שיתוף אימפרסיוניזם?? אקספרסיוניזם?? סופרמטיזם?? מה זה משנה...

[יוספי יוסף]

סתם כדי לגוון את האווירה..
אימפרסיוניזם צרפתי, מופשט אקספרסיוניסטי, סופרמטיזם רוסי... מה זה משנה?...
הכלל הכי חשוב הוא- לא לצייר את הנושא הפיזי אלא את התחושה והחוויה הבאה בעקבותיו,
וחוויה היא אבסטרקטית- ולכן גם הציור יהיה כזה.
תהנו...
(הציור הראשון- שלכת, השני- שועל משוטט ביער, השלישי - מקום)

 

[palm]

פחד! הלם!

 

[RPO]

תכלית הידיעה שלא נדע!

הבנתי שלא הבנתי.
הראשון מצאתי שלכת וצינה.
בשני קצת הסתבכתי בין מרוב עצים לא ראיתי יער
בשלישי מצאתי לי מקום.

איזו אומנות!
תודה על השיתוף

 

[;) MA BU]

נגמרו המילים.....
הלכתי לאיבוד!

 

[palm]

הכלל הכי חשוב הוא-

מהו הכלל הפחות חשוב?
דחוווווף!

 

[יחיאל ב.]

שאפו על היצירתיות
אני חייב לומר שאני פחות מתחבר לדברים הלא ברורים האלה....
תחושה שלי.

 

[יוספי יוסף]

בטח הצופים המבועתים לא מבינים מה קרה לי... אז אסביר,
הציור המופשט על שלל הזרמים ותתי הזרמים שיש לו- בא לומר דבר אחד ברור:
כשאני מצייר נניח שלכת, אני לא בא להראות לך איך נראית שלכת. בשביל זה יש מצלמה...
כשאצייר שלכת, אצייר את מה שאני חש כלפיה או בעקבותיה (זוהי בגדול 'המהפיכה האמפרסיוניסטית' שטלטלה את צרפת בסוף המאה ה-19. אימפרסיוניזם פירושו 'התרשמות' בצרפתית)
ובכן, איך אנחנו ניגשים לציור כזה?
אקדים לכם, מתי בפעם האחרונה שאכלתם משהו- שמתם לב לטמפרטורה שלו ביחס לפה? (גם אם זה במבה או בסקוויט..) אם הייתי שואל אתכם לאחר מכן היכן בחלל הפה האוכל נגע.. תוכלו לומר?
האם שמתם לב למרקם האוכל? לתחושה שנוצרה בלשון..? וכמובן הטעם! כמה רבדים של טעם הרגשתם.. מתי התחלתם להבחין הטעם..? והאם עקבתם אחרי תהליך הבליעה? איך שהאוכל יורד בוושט.. ואז יש נקודה שאתם כבר לא חשים בזה.. שמתם לב היכן הנקודה ההיא..?
עד כאן ההקדמה. ובכן, ייתכן שכעת אתם מבועתים אף יותר.. 'מה אני משועמם?' בטח פלטתם בבוז...
אך אתם לא היחידים. זהו סמפטום המלווה את דורנו הלחוץ. כך זה כשאנו חיים בדור של מסכים, הכל נגיש ומהר, אין זמן לאכול בקושי.. אז להתבונן בזה...?!

ונחזור לציור- כשאתם נתקלים בציור 'מקושקש', אל תבלעו אותו בשניה כמו שאתם אוכלים.. תקדישו לו 5 דקות (מינימום!!) תשבו מולו ותתבוננו- תיקחו את הכתם הראשון שהעין שלכם תפסת ו... תתבוננו! בגוון, מה הוא מרגיש לכם, איזו תחושה הוא מעלה בכם, אולי אפילו אסיצואציה.. תבחנו את הגבולות של הכתם, במעבר (החד או הרך) בינו לגבולותיו, למרקם, הטקסטורה, התנועה... ואז תעברו לכתם נוסף ותבחנו אותו כנ"ל, ולאחר מכן תבחנו את היחס שביניהם, על היחס בין ממדי הציור לממדי הכתם אם תקדישו לזה כמה דקות תגלו שהדבר מציף אתכם בתחושות פנימיות עמוקות שפשוט לא תוכלו להוריד את העיניים! תבינו למה אנשים משלמים על הדברים האלה מיליונים...
אולי אפילו תשתעממו ממה שהכרתם עד היום.. כל כניסה שלכם לגלריה לא תפחת מארבעים דקות ואתם תצאו רק כי החבר או המשפחה שהולכים אתכם יתחננו על נפשם המתייסרת..

ובכן, בטח אתם שואלים בלבכם 'אז כל קשקוש של ילד בגן יהפוך לאומנות.??'
אז דעו לכם שזה ממש לא עובד ככה, יש חוקים איך לקשקש. חוקים שנקבעו לאחר מחקרים מסיביים על ההשפעה הפסיכולוגית של הצבע וכו' על האדם. ובעצם הרבה יותר קשה לבטא תחושה הרמונית באבסטרקט, מאשר ציור ריאלי מורכב ככל שיהיה.
ובכן, לאחר שעולם האמנות (והמוסיקה במקביל) הרגיש שמיצה את אפשרויות הריאליזם- השתחרר מן גבולות האיור הקלאסי ופנה אל הנפש (מהפכת האוונגרד בצרפת, או הסופרמטיזם ברוסיה- ששם הקצינו אף יותר את העניינים...) בעצם כשאנו צופים בציור ריאליסטי- אנו רואים בעיקר יכולת (כישרון).. כמו יכולת לרוץ מהר וכו'. ואילו כשאנו מסתכלים בציור מופשט- אנו רואים אמנות.
ואם שמתם לב- מה שקורה בסוף הוא שגם הציור המופשט שהתחיל כמרד בציור האקדמי- גם זה נכנס לאקדמיה ונהפך לממסד ... ולכן דואגים אמני האוונגרד בכל דור ודור לחדש ולהמציא מחדש את החוקים- להשאיר את האמנות כאמנות.
מקווה שעזרתי.

(אגב, שיטת ההתבוננות הזו נקראת בעולם (בלי קשר לאמנות) 'מיינדפולנס'.
למורות שהשיטה חדשה יחסית היא זכתה לאלפי מחקרים... וגילו שאדם המתרגל התבוננות כזו 10 דק' ביום במשך 21 יום- ישנם שינויים (שנצפו אף ב- mri!) בכל הנוגע לשליטה על מחשבות.)

 

[palm]

יש חוקים איך לקשקש. חוקים שנקבעו לאחר מחקרים מסיביים על ההשפעה הפסיכולוגית של הצבע וכו' על האדם.

איפה הם? אנא שיתוף

 

[RPO]

בטח הצופים המבועתים לא מבינים מה קרה לי... אז אסביר,
הציור המופשט על שלל הזרמים ותתי הזרמים שיש לו- בא לומר דבר אחד ברור:
כשאני מצייר נניח שלכת, אני לא בא להראות לך איך נראית שלכת. בשביל זה יש מצלמה...
כשאצייר שלכת, אצייר את מה שאני חש כלפיה או בעקבותיה (זוהי בגדול 'המהפיכה האמפרסיוניסטית' שטלטלה את צרפת בסוף המאה ה-19. אימפרסיוניזם פירושו 'התרשמות' בצרפתית)
ובכן, איך אנחנו ניגשים לציור כזה?
אקדים לכם, מתי בפעם האחרונה שאכלתם משהו- שמתם לב לטמפרטורה שלו ביחס לפה? (גם אם זה במבה או בסקוויט..) אם הייתי שואל אתכם לאחר מכן היכן בחלל הפה האוכל נגע.. תוכלו לומר?
האם שמתם לב למרקם האוכל? לתחושה שנוצרה בלשון..? וכמובן הטעם! כמה רבדים של טעם הרגשתם.. מתי התחלתם להבחין הטעם..? והאם עקבתם אחרי תהליך הבליעה? איך שהאוכל יורד בוושט.. ואז יש נקודה שאתם כבר לא חשים בזה.. שמתם לב היכן הנקודה ההיא..?
עד כאן ההקדמה. ובכן, ייתכן שכעת אתם מבועתים אף יותר.. 'מה אני משועמם?' בטח פלטתם בבוז...
אך אתם לא היחידים. זהו סמפטום המלווה את דורנו הלחוץ. כך זה כשאנו חיים בדור של מסכים, הכל נגיש ומהר, אין זמן לאכול בקושי.. אז להתבונן בזה...?!

ונחזור לציור- כשאתם נתקלים בציור 'מקושקש', אל תבלעו אותו בשניה כמו שאתם אוכלים.. תקדישו לו 5 דקות (מינימום!!) תשבו מולו ותתבוננו- תיקחו את הכתם הראשון שהעין שלכם תפסת ו... תתבוננו! בגוון, מה הוא מרגיש לכם, איזו תחושה הוא מעלה בכם, אולי אפילו אסיצואציה.. תבחנו את הגבולות של הכתם, במעבר (החד או הרך) בינו לגבולותיו, למרקם, הטקסטורה, התנועה... ואז תעברו לכתם נוסף ותבחנו אותו כנ"ל, ולאחר מכן תבחנו את היחס שביניהם, על היחס בין ממדי הציור לממדי הכתם אם תקדישו לזה כמה דקות תגלו שהדבר מציף אתכם בתחושות פנימיות עמוקות שפשוט לא תוכלו להוריד את העיניים! תבינו למה אנשים משלמים על הדברים האלה מיליונים...
אולי אפילו תשתעממו ממה שהכרתם עד היום.. כל כניסה שלכם לגלריה לא תפחת מארבעים דקות ואתם תצאו רק כי החבר או המשפחה שהולכים אתכם יתחננו על נפשם המתייסרת..

ובכן, בטח אתם שואלים בלבכם 'אז כל קשקוש של ילד בגן יהפוך לאומנות.??'
אז דעו לכם שזה ממש לא עובד ככה, יש חוקים איך לקשקש. חוקים שנקבעו לאחר מחקרים מסיביים על ההשפעה הפסיכולוגית של הצבע וכו' על האדם. ובעצם הרבה יותר קשה לבטא תחושה הרמונית באבסטרקט, מאשר ציור ריאלי מורכב ככל שיהיה.
ובכן, לאחר שעולם האמנות (והמוסיקה במקביל) הרגיש שמיצה את אפשרויות הריאליזם- השתחרר מן גבולות האיור הקלאסי ופנה אל הנפש (מהפכת האוונגרד בצרפת, או הסופרמטיזם ברוסיה- ששם הקצינו אף יותר את העניינים...) בעצם כשאנו צופים בציור ריאליסטי- אנו רואים בעיקר יכולת (כישרון).. כמו יכולת לרוץ מהר וכו'. ואילו כשאנו מסתכלים בציור מופשט- אנו רואים אמנות.
ואם שמתם לב- מה שקורה בסוף הוא שגם הציור המופשט שהתחיל כמרד בציור האקדמי- גם זה נכנס לאקדמיה ונהפך לממסד ... ולכן דואגים אמני האוונגרד בכל דור ודור לחדש ולהמציא מחדש את החוקים- להשאיר את האמנות כאמנות.
מקווה שעזרתי.

(אגב, שיטת ההתבוננות הזו נקראת בעולם (בלי קשר לאמנות) 'מיינדפולנס'.
למורות שהשיטה חדשה יחסית היא זכתה לאלפי מחקרים... וגילו שאדם המתרגל התבוננות כזו 10 דק' ביום במשך 21 יום- ישנם שינויים (שנצפו אף ב- mri!) בכל הנוגע לשליטה על מחשבות.)

החכמתני.
ככה אומרים?

 

[יוספי יוסף]

איפה הם? אנא שיתוף

הידע הזה ברובו מספר שנקרא 'הפסיכולוגיה של האמנות'
וגם מעיון עמוק בוויקיפדיה, אפשר לחפש אמנות קלאסית, או אמנות מודרנית ויש שם עשרות זרמים של סגנונות ומבואר מה העקרונות של כל זרם.. מאד מחכים!