק את המינון (האישי שלה, לא אמא שלה ולא של גיסתה או שכנתה) של הבלגן והלכלוך שמציף אותה וגורם לה מועקה, ואת זה להשתדל לו לעבור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
אני קוראת את שתיכן ושואלת את עצמי למה זה כ"כ שונה ממה שקורה אצלי.
מאד חשוב לי בית נקי אבל באמת, ובשביל הריכוז שלי קריטי שיהיה גם מסודר, אבל מרגישה שאני רודפת אחרי זה ועסוקה בזה המון- טכנית ורגשית.
יש לי ב"ה ילדים במגוון גילאים (מ-11.5 ומטה) וכשרותמים אותם, הם מצליחים לעזור בעבודות בסיסיות של ארגון.
משתדלים מאד לאכול רק במטבח בימי החול, בשום אופן לא עולים לחדרים עם אוכל- בית 2 קומות , אז במובן הזה ההפרדה יותר קלה. בעיקרון גם לא מוציאים יותר ממשחק- שניים ביחד.
ועדיין, אני לא מצליחה להיות בכל הזירות ביחד. יכול להיות מצב שאני שוטפת כלים, מקפלת כביסה או עם הקטן התורן. בינתיים כל ילד הוציא משחק- שניים, התעסק במגירה שלו עם עוד כמה דברים והכניס והוציא מהילקוט עוד כמה מחברות ומכשירי כתיבה שחלקם נפלו והתפזרו. הבנות הוציאו מסרקים, סיכות וגומיות ועשו תסרוקות אחת לשניה והבנים התעסקו עם מיליון הכרטיסים שקיבלו בחיידר.
יש לילדים תורנות סידור, אבל יש עדיין דברים שנשארים אחריהם.
התוצאה היא שלקראת הערב הבית נראה נורא ומרוב עומס הפריטים שמסתובבים בכל מקום, גם אני מתייאשת ולא יודעת ממה להתחיל. לוקח לי זמן להחזיר את הבית למצב שפוי ובנוסף לכל המטלות האחרות, אני לא מסתדרת.
לא רוצה שהילדים יפתחו ריאקציה לסדר ולא רוצה להשתעבד אליו, אבל לא יודעת איך להתנהל בצורה טובה יותר.
כשמדברים על להעביר ניגוב על הכיריים מייד אחרי הבישול או כל דבר דומה, אני לא מבינה איך עושים את זה תוך כדי שהמכונה מצפצפצת, התינוקת בוכה, מישהו קורא לי בטלפון ובדלת וצריך להפריד בין הרבים ולעודד נדכאים. מרגישה שאני רצה כל היום בניסיון להספיק וכל פעם גונבת חלקי מטלות אבל לא משלימה אותם.
מה אתן אומרות?
זה קשור לדרישות גבוהות מדי מעצמי? קשיי ארגון? משהו אחר שלא חשבתי עליו?
אם יש לכן טיפים או רעיונות שיכולים להחכים אותי, אשמח מאד.

שואלת בזהירות
אולי בגלל שאת עסוקה בזה כל היום בערב זה גומר אותך
אני כבר שנים בתוך גידול ילדים
כבר לא במצב שהגדול בן 11 (עדין יש לי הרבה קטנים אבל ב"ה גם הרבה גדולים)
(למרות שהבלגן שילש וריבע את עצמו, אבל יש גם יותר מי שיסדר בדר"כ לא תמיד לפעמים כל הגדולים פורחים..)
אבל דוקא מהשנים אילו ראיתי שהלך המחשבה היה הכי חשוב

אצלי עזר השחרור
מה שקורה אחרי צהרים קורה וזהו
לא מנסה כמעט לסדר לנקות וכד
אפשר כמובן תוך כדי אם הולך אבל זה באמת לא מעשי בגילאים אילו אם הולך בקלות מצוין
כך הרגשתי שברגע שאני לא מתיחסת לזה במהלך היום עם הילדים
אז בערב אחרי ההשכבה
וכמובן קצת הרתמות של מי שיכול, יש לי כח נפשי להסתכל למה שצריך בעיניים ואז זה לוקח ממש מהר
גם אם הכל נראה נורא אם כל הקטנים ישנים זה לא אמור לקחת מאוד הרבה זמן
וזה כי אני לא מרגישה כבר אחרי שעות של לנקות ולסדר

וגם צריך ללמוד איך לסדר ולנקות
כי 90% מהדברים לוקחים לנו מהר
ותמיד יש 10% שהכי מעיפים ולוקחים זמן
אז אולי אותם להחליט שמעגלים פינות ורק פעם/פעמים בשבוע

נניח מדף/שתיים סגורים שבהם את שמה את המעצבנים ורק ביום שישי/מוצ"ש מסדרת אותם רגוע

בכל מקרה מאחלת לך הצלחה בכל מה שתעשי
העיקר קודם כל לא להיות מתוסכלים
לכל אחת הגילאים מבנה הבית ועוד כל מיני נתונים

וסליחה אם זה נשמע מטיף:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
אולי בגלגול הקודם הייתי פיליפינית, בגלגול הנוכחי אני לא מסוגלת לחשוב על עצמי כל הזמן עם סמרטוט ביד.
מי שזה מתאים לה ונולדה ככה עם הסמרטוט מחובר לשורש כף היד - שיהיה לה לבריאות
(והיא באמת צריכה את האיחול הזה, כי חשיפה יומיומית לחומרי נקיון משפיעה על הריאות כמו עישון כבד של סיגריות)

ומי שלא נולדה ככה עם הסמרטוט בהברגה - תהיה אומללה ומסכנה עם תשתכנע להשתיל אחד כזה לשורש כף היד.
אהבתי...
אני גם לא כזאת, כמובן שזה ענין של אופי.
מה שניסיתי להגיד בהודעה שלי
שטיפוח יומיומי מונע עבודה קשה בעתיד.
ואגב,
בגלל זה היא גם בקושי משתמשת בחומרים חריפים,
מקסימום מגבון אלכוהול פעם ב--- (זה בכלל דבר מושלם שנכנס אלינו בזכות הקורונה...)
סנט מוריץ- רק בערב פסח.
חוץ מאקונומיקה בלי סוף בכיורים ובשישים,
הכל מנקים עם מטלית לחה וקצת סנו קליר.
(פעם המוכר שאל את אחותי אם שותים אצלנו אקונומיקה...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #79
מעניין אותי אם נשים שעובדות במשרה מלאה וחוזרות אחרי 4
ואז נמצאות עם הילדים בבית\ בגינה וארוחת ערב, מקלחות, השכבה וכו'
יכולות לעמוד ברף כזה של טאטוא כמה פעמים ביום, להסתובב עם מטלית ולנגב כל הזמן וכו'.
או שזה לא הגיוני?
עניין של סדרי עדיפויות.
אם הן נהנות לשוטט בפרוג, לקרוא ספר טוב, לצאת להרצאה, הליכה וכו' אז לא הגיוני.
אם עושה להן טוב על הנשמה לטאטא ולהבריק - הגיוני
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
זה הכלל:
חפצים אישיים שלא חוזרים למקום עוברים לרשות אבא ואמא והם יכולים לעשות בחפץ כטוב בעיניהם
החל מלזרוק אותו או למסור לשכנים/ בנידודים..
ואחכ להדגיש את החלק החיובי שבעניין- כאשר אנחנו מחזירים חפצים למקום מייד הם לא נאבדים, הבית נראה יפה ונעים להיות בו, הקטנים לא הורסים לכם את האוספים/ משחקים וכו...
מדגישה,
אומרים לילדים:
אתם דואגים לסדר את החפצים האישיים שלכם, ובכל ערב אמא מודיעה שעכשיו הזמן לסדר,
אחרי פרק הזמן שהקצבנו לאיפוס הבית, אם נשאר חפצים מפוזרים הם עוברים לרשות אמא ואבא...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה