אלקסתימיה ולאהוב...

אכן, מבחינה ספרותית יש יופי בכתיבה ברמיזות על רגשות, ולפעמים גם על התרחשויות.
אבל כאן ההרגשה שלי היתה שהרמיזה הובאה בגלל ש'זה לא נושא שמדברים עליו'.
ולכן כתבתי מה שכתבתי.
ובהחלט יש סוג כתיבה שבו יש דברים ש'כתובים בין השורות', אבל זה רק בתנאי שמי שלא מבין בין השורות, יבין לפחות את מה שכתוב בשורות עצמן. כשהכתיבה היא כזו ש'מי שלא מבין רמזים' נתקע, המטרה הוחטאה.
 
אבל כאן ההרגשה שלי היתה שהרמיזה הובאה בגלל ש'זה לא נושא שמדברים עליו'.
לגמרי מסכימה עם זה, אך אני רוצה להוסיף, שלדעתי - הכותבת מתארת את ההתרחשויות מתוך נקודת מבטה באותו זמן, ואז זו בדיוק היתה גם ההרגשה שלה, ולכן היא כותבת את זה בצורה הזאת.
זאת אומרת: אין כאן שיקוף של נקודת המבט של הסופרת שכתבה את הסיפור, אלא גם ואולי בעיקר, שיקוף של נקודת המבט של הבחורה בזמן שהדברים התרחשו.
כמובן שניתן לדון על כך.
 
ובקשר לכתבה הנ"ל - לא זכור לי שקראתי אותה, אבל עד כמה שזכור לי היא של רותי קפלר, וקצת מוזר לי שהיא כתבה בצורה כל כך מעורפלת ולא ברורה. לא מתאים לה.

הכתבה הזו חטפה אינספור צנזורים קיצוצים ומחיקות.
ולא התווכחתי.
כי היה כל כך חשוב לפרסם אותה, שהיה שווה לי כל מחיר. אפילו שיחשבו שאני כותבת גרוע.

ואגב, לטעמי לא היה קורה שום דבר רע, אם בחור סקרן בן 16 היה קורא את הכתבה הלא-מצונזרת, מבין שיש נשים שמקיאות בתקופה לפני שנולד להן תינוק, ומפנים שחשוב לעזור לאמו, לאחותו או לאשתו העתידית במצב הזה.
אין בכך שום פגיעה ביהדות, בדת, בקדושה או בצניעות.
 
הרמיזות מוסיפות הרבה יופי לקטע כתוב.
זה נותן הרגשה טובה כזו, אני במועדון של הסופרת, הבנתי את הסוד שהיא לחשה לי...

חסיה ברטלר משתמשת בספרים שלה באפקט הזה בלי סוף.
ותמיד אני מנסה לדמיין את עצמי קצת יותר תמימה מנסה לראות ומופתעת שזה לא פוגע בהתרחשות.

(ואגב, במקרה שמתואר כאן, לא חושבת שיש פה בעיה לדבר על זה. זה משהו פומבי. לא משהו שנעשה בהצנע...)
 
נערך לאחרונה ב:
יש לי שאלה שלא כל כך קשורה לעצם הדיון הזה באופן פרטי.
אחרי שכל אחד מביע את דעתו באופן כל כך יפה וברור בכל צד אפשרי,
יש מישהו מהצד השני שהשתכנע ועבר צד?

התשובה היא חד משמעית לדעתי.
 
יש לי שאלה שלא כל כך קשורה לעצם הדיון הזה באופן פרטי.
אחרי שכל אחד מביע את דעתו באופן כל כך יפה וברור בכל צד אפשרי,
יש מישהו מהצד השני שהשתכנע ועבר צד?

התשובה היא חד משמעית לדעתי.
גם אני תמיד שואלת את עצמי מה המטרה והאם אי פעם קרה שמישהו השתכנע מויכוח או דיון שכזה.
והתשובה לעצמי, שזה עוזר לכל אחד לחדד ולהבין טוב יותר את עמדותיו שלו עצמו :)
גם שווה.
 
נערך לאחרונה ב:
יש לי שאלה שלא כל כך קשורה לעצם הדיון הזה באופן פרטי.
אחרי שכל אחד מביע את דעתו באופן כל כך יפה וברור בכל צד אפשרי,
יש מישהו מהצד השני שהשתכנע ועבר צד?

התשובה היא חד משמעית לדעתי.
ומה האלטרנטיבה?
לא להידיין יותר ולא להביע דעה?
שכל אחד ימות עם משנתו מגיל 3?
מותר לא להיות מקובעים ולשמוע כמה צדדים, לא תמיד צריך להיות מעשיים ו'לעבור צד'.
 
ומה האלטרנטיבה?
לא להידיין יותר ולא להביע דעה?
שכל אחד ימות עם משנתו מגיל 3?
מותר לא להיות מקובעים ולשמוע כמה צדדים, לא תמיד צריך להיות מעשיים ו'לעבור צד'.
לא להידיין כשאתה מקובע בדעותיך מבחינה רגשית.
כן להידיין כשאתה בריא בנפשך ומחפש וחוקר אחר האמת - מה שמורה על מעלה רוחנית גבוהה.

[אף פעם לא ראיתי כאן מי שמפרש היטב את דעתו, ואחר שרואה דעה שונה מנומקת, חוזר בו על גבי הפורום. <שלא לדבר ביום יום שאין זה מן הנמצא כמעט בכלל>].
 
קורה לי לפעמים שאני חושבת משהו מסוים פתאום מאירים את עיני בזווית נוספת ואני בהחלט יכולה לעבור צד.. או לפחות לדון שוב מחדש..
 
ומה האלטרנטיבה?
לא להידיין יותר ולא להביע דעה?
שכל אחד ימות עם משנתו מגיל 3?
מותר לא להיות מקובעים ולשמוע כמה צדדים, לא תמיד צריך להיות מעשיים ו'לעבור צד'.

צודקת לגמרי.
ועם זאת, לא כל אשכול מלא תגובות פה, הוא אכן דיון.

רבים מהם רק משמשים במה לכל אחד להבעת דעה נחרצת, טוטאלית, ומהר מאד עוברים לדיון על זוטות צדדיות או דוגמאות או נקודות קיצון, ולא באמת מובילים מישהו לאנשהוא.

בעיניי דיון טוב מתפתח, כשאתה מביע את דעתך, וקורא את הדעות השונות ממך לא רק כדי "לדעת מה שתשיב" אלא גם מתוך פתיחות ומנקודת מוצא שאומרת- אולי אני לא צודק. יש מצב שמישהו פה הולך לשנות את דעתי בנושא הזה.
 
לא להידיין כשאתה מקובע בדעותיך מבחינה רגשית.
כן להידיין כשאתה בריא בנפשך ומחפש וחוקר אחר האמת - מה שמורה על מעלה רוחנית גבוהה.

[אף פעם לא ראיתי כאן מי שמפרש היטב את דעתו, ואחר שרואה דעה שונה מנומקת, חוזר בו על גבי הפורום. <שלא לדבר ביום יום שאין זה מן הנמצא כמעט בכלל>].
לשנות דעה זה דבר אחד. לחזור בך על גבי הפורום זה דבר אחר.
יכול בהחלט לקרוא שאחרי 6 עמודים של דיון אתה הרבה פחות נחרץ בדעותיך (לא אני, אתה...) ובשלב כלשהו מתחיל לקצר בתגובות עד שהן נעלמות לגמרי...
להגיד טעיתי? זו כבר דרגה.
 
להגיד טעיתי? זו כבר דרגה.

זה לא חייב להיות נכון-לאנכון, צודק-טועה, שחור-לבן, לנו-לצרינו.
דיון אמור להעלות נקודות למחשבה. הוא אמור לפתח את הנושא ולהביא צדדים נוספים שאולי לא חשבנו עליהם, הוא אמור להביא תועלת למשתתפים בו, ולו רק במישור הזה של- לא רק ככה אפשר לראות את זה.

לכן לא מהר יגיעו למצב של צודק, טעיתי, כי בדרך כלל לא אני ולא אתה צודקים לחלוטין.

ואגב, להגיד טעיתי, ולא רק בדיונים, לא נראה דרגה בעיניי. זה פשוט הבנה ותפיסה שאומרות שהטענה המוטעית, המעשה השגוי, הטעות הפאטאלית, הם אמנם היו כולם שלי, אבל הם לא אני.

אני נשאר אני. קיים, טוב, רצוי אהוב ומקובל, גם אחריהם, ואפילו יותר.

כי רק כשנופלים לומדים לקום וללכת טוב יותר.
 
ואגב, להגיד טעיתי, ולא רק בדיונים, לא נראה דרגה בעיניי. זה פשוט הבנה ותפיסה שאומרות שהטענה המוטעית, המעשה השגוי, הטעות הפאטאלית, הם אמנם היו כולם שלי, אבל הם לא אני.

אני נשאר אני. קיים, טוב, רצוי אהוב ומקובל, גם אחריהם, ואפילו יותר.

כי רק כשנופלים לומדים לקום וללכת טוב יותר.
אחלה ציטוט.
במציאות? נו נו...
 
היי, אתם שנותנים לי לייק עכשיו על הודעות שכתבתי בתקופה הפרה - היסטורית אי אז בתחילת האשכול, אתם ב א מ ת רק עכשיו קוראים את הסיפור לראשונה????:eek:
על זה בדיוק דיברתי כאן.
על החשש - איזו מחשבה בדיוק מעלה הלייק שלי, בראשו של המלויק.
 
יש לי שאלה שלא כל כך קשורה לעצם הדיון הזה באופן פרטי.
אחרי שכל אחד מביע את דעתו באופן כל כך יפה וברור בכל צד אפשרי,
יש מישהו מהצד השני שהשתכנע ועבר צד?

התשובה היא חד משמעית לדעתי.
לעבור צד לחלוטין - לחשוב כמו שהשני חשב מתחילה ולא כמו שחשבתי אני - זה דבר לא מצוי.
בעיקר משום שכשמדובר על שני בני אדם שמדברים מהשכל ולא מהרגש, בכל דעה יש נקודה של אמת. אלא שכל אחד מהצד שלו עלול לנפח את האמת הזו, ולהחיל אותה גם על דברים דומים אבל שונים, וכן האחד עלול להבין את השני בצורה שאינה מדויקת.
כשדנים בעניין בצורה מכובדת, אפשר להגיע למסקנה שיש מקום לשני הצדדים, כל אחד דיבר לגבי נקודה אחרת, ואין ויכוח ביניהם.
כך בנושא האחרון, היה מי שטען שעדיף לומר בפירוש מאשר לרמוז, היה מי שהבין שהכוונה היא שרמזים הם דבר לא נחוץ באופן גורף, ואמר את דבריו. לבסוף התברר ששני הצדדים מודים שיש יופי ספרותי בכתיבת דברים לא בצורה מפורשת, והטענה נאמרה רק לגבי סוג מסוים של רמזים.
 
יש לי שאלה שלא כל כך קשורה לעצם הדיון הזה באופן פרטי.
אחרי שכל אחד מביע את דעתו באופן כל כך יפה וברור בכל צד אפשרי,
יש מישהו מהצד השני שהשתכנע ועבר צד?

התשובה היא חד משמעית לדעתי.

אנחנו לא מביעים דעה בשביל לקחת שבויים לצד שלנו.

מביעים דעה כדי להביע אותה. לתת לה מקום. כי יש כאן, חוץ מהנודניק שמתווכח איתי ישירות ;) , עוד מאות ואלפי קוראים דוממים.
הדעה מחלחלת לאט לאט. אנשים נפתחים לשמוע אותה. מכירים אותה. וכמו שכתבו כאן - גם אם לא עוברים צד, לומדים לכבד את הצד השני, להבין שגם לו יש הגיון משלו.
 
ועוד נקודה, שמשום מה לפעמים סבורים בכל מיני מקומות ששלום פירושו שכולם יסכימו לדעה אחת, וההיפך הוא הנכון השלום נמדד כאשר ישנם חילוקי דעות.
והפתרון הוא לא לפתוח שני בתי מדרשות (שבזה יש לאו דלא תתגודדו) אלא שבתוך בית המדרש/פורום/בית כנסת/סמינר תשמענה כל הדעות, תכובדנה, ותיוקרנה.
ויבוא השלום
 
הבעת עמדה שונה יכולה לנבוע מהרבה מקומות.
כאנשים חברותיים, אנו מקבלים ונותנים. שומעים ומשמיעים.
רצון פשוט לשתף בנקודת מבט נוספת לאותה תמונה. לעיתים יש רצון לשכנע ולהשפיע. ולפעמים צורך בגיבוי.

החזון איש באחת מאיגרותיו מציין שוויכוחים מחדדים ומקצינים את דעות הצדדים. ולכן, אם יש רצון כן להשפיע, כדאי להיזהר שהבעת עמדה נוספת, לא תשמע או תהפוך לויכוח.

המעניין הוא, שלעיתים ניתן להבחין לאחר זמן, כיצד דיבורים חילחלו והשפיעו והדעה השתנתה. של אחרים, ושלנו.
(כמה דיונים בפרטי היו לי שנגמרו בחוסר הסכמה. ולאחר תקופה ראיתי את הדעה שהבעתי מוכרזת בהודעה גלויה. ולהפך)

משהו קטן שכתבתי לעצמי לא מזמן,
כשהשאלה אם להביע דעה או לא הרגישה לי כצורך לקבלת גיבוי:

מי שסגור עם עצמו,
מי שנהיר לו עולמו,
לא מחפש גיבוי,
או חברה לעיבוי,
השלימות היא לו לדינמו.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
למעלה