שיתוף - לביקורת אילו דם קר היה קומיקס

[הגיבן (ת)]

באתגר הקומיקס שהרימו כאן התחלתי לכתוב עיבוד לקומיקס עבור דם קר מאת יונה ספיר. כתיבת דיאלוגים הוא ה-קושי ה-גדול שלי וברצוני לתרגל בעזרת הסיפור הזה. זה לא בהסכמה של הסופרת המקורית - לא מייצג את החזון המקורי וגו', לא אעשה את כל הספר - יען פגיעה במכירות וכו', זה לא למטרות רווח, סתם סימולציה שלי לתירגול וללימוד, ו - "כל קשר בין הדמויות והרקע בגרסה זו לגרסה המקורית - מקרי בלבד" . מתנצלת אם אני רוצחת לכם דמויות. תבקרו אותי ותעדכנו אותי כמה שנאתם את זה מ1-10 - בתגובות.

*פייר זה פייר: יהיו פה סצינות מפחידות/אלימות. לא יותר מהספר המקורי, אבל אם אתם רגישים כדאי שתקחו בחשבון לפני שתבחרו להמשיך הלאה

מבוסס על דם קר מאת יונה ספיר
הפרולוג
​

חוץ. חווילתו של פרופסור אודמן - לילה
רחבה קרה מתפרסת לתוך החשכה, ממוסגרת בעצים מרשרשים וחומת לבנים מרשימה. הדלת של הבית פתוחה אל חלל כניסה אפל.

קול ברקע
קחחחחחח

​

פנים. מבוא - לילה
חדר הכניסה ריק. גם המסדרון חשוך. בצד המסדרון דלת פתוחה למחצה חושפת אור מסכים בהבהב.

קול ברקע
קחחחחחח
​

רצועה צרה של חדר בקרה נחשפת מבעד לדלת הפעורה. מול המסכים נח ראשו של גבר על מושב, נדמה כישן. בסוף המסדרון דלת משרדית סגורה. על הקרקע לידו שוכב גוף שמוט. ידו הפשוטה אוחזת במכשיר קשר פועל. בוקע ממנו רחש לבן רדיופוני.

​

מגף עבודה כבד בועט במכשיר והרחש משתתק.

​

דמות כהה, בראד, נעצרת ליד דלת משרדית. ידו מעיקה על הידית.

בראד
(נשען על המשקוף)
ערב טוב, פרופסור.
​

מכתביית עץ מארחת על שולחנה מסך מחשב אפֶּל שמאיר על פניו של מבוגר מקריח. הפרופסור. פניו הדשנות בדרך כלל, נמתחות בחרדה.

פרופסור
בראד טרנר! אתה. אתה - לא יכול להיות כאן.

בראד
אז אתה יודע איך קוראים לי. עוד יחשבו שאנחנו חברים וותיקים, אתה ואני.
​

בראד נשען עדיין על המשקוף. ידו חושפת אקדח עם משתיקול.

בראד
אפשר להיכנס? תודה.

פרופסור
(ידו האחת מוסתרת מאחורי השולחן)
מה אתה רוצה?

בראד
זאת השאלה, לא?

פרופסור
לא יהיה כל כך פשוט להרוג אותי.

בראד
(מגלגל עיניים)
אני לא הולך להרוג אותך.

בראד
(מנופף באקדח באגביות)
לפחות, לא כרגע.

פרופסור
יש בחוץ אנשים ש -

בראד
(מתקדם לתוך החדר)
אל תדאג, כבר טיפלתי בהם. אף אחד לא יפריע לנו.

פרופסור
(שולף סכין ממגירה ואוחז בה מאחורי השולחן)
מה אתה רוצה?

בראד
יש לך מידע שאני צריך. זה הכל. ואף אחד לא צריך להיפגע.
(הוא חושב לרגע)
...מעבר לאנשים האלה בחוץ, כמובן.

פרופסור
(יוצא מהשטח המוגן מאחורי השולחן)
אתה עושה טעות.

בראד
אני יודע בדיוק מה אני עושה.

פרופסור
לא, אתה לא יודע. אתה לא יודע איזה כוח אדיר עומד מאחורי. אתה צריך להודות על כל שנייה שאתה חי. קח את עצמך וברח מפה.
(מתקרב לבראד)
ברח רחוק, ואל תפסיק לרוץ.

בראד
(צועד אל המכתבייה)
לא יהיה כל כך קל להעלים אותי, פרופסור.
​

חוץ. חווילתו של פרופסור אודמן - לילה.
בראד יוצא מהבית כשקופסת מחשב תחת בית שיחיו, וטלפון צמוד לאוזנו.

בראד
גולדשטיין, יש לי כאן חומר בשבילך. תחכה לי, אני חוזר לבית.​

בראד צועד לכיוון המצלמה. מאחוריו הבית מזדעזע ויורק אש אל השמים.

 

[הגיבן (ת)]

פרק - 2 ​

אני אקרא לזה פרקים מפאת מחסור בכינוי טוב יותר. כמה שינויים דרסטיים לדמויות, מחילה. אבל לפני שתכתבו לי כמה שנאתם מ1-10, והנה סקיצה כשוחד.




חוץ. בסיס אימונים - צהריים.

אייל
(יורד מאוטובוס ומצמיד פלאפון פשוט לאוזנו)
אני כאן, ארנון. תכוון אותי?

קול מהפלאפון:
אני יוצא אליך.

מכיוון שער הבסיס ניגש גבר בגיל העמידה בעל גוף שמתחיל לנזול בקצוות. הוא מנופף בסמארטפונו בצהלה.

ארנון:
אייל! כמה שנים לא התראינו, ישמרך אלוקים. בוא אלי יא-חביבי.
(מחבק אותו בחום)
איך השתנית!
(מרחיק אותו בידיו וסוקר אותו מטה-מעלה)

אייל
ואתה לא השתנית בכלל.

ארנון
לא, לא, לטובה אני אומר את זה! אתה נראה...
(מחווה למקום בלתי מוגדר כלשהו)
...מי היה מאמין... ואיפה האופנוע?

אייל
אני נשוי עכשיו.

ארנון
(מעקם את פיו)
האישה לא אוהבת, מה? גם שלי יושבת לי ככה על הוריד. אבל אני תמיד אומר, זוג גלגלים זה לא מה שיגמור אותי בסוף.
(מכביד בזרועו על כתפו של אייל ומכוון אותו אל המחנה)
בוא איתי. נגרוס קצת ניירת, תכיר את הבסיס. נפגיש אותך עם כל החמולה. הכל השתנה מאז שעזבת, אתה יודע.

אייל
אם להודות באמת, הצו הזה נפל עלי משום מקום. כל העסק הזה לא ממש מתאים לי.

ארנון:
מי אמר שעושים רק מה שמתאים? לא יזיק לך לעשות סיבוב תחת משמעת צבאית. שבוע - שבועיים התפקדות יעשה לך רק טוב, תאמין לי.

אייל
(מרים גבה)
יפים לך הפלאפלים. חדש?

ארנון:
סליחה, לא התכוונתי להרצות לך. אבל תאמין לי שתפרנו לך תיק טוב. הכנו לך תפקיד ראשי בהצגה חשובה.

אייל
(מצמצם עיניים)
איזו הצגה?
​

פנים. קיטון קפה - צהריים
ארנון מוביל את אייל לתוך מבנה קרטון מסויד. החדר הצר לוט באפלה, זוויות חדות של יותר מידי דלפקים וארונות מכהים אותה עוד יותר.

ארנון
ממש כמו בימים הטובים ההם. אתה, החברה, והשקיעה הלוהטת של שמי סוריה.

אייל קופא בפתח. הוא לא אומר דבר לרגע.

אייל
אני חושב שאני מעדיף לקלף תפוחי אדמה במטבח.

ארנון
(צוחק ושולף שני ספלים מארון)
אל תגיד לי שאתה לא בכושר מבצעי.

אייל
(מלטף את כתפו בהיסח הדעת)
האמת, שלא. לא ממש.

ארנון
(מטיל יותר מידי קפה טורקי לתוך הכוסות בעזרת כף כסופה)
אין לך מה לדאוג. אתה לא טירון. תחזור לעניינים מהר מאוד, ואף אחד לא יאכל אותך, מילה שלי. כמה סוכר?

אייל
(מרים את ידו בסרוב)
לא, תודה. ארנון, אני אב לילדים. יש לי תינוק בבית. ידעתי שתתנו לי קצת להתרוצץ אבל זה נשמע -

ארנון
(מגיש לו כוס לוהטת ומקרב את זו שלו לפיו.)
אייל, אתה מבין כמה אתה שווה למדינה? לנו? אנחנו לא מתכוונים לזרוק את כל ההשקעה הזאת לזבל. גם אם זה היה תלוי בי - וזה לא - לא הייתי נותן לך להתייבש מתחת לתפריט הצבאי.
​

ארנון פונה אל הדלת ואייל זונח את הכוס שלו על השיש או בתוך הכיור (מה שיסתדר יותר בפאנל).

אייל
אבל -

ארנון
(רציני להחריד)
אתה תמות על זה, תאמין לי.
​

 

[הגיבן (ת)]

פרק 3 -​

חוץ. חצר הבסיס - צהריים.
ארנון מוביל אותו לחצר, והם מהדסים בין חיילים ופקידים צעירים.

ארנון
(לחייל צעיר שנדחק לצידם)
רותם! ספור עד עשר ותתייצב אצלי.

(לאייל)
עם הניסיון שלך באזור, אתה האדם שהכי מתאים לתפקיד. אני לא מוכן לשמוע סירוב.

(ארנון מחזיק בדלת משרדו פתוחה)
למעשה, אתה לא ממש במצב להביע דעה, ושנינו יודעים את זה מצוין. לא?

(חיוכו הופך לציני משהו)
​

פנים. משרדו של ארנון - צהריים.
ארונות מתכת מוסדיים, ושולחן שרוט חבוי תחת מגדלי קלסרים רעועים, מסווים על אופיו הספרטני של החדר. חלון מסורג וכוסות זכוכית מוכתמים, מקנחים את התפאורה. אייל נותר בפתח, ידיו שלובות על חזהו. ארנון מתיישב בהתעלמות מופלגת מהאווירה הכבדה, לוקח עוד לגימה מנוזל העכור שבספלו.

ארנון
אנחנו רוצים שתיקח פיקוד על פלוגת מחץ זעירה. נפתח לנו חלון הזדמנויות קטן, ואתה היחיד שיכול להריץ משימה בתנאים האלה.

אייל
אני היחיד. ברור. אתה באמת מצפה שאבלע את הסאונד-בייט הזה?

ארנון
עוד לא שמעת את הפרטים.

אייל
משימה בשטח אויב? אין מצב שאני מתרחק מהבית עכשיו.

ארנון
תתפלא מה בן-אדם מסוגל לעשות כשאין לו ברירה.

אייל
פפט.

ארנון
כדאי שתתעדכן, גלבוע. אתה כבר לא בשוק החופשי. עשית מה שהתחשק לך בלי דין וחשבון. כמה נחמד עבורך.
(נשען קדימה)
עכשיו הגיע הזמן לשלם את המחיר.

אייל
(מבטו חוקר את הרצפה)
עשיתי את מה שהיה נכון לעשות. אני לא מצטער על זה.

ארנון
(נעמד וחובט על השולחן)
לכל הרוחות, אייל! את הבחירות שלך עשית, ואתה יכול להאשים רק את עצמך בתוצאות. כמה שזה מוזר לשנינו, אני המפקד שלך עכשיו. תיישר קו, או שתלמד בדיוק מה המשמעות של סירוב פקודה כאן! זה ברור?

אייל
(שותק)

ארנון
זה ברור?

אייל
כן... המפקד.

ארנון
(מטיח את עצמו חזרה לכסאו)
יפה. אתדרך אותך כשתהיה יותר... נינוח. רותם יכיר לך את הכיתה.
​

אייל נרתע בהפתעה כשחייל צעיר מגיח מאחוריו -

רותם
כנ'מפקד!

אייל
(משפשף את אוזנו בכאב)
אז אתה רותם?
​

רותם מתעלם ממנו לחלוטיו, קפוא בעמדת דום צייתנית, עיניו תלויות אי שם מעל קצה ראשו המקריח של ארנון.

ארנון
קח אותו, חייל.

(מנופף בידו)
משוחררים.
​

ארנון בוהה בפתח הריק זמן מה, מעל לשפת כוסו המתקררת.

ארנון
פוץ.
​

 

[סמדר אלחנתי]

מעולה!
הסצנות בנויות טוב מאוד.
גם הדיאלוגים מעולים!

 

[ביזנסטורי - אילה]

תקשיבי,
זה נשמע מרתק ממש!
הסיפור בנוי בדיוק בקצב הנכון.
אני קוראת וכאילו סומכת עלייך שבכל קוביה תהיה בדיוק את ההתקדמות הבאה המתבקשת...
אם את אכן מציירת- תעלי גם לפה. לא רק לציירים מגיע...
בהצלחה רבה!!

 

[הגיבן (ת)]

אם את אכן מציירת- תעלי גם לפה. לא רק לציירים מגיע...
בהצלחה רבה!!

תודה! אשתדל. מעלה את כל הסקיצות לפה, ברור!
לגבי הדבר השני תפני אלי למייל

 

[הגיבן (ת)]

פרק 4.1-
​

חוץ - בין מבני הקרטון. לקראת שקיעה.

רותם
(סוקר את בגדיו האזרחיים של אייל ומעקם את אפו)
אתה נראה זוועה.

(מחווה בידו לעבר מבנה בעל חלונות צרים במיוחד)
אתה יכול להתארגן שם.

אייל
תודה.
​

רותם לא זז, זקוף כמו תורן, ידיו חבוקות מאחורי גבו

אייל
עכשיו?

רותם
כן, עכשיו.

(מושיט את ידו לכיוון הביתנים בתנועה תקיפה).
​

המצלמה ניצבת ממרחק, צופה אל דמותו הזקופה של תומר מול גבו המתרחק של אייל. הוא נושא את תיקו על כתפו בתנוחה כפופה ומפריח לאוויר:

אייל
משימה אחת אחרונה...​

 

[הגיבן (ת)]

פרק 4.2​

פנים. כיתת חיילים - לפנות ערב.

רותם
(מטיח כף אל הקיר)
חברה!

(מתייצב מולם)
הלו, תתפקדו. קודקוד הגיע.​

הכיתה בוהקת מלובנם של פלורוסנטים זולים. שולחנות מצועצעים פזורים במרחב הצר.

חמשה חיילים נעים בקושי וסוקרים את אייל בעוינות. הוא ניצב מולם. תגיו וסיכותיו צבעוניות ביחס למדים הדהויים והקמוטים, והוא עדיין אוחז בגמלוניות בתיקו ביד אחת. בשנייה ספרון כיס חום.

אייל
(מרים יד נבוכה)
היי.

אחד
(מזנק ממקום מושבו על שולחן עקום)
אז אתה הכוכב שארנון ייבא מהמשרד?

אייל
אני כבר לא בדיוק עובד איתם.

אחד
אל תצחיק אותי. כאן זה לא דינר נוצץ באיזה-מלון-חמישה-כוכבים ואנחנו לא כאן כדי לנשק-את-הנעליים-המצוחצחות-שלך, אז תשמור את-הפוליטיקות-שלך לעצמך.

אייל
(מרים גבה)
אחד מתנשף כמו יצא ממנו כל האוויר.

אייל
(גבתו עדיין תלויה בקומתה העליונה)
זה מה שאתה חושב שאנחנו עושים כל היום?​

אחד
(מתנפח חזרה)
הופה, אז זה "אנחנו" עכשיו.

אייל
(חושף את כפות ידיו)
אני מבין שהתחלנו פה ברגל שמאל.

אחד
מ-ת-אומר.

אייל
לא באתי לדרוך על הרגליים של אף אחד.

אחד
אנחנו צוות שעובד מצוין, ועובד בלעדיך. מאיפה נחתת עלינו, מילואימניק? וואלה, דרכת.

רותם
טוב, די עם זה, טל.

אייל
למה? תן לו. יש לעוד מישהו כאן תלונות? על הקפלים במדים שלי, מיקום הכומתה אולי, צבע הזקן שלי?

טל
(מלמל)
גם כן זקן.​

אייל
עשיתי כמיטב יכולתי, חייל.
​

שאר הכיתה נקבצו לטור סקרן מאחורי טל, הם מצחקקים. טל מגלגל עיניים.

אייל
שמעו, לא יהיה לנו הרבה זמן למשחקי היכרות, ובכל מקרה אף פעם לא הייתי ה-

(קולט מזווית ראייתו את ארנון מציץ לתוך הכיתה)

- גלבוע, אייל גלבוע, סתם מילואימניק שגורש מהמשרד. נעים לי מאוד. ואתם?

(הוא קורץ להם, גבו מופנה לארנון שניצב מאחוריו בשילוב ידיים אדנותי)​

ארנון נחפז פנימה, מלווה בחייל דקיק וממושקף אוחז בטאבלט (הרוש - מודיעין א'), ועוד חייל מתולתל (אבו נוואס - מודיעין ב'), ושוטר צבאי צנום (יאסו).

ארנון
גלבוע כאן בהשאלה, בעקבות הניסיון שלו בגבולות סוריה-לבנון. הוא -

(מקיף את כתפו של אייל בזרוע חונקת)
- היחיד מפלוגתו שהצליח לברוח משבי סורי אי אז ב - 2002, והוא לא חזר בידיים ריקות.
​

הכיתה דוממת. עומדים בטור נבוך ומקוטע מולם. רותם משלב ידיים מאחורי גבו. פניו של אייל קפואים.

ארנון
וזאת הפעם האחרונה שאני שומע מישהו מצפצף על הסמכות שלו בחוליה הזאת.
ארנון ניגש ללוח עליו תלויה מפה גדולה, ומכוון עליה קרן לייזר.

ארנון
צפון-מערב סוריה. בנקודת המפגש הזה במחוז אידליב מקובצים יחד שלושה מחנות מורדים. וכשאני אומר מורדים, אתם שומעים חיזבאלונים.
​

כמה מהחיילים מגחכים.

מודיעין א'
(מעלה את משקפיו מקצה אפו)
יש לנו יסוד סביר להניח שבאשר אל ח'לאדי. ימצא בציר הזה, בין השישה עשר לעשרים, כלומר בעוד שבועיים בדיוק. הדג הזה לא יוצא מהמאורה שלו לעיתים קרובות. יש לנו חלון הזדמנויות קטן, ונקודות ציון מעורפלות.

מודיעין ב'
בדרך כלל היינו זורקים את ההזמנה הזאת לסל המחזור, אבל הנוכחות של גלבוע כאן, העירה כמה ראשים יצירתיים באסטרטגיה. הוא כבש את האזור הזה ברגל ממש, ומכיר כל אבן.

(לאייל)
הפוליטיקה שלך קצת מיושנת, אבל לא תתקשה להשלים את החומר.

(לחיילים)
אתם תתפקדו כפלוגת מחץ זעירה, וגלבוע ידריך אתכם.

ארנון
זה לא יהיה קל. אתם חודרים לשטח מסוכסך, בלי גיבוי כמעט. אבל כל אחד כאן פעל בתנאים דומים וחזר כדי לספר על זה.
​

מלמולים וכמה זרועות ניצחון מונפות מהקהל. ארנון סוקר אותם בשתיקה.

ארנון
בחרנו כל אחד מכם בפינצטה. כל אחד עם כישוריים ייחודיים שהמבצע הזה דורש. כל אחד משלים את תפקידו במאה אחוז. בעוד שבעה ימים אנחנו בשטח אויב. עוד שבועיים, הורדנו איום נוסף על מדינת ישראל.​

החיילים מקובצים יחד, זרועותיהם מכתפות האחד את השני, פניהם מאירים. הם צעירים ושאננים ולא מסתירים את זה.

 

[ביזנסטורי - אילה]

פרק 4.2​

פנים. כיתת חיילים - לפנות ערב.

רותם
(מטיח כף אל הקיר)
חברה!

(מתייצב מולם)
הלו, תתפקדו. קודקוד הגיע.​

הכיתה בוהקת מלובנם של פלורוסנטים זולים. שולחנות מצועצעים פזורים במרחב הצר.

חמשה חיילים נעים בקושי וסוקרים את אייל בעוינות. הוא ניצב מולם. תגיו וסיכותיו צבעוניות ביחס למדים הדהויים והקמוטים, והוא עדיין אוחז בגמלוניות בתיקו ביד אחת. בשנייה ספרון כיס חום.

אייל
(מרים יד נבוכה)
היי.

אחד
(מזנק ממקום מושבו על שולחן עקום)
אז אתה הכוכב שארנון ייבא מהמשרד?

אייל
אני כבר לא בדיוק עובד איתם.

אחד
אל תצחיק אותי. כאן זה לא דינר נוצץ באיזה-מלון-חמישה-כוכבים ואנחנו לא כאן כדי לנשק-את-הנעליים-המצוחצחות-שלך, אז תשמור את-הפוליטיקות-שלך לעצמך.

אייל
(מרים גבה)
אחד מתנשף כמו יצא ממנו כל האוויר.

אייל
(גבתו עדיין תלויה בקומתה העליונה)
זה מה שאתה חושב שאנחנו עושים כל היום?

אחד
(מתנפח חזרה)
הופה, אז זה "אנחנו" עכשיו.

אייל
(חושף את כפות ידיו)
אני מבין שהתחלנו פה ברגל שמאל.

אחד
מ-ת-אומר.

אייל
לא באתי לדרוך על הרגליים של אף אחד.

אחד
אנחנו צוות שעובד מצוין, ועובד בלעדיך. מאיפה נחתת עלינו, מילואימניק? וואלה, דרכת.

רותם
טוב, די עם זה, טל.

אייל
למה? תן לו. יש לעוד מישהו כאן תלונות? על הקפלים במדים שלי, מיקום הכומתה אולי, צבע הזקן שלי?

טל
(מלמל)
גם כן זקן.

אייל
עשיתי כמיטב יכולתי, חייל.
​

שאר הכיתה נקבצו לטור סקרן מאחורי טל, הם מצחקקים. טל מגלגל עיניים.

אייל
שמעו, לא יהיה לנו הרבה זמן למשחקי היכרות, ובכל מקרה אף פעם לא הייתי ה-

(קולט מזווית ראייתו את ארנון מציץ לתוך הכיתה)

- גלבוע, אייל גלבוע, סתם מילואימניק שגורש מהמשרד. נעים לי מאוד. ואתם?

(הוא קורץ להם, גבו מופנה לארנון שניצב מאחוריו בשילוב ידיים אדנותי)​

ארנון נחפז פנימה, מלווה בחייל דקיק וממושקף אוחז בטאבלט (הרוש - מודיעין א'), ועוד חייל מתולתל (אבו נוואס - מודיעין ב'), ושוטר צבאי צנום (יאסו).

ארנון
גלבוע כאן בהשאלה, בעקבות הניסיון שלו בגבולות סוריה-לבנון. הוא -

(מקיף את כתפו של אייל בזרוע חונקת)
- היחיד מפלוגתו שהצליח לברוח משבי סורי אי אז ב - 2002, והוא לא חזר בידיים ריקות.
​

הכיתה דוממת. עומדים בטור נבוך ומקוטע מולם. רותם משלב ידיים מאחורי גבו. פניו של אייל קפואים.

ארנון
וזאת הפעם האחרונה שאני שומע מישהו מצפצף על הסמכות שלו בחוליה הזאת.
ארנון ניגש ללוח עליו תלויה מפה גדולה, ומכוון עליה קרן לייזר.

ארנון
צפון-מערב סוריה. בנקודת המפגש הזה במחוז אידליב מקובצים יחד שלושה מחנות מורדים. וכשאני אומר מורדים, אתם שומעים חיזבאלונים.
​

כמה מהחיילים מגחכים.

מודיעין א'
(מעלה את משקפיו מקצה אפו)
יש לנו יסוד סביר להניח שבאשר אל ח'לאדי. ימצא בציר הזה, בין השישה עשר לעשרים, כלומר בעוד שבועיים בדיוק. הדג הזה לא יוצא מהמאורה שלו לעיתים קרובות. יש לנו חלון הזדמנויות קטן, ונקודות ציון מעורפלות.

מודיעין ב'
בדרך כלל היינו זורקים את ההזמנה הזאת לסל המחזור, אבל הנוכחות של גלבוע כאן, העירה כמה ראשים יצירתיים באסטרטגיה. הוא כבש את האזור הזה ברגל ממש, ומכיר כל אבן.

(לאייל)
הפוליטיקה שלך קצת מיושנת, אבל לא תתקשה להשלים את החומר.

(לחיילים)
אתם תתפקדו כפלוגת מחץ זעירה, וגלבוע ידריך אתכם.

ארנון
זה לא יהיה קל. אתם חודרים לשטח מסוכסך, בלי גיבוי כמעט. אבל כל אחד כאן פעל בתנאים דומים וחזר כדי לספר על זה.
​

מלמולים וכמה זרועות ניצחון מונפות מהקהל. ארנון סוקר אותם בשתיקה.

ארנון
בחרנו כל אחד מכם בפינצטה. כל אחד עם כישוריים ייחודיים שהמבצע הזה דורש. כל אחד משלים את תפקידו במאה אחוז. בעוד שבעה ימים אנחנו בשטח אויב. עוד שבועיים, הורדנו איום נוסף על מדינת ישראל.​

החיילים מקובצים יחד, זרועותיהם מכתפות האחד את השני, פניהם מאירים. הם צעירים ושאננים ולא מסתירים את זה.

לא יאומן כמה שאפשר להיות מרותקים רק מכתיבה של תסריט!
אני אוהבת את ארנון.

 

[CN]

ב"ה

זה מעולה.
אפשר לשמוע מאחורי הקלעים על אפיון הדמויות וכאלה?
כי הפרק האחרון די מוזר לי.
הדו-שיח עם החייל יכול לעמוד טוב בפני עצמו, אבל לא כשהדמויות הן אייל גלבוע מצד אחד, וחייל יחידה מובחרת מצד שני, והסיטואציה היא מאוד מסויימת.
(אם זה נטו בשביל תרגול דו-שיח, כפי שכתבת בהתחלה, אז זה ממש אחלה).
איך שלא יהיה, מאחלת לך הצלחה רבה, זה כיף גדול!
ואיך עדיין לא תייגו את @יונה ספיר?

 

[הגיבן (ת)]

ואיך עדיין לא תייגו את

זה מעולה.
אפשר לשמוע מאחורי הקלעים על אפיון הדמויות וכאלה?
כי הפרק האחרון די מוזר לי.
הדו-שיח עם החייל יכול לעמוד טוב בפני עצמו, אבל לא כשהדמויות הן אייל גלבוע מצד אחד, וחייל יחידה מובחרת מצד שני,

מבחינת הצבא: מדובר ביחידה סגורה שרגילה לעבוד יחד והם שוטמים את ההתערבות של מישהו חיצוני, מישהו שאפילו לא חלק סדיר מהצבא. (בסיפור המקורי, זה אוסף אקראי של סוכנים מכל מיני מקומות, מן הסתם פחות הפריע להם). בנוסף, אייל הוא עובד משרד ("מרגל") לשעבר. ומבחינתם מרגלים הם בסך הכל אוגרי מודיעין משרדיים שמטיילים במקומות נוצצים בעולם ולא עוסקים בפעילות ממשית. בנוסף, אייל פוטר לפני כמה שנים אז מיהו ומה הוא שיקח עליהם פיקוד. שלא לדבר על כל השמועות שמתרוצצות עליו.

מבחינת ארנון: אייל הוא פוץ שחושב שהוא יכול לעשות מה שבא לו בלי דין וחשבון.

מבחינת אייל: זה המקום האחרון שהוא רוצה להיות בו (אב טרי שחולה על הילד שלו, מסור למשפחה שלו, והמדינה יצאה לו מהאף מכל כיוון אפשרי, אחרי שהם תייגו אותו כבוגד, החזירו אותו אבל רק על תקן שחור- תודה רבה - ניצלו אותו בתיקים בלתי אפשריים, וגררו לא רק אותו, אלא גם את הילד שלו לסיכון חיים, ועכשיו, לא די להם להעניש אותו במילואים [כאילו כל מה שעשה עד עכשיו לא מספיק] הם גם שולחים אותו לאדמת אויב.)

הסיבה שכתבתי כך: א - נשמע לי סביר שהדמויות תרגשנה כך, ואני לא יכולה לכתוב דמויות שאינן סבירות לי.
ב - כשדמויות רוצות דברים סותרים קל לכתוב דיאלוג.

אני רואה שיש בעיה בעימוד של הדיאלוג, הנה התיקון:

אחד
אל תצחיק אותי. כאן זה לא דינר נוצץ באיזה-מלון-חמישה-כוכבים ואנחנו לא כאן כדי לנשק-את-הנעליים-המצוחצחות-שלך, אז תשמור את-הפוליטיקות-שלך לעצמך.
​

אייל מרים גבה. "אחד" מתנשף כמו יצא ממנו כל האוויר.​

אייל
(גבתו עדיין תלויה בקומתה העליונה)
זה מה שאתה חושב שאנחנו עושים כל היום?​

 

[CN]

מבחינת הצבא: מדובר ביחידה סגורה שרגילה לעבוד יחד והם שוטמים את ההתערבות של מישהו חיצוני, מישהו שאפילו לא חלק סדיר מהצבא. (בסיפור המקורי, זה אוסף אקראי של סוכנים מכל מיני מקומות, מן הסתם פחות מפריע להם). בנוסף, אייל הוא עובד משרד ("מרגל") לשעבר. ומבחינתם מרגלים הם בסך הכל אוגרי מודיעין משרדיים שמטיילים במקומות נוצצים בעולם ולא עוסקים בפעילות פיזית ממשית. בנוסף, אייל פוטר לפני כמה שנים אז מיהו ומה הוא שיקח עליהם פיקוד. שלא לדבר על כל השמועות שמתרוצצות עליו.

מבחינת ארנון: אייל הוא פוץ שחושב שהוא יכול לעשות מה שבא לו בלי דין וחשבון. (בניגוד לספר בה ארנון מעריץ את כפות שרוכיו של אייל)

מבחינת אייל: זה המקום האחרון שהוא רוצה להיות בו (לא ברור לי מה הגישה של הספר, אבל מבחינתי, אייל הוא אב טרי שחולה על הילד שלו, מסור למשפחה שלו, והמדינה יצאה לו מהאף מכל כיוון אפשרי, אחרי שהם תייגו אותו כבוגד, החזירו אותו אבל רק על תקן שחור- תודה רבה - ניצלו אותו בתיקים בלתי אפשריים, וגררו לא רק אותו, אלא גם את הילד שלו לסיכון חיים, ועכשיו, לא די להם להעניש אותו במילואים [כאילו כל מה שעשה עד עכשיו לא מספיק] הם גם שולחים אותו לאדמת אויב.)

הסיבה שכתבתי כך: א - נשמע לי סביר שהדמויות תרגשנה כך, ואני לא יכולה לכתוב דמויות שאינן סבירות לי.
ב - כשדמויות רוצות דברים סותרים קל לכתוב דיאלוג.

ב"ה

אוקיי, עכשיו זה הרבה יותר מובן. בגלל שיש כאן שינוי בדמויות מהטקסט המקורי, הדו-שיח הזה הגיוני לגמרי.
עדיין המשפט עם הנעליים המצוחצחות טיפה מידי ארוך לדעתי

אחד
אל תצחיק אותי. כאן זה לא דינר נוצץ באיזה-מלון-חמישה-כוכבים ואנחנו לא כאן כדי לנשק-את-הנעליים-המצוחצחות-שלך, אז תשמור את-הפוליטיקות-שלך לעצמך

מספיק שיגיד: 'פוליטיקות של משרדיסטים, פיכס!'
בשביל להביע את כל זה

בקטע הזה:

והוא לא חזר בידיים ריקות.

סיקרנת!

ובקטע הזה -

בדרך כלל היינו זורקים את ההזמנה הזאת לסל המחזור, אבל הנוכחות של גלבוע כאן, העירה כמה ראשים יצירתיים באסטרטגיה. הוא כבש את האזור הזה ברגל ממש, ומכיר כל אבן.

זה לא שיח של איש מודיעין.
המשפט הקודם של מודיעין א' הרבה יותר תכליתי ומעשי ומתאים לדמות.
זה נשמע שהיה צריך להבין מי זה גלבוע, אז הדמות מספרת לנו עליה. אקספוזיציה, בקיצור, והיא לא מספיק אמינה.
אולי הייתי מנסה:
בשוטף, אנחנו לא נכנסים לסיכונים כאלו, אבל גלבוע כאן. הוא מכיר את השטח מניסיון אישי.
(זה מספיק בשביל החיילים להבין למה הנחיתו אותו עליהם)

עד כאן ההערות להיום, וסליחה שהתערבתי

 

[הגיבן (ת)]

מספיק שיגיד: 'פוליטיקות של משרדיסטים, פיכס!'
בשביל להביע את כל זה

אוה, זה מעולה!

זה לא שיח של איש מודיעין.
המשפט הקודם של מודיעין א' הרבה יותר תכליתי ומעשי ומתאים לדמות.

צודק, אולי ארנון יגיד את זה.

זה נשמע שהיה צריך להבין מי זה גלבוע, אז הדמות מספרת לנו עליה. אקספוזיציה, בקיצור, והיא לא מספיק אמינה.

המם. חשבתי שצריך לשכנע את החיילים שאייל שווה את העמדה שהוא קיבל - כקודקוד של החוליה, שידעו שזו לא סתם פרוטקציה. אם ארנון יגיד את זה זה יותר הולך?

 

[CN]

ב"ה

ערכתי למעלה.. והאינטרנט שלי איטי מאוד היום
אז זה הגיע אחרי שכבר הגבת

 

[הגיבן (ת)]

פרק 5​

(סורי, יש לי רק סקיצות מעורפלות כרגע)

חוץ - חצר המתחם. לילה.
ארנון נשען על גדר, מפריח אדים אל החלל, אוחז בכוס קרטון לוהטת. אייל הוא דמות אפלה שצופה בו ממרחק מה מאחוריו.

ארנון
גלבוע.​

אייל נותר במקומו.

ארנון
את השטיק שלך תשמור לסוריה.

אייל
(ניגש)
לא רציתי להפריע לך.

ארנון
המפ.​

אייל נעמד לצידו, נשען כמותו, משלב זרועות.

אייל
אני רוצה -

ארנון
לאף אחד לא אכפת מה אתה רוצה.

אייל
(מסתובב אליו, מכופף את קומתו)
-אני רוצה להיפרד מאפרת.

ארנון
אז זה השם שלה.

אייל
אני רוצה לראות את הילדים שלי.

ארנון
(מחווה עם כוסו לכיוון הכללי של שער הכניסה, שם ניצב השוטר הצבאי)
אתה רואה אותו?​

אייל לא טורח להפנות את מבטו.

ארנון
יאסו הופקד לשמור על ביטחונך. הוא יוודא ששום תופעה פתאומית לא תמנע מהמשימה הזאת לצאת לפועל.

אייל
(המום במקצת)
אני לא מהווה אִיום.

ארנון
(תוחב את הכוס שלו בתוך המרחב האישי של אייל)
הוא יוודא שתעשה בדיוק את מה שאומרים לך לעשות. הוא יעקוב אחרי כל צעד שתעשה מהרגע שאתה קם בבוקר עד שתופקד בהצלחה בשטח הסורי. שום דבר לא יסכן את הצלחת התוכנית הזאת, בטח שלא אתה.

(מסתובב חזרה אל השמים, לוגם מהקפה)
כשתהיה שם, חשוב עליה – אפרת? - בכל פעם שיתעורר בך החשק לעשות שטויות. עוד פחות מחודש, אתה בבית. תחשוב על זה.

אייל
(בחוסר אמון)
אין לך את הסמכות.

ארנון
(מתיז את שארית הקפה שלו אל האדמה, ומרסק את הכוס ברגלו)
עכשיו יש לי.​

 

[גוגלית]

(סורי, יש לי רק סקיצות מעורפלות כרגע)​

כאילו, סוריבורד?

התסריט נהדר! קראתי בינתיים רק מלמעלה,
מחכה שיהיה לי פנאי להתעמק כמו שצריך.

 

[ifatrosh]

שום דבר לא יסכן את הצלחת התוכנית הזאת, בטח שלא אתה.

אכזרי מידי. רוצים שישתף פעולה בכל כולו.
לא זכרתי שכך היה בספר, נדמה לי שיותר מעודן, לא?
ואם ככה זה היה שם, אז זו ממש התעללות
כל כך כיף לקרוא! איך במעט משפטים את מעבירה מסר שלם. מתחשק להתנסות...

 

[הגיבן (ת)]

אכזרי מידי. רוצים שישתף פעולה בכל כולו.
לא זכרתי שכך היה בספר, נדמה לי שיותר מעודן, לא?

נכון, זה שונה לגמרי בספר

ארנון מתבסס על הסיפור של הספר הקודם, בו אייל שלח פושע לחופשי, וגם באופן כללי מכיר את המנהג של אייל לשחק אותה זאב בודד.

 

[הגיבן (ת)]

פרק 6 א'​

חוץ - חצר המתחם. לילה.
אייל צופה בגבו המתרחק של ארנון. צלליתו של יאסו לא רחוקה מאחוריו.

אייל
(ניגש)
לילה נהדר.​

יאסו מצית לעצמו סיגריה.

אייל
לך יש ילדים? לי יש. ארבעה. היית מאמין? אני בעצמי בקושי מעכל את זה.

(ראשו מורם אל השמים)
ארבעה ילדים יפהפיים שפרצו פתאום לתוך החיים שלי. לשילה…

(עוצם את עיניו)
…בקושי היה ברית ואני כאן.

(פונה אל יאסו בחיוך אבהי)
בן כמה אתה בכלל?​

יאסו מציע לו סיגריה מהקופסא.

אייל
(נוטל אותה)
הוא שלי. שלי-שלי, אתה מבין? כשהוא נולד העולם נעצר. יום אחד, גם אתה תדע איך זה...

(אייל משתהה, הסיגריה הכבויה בידו.)
כשהוא מסתכל עלי, זה כאילו - אני כל העולם בשבילו.

יאסו
אתה תחזור, ויהיה לך כל הזמן שבעולם איתו.

אייל
(מחייך)
אתה כל כך בטוח בעצמך.​

עננה חולפת על פניו של יאסו, אולי של רחמים.

אייל
(מרוכז כל כולו בפנים של יאסו)
אני רק רוצה להגיד לו שלום.​

 

[הגיבן (ת)]

פרק 6 - ב'​

​

פנים - אוטובוס עירוני. לילה
אייל עומד למרות המושבים הריקים סביבו, לופת עמוד יציבה בזרועו הפנויה. הטלפון שלו צמוד אל אוזנו

אפרת
(מהמכשיר)
אני לא חושבת שאליצפן מסוגל לחכות עד שבת.

אייל
זה הרבה יותר מורכב ממה שחשבנו. אני בדרך אלייך עכשיו.

אפרת
כולם ישנים עכשיו. לקחו לך שבת? מה אתה, טירון שפספס שכיבת סמיכה?

אייל
לא, זה לא רק זה. לא אהיה פה שבועיים …לפחות. שבת - אין על מה לדבר. בנס השתחררתי לכמה שעות, ויש לי רק עד הבוקר. אפרת, אני -
… אני מצטער.

אפרת
אייל?
(...)
לאן הם שולחים אותך?

אייל
(שותק)

אפרת
הם לא יכולים לעשות לך את זה. הם לא יכולים לעשות לנו את זה.
​

אייל חובק את העמוד אליו, ומשעין עליו את ראשו.

אפרת
אל תחזור לכאן.

אייל
אני מצטער. אני כל כך מצטער.
אחרי מה שהיה בתבור... הם צריכים שמישהו ישלם על זה וכנראה שהמישהו הזה חייב להיות אני.

אפרת
הבנתי, תקשיב לי. רד בשלמה המלך, ותחכה לי בחניון.
​

אייל מזדקף. כעבור רגע:

אייל
צודקת.
אוקי, חצי"ש ואני שם.
(מוריד את המכשיר ושולח לעברו חיוך.)
​

לא בטוחה כמה מתוך זה ברור למי שלא קרא את הספרים הקודמים, אז... שתפו מה לא ברור. ובאופן כללי מה חשבתם​