מידע שימושי אלול!!!!

  • הוסף לסימניות
  • #22
זו לא השיטה היום
עם כל הכבוד.
לא סתם אנשים מחכים להיות אחרי יוכפ..
בדור כמו שלנו, עם נוער כמו שלנו
לא תשיג כלום בשיטת המקל.
המקל הוא עובדה, הוא לא שיטה.
מי שנוגע בחשמל מתחשמל! והילדים שלך לא שונאים אותך אם את צורחת כשהם מתקרבים לחשמל או לכביש.

הסיבה היא כי הם יודעים ומרגישים את הרקע, שהוא אהבה ודאגה לטובתם.

בשורה התחתונה, אני לא חולק שהדגש היום חייב להיות על אהבה, ולו כמשקל נגד לשנים של הפחדות.

אבל זה לא נכון, להתכחש להפחדות, הן עובדה קיימת וחיובית, היצה"ר צריך את ה'קונטרה' הזו.

כל השאלה היא, מה עומד מאחורי ההפחדות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
כל אחד יבחר את הדרך הטובה בשבילו לעבור את הימים האלו.
יכולות להיות דרכים רבות למטרה אחת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
יש ניתוח והניתוח כואב ומפחיד ......
אבל בדור חלש כשלנו אנשים לא עומדים בזה אז צריך לעשות הרדמה
לכן הנושא של ההפחדות הוא נכון .... רק לא כולם יכולים לעמוד בזה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
מישהו יכול לתת איזה חיזוק לימי האלול...
משהו קליט יפה מענין
שפונה בעיקר לשכל
רצוי עם משל ושיהיה תאום לנוער
זה בול מה שאתם מחפשים נראה לי:
(יתכן והסיפור משופץ אבל כך אני שמעתי אותו בערך)
מספר את הסיפור הגאב"ד של העדה החרדית הגרי"ט וויס שליט"א,
הייתי ילד קטן באירופה והשואה היתה בעיצומה, אחרי מאמצים גדולים של ממשלת אנגליה, הגיעו להסכם כלשהוא עם הגרמנים ימ"ש שהם משחררים כמה אלפי ילדים - רכבת הילדים 'קינדר טרנספורט' הידועה, אני הייתי אחד מהילדים.
אחרי שהגענו לאנגליה ויצאנו לחופשי, אירגנו טקס הוקרה למלך אנגליה על הצלת הילדים ממוות.
בטקס עמדו הילדים בשורות-שורות ושרו שיר הודיה למלך על הצלתם והמלך עבר באמצע בכרכרה (?) ונפנף להם לשלום.
בעוד המלך עובר קפץ אחד הילדים והתחיל לרוץ לכיוון הכרכרה של המלך, השומרים ניסו למנוע ממנו להתקרב אך כיון שהצליח לעקוף אותם ולהתקרב מאד על המלך, אז המלך כבר שם לב וביקש שיתנו לו לבוא אליו,
הילד עלה לכרכרה של המלך וניגש אליו, שאל אותו המלך מה רצונך ילדי, ענה לו הילד - רציתי להודות לך באופן אישי על הצלתי, לפתע התחיל הילד לבכות בכי תמרורים, המלך ניסה להרגיע אותו ללא הועיל, ולבסוף כשהצליח שאל את הילד מה קרה, ענה לו הילד - הצלת אותי ממוות אבל יש לי משפחה שלמה מאחוריי, הורים אחים ואחיות שנשארו מאחור.... וגורלם למוות, ומה טעם יש לי לחיות בלעדיהם. נגעו הדברים ללב המלך והוא תחקר את הילד לשמו ולשם משפחתו ולמקום מגורי הוריו, והבטיח שיעשה הכל על מנת לשחררם גם כן.
אחרי כמה חודשים באמת השתחררו כל משפחת הילד ונפגשו עמו בשמחה גדולה.
ואז, מספר הגאב"ד שליט"א אמרתי לעצמי, אם כך הצליח הילד להציל את כל משפחתו אלך גם אני אל המלך ואבקש ממנו לשחרר את משפחתי. ביררתי איך נוסעים לכיוון הארמון ואחרי מאמצים הגעתי לרחוב שם, וכבר בכניסה לרחוב ביקשתי מהשומרים שיתנו לי להיכנס כי אני רוצה לדבר עם המלך....... הם הסתכלו בזלזול ולא נתנו לי בכלל להתקרב.
זה אלול!!!!!!!!!!
כשהמלך בשדה אפשר לקפוץ ולבקש הכל!!!!, אבל אחרי שהוא חוזר לארמון.... אז צריך כבר אישורים ופרוטקציות בשביל בכלל לראות אותו.
בהצלחה
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
זה בול מה שאתם מחפשים נראה לי:
(יתכן והסיפור משופץ אבל כך אני שמעתי אותו בערך)
מספר את הסיפור הגאב"ד של העדה החרדית הגרי"ט וויס שליט"א,
הייתי ילד קטן באירופה והשואה היתה בעיצומה, אחרי מאמצים גדולים של ממשלת אנגליה, הגיעו להסכם כלשהוא עם הגרמנים ימ"ש שהם משחררים כמה אלפי ילדים - רכבת הילדים 'קינדר טרנספורט' הידועה, אני הייתי אחד מהילדים.
אחרי שהגענו לאנגליה ויצאנו לחופשי, אירגנו טקס הוקרה למלך אנגליה על הצלת הילדים ממוות.
בטקס עמדו הילדים בשורות-שורות ושרו שיר הודיה למלך על הצלתם והמלך עבר באמצע בכרכרה (?) ונפנף להם לשלום.
בעוד המלך עובר קפץ אחד הילדים והתחיל לרוץ לכיוון הכרכרה של המלך, השומרים ניסו למנוע ממנו להתקרב אך כיון שהצליח לעקוף אותם ולהתקרב מאד על המלך, אז המלך כבר שם לב וביקש שיתנו לו לבוא אליו,
הילד עלה לכרכרה של המלך וניגש אליו, שאל אותו המלך מה רצונך ילדי, ענה לו הילד - רציתי להודות לך באופן אישי על הצלתי, לפתע התחיל הילד לבכות בכי תמרורים, המלך ניסה להרגיע אותו ללא הועיל, ולבסוף כשהצליח שאל את הילד מה קרה, ענה לו הילד - הצלת אותי ממוות אבל יש לי משפחה שלמה מאחוריי, הורים אחים ואחיות שנשארו מאחור.... וגורלם למוות, ומה טעם יש לי לחיות בלעדיהם. נגעו הדברים ללב המלך והוא תחקר את הילד לשמו ולשם משפחתו ולמקום מגורי הוריו, והבטיח שיעשה הכל על מנת לשחררם גם כן.
אחרי כמה חודשים באמת השתחררו כל משפחת הילד ונפגשו עמו בשמחה גדולה.
ואז, מספר הגאב"ד שליט"א אמרתי לעצמי, אם כך הצליח הילד להציל את כל משפחתו אלך גם אני אל המלך ואבקש ממנו לשחרר את משפחתי. ביררתי איך נוסעים לכיוון הארמון ואחרי מאמצים הגעתי לרחוב שם, וכבר בכניסה לרחוב ביקשתי מהשומרים שיתנו לי להיכנס כי אני רוצה לדבר עם המלך....... הם הסתכלו בזלזול ולא נתנו לי בכלל להתקרב.
זה אלול!!!!!!!!!!
כשהמלך בשדה אפשר לקפוץ ולבקש הכל!!!!, אבל אחרי שהוא חוזר לארמון.... אז צריך כבר אישורים ופרוטקציות בשביל בכלל לראות אותו.
בהצלחה
חזק !!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
שתי דברים יפים ששמעתי
1. אלול- אני לדודי ודודי לי, אבל אם נחשוב שניה זה גם אני לים והים לי, אני לבילויים והבילויים לי אני לחופש והחופש לי,
בקיצור כל דבר אפשר לצרף שם, אממה,
כשאני בוחר להיות אני לדודי, אז באלול, ד' יורד אלינו והוא נהיה דודי לי,
מה שאני אבחר לשים- הוא זה שיחזור אלי...
2. שמעתי בשם הח"ח שסיפר שפגש לפני מלחמת עולם ראשונה בעל מאפיה ושאל אותו איך הולך, ענה לו האופה שלא פשוט, אנשים רוצים רק לחם טרי, ויש בלאי, ואנשים ממששים והורסים,
לאחר תקופה התחילה המלחמה, ושוב פגש את אותו אופה ושאל אותו איך הולך, ענה לו מעולה, בזמן קשה שכזה אנשים עטים על כל מה שיש, לא בוררי, לא בודקים לחם מאתמול נמכר במחירי עתק,
אמר על זה הח"ח-
יבואו ימים טרופים לעמי"ש, קיום המצוות יהיה דבר לא קל, כמה אנשים יתפללו כל בוקר? כמה אנשים יברכו? וכל ברכה תחטף כמצווה אדירה, גם אם היא לא מאה אחוז בכוונה, גם אם היא בורכה בחוסר ריכוז, בימים טרופים לא בוררים, חוטפים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
מבטיח לקרוא
@גדול מרבן שמו התחיל, ואחריו עוד.
העיקרון נכתב אם כי קצת שונה מהחינוך כפי שאני קיבלתי אותו, אבל אין לדבר סוף, מה גם שלא כולם עורכים במקצועם.
אוסיף שתי מילים:
הרבה עניינים בתפיסת העולם שלנו, נותרו אצלנו כבגיל צעיר, כיון שלא התבוננו בהם שוב.
אצל רבים יום הדין מצטייר כמאזניים עם פתקים שחורים וצהובים, מלאכים צחורי ושחורי כנף ושופט אכזר ומאיים וכו' וכו'.
האם זו הסתכלות של אדם בן 20 /30 / 40 / 50?
ודאי שלא!
אבל לצערנו, רבים לא החליפו את המבט, הם פשוט לא חשבו על זה מחדש!

והאם זה הגיוני? במסחר ובהבנת פוליטיקה, בתקשורת בין אישית והנעת גלגלי מכונות התקדמת, ורק ביהדותץ - עיקר חייך - לא???? - - -

וע"ז כתב בחובות הלבבות שצריך מידי כמה שנים לבצע 'חשיבה מחדש' על כל עניין ביהדות בכדי לתפוס אותו בהתאם לגיל, לאיכות החשיבה ולרמה הרוחנית המתקדמות.

והראיה - בעלי התשובה, השומעים לראשונה בחייהם על 'עומד לפני המלך' בשמו"ע בגיל ארבעים, איך הם מבינים את זה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
העיקרון נכתב אם כי קצת שונה מהחינוך כפי שאני קיבלתי אותו, אבל אין לדבר סוף, מה גם שלא כולם עורכים במקצועם.
אוסיף שתי מילים:
הרבה עניינים בתפיסת העולם שלנו, נותרו אצלנו כבגיל צעיר, כיון שלא התבוננו בהם שוב.
אצל רבים יום הדין מצטייר כמאזניים עם פתקים שחורים וצהובים, מלאכים צחורי ושחורי כנף ושופט אכזר ומאיים וכו' וכו'.
האם זו הסתכלות של אדם בן 20 /30 / 40 / 50?
ודאי שלא!
אבל לצערנו, רבים לא החליפו את המבט, הם פשוט לא חשבו על זה מחדש!

והאם זה הגיוני? במסחר ובהבנת פוליטיקה, בתקשורת בין אישית והנעת גלגלי מכונות התקדמת, ורק ביהדותץ - עיקר חייך - לא???? - - -

וע"ז כתב בחובות הלבבות שצריך מידי כמה שנים לבצע 'חשיבה מחדש' על כל עניין ביהדות בכדי לתפוס אותו בהתאם לגיל, לאיכות החשיבה ולרמה הרוחנית המתקדמות.
כתבת איך לא לראות את זה.
שאלתי ובקשתי - איך כן לראות זה?
איך אני אמור לחיות את המושג 'פחד יום הדין'
- ולא בצורה של פחד אימים ובצורה שאני מרגיש שרוצים 'לתקוף' אותי
שהשקפה זו סותרת לי את הרגשת האהבה והמתיקות שביהדות?
בטבע הדברים אהבה - מקרבת, ופחד - גורם לאי נעימות ולריחוק...
איך זה באמת? איך היהדות מובנת למי חושב על זה מחדש?
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
כתבת איך לא לראות את זה.
שאלתי ובקשתי - איך כן לראות זה?
איך אני אמור לחיות את המושג 'פחד יום הדין'
- ולא בצורה של פחד אימים ובצורה שאני מרגיש שרוצים 'לתקוף' אותי
שהשקפה זו סותרת לי את הרגשת האהבה והמתיקות שביהדות?
בטבע הדברים אהבה - מקרבת, ופחד - גורם לאי נעימות ולריחוק...
איך זה באמת? איך היהדות מובנת למי חושב על זה מחדש?
בתור התחלה, השורה התחתונה צריכה להיות ה'למעשה' אם המחשבות על גיהינום מרחיקות אותך, תתעלם מהם.
אם עושה לך טוב להתמקד רק בזה שהקב"ה טוב ומיטיב בעל רחמים אינסופיים, מרבה לסלוח, תשאר בזה.

אחרי שתעכל את זה טוב טוב, (יכול לקחת שנתיים שלוש), יהיה לך הרבה יותר קל ומזמין להתקדם לחלק ה'מפחיד'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
בשתי מילים:
החיים הם רציניים.
לכל מעשה יש משמעות: על מצוה מקבלים שכר טוב, ועל עבירה צריכים לשוב בתשובה ברצינות. ואם לא - זה כואב.

אבל כל זה - מנוהל בצורה שלמרות ההכרח בעונשים, היא תהיה לטובת האדם,
בעוה"ז - איך מסדרים שעונש והצער יהיה מינימלי ובמקומות הכי פחות כואבים וכו',
ובעוה"ב - שתהיה לו האפשרות ליהנות מזיו השכינה.

חיים יהודיים תקינים סובבים סביב עבודת ה' מאהבה, כלומר - מתוך השמחה בהיותנו יהודים, ושמחה באהבה שה' אוהב אותנו.
היראה מהעונש היא בס"ה כלי להתעורר לתשובה, אמצעי ולא מטרה

עד כאן מחז"ל וראשונים. החסידות - על פי משנתם הוסיפה, שאין זה משנה מה יהיה איתי, מקסימום אסבול, אז מה, העיקר שלה' תהיה נחת רוח. זוהי צורת חיים מלאה, שבאה לידי ביטוי גם בצורת ההתייחסות לחודש אלול.
בל"נ כשיהיה לי מעט זמן אוכל להביא את המקורות לדברים.
כמו"כ בימים אלו אני עורך מאמר נפלא אודות העניין, מאחד המיוחדים שבמשפיעי דורנו, המבהיר את יסודות הדברים.
לאחר שיפורסם בה"י אוכל להעלותו הנה.

ובמחילת כבוד @גדול מרבן שמו,
א. אותי חינכו לא לראות ב'חלק המפחיד' מטרה לשאוף אליה [כי השכר ועונש הוא יסוד כלול בי"ג ה'אני מאמין' והבסיס שייך תמיד לכל יהודי. העמקה גדולה בזה - אינה נכונה, ודאי בדורות אלו.
ב. הפנמת טוב ה' הינה עבודת חיים להתקדם בה עוד ועוד בלי סוף, והשלכותיה על מכלול החיים הגשמיים והרוחניים - עצומות ונפלאות.
הרי העוה"ז משכנע ללא הרף שהאושר טמון בגשמיות, וכדי להתחבר אל האושר הזה - נצרכת עבודה ארוכה, שמביאה תוצאות מיידיות - בקטן, ולאורך הזמן יותר ויותר בס"ד.
בטח שלא עניין לשנתיים או שלוש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
אבל כל זה - מנוהל בצורה שבסופו של דבר - היא תהיה לטובת האדם,
נראה לי חשוב לחדד
זה לא בסופו של דבר, זה מהתחלה מתוכנן בצורה שהיא אך ורק לטובת האדם, ללא שום תכלית אחרת כלל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
ובמחילת כבוד @גדול מרבן שמו,
א. אותי חינכו לא לראות ב'חלק המפחיד' מטרה לשאוף אליה [כי השכר ועונש הוא יסוד כלול בי"ג ה'אני מאמין' והבסיס שייך תמיד לכל יהודי. העמקה גדולה בזה - אינה נכונה, ודאי בדורות אלו.
ב. הפנמת טוב ה' הינה עבודת חיים להתקדם בה עוד ועוד בלי סוף, והשלכותיה על מכלול החיים הגשמיים והרוחניים - עצומות ונפלאות.
הרי העוה"ז משכנע ללא הרף שהאושר טמון בגשמיות, וכדי להתחבר אל האושר הזה - נצרכת עבודה ארוכה, שמביאה תוצאות מיידיות - בקטן, ולאורך הזמן יותר ויותר בס"ד.
בטח שלא עניין לשנתיים או שלוש.
אחר המחילה...
החלק המפחיד, הוא חלק אינטגרלי אמיתי וקיים, א"א להעלים אותו.
הקב"ה יצר אותו, בידיעה שכדי להלחם ביצה"ר צריך גם את זה.
עד כאן עובדות מוסכמות.

עכשיו, מגיע בנאדם ושואל, מפחיד אותי ומרחיק אותי לחשוב על עומק הדין ועל מה שה' יתברך "מסוגל לעולל" (רק לשם ההבנה)
על זה אמרתי, שאפשר להתעלם מזה באופן זמני, כאשר זה מרחיק.
אתבטא קצת בחריפות שוב, לשם ההבנה. אם ההרגשה היא, שה' נגדי ויכול לדפוק אותי, והוא יותר חזק ואין לי אפשרות לנצח אותו, בדר"כ הכמים הפנים לפנים, רחוק מאהבה ורצון להתקרב.
ולכן, רצוי ואהוב שנתמקד בטוב ורק במחשבות שמעוררות רצון וחשק להתקרב.

הוספתי, שאחרי שהטוב ברור, ניתן להתקדם מבחינה כרונולוגית, לחלק נוסף אמיתי וקיים, שעד עתה התעלמנו ממנו.
לא שזו מטרה, אבל זה חלק בלתי נפרד מהתמונה השלמה, וצריך להפנים הרבה אהבה, לפני שאפשר להכיל את החלק הזה בלי להרגיש שנואים, דחויים, מאויימים וכדו'.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
אחר המחילה...
החלק המפחיד, הוא חלק אינטגרלי אמיתי וקיים, א"א להעלים אותו.
הקב"ה יצר אותו, בידיעה שכדי להלחם ביצה"ר צריך גם את זה.
עד כאן עובדות מוסכמות.

עכשיו, מגיע בנאדם ושואל, מפחיד אותי ומרחיק אותי לחשוב על עומק הדין ועל מה שה' יתברך "מסוגל לעולל" (רק לשם ההבנה)
על זה אמרתי, שאפשר להתעלם מזה באופן זמני, כאשר זה מרחיק.
אתבטא קצת בחריפות שוב, לשם ההבנה. אם ההרגשה היא, שה' נגדי ויכול לדפוק אותי, והוא יותר חזק ואין לי אפשרות לנצח אותו, בדר"כ הכמים הפנים לפנים, רחוק מאהבה ורצון להתקרב.
ולכן, רצוי ואהוב שנתמקד בטוב ורק במחשבות שמעוררות רצון וחשק להתקרב.

הוספתי, שאחרי שהטוב ברור, ניתן להתקדם מבחינה כרונולוגית, לחלק נוסף אמיתי וקיים, שעד עתה התעלמנו ממנו.
לא שזו מטרה, אבל זה חלק בלתי נפרד מהתמונה השלמה, וצריך להפנים הרבה אהבה, לפני שאפשר להכיל את החלק הזה בלי להרגיש שנואים, דחויים, מאויימים וכדו'.
שפתיים ייש"כ!
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
אנחנו מבקשים בתפילת ר"ה "אם כבנים אם כעבדים"
אם אנחנו מגיעים להשם כבנים - אז המשפט הוא כמו אבא לבן
ואם כעבדים - אז...

מה שנמצא בנפש שלנו קובע.

ולא לשכח שראש השנה מלבד אימת הדין שקיימת באוויר,
זה יום שמחה של המלכת השם!
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
בהמשך לדברים הנפלאים של @גדול מרבן שמו, מאד מאד ממליצה לללמוד את הספר דרך השם, לפי הסדר, בשביל להפנים קודם את הטוב ואז את התפקיד של הרע.
אכן, במאמר הנ"ל הבאתי שוב ושוב קטעים וציטוטים ממנו, עד שהבנתי שאם אני רוצה להעתיק את כל הספר, אז...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שואלת כדי לעורר את תשומת הלב.
אני מפעילה חוגים שנתיים של ציור כבר כמה שנים. (גם בסטודיו בבית וגם בבתי ספר)
יכולה לשבת לי ילדה מאלול עד תמוז רצוף.
הילדה באורות, נהנית מתקדמת מתפתחת.
נגמרת השנה שלום וביי.
לפעמים אני אפילו לא מכירה את האמא בפנים.
אז נכון מחמאות ופירגונים אני מקבלת טלפונית או פנים מול פנים והרבה ב''ה.
אבל תשורה עם מכתב שנותן כח אני מקבלת אולי מאמא אחת בפורים ו-2 בסוף שנה.
ותמיד אני שואלת את עצמי, כמה היה נחמד לו האמא הייתה קונה חפיסת שוקולד או עציצון ב-15 ש''ח,
עם איזה מכתב חמוד ומוקיר,
זה היה נותן לי כ''כ המון כח.
ואם התלמידה יזמה מעצמה וכתבה ונתנה בכלל זה מחמם את הלב, ומראה הרבה גם על האמא שמאחוריה.
ואנא, אל תפתחו את הדיון לים ההוצאות שגם ככה יש לגננת ולסייעות כפול מספר הילדים.
אני מדגישה- תשורה.
משהו קטן אבל עם יחס ותשומת לב לזו שמשקיעה וטורחת ונותנת לילד כ''כ המון טוב.

ואשתף למה התעוררתי לכתוב את זה.
השבוע סיימתי חוג בבית ספר מסויים, ניגשה אליי ילדה אחת מהחוג בכיתה ה' עם שקית נייר.
סיפרה לי שהיא ביקשה מאמא שלה כסף כדי לקנות מתנה למורה הודיה של החוג ציור.
היא קנתה עציץ חמוד, שמה ציורים מתוקים ספר תהילים קטן פנקס עם עט, ומכתב שעד עכשיו תלוי לי על המקרר.
באמת שהתרגשתי, מהמחווה מהמחשבה, מהמזכרת שנשארה לי מהתלמידה הזו.
תלמידה אחרת במקום אחר קנתה זוג עגילים חמסה קטנות, וסיפרה שלא הספיקה לכתוב מכתב. ועדיין זרח לי הלב כל אותו יום.

אז מעוררת מחשבה, אם הילד או הילדה שלך בחוג, הנה נגמרת השנה, משהו קטן עם מכתב ממך או ממנו יכול לתת למורה של החוג המון כח!

מה את אומרת? מסכימה איתי?
השבוע:
א גרויסע לחיים על ילד פצוע קשה ובכי כמו מים על שבר ברגל. (משל)

יום אחד אני הולך בשערי צדק אני רואה בהמתנה ליד חדר הניתוח שתי משפחות ממתינות לשמוע מה עם יקירם שנמצא בניתוח, המתח והלחץ שעל פניהם, לא ניתן לתיאור.

הרופא המנתח יוצא למשפחה א' מעדכן אותה בתוצאות הניתוח, תוך פחות משבריר שניה התחושה במחלקה נהפכת מלחץ איום להרגשת שמחה והתלהבות שקיימת רק שאחות מעוכבת סוגרת ווארט.. .
שמחה מרקיע שחקים, צעקות הודו לה', חיבוקים נשיקות, כולם נעמדו בתור לאחל לסבתא מזל טוב , אחד הגיסים רץ למכונה לממכר מזון, וקונה (על אף המחיר המופקע) חבילת עוגיות ושתיה לקיים את מנהג שתיית לחיים כשקורה משהו שמח.

משפחה שניה המנתח יוצא לעדכן אותם, ופתאום המשפחה כולה פורצת בבכי מרטיט, תחושת צער יגון וייאוש עומדים באוויר.

אני שואל אחרי כמה דק' בעדינות את שתי המשפחות, מה הרופא אמר, במשפחה א' אומרים לי ב"ה הילד בן ה8 פצוע קשה, בא תעשה לחיים תשתה משהו...
המשפחה השניה אומרת עזוב לא מתאים לדבר עכשיו אבא שלנו שבר את הרגל ה' ירחם, לשונאים שלנו אנחנו לא מאחלים דבר כזה....

ואוו,
לא ידעתי מה לחשוב,
האם זה איזה עוצמות נפש שיש למשפחה א' והיפוכו במשפחה השניה...??

אחר כך התברר לי הסיפור - משפחה א' הבן עבר תאונה קשה ל"ע, כשהגיעו איתו לבית חולים, הרופא אמר שכל המשפחה יגיעו להיפרד כי אין סיכוי שהוא שורד, גם על החצי אחוז שהוא שורד בדרך כלל המוח נפגע בצורה שהילד ל"ע נשאר מפגר ומוגבל..
המנתח יצא ואמר להם בסוף הניתוח שבחסדי שמים הבן יחיה והמח שלו באורח נדיר לא נפגע כלל, יעבור תקופת אשפוז ארוכה שבה הוא יעבור טיפולים קשים, ועוד תקופה של טיפולי פיזיותרפיה משמעותית, והילד יחזור להיות רגיל, וואו הם קיבלו ילד במתנה, באמת סיבה לשמחה גדולה.

במשפחה השניה האבא היה בשיא כוחו, כל המשפחה עמדה עליו, בלילות הוא עבד כזמר עם הכנסה מכובדת, הדבר מילא אותו שמחה וסיפוק,
הוא אדם מלא אנרגיות שאהב להיות בכל מקום ולעזור לאינספור אנשים.
המנתח יצא ואמר להם, הוא צריך לשכב חצי שנה בעקבות סיבוך ברגל שלו במקום שא"א לשים גבס, אין יותר חתונות בחצי שנה הזאת, אין אבא מלא מרץ שמחזיק את המשפחה כולה, אין את האבא שבזמנו הפנוי הוא העסקן שכולם אוהבים ורץ ממקום למקום לעזור,
וענף הפרנסה נגדע מ 100 ל 0 (אין ביטח לאומי שלא מדווחים...), בהחלט עצוב, בהחלט סיבה לבכות.

ובקצרה - לפני שנה פלוס שהייתי עם חובות מטורפים, וקיבלתי החלטה לצאת לדרך, להוסיף הכנסות ולא לעצור עד שאני מגיע לחופש כלכלי,
אמר לי מישהו את המשל הזה בדיוק, לא משנה מה המצב שלך היום,
משנה מה המגמה שלך, לאן זה הולך, האם היום יותר טוב מאתמול, ומחר יותר מהיום?
האם אתה במגמת הבראה? האם אחרי טיפול קשה אתה תבריא? אתה תהפוך לבריא יותר ממה שהיית לפני?
ולכן אני ממליץ גם לכם לחשוב על המשל המדויק הזה, הקובע הוא לא מצבי הכספי כעת, הקובע זה המגמה, זה השינוי מאתמול,
מי שמצבו מעולה, ופתאום לאט לאט הוא מתחיל לצבור יותר הוצאות מהכנסות, הוא האדם הבריא שצריך לבכות עליו כי הוא הולך לכיוון לא טוב.
מי שמצבו הכספי קשה, אבל הוא עושה שינוי גדול לטובה, והוא מוכן לשלם כל מחיר בשביל השינוי, סיבה לשמחה גדולה, אפשר לעשות אגרויסע לחיים על שם סופו.
[כמובן כמו במשלזה רק עם עוברים טיפול קשה - (וויתורים, מאמץ להכנסות נוספות, להחליט לפעול גם אם קשה, גם אם לא נעים, גם אם מפחיד, להחליט לעשות גם שיש סיכוי להיכשל, ללמוד מכשלונות, ללמוד מהצלחות ועוד ועוד כפי שכל שבוע אני משתף),.
נהנתם? אשמח לשמוע
לפרק א':

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה