אמא במישרה מלאה

[לאה#]

אני גם בדעה שהכי טוב לילדים שאמא בבית, אבל זו לא חכמה, כי לי אף פעם לא הוצעה הצעה קוסמת כזו. אם היו מציעים לכן 20000 ולעבוד 8 שעות, הייתן מסכימות או אומרות שזה על חשבון הילדים?
זו השאלה פה.

נראה לי שזו פעם ראשונה שאני כותבת פה דעה שמבוססת על התרשמות מעשרות בודדים ששוחחתי איתם, ולא משהו מובהק סטטיסטית. ובכל זאת - בגלל שהחוויה היתה כל כך חזקה בשבילי - אני מביאה את זה.

המסקנה היא: כמה שאת/ה מרוויח כיום זה סכום שאפשר להסתדר איתו, ותמיד תצטרכ/י עוד סכום של בין 35% ל-60% כדי לחיות 'ממש טוב'.

אנשים שדיברתי איתם בשנה אחת, שהציבו יעד להגיע לרווח של 7,000 חודשי, לאחר שנה פנו אלי שוב - שהם חשבו שהסכום הזה יספיק להם, אבל לא, והם בעצם צריכים 10,000 שקל.
עובדות שכירות שהכניסו 3,500 שקל לחודש היו שואפות להגיע לרמת הכנסה של 5,000 שקל, ואז בקשו הדרכה איך להיכנס לשוק הפרטי כי הן רוצות לעשות בערב עוד 2,000 שקל לפחות, בשביל לחיות טוב יותר.

העניין הופך להיות מורכב יותר, כשאת קולטת שהכל עניין של הרגל. ובעצם - בעולם כזה מסובך - למה לעבוד קשה, להתרגל להכנסה של 20,000 שקל - כשאת יודעת שיהיה לך מאוד קשה לחזור לרמת החיים שאת חיה בה עכשיו ותסכימי איתי שלא ממש גרוע לך. ובעיקר כשמהעבר השני את יכולה להאמין, מניסיונם של אחרים, שמהר מאוד תרצי רק עוד 5,000 שקל כדי לחיות ממש טוב ולא לחשוב על כל קנייה, כך שרווח אמיתי לא יהיה לך מזה לחיים שלך.

אולי פעם, כשיהיה לי יותר משעמם אני אחקור את זה באופן נכון ואמיתי יותר, או שאמצא מחקר שמאושש את ההנחות האלה.
כרגע אני מציעה לכל מי שמתייעצת איתי להשתדל יותר, אבל לא להתפתות לגמור את עצמה בשביל להרוויח עוד כמה אלפים. זה ממילא לא דחוף. גם כשתקבל אותם היא תרצה עוד, אז מה זה יתן לה?

ואולי זה מה שכבר נכתב מזמן "יש לו מנה רוצה מאתיים", ואז באמת לא צריך לחקור יותר, כי יש לי את ההוכחה הכי טובה לזה.

בהצלחה!

 

[לללי]

אחרי החתונה אמר לי אדם חכם מאד
כמה שתרוויחי בחודש, תרגישי שעוד אלף אלפיים שקל יצילו אותך. לא משנה מאיפה ולאן...

ת'אמת? מאז אני שואפת ליותר מאלפיים

 

[רות מיכל]

לאה, מסכימה איתך חלקית.
זה נכון שיש לו מנה רוצה יותר, אבל אני מרגישה שבזמנים שיש פחות כסף, יש יותר לחץ, ובזמנים שיש יותר אני רגועה יותר.
משכורת גבוהה מאפשרת יותר. אז נכון שתמיד ארצה עוד. אבל זו עובדה שכשיש לי עוד 1000 נניח בחודש, אני יכולה להרשות לעצמי להתרווח יותר, להזמין עוזרת, להחזיק רכב, דברים שמקלים על החיים ויוצרים רוגע.
זה שאעדיף קאדליק ע"פ היונדאי שלנו, לא אומר שאמצעים גבוהים יותר לא מסייעים לבנאדם.

 

[תרצה]

ואולי זה מה שכבר נכתב מזמן "יש לו מנה רוצה מאתיים", ואז באמת לא צריך לחקור יותר, כי יש לי את ההוכחה הכי טובה לזה.

בהצלחה!

יש עוד אמרה של חז"ל, לפיה גם מסודרים האחוזים:
אין אדם מת וחצי תאוותו בידו.

(כתבת בין 40% ל- 60%, נכון? הרי לך האחוז המדויק: 50% בדיוק.)

 

[אפרתה]

לדעתי הייתי מגדירה כך- אולי בחודשי חיים יותר ברווח- כאשר משתכרים יותר. אבל אף אחד לא נשאר עם כסף בסוף החודש, ומי שכן- זה לאו דווקא העשירים אלא החסכנים. כך ראיתי אצל עצמי ואצל רבים אחרים.

 

[פוינט ק גת]

אתן בעקרון צודקות, אבל רק לגבי מישהו שהמשכורת הנוכחית שלו מספיקה בשביל רמת החיים שלו בדיוק, לעומת זאת מי שהמשכורת לא מספיקה לו למרות שהוא חי בצמצום רב, ומגיע למצב של הצטברות חובות וגדילתן מחודש לחודש באחוזים ניכרים, בודאי שבשבילו התוספת הכרחית.
לצערינו המצב הזה קיים בהרבה בתים בימינו, אנשים שחיים חיי דוחק של ממש וגם את הדוחק הם לא מכסים.

 

[לאה#]

אתן בעקרון צודקות, אבל רק לגבי מישהו שהמשכורת הנוכחית שלו מספיקה בשביל רמת החיים שלו בדיוק, לעומת זאת מי שהמשכורת לא מספיקה לו למרות שהוא חי בצמצום רב, ומגיע למצב של הצטברות חובות וגדילתן מחודש לחודש באחוזים ניכרים, בודאי שבשבילו התוספת הכרחית.
לצערינו המצב הזה קיים בהרבה בתים בימינו, אנשים שחיים חיי דוחק של ממש וגם את הדוחק הם לא מכסים.

צודקת. לא מדובר על מישהי שאין לה מאיפה לחיות, אלא אחת ש"רוצה להיטיב את תנאי החיים שלה ולשפר אותם". וזה כמו שכתבתי - הגבול של זה והרצון זזים עם היכולות.

לאה, מסכימה איתך חלקית.
זה נכון שיש לו מנה רוצה יותר, אבל אני מרגישה שבזמנים שיש פחות כסף, יש יותר לחץ, ובזמנים שיש יותר אני רגועה יותר.
משכורת גבוהה מאפשרת יותר. אז נכון שתמיד ארצה עוד. אבל זו עובדה שכשיש לי עוד 1000 נניח בחודש, אני יכולה להרשות לעצמי להתרווח יותר, להזמין עוזרת, להחזיק רכב, דברים שמקלים על החיים ויוצרים רוגע.
זה שאעדיף קאדליק ע"פ היונדאי שלנו, לא אומר שאמצעים גבוהים יותר לא מסייעים לבנאדם.

אני מסכימה איתך לגמרי. בואי נבדוק רגע: את כרגע במצב שיש לך יונדאי ועוזרת, ב"ה. כנראה. את באמת שואפת לקדילאק? נראה לי שזו גוזמה.
בואי לא נדבר עליך. אני לא באמת יודעת מה המצב שלך ואיפה את עומדת, ובכל מקרה - זה לא לעניין לדבר עליך.

בואי נדבר על חברה שלי. חברה טובה. היא מזכירה במשרה מלאה ומרוויחה כמעט 4,500 בחודש. בעלה לומד בכוילל ומביא עוד 1500 שיורדים מיד למשכנתא. מהכסף שהיא מביאה היא משלמת מים, חשמל, ארנונה, קונה אוכל ובגדים.
פעם היא אמרה לי שתוספת של 1000 שקל בחודש תעזור לה מאוד. זה יאפשר לה לקנות לילדים יותר אוכל (בשר גם בשבת ולא רק בחגים), עוד שני בגדים לכל ילד לא יזיקו, ובכלל - כך היא לא תעמוד בחנות ותבדוק את האגורה של המעדן לשבת - איזה הכי זול, ותפרגן כבר לילדים שלה ממתקים יותר טעימים מביסלי באגסי לשבת. היא לא מדברת על רכב ולא על עוזרת, אבל כן היתה שמחה להרגיש יכולה להביא בייביסיטר בערב כשיש חתונה ולא להיסחב עם הילדים באוטובוס בגלל חיסכון.

חברה אחרת שלי, גם חברה טובה, מרוויחה 7,000 בחודש, וזה נטו. בעלה אברך כוילל ויש לה אותו מספר ילדים בדיוק. יש לה משכנתא של 2,500 שקל בחודש. הארנונה קצת יותר יקרה לה, בגלל שאין לה כזו הנחה, אבל זה לא משמעותי. גם לה אין רכב. היא אמרה לי פעם ש-3,000 שקל נוספים בחודש יסדרו לה את החיים. זה יאפשר לה לקנות לילדים יותר אוכל (וגם אוכל יותר איכותי, לא סתם נקניקיות זבל. להכין עוגות יותר משובחות לשבת וסלטים יותר מושקעים. כיום אין לה מספיק בשביל זה.), עוד שני בגדים לילדים לא יזיקו, ואז היא תפרגן להם בגדים יותר יקרים גם כן. ובכלל - היא לא תעמוד בחנות ותבדוק את האגורה של המעדן לשבת - כל כך בא לה לפנק את הילדים בכל פעם במעדן אחר! היא גם תפרגן לילדים שלה יותר ממתקים לשבת זה ברור. התוספת הזו עדיין לא תגרום לה לקנות רכב, אבל בהחלט כך היא תרשה לעצמה לשכור רכב יותר פעמים, וגם לצאת לנופש בקיץ או לפחות לכמה טיולים יפים עם הילדים. כרגע היא מחשבנת כל יום חופשה שהיא לוקחת ומתקמצנת. אבל עוד 3,000 שקל הכל ייראה אחרת.

עכשיו אספר לך על חברה שלי שמרוויחה 12,000? אין בעיה. להם יש רכב, זה נכון. אבל בעלה לא נוסע איתו לכל מקום, ולפעמים משתמש בתחבורה ציבורית כדי לחסוך. גם ממנה הוא מצפה שלא תזניק אותו לכל מקום שהיא רוצה לנסוע. זה עולה כסף! יש להם יותר חובות מלשתי החברות האחרות, בגלל השיפוצים. והם לא הגזימו בהם, באמת. ובפעם האחרונה שהמשכורת אחרה היא לא הצליחה לעמוד בזה. מצד אחד היא מרוויחה לא רע בכלל (12 זה הנטו, לא הברוטו), מצד שני - הם בקושי גומרים את החודש. עוד אלף או 3,000 שקל יהיו מאוד נחמדים, אבל כדי לסדר את החיים היא צריכה לא פחות מעוד 5,000 שקל. אז היא תרשה לעצמה להתרווח, להביא עוזרת הביתה, לקנות אוכל בלי לחשוב פעמיים, וגם בגדים. יש איזה בגד מהמם שהיא ראתה לבת שלה ב-300 שקל ולא הרשתה לעצמה בגלל המחיר - אז הנה, היא תוכל לקנות אותו. גם לעצמה לא יזיקו עוד כמה בגדים וגם לבעל ולילדים.

נכון שהתיאורים האלה מאוד הגיוניים?
והדבר הכי מטלטל בסיפור הוא, ששלושת התיאורים האלה מתארים את חייה של אותה חברה טובה שלי, משנת 2008 ועד עתה - כלומר במשך חמש שנים.

אוקיי. אז הנתונים פה לא נתוני אמת, כי אין לי עניין לחשוף נתונים מדויקים של אף אחת. אבל הם מבוססים על עשרות דוגמאות כאלה שבחנתי בינתיים.

ומה שהכי מעניין - כשאנשים מרוויחים 4500 היא לא חושבים שיום יבוא ו-12 אלף לא יספיקו. ככל שההכנסה עולה גם הסכום החסר עולה באופן פרופורציוני.

אני לא מכירה הרבה אנשים שהחלום שלהם הוא קדילאק. לכי תבדקי מה החלומות של אנשים, כמה כסף הם צריכים כדי לסדר את החיים, ומה זה נקרא בשבילם 'לסדר את החיים'. יותר מהר תמצאי כאלה שמעלים את רמת החיים מבחינת אוכל, ביגוד, אביזרים בבית, נופש, חופש, עזרה. תאמיני לי שההבדלים בין רמות החיים האלה יכולים לעמוד על עשרות אלפים גם כן, בעיקר אם יש כמה ילדים.

 

[אשת חבר]

בואי נדבר על חברה שלי. חברה טובה. היא מזכירה במשרה מלאה ומרוויחה כמעט 4,500 בחודש. בעלה לומד בכוילל ומביא עוד 1500 שיורדים מיד למשכנתא. מהכסף שהיא מביאה היא משלמת מים, חשמל, ארנונה, קונה אוכל ובגדים.
פעם היא אמרה לי שתוספת של 1000 שקל בחודש תעזור לה מאוד. זה יאפשר לה לקנות לילדים יותר אוכל (בשר גם בשבת ולא רק בחגים), עוד שני בגדים לכל ילד לא יזיקו, ובכלל - כך היא לא תעמוד בחנות ותבדוק את האגורה של המעדן לשבת - איזה הכי זול, ותפרגן כבר לילדים שלה ממתקים יותר טעימים מביסלי באגסי לשבת. היא לא מדברת על רכב ולא על עוזרת, אבל כן היתה שמחה להרגיש יכולה להביא בייביסיטר בערב כשיש חתונה ולא להיסחב עם הילדים באוטובוס בגלל חיסכון.

חברה אחרת שלי, גם חברה טובה, מרוויחה 7,000 בחודש, וזה נטו. בעלה אברך כוילל ויש לה אותו מספר ילדים בדיוק. יש לה משכנתא של 2,500 שקל בחודש. הארנונה קצת יותר יקרה לה, בגלל שאין לה כזו הנחה, אבל זה לא משמעותי. גם לה אין רכב. היא אמרה לי פעם ש-3,000 שקל נוספים בחודש יסדרו לה את החיים. זה יאפשר לה לקנות לילדים יותר אוכל (וגם אוכל יותר איכותי, לא סתם נקניקיות זבל. להכין עוגות יותר משובחות לשבת וסלטים יותר מושקעים. כיום אין לה מספיק בשביל זה.), עוד שני בגדים לילדים לא יזיקו, ואז היא תפרגן להם בגדים יותר יקרים גם כן. ובכלל - היא לא תעמוד בחנות ותבדוק את האגורה של המעדן לשבת - כל כך בא לה לפנק את הילדים בכל פעם במעדן אחר! היא גם תפרגן לילדים שלה יותר ממתקים לשבת זה ברור. התוספת הזו עדיין לא תגרום לה לקנות רכב, אבל בהחלט כך היא תרשה לעצמה לשכור רכב יותר פעמים, וגם לצאת לנופש בקיץ או לפחות לכמה טיולים יפים עם הילדים. כרגע היא מחשבנת כל יום חופשה שהיא לוקחת ומתקמצנת. אבל עוד 3,000 שקל הכל ייראה אחרת.

עכשיו אספר לך על חברה שלי שמרוויחה 12,000? אין בעיה. להם יש רכב, זה נכון. אבל בעלה לא נוסע איתו לכל מקום, ולפעמים משתמש בתחבורה ציבורית כדי לחסוך. גם ממנה הוא מצפה שלא תזניק אותו לכל מקום שהיא רוצה לנסוע. זה עולה כסף! יש להם יותר חובות מלשתי החברות האחרות, בגלל השיפוצים. והם לא הגזימו בהם, באמת. ובפעם האחרונה שהמשכורת אחרה היא לא הצליחה לעמוד בזה. מצד אחד היא מרוויחה לא רע בכלל (12 זה הנטו, לא הברוטו), מצד שני - הם בקושי גומרים את החודש. עוד אלף או 3,000 שקל יהיו מאוד נחמדים, אבל כדי לסדר את החיים היא צריכה לא פחות מעוד 5,000 שקל. אז היא תרשה לעצמה להתרווח, להביא עוזרת הביתה, לקנות אוכל בלי לחשוב פעמיים, וגם בגדים. יש איזה בגד מהמם שהיא ראתה לבת שלה ב-300 שקל ולא הרשתה לעצמה בגלל המחיר - אז הנה, היא תוכל לקנות אותו. גם לעצמה לא יזיקו עוד כמה בגדים וגם לבעל ולילדים.
.

נשמע כמו פרופיל של "ריקי כהן" המפורסמת...

 

[מנגו]

תמיד בעלי צוחק ואומר:
מה את חושבת, שלעשירים לא לחוץ ב 15 לחודש?
הכל עניין של מושגים. יש להם גם הוצאות הרבה יותר גדולות מאיתנו.

ולפותחת האשכול: אני הייתי עושה שאלת רב. כך את רגועה אם החלטת שכן, וגם רגועה שלא הפסדת כלום - אם החלטת שלא.

 

[חויד]

בסופו של דבר הכל נגזר עליך מלמעלה,
אם נגזר שיהיה לך, גם אם תשתכרי 2000 ש"ח לחודש תהיה לך ברכה ותסתדרו מצוין.
ואם נגזר שלא יהיה אז גם ב- 15,000 לחודש לא תהיה ברכה, ותמיד יחסר.
וברור שהכל עניין של מושגים ויחסיות.

ועוד עניין פרקטי לגבי עבודה במשרה מלאה מניסיון אישי,
שהיו לי ימי חופשה פה ושם ראיתי שבסופו של יום מגיעים לאותם הספקים בבית פחות או יותר
שיש לך יום שלם מצד אחד יותר רגוע אבל הכל נמרח,
כשיש לך רק ערב כדי להספיק, מספיקים בו המון!!
ברור שיש זמנים יותר לחוצים, אבל בגדול שעובדים במשרה מלאה, לכל דבר יש זמן והכל מרוכז יותר.
לפי איך שאני רואה את זה זו מעלה גדולה.

 

[יואל ארלנגר - קקטוס]

צודקת....

את צריכה להוסיף תגית של "סופרות וכתיבה"
כתוב ממש נהדר.

 

[GRN]

בסופו של דבר הכל נגזר עליך מלמעלה,
אם נגזר שיהיה לך, גם אם תשתכרי 2000 ש"ח לחודש תהיה לך ברכה ותסתדרו מצוין.

זה לא כ"כ פשוט. כדאי לשמוע את ההרצאות של הרב איינהורן בעניין, אבל בעיון.

 

[קברניט]

הערה שנשלחה מעזרת גברים.

אני חושב שיש כאן ערבוביה קלה, בין שני מצבים, וחשוב מאוד להבדיל ביניהם בצורה מאוד ברורה.
לא בחנתי עשרות אנשים, כמו גב' קוה (ככה מעברתים את הניק הזה?...), אבל את עצמי אני מכיר ובתוך עמי אנוכי יושב...

יש מצב ראשוני והתחלתי, שבו למשפחה אין מספיק כסף בשביל הצרכים הבסיסיים ביותר. צרכים בסיסיים ביותר הכוונה להוצאות דיור מינימליות (שכירות או משכנתא), חשמל, מים, תקשורת מינימלית, ביגוד בסיסי ואוכל בסיסי, וכל ההוצאות ההכרחיות והמקובלות (שכר לימוד, נסיעות וכו').
הוצאות המחיה כיום מאוד יקרות, וכדי לחיות בצורה מינימלית, ובמיוחד משפחה שבורכה עם ילדים, צריכים המון כסף. נקודה.
כל עוד האדם לא הגיע למינימום שהוא צריך, הוא חי עם דקדוקי עניות. דקדוקי עניות אומר לחיות תחת לחץ ולהתנהל במתח במשך כל החודש בין מספר תאריכים של אי-נעימויות, גלגולי כספים והפקדות בנקאיות דחופות, זה אומר לרוץ מחנות אחת לשניה כדי לחסוך כמה שקלים או עשרות אגורות, וזה אומר לשקול עשר פעמים על איזה צורך חיוני לוותר, על דגים בשבת או על הבשר.
כל עוד האדם לא הגיע למצב שיש לו מספיק כדי לחיות בצורה מינימלית, חייו אינם חיים. זה לא שהוא רוצה עוד, הוא פשוט עדיין לא חי כמו בן אדם. וכשבן אדם חי ככה, החיים אינם חיים, לא בגשמיות ולא ברוחניות.
אני חושב שרוב האנשים היה להם תקופות כאלו, ויש בזה משהו טוב, משתי סיבות, לפחות. א', שנדע להעריך מצב אחר כשאנחנו כבר לא נהיה שם, ב', שכאשר אנחנו כבר לא שם, שנדע איך להתייחס לאלו שעדיין שם.

ברגע שבן אדם עבר את המשוכה הזו והוא כבר משתכר מספיק על פי הצרכים הבסיסיים שלו, מאותה תקופה שהמחנק עזב אותו, מכאן מתחיל כבר סיפור אחר. סיפור הרבה יותר קל.
כאן באמת מתחילה החגיגה של 'יש לו מנה רוצה מאתיים', וזה דבר בדוק וברור. תמיד האדם ירגיש, שעם תוספת קלה של 20-25% על מה שהוא כבר מכניס היום, הוא יחיה כמו מלך ויהיה מרוצה עד השמים. מה שכמובן לא נכון. כי תמיד אחרי שהתרגלת לחיים מסוימים, אתה נחשף לאיטך לרמת חיים גבוהה יותר, ורוצה אותה.
אבל זה כבר ממש לא טירוף ברמה של 'דקדוקי עניות' דלעיל. זו שאיפה אנושית טבעית שנובעת מהצד הבהמי שלנו.
אנחנו רואים אנשים, אילי הון שצברו מיליונים או אפילו מיליארדים, ואנחנו אומרים לעצמנו: רבונו של עולם, למה הבחור הזה ממשיך לעבוד כמו חמור ולא ישן רגוע בלילה. שיעזוב עכשיו הכל, שיתפטר מכל תפקידיו התובעניים, ויפרוש למנוחה ארוכה ולחופשה הגדולה של החיים שלו.
אבל זה לא קורה, בדיוק בגלל אותה שאיפת ממון אינסופית, שאיפה שכל בני האדם סובלים ממנה.
רבי שלומקה מזוועהיל, שבעוד שבועיים היארצייט שלו (חכו לקמפיין...), היה אומר שהתאווה של עבודה זרה היתה בלתי הגיונית לחלוטין. אנשים הרי ראו שמדובר בפסל בוק ודומם שלא מגיב, לא עוזר, שאפשר לשבור אותו ולא קורה כלום, ומקסימום הולכים לקנות חדש... אך בכל זאת, תאוות העבודה-זרה השתלטה על חלק גדול מהאנושות בשעתה. כיום, היה אומר רבי שלומקה, התאווה הזו כמעט פסה מן העולם, ועברה לתאוות הממון, שגם לה, בדיוק כמו עבודת גילולים, אין שום היגיון אנושי. אנשים כבר יש להם כל מה שהם צריכים בחיים, כל מה שהם רק חלמו בחלומותיהם הוורודים ביותר – אבל הם לא עוצרים אף פעם, תמיד הם ירצו עוד ועוד, ועוד, עד הגסיסה, ועד בכלל.
הבשורה לנו, כיהודים שומרי תורה ומצוות, שזה בהחלט משהו שאנחנו יכולים לעבוד על זה ולהתמודד מולו. לנו יש ערכים, ערכים של לימוד תורה וקיום מצוות שכל אחד מאיתנו מאמין בלבו שהם חשובים יותר מלהשיג עוד כסף, ערכים של גמילות חסדים, ערכים של חינוך לצניעות. אלו ערכים שיכולים בהחלט לשמש קונטרה ולהציב גבולות ברורים מול תאוות הממון שלנו.

הופה, איך הגעתי לדרשה ארוכה כזו?
כנראה התבלבלתי בין שמוע'ס ליל שישי שחל בערב ל"ג בעומר, לבין תגובה בפרוג לאשכול שנושאו 'אמא במשרה מלאה'... שוין, ככה זה יוצא כשמתפרקים על המקלדת בסוף שבוע עבודה.

 

[רותי12]

קברניט, דברי טעם ממש!

 

[רות מיכל]

אני סבורה שהמציאות שהמליונר אינו זונח את עסקיו וממשיך לעבוד 'כמו חמור', נובעת לאו דווקא מרדיפת ממון. היא גם קיימת התאווה הזו, אבל הסיבה העמוקה יותר היא שישנם טיפוסים שאינם מסוגלים לשבת בבית. העבודה הינה תעסוקה בשבילם (ונראה שמאותה סיבה הם הגיעו למליונים שלהם..).
זה שאנשים עשירים אינם חדלים מעבודתם מובן לי מאד.
ביננו, נניח הייתם זוכים בפיס, האם הייתם עוזבים כל עבודה ויושבים בבית נהנים מהכסף?
שעמום טוטלי! אני בכל אופן הייתי ממשיכה לעבוד לא בשביל הכסף כי אם בשביל להרגיש שעשיתי משהו מועיל.

 

[קרמבואית]

אבל...

לאה,הכל יותר נכון מנכון וכתוב מעולה כתמיד.
אבל מה בנוגע לנקודה של שינוי במצב המשפחתי שדורש יותר כסף בתכל'ס??
הרי הוצאות של זוג עם 5 קטנטנים לא מתקרב להוצאות של 5 הילדים כשהם גדלים?
יש צורך ברור להעלות את רמת ההכנסה כשההוצאות גדלות!

 

[רות מיכל]

אני חושבת גם כפי שכבר הקדימו אותי, שהכלכלה של היום עם רמת ההוצאות הגבוהה ורמת ההשתכרות הנמוכה, גורמת לכך שכמה כסף שיש באמת צריך עוד.
זה כזה הזוי (ומנובא כבר על היוקר שיאמיר), עד שבאמת אין לזה הסבר חוץ מזה שפרנסה היא משמיים.
אני שומעת על אברכים עם 5 ילדים, האישה עובדת בויזה ומרוויחה 3000 שקל, אין להם הבטחת הכנסה וגם קצבת ילדים לא משהו..
החיידרים של הבנים גובים כסף כל חודש ואפילו שאין משכנתא יש הוצאות גבוהות מהשכר.
אם לא היתה ברכה מיוחדת לאברכים משמים, אין לי מושג איך היו גומרים את החודש.
(ואין להם לא יונדאי ולא קיה, לא עוזרת ולא סייעת, והם חושבים שאם היו להם עוד 1500, הם היו מסתדרים, אבל ה לא נכון רק שהם לא רואים את זה. כי כשיש את ה1500 הנוספים, עדיין אין יותר מדי אפשרויות. וזה לא כי העיניים גדולות, אלא כי הם לא העריכו כמה עדיין היה חסר לחיי רווחה מינימליים).