אמהות - מה נותן לכן כוח????

  • הוסף לסימניות
  • #21
מה שעוזר לי להתקיים זה לחשוב כמה טוב שקשה לי מדברים טובים וח"ו לא ההיפך, ומכוונת שזה יחשב לצער גידול הבנים ולא נזדקק לעוד בעז"ה
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
זהו, אז בעקבות האשכול הזה התחלתי יותר לשים לב- מה מתדלק אותי מבפנים.
אולי אמרו את זה לפני, אבל בכל אופן, כשאני חושבת שהכל בעצם חולף, עובר כ"כ מהר, ובמושגים של נצח השנים הללו הן אפילו לא פסיק, אז... אז יש לי כח לקום ולעשות (רק היום...) מה שצריך.

פשוט לזכור שמדובר סה"כ ב-20 שנה שהן תמצית החיים ותמצית התפקיד שלנו בעולם.
קחו 20 שנה קדימה, (וזה עף כ"כ מהר...) ותגלו את אותה דמות עם כמה קמטים, חבר'ה נשואים ובית שקט, שאיש לא מוציא את הכלים מארונותיו, ואיש אינו מרביץ/בוכה/מושך/צועק בין קירותיו...

ובבית הזה גרים זוג מאושר שמחכה לנכדים בכליון, ואולי גם מתבשר בבשורות משמחות רק מרחוק...

כשחושבים במובן של "קיקיון"- דבר שעוד מעט איננו, דבר זמני שיש לנצל- מקבלים הרבה כח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
כמה עצות משלי, קחי רק מה שמתאים לך:
1. להנמיך ציפיות מעצמך ומהמצב, ולהציב סולם עדיפויות- בתחילת החיים בבית את שואפת להיות מושלמת- עוגות בפריזר, חיוך תמידי, בית מצוחצח, בגדים תואמים לסרט בשיער :), במהלך השנים שעוברות את לומדת לבחור את מה שחשוב לך ביותר שיהיה ושהעדרו יתסכל אותך, אם לדוגמא בית מבולגן או לא נקי מספיק מתסכל ומאכזב אותך - תשתדלי לשמור על הבית ולחילופין פחות להשקיע בביגוד וארוחות, אם חשוב לך להיות בלבוסטע עם עוגות בפריזר- תתמקדי יותר בזה, א"א להיות מושלמת בכל, אולי רק יחידות סגולה. בקיצור- מוותרים על מה שפחות חשוב לך לטובת העיקר מבחינתך.
2. מתייעלים: ארוחות בסיר אחד, ניקיון בשיטות מהירות, קניות יעילות...
עצה שאמרת לי מישהי- אם כשאת מסיימת להשכיב את הילדים את גמורה אבל הבית פוגרום ;), תסדרי את הכניסה, שיראה טוב, מה שבפנים- לא נורא. כך תהיה לך הרגשה טובה.
3. ממלאים מצברים בדרכים שונות: לצאת פעם בכמה זמן עם חברה לכמה שעות, להתאווררות, להליכה, לשיחה טובה... ולקחת בייביסיטר. אפילו אם זה עולה הרבה! פסיכולוג עולה יותר!! צריך לדעת לעצור ולקחת נשימה לפני שקורסים. זו לא חכמה להיקרע ואחר כך לבכות מאוחר מידי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
יש לי דרך ארןכה שהיא קצרה
הקושי הוא קושי אמיתי
אך חיים בצורה נכונה ומאוזנת נותנים המון כח
תקראי את הספר "אני ערב לו"- מי שחי בשיטה הזו (אפילו רק 50 אחוז) יש לו הרבה כח
לא תאמיני כמה אנרגיות תגלי בעצמך
כמו כן- פרנטל של מקסי הלס מעמיד על הרגליים
אחולי
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
נכתב ע"י trew;841763:
שעה נסיעה? זמן מעולה לשינה
הופ נוספו לך עוד שעתיים שינה ביום.
זה נכון שכדאי לנסות לנמנם בנסיעות, אבל לא במקום השינה בלילה!!!
נכתב ע"י רותי12;841764:
מה נותן כוח?
להודות לה' ..ו..
לדעת שיש לך שני ילדים בריאים וחמודים ב"ה, נותן המוון !
לדעת שיש אמהות שהיו שמחות להתעורר בלילה מבכי של תינוקות....
כ"כ כייף התקופה הזו עם הילדים הקטנים תהני איתם תשבי איתם על הרצפה תשחקו ותשתוללו..התקופה עוברת מהר..ותתגעגעי לזה..
ומעבר לזה אולי אל תעבדי בלילה ? אולי אינך ישנה מספיק? השינה נותנת המון כוח!
מקווה שעזרתי
השינה, נקודה קריטית!!!!
את לא ישנה מספיק, וזה הרס לגוף. מ 12 עד 6/7 כולל הפסקות? זה משהו שאסור לך לעשות!!!
אלף סימני קריאה!!!
חפשי לך פתרון כלשהו. אולי תפסיקי לעבוד בערב? אולי תשלחי אותם לגינה עם ביביסיטר ואז תשני? משהו את חייבת לעשות כדי לעזור לעצמך!
נכתב ע"י ngraphic;841767:
מאוד מוכר!
עם סדר יום ממש כמו שתיארת -החלטנו שפעמיים בשבוע תבוא שמרטפית אחה"צ ותצא עם הילדים לגינה כדי שאוכל לעבוד על המחשב בזמן הזה.
(במקום להישאר איתם בבית כי אין לי כח לרדת איתם לגינה - מה שמתסכל אותם יותר....)
זה יכול להיות פתרון במקום עבודה בערב.
נכתב ע"י Aאילה;841979:
אני מגיעה הביתה מהעבודה כל יום ב4:00 ב"ה ישר לקלחת.
הגעתי למסקנה שאם אני רוצה להמשיך לתפקד נורמלי
אני מפסיקה לקבל עבודות פרטיות ולא עובדת בלילה.
למה אשה צריכה לעבוד ב-2 משמרות? לא מספיק עבודה אחת.
עושים השתדלות לפרנסה אבל לא צריך להשתגע.
מסכימה איתך לחלוטין.
מעניין שגם אני הגעתי לאותה מסקנה :)
זה באמת הזוי שגרפיקאיות משום מה נוהגות לקחת עבודות פרטיות. מילא אם את עובדת רק יומיים שלושה בשבוע, אבל אם את עובדת חמישה ימים? מה עוד תדרשי מעצמך?
נכתב ע"י sarit1ef;842449:
כמה עצות משלי, קחי רק מה שמתאים לך:
1. להנמיך ציפיות מעצמך ומהמצב, ולהציב סולם עדיפויות- בתחילת החיים בבית את שואפת להיות מושלמת- עוגות בפריזר, חיוך תמידי, בית מצוחצח, בגדים תואמים לסרט בשיער :), במהלך השנים שעוברות את לומדת לבחור את מה שחשוב לך ביותר שיהיה ושהעדרו יתסכל אותך, אם לדוגמא בית מבולגן או לא נקי מספיק מתסכל ומאכזב אותך - תשתדלי לשמור על הבית ולחילופין פחות להשקיע בביגוד וארוחות, אם חשוב לך להיות בלבוסטע עם עוגות בפריזר- תתמקדי יותר בזה, א"א להיות מושלמת בכל, אולי רק יחידות סגולה. בקיצור- מוותרים על מה שפחות חשוב לך לטובת העיקר מבחינתך.
2. מתייעלים: ארוחות בסיר אחד, ניקיון בשיטות מהירות, קניות יעילות...
עצה שאמרת לי מישהי- אם כשאת מסיימת להשכיב את הילדים את גמורה אבל הבית פוגרום ;), תסדרי את הכניסה, שיראה טוב, מה שבפנים- לא נורא. כך תהיה לך הרגשה טובה.
3. ממלאים מצברים בדרכים שונות: לצאת פעם בכמה זמן עם חברה לכמה שעות, להתאווררות, להליכה, לשיחה טובה... ולקחת בייביסיטר. אפילו אם זה עולה הרבה! פסיכולוג עולה יותר!! צריך לדעת לעצור ולקחת נשימה לפני שקורסים. זו לא חכמה להיקרע ואחר כך לבכות מאוחר מידי.
כל כך נכון, כל הסעיפים!!!
להנמיך ציפיות ולהתייעל זה הולך ביחד, ואם את מגלה את עצמך מתקשה לעשות את זה, לנישה הזו נכנסות יועצות ארגוניות לניהול בית, כדוגמת יעל זלץ.
(למי שרוצה להתרשם:
http://yaelzals.co.il/mam-wark/יחסים-מורכבים-בין-העבודה-והבית)
ולדעת לעצור בזמן... יותר נכון מנכון. הבעיה היחידה היא שרובנו יודעות לומר את זה לאחרות, ומתקשות לומר זאת לעצמנו :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
זה נכון שכדאי לנסות לנמנם בנסיעות, אבל לא במקום השינה בלילה!!!
ברור שלא במקום שינה בלילה אבל היא ישנה שנת אמא בלילה לא יזיקו לה עוד שעתיים במשך היום, זה ממש מרים על הרגלים.
נכון זה קשה להתרגל לישון בנסיעות אבל מה לעשות הכורח הוא אבי המציאות...
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
נכתב ע"י trew;842718:
ברור שלא במקום שינה בלילה אבל היא ישנה שנת אמא בלילה לא יזיקו לה עוד שעתיים במשך היום, זה ממש מרים על הרגלים.
נכון זה קשה להתרגל לישון בנסיעות אבל מה לעשות הכורח הוא אבי המציאות...

100% נכון, רק שהיא לא תתפתה לראות בזה שעתיים אמיתיות של שינה, שיכולות לבוא במקום שינה אמיתית...
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
כ"כ נכון מה שכתבתם על השינה.
אבל זה בעיה עתיקה ונושנה אצלי.
בלי קשר לילדים, קשה לי להרדם בלילה, עד שאני נרדמת לוקח לי זמן, וגם כשאני כבר סוף סוף נרדמת, אני יכולה להתעורר פתאום באמצע הלילה סתם ולהתקשות לחזור להרדם.
כל רעש קטן (כמו נשימות לדוגמא...) מפריע לי. אני ישנה עם אטמי אוזניים וגם זה לא כ"כ עוזר.
מסכן בעלי, הוא סובל מזה קשות. ;)
עכשיו עם הילדים, אני אולי נרדמת יותר מהר כי אני מגיעה למיטה באפיסת כוחות, וגם הפסקתי לשתות קפה בערב בתקוה שיעזור.
אבל אם אני אישן שעה עם הילדים, כמו שכתב כאן מישהו, אני אח"כ לא ארדם עד 3:00 לפחות.
וגם השינה באוטובוסים לא כ"כ מועילה לי, לא יודעת למה, כמובן שאני לא מחשיבה את זה בתור שינה.
כבר חשבתי שאולי אני צריכה לקחת כדורי שינה, באמת.
אולי מישהו ימצא לי פתרון?

ושוב תודה רבה לכל מי שחיזק אותי, והשתתף בצרתי:)
ב"ה, אני רק מודה לה' על הילדים המתוקים שלי, ועם כל זאת, זה קשה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
לפי מה שכתבת אולי כדאי לך לשקול ברצינות ללכת למעבדת שינה. אנשים רבים ניסו ונושעו :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
נכתב ע"י זוהר טל;842746:
כ"כ נכון מה שכתבתם על השינה.
אבל זה בעיה עתיקה ונושנה אצלי.
בלי קשר לילדים, קשה לי להרדם בלילה, עד שאני נרדמת לוקח לי זמן, וגם כשאני כבר סוף סוף נרדמת, אני יכולה להתעורר פתאום באמצע הלילה סתם ולהתקשות לחזור להרדם.
כל רעש קטן (כמו נשימות לדוגמא...) מפריע לי. אני ישנה עם אטמי אוזניים וגם זה לא כ"כ עוזר.
מסכן בעלי, הוא סובל מזה קשות. ;)
עכשיו עם הילדים, אני אולי נרדמת יותר מהר כי אני מגיעה למיטה באפיסת כוחות, וגם הפסקתי לשתות קפה בערב בתקוה שיעזור.
אבל אם אני אישן שעה עם הילדים, כמו שכתב כאן מישהו, אני אח"כ לא ארדם עד 3:00 לפחות.
וגם השינה באוטובוסים לא כ"כ מועילה לי, לא יודעת למה, כמובן שאני לא מחשיבה את זה בתור שינה.
כבר חשבתי שאולי אני צריכה לקחת כדורי שינה, באמת.
אולי מישהו ימצא לי פתרון?

ושוב תודה רבה לכל מי שחיזק אותי, והשתתף בצרתי:)
ב"ה, אני רק מודה לה' על הילדים המתוקים שלי, ועם כל זאת, זה קשה.
לגבי קושי בהרדמות:
1.חלב אומרים שמרדים, הרי יעל השקתה את סיסרא, לא?
2. שמתי לב שבחיי אישה יש תקופות שקשה לה להרדם (הורמונים?)
אני הייתי נלחצת :"מה יהיה, איך אני אתפקד מחר, ויש לי עבודה ואיך יהיה לי כוח לילדים וכו'" ו
מרוב לחץ שנתי הייתה נודדת עוד יותר...
למדתי דבר ראשון לשנן לעצמי שבכל מקרה לא ארדם דקה לפני שה' רוצה, וגם לא אחרי.
שנית, חשבתי לי:"איזו הזדמנות! מתי שכבתי לי ככה סתם בלי לעשות כלום?נזכרתי איך בילדותי הייתי מדמינת דמיונות מופלאים בזמן כזה, מרוב תחושת רוגע והרפיה כמובן שנרדמתי.
ועוד משהו:מה שהכי מפריע להרדם אלו התכנונים. אסור לתכנן כלום כששוכבים לישון.
לילה טוב!
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
נכתב ע"י נוי;842757:
לגבי קושי בהרדמות:
ועוד משהו:מה שהכי מפריע להרדם אלו התכנונים. אסור לתכנן כלום כששוכבים לישון.
לילה טוב!

זה הכי נכון.
תודה רבה
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
תורידי את שעות העבודה אחר הצהרים!
ישנו משל ידוע, על כפרי אחד בעל בית מרזח שהתפרנס ממכירת יין.
הכפרי חפץ עד מאד להגדיל את מקור פרנסתו. לשם כך התקין ברזים רבים לחבית היין שברשותו, מתוך מחשבה שכך יתעשר...
האמת, שאת הכפרי הזה ניתן למצוא היום בכל מקום. אנחנו פשוט שוכחים שבראש השנה ה' קוצב לכל אדם כמה כסף הוא ירוויח בכל חודש.
לעיתים נדמה לנו כי אם נעבוד יותר שעות נקבל יותר כסף. רק שאז מכונת הכביסה נשברת, וכולם זקוקים לטיפולי שיניים.

להרצאות נוספות פנו באישי:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
מעניין, מישהי יודעת פרטים על מעבדות שינה?
ויש השתתפות מהקופות?
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
נראה לי שגם השיטוט בפרוג גוזל מהיום הרבה שעות...
טוב, אז זה במקום הרפיה ותוך כדי אוכל וכו'.....
שמנה לב, אני גיליתי שבמקום לקרוא עצות לניהול בית במשך חצי שעה פשוט לקום ולגהץ את הערמה שמצפה....
מחשב גוזל המון זמן, אין מה לדבר.
יש נשים שעובדות המון שעות אבל כשהן בבית הן בבית ואין להן שום פיתוי לגשת אליו.
יש בזה חיסרון גדול העבודה בבית שכל הזמן את מתפתה לגשת אליה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
חשבתי על עצה טובה לכל אשה,
לשמוע שיעורים של הרבנית רות שמש בקול הלשון (03-6171121)
שיעורים ממש מחיים את הנשמה ונותנים כח להמשיך,
היא מדברת על כל הנושאים: חינוך ילדים, שלום בית, צניעות וכו'
והכל בשפה חמה ופשוטה שחודרת ללב.

מנסיון, נותן סיפוק נפשי וכח להמשיך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
האם את פרפקציוניסטית? צריכה שהעניינים יהיו תמיד בשליטה?
לפעמים זה סוחט יותר מהכל, וגם מקשה להירדם...
אם כן, תחשבי איך את מרפה.
מה שפחות חשוב תורידי. (זה קשה וצריך ממש שטיפת מוח בעניין)
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י shuli43;843683:
האם את פרפקציוניסטית? צריכה שהעניינים יהיו תמיד בשליטה?
לפעמים זה סוחט יותר מהכל, וגם מקשה להירדם...
אם כן, תחשבי איך את מרפה.
מה שפחות חשוב תורידי. (זה קשה וצריך ממש שטיפת מוח בעניין)
בהצלחה!

לא יודעת אם אני פרפקציוניסטית, וגם אין לי סיכוי להיות כזו.
אבל זה מתסכל אותי לפעמים שאני לא כזו,
בעיקר שהבית מבולגן, ודקה אחרי שאני מסדרת הוא מתבלגן שוב.
וגם שאני לא מספיקה כמעט להכין אוכל נורמלי.
בקיצור, אני צריכה לוותר על כל השגעונות שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
נכתב ע"י זוהר טל;843873:
לא יודעת אם אני פרפקציוניסטית, וגם אין לי סיכוי להיות כזו.
אבל זה מתסכל אותי לפעמים שאני לא כזו,
בעיקר שהבית מבולגן, ודקה אחרי שאני מסדרת הוא מתבלגן שוב.
וגם שאני לא מספיקה כמעט להכין אוכל נורמלי.
בקיצור, אני צריכה לוותר על כל השגעונות שלי.

שימי לב, פרפקציוניסט הוא חותר לשלמות אך לא מרוצה. מבחינתו לעולם לא עושה די...


גם אני חושבת שהתקופה הזו קשה מאד, וכשהיא חולפת לא מבינים איך עברנו את זה.
אך היא באמת עוברת מהר מאד.


אישית נותן לי כח לקחת אויר ולעשות משהו לא שגרתי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
אני אשמח לקום בלילה ובבוקר ולא לישון כלל כדי לטפל בתינוק..
מוכנה אפילו שלישיה..
תודי לה'
ותן הרבה כח
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

100% סוללה/הודיה בושארי
"אמא...אמא" לחישות בהולות קורעות אותי מטיול בהרי האלפים. איך הגעתי לשם בכלל?

"מ..ממהה" אני פוקחת עין אחת.

"אמא" ישי מנענע לי את הכתף " דניאל משתעל הרבה, ונראה לי שהוא הקיא"

קול בכי מסכן ושיעול חודרים גם הם לתאי המוח הרדומים שלי.

"אמא נו..."

אני מתעוררת באחת.

"מה אמרת ישי?" אני מסרבת להאמין שהלילה שלי נגמר טרם התחיל.

"דניאל חולה. איכס אמא, אני לא רוצה לישון בחדר!"

אני מכניסה במהירות כפות רגליים לכפכפי הפרווה שלי, ישי מתגנב למיטה החמה שלי, ממשיך לחלום על סקי ושלג.

אני מאחלת לילה טוב לו, לילה מאתגר לי, ורצה לחדר הבנים.

האוויר והאווירה בחדר מספרים לי שישי צדק.

האף שלי עוצר את נשימתו, והידיים שלי מתחילות לעבוד על אוטומט:

מרימה את דניאל הבוכה לאמבטיה, מכינה מים חמים לשטיפת הגוף, את הבגדים המלוכלכים אני מניחה בזהירות על הרצפה, כבר נטפל בהם.

דניאל מייבב, ליבי נכמר עליו.

"מה קרה קטנצ'יק?" אני שוטפת לו את הגוף בעדינות "מה אכלת היום שבילגן לך את הבטן?" עוטפת גוף קטן במגבת וצועדת לחדר.

מבט לשעון מספר לי שעוד רגע אשמע את השכווי שקיבל בינה להפריד בין יום ובין לילה.

העיניים שלי שורפות. הלכתי לישון ב2:30 הלילה, כתבה שלמה הצלחתי לסיים בזכות ויתור על שעות השינה שלי.

אני מניחה את דניאל במיטה של ישי, מלבישה ומלטפת.

הוא משתעל שוב, אני מרימה במהירות ומטה את גופו קדימה, גופו מתכווץ והוא פורץ בבכי חזק עוד יותר, יאיר זז באי נוחות במיטתו רק שלא יתעורר לי עכשיו.

"אויי ריבונו של עולם" אנחה בוקעת מגרוני.

דניאל משתעל שוב, ושוב מתכווץ בזרועותיי לכיוון הרצפה עד שחדל ונשמט בידיי בבכי מיוסר,

אני מנגבת את פניו במגבון, מודה לה' שלא התלכלך.

מניחה אותו שוב במיטה, לוקחת ליאיר את הכרית ויוצרת הגבהה לראשו. הוא עוצם עיניים בחוסר אונים, אילו רק יכולתי להתחלף איתך קטנצ'יק.. ליבי שוב עושה סיבוב של רחמים.

אני מתאפסת מהר..

החדר זקוק לי נואשות.

שוב מעבירה את האף למצב OFF והידיים בזריזות מתחילות לעבוד: פותחות חלון לאוורור, מקלפות מצעים, מפעילות מכונה, גורפות שטיפה מהירה, מעבירות סמרטוט לח עם מעט אקונומיקה על הלול.

מבט נוסף לחלון.

זריחה.

יופי לי, נגמר הלילה.

צועדת בתשישות לסלון, אני רוצה לישון לישון לישון.. כל עצמותיי זועקות מנוחה..

הברכיים שלי מנומנמות, המצח נופל על הגבות שנופלות על העפעפיים שסוגרות לי את העיניים.

מתיישבת על הספה.

קר לי.

השעה 06:05

אני מניחה עלי כריות של הספה ומנמנמת, אין לי כח אפילו לצעוד לחדר להביא שמיכה.

כשיאיר מעיר אותי אחרי עשר דקות, אני מבינה שהלילה באמת נגמר.

6:15

נטילת ידיים, לחיצה על הקומקום, לחיצה על המגהץ.

פתיחת חלון, פתיחת מקפיא, הפשרת לחם בטוסטר, גיהוץ תלבושת, מריחה של גבינה/חומוס/שוקולד/חמאת בוטנים, תפוחים לשקיות...

הילדים מצטרפים לאוטומט.

"בוקר טוב בוקר טוב!! מי עדיין לא קם? יאיר לא לבהות! להתלבש! איילה יש לך גרביון במתלה כביסה, ישי קום נו.... ההסעה עוד רגע תצפצף! כבר אחתום לך, תיזהר על השוקו!!"

ההילוך שלי יורד שדניאל מדדה אלי עם מוצץ בתוך חיוך.

"דניאלצ'וק אתה לא נראה טוב נסיכי, אתה נישאר עם אמא בבית היום, כבר אטפל בך, תחכה לי במיטה של ישי, טוב?" באופן מפתיע הוא מציית וחוזר לחדר.

ההילוך עולה ל100 שאני רואה שהשעה 7:45.

"מי לא שתה שוקו? איילה למה לא אכלת אתמול את הלחם? יאיר וישי ההסעה למטה, אני לא יכולה להחליף קורנפלקס לבייגלה, שתחזור מהגן, להתראות מתוקים, מהר.. ונו... וביי...."

8:02

שקט.

ומהפכה של שמחה במטבח באמבטיה ובחדרים.

אני על 20% סוללה.

בעיניים טרוטות אני סוגרת סוכר, עורמת כוסות לכיור, חלקי ירקות ופירות לפח, "קשה'" של לחם לשקית, קורנפלקס עם גומיה לארון.

עוד רגע... עוד רגע.. אני חוזרת לישון, אני מעודדת את עצמי...

אחח.. הפריווילגיה שיש רק לעצמאיות... לחזור לישון בבוקר... פסטורליות ממלאת לי את הראש כמו ימבמבם אוורירי ומתוק...

קול בכי מתלונן עולה מחדר, אני מנתרת בבהלה. דניאל כאן. איך לרגע שכחתי.

אני רצה אליו "קטנצ'יק בוא נראה מה שלומך?" יד על המצח מגלה שהוא קודח.

אני מכינה מהר תה בבקבוק, שמה מעט סוכר ומעט מלח לאזן סוכרים מלחים ונוזלים שהוא איבד אתמול.

רוחצת ידיים ומוציאה בזהירות נר אקמול, מחליפה טיטול, מסדרת שיער סתור ומחבקת אליי באהבה.

"רוצה לישון עם אמא בספה?" תקווה בקולי.

הילד מסכים.

אנחנו נשכבים יחד בספה ואני מדמיינת את שנינו רדומים עד 13:00 בצהריים.

דניאל שם עליי ראש, תוך כדי שפריץ ארוך של תה חמים על הפנים והצוואר שלי, אני מבינה שהשינה הגואלת לא תגיע כל כך מהר.

אולי נמנמתי דקה אולי חמש דקות שהנר אקמול משפיע על כל אחד מאבריו, ודניאל מתמלא במרץ בריא.

הוא רוצה ביסקוויט, ומגנטים, וחתול וחלון, אני מביאה לו את מבוקשו ונזרקת שוב לספה.

רק לעצום עיניים, רק ליישר רגליים בבקשה.

הוא בוחר בי כקיר טיפוס, מגלשה וטרמפולינה.

אני קמה בייאוש.

אם לא אצליח להשלים שעות שינה, לפחות אנסה קצת לעבוד.

הולכת לחדר העבודה ומדליקה את המחשב, דניאל בעקבותיי.

המייל מחכה לי עם 20 הודעות, והכתבה שסיימתי אתמול מחכה להישלח בדחיפות לעורכת.

דניאל רוצה לשבת עליי, ורוצה שנסתובב ביחד בכיסא עבודה, ומגלה שיש מאחורי הוילון עוד חלון,

אז אפשר שלוק?

אני חסרת אונים. מרגישה כמו בלון ריק מאוויר.

"קטנצ'יק..." אני לוחצת על אפו. "אולי תתרכז במשהו אחד לשעה רצופה?"

הוא מרים לי עיניים עגולות, "אני רעב..." הוא מתבכיין...

אוי. אוכל.

אני בצום וגם אתה.

הכבלים מנותקים לי במוח שאני עייפה.

גוררת רגליים למטבח, מכינה לו צנימים רכים, צלחת גבינה.

"עכשיו נלמד לטבול את הלחם בתוך הגבינה" אני פותחת חוג בישול ואפיה בעל כורחי,

"אמא.. סיפור..." הוא קופץ לחדר וחוזר עם ערימת ספרים.

אנחנו אוכלים את הצנימים, ואני מקריאה סיפור בתקציר מהיר שישביע את רצונו.

רגע לפני שאני נרדמת על השולחן כמו תלמידת יא' מנוסה, אני מוצאת קרש הצלה.

"עכשיו" אני אומרת בקול ממתיק סוד "אני בונה לך אוהל" הידיים שלי נפרסות לצדדים שיבין את סדר הגודל של האוהל "ואתה הגננת! אני אביא לך דובים וגם בובות של איילה" אני מוסיפה שוחד "ואתה מספר להם את כל הספרים שהבאת לכאן טוב?"

העיניים שלו נדלקות כמו שני כוכבים.

"ואני," אני ממשיכה את המשפט בראש שלי "אני הולכת לישון!"

מסתערת על המשימה, מזיזה את הספה, את הוילון של הסלון מותחת מעל, מניחה שמיכה על הרצפה, וכריות, דובים, בובות, ספרים, משחק הרכבה קופסא של מגנטים, ואפילו קערה עם קורנפלקס ובקבוק תה.

כל האמצעים כשרים.

רק שישכח לרגע שהוא פה לידי, וייתן לי דחוף לחטוף שינה לעיניי ותנומה לעפעפיי.

דניאל מתלהב מהרעיון.

הוא נכנס ומתמקם, "אמא תראי בובה של איילה מנגנת" הוא לא מאמין לאיסורים שהתרתי לו.

אני מפעילה דיסק עם סיפור שהוא אוהב, שיכנס לגישמאק של המשחק באופן סופי ומוחלט.

צועדת בצעדי ריקוד לחדר שלי וחוזרת עם כרית ושמיכה לסלון.

בספה ליד אני נשכבת בשקט, שמה טלפון על השתק, מסתכלת על השעון 11:00 בבוקר

מכוונת שעון מעורר לשעה 13:00 (לא מאבדת תקווה)

"אני כאן לידו" אני מסבירה לאמא האחראית שבתוכי, "אני שומעת מה קורה, ואין סיבה שיקרה. הבית נעול, שום דבר לא מסוכן. אני כאן!"

מתכסה מעל הראש.

סופרת עד שלוש.

ונרדמת.

ב13:00 צלילים צוהלים קורעים אותי מחופשה באלפים.

לוקח לי 3 שניות להבין, מי אני ומה שמי, איזה יום היום, בוקר או לילה, חולה או בריאה ולמה אני בכלל בספה.

אני פוקחת חצי עין, מה קרה לוילון?

כעס מתמלא בתוכי.

כמה פעמים אמרתי לילדים לא לשחק עם הוילון בתור אוהל.

אוהל.

עוד נתון נכנס למאגר המידע המתעורר במוח שלי.

יש מישהו באוהל.

דניאל---

אני קופצת בבהלה.

13:00 בצהריים איך הוא נתן לי לישון כל כך המון זמן בלי לקפוץ עליי, מה הוא עולל הקטן?

עוברת מכשול של בובה, ודובון וכרית

ומגלה את דניאל רדום על הרצפה. ידיו פשוטות לצדדים, שוכב בתוך ערימת קורנפלקס צהובה, מגנטים פזורים וספרים פתוחים.

מבט חטוף מגלה לי שהוא לא הסתפק בצלחת הקורנפלקס שהכנתי לו אלא לקח מהמטבח את כל החבילה.

הלב שלי מסתובב בסיבוב נוסף של רחמים ומצפון.

אני מרגישה איך הוא יורד במידות שלו מxl עד לXS

"איזה אמא את" עורב קטן ושחור צווח לי באוזן

"הילד חולה!" ממשיכה אישתו

"הוא התאושש" אני מנסה להתגונן "הוא היה בסדר!"

"רדום על הרצפה הקרה" ממשיך העורב

"ממש על הרצפה! השמיכה זזה שמת לב?" מדייקת העורבת

בא לי לבכות.

אני מרימה את דניאל בזרועותיי חוזרת לספה שלי, מערסלת ומכסה, מנשקת ומלטפת.

אין לו חום תודה לה' אני נרגעת מעט.

המצפון עושה עוד כמה סיבובים, איך העזתי לישון, למה אני לא יכולה להתגבר, עד שהילד איתי...

דניאל פוקח עיניים.

מוצץ תקוע בחיוכו.

"אמא יושנת" הוא אומר בחדוה "לא מפריעים לאמא שיושנת!" הוא ממשיך במגינה שגורמת לי להסתער עליו בנשיקות ודמעות.

"נכון" אני צוחקת "כל הכבוד לדניאל!"

עכשיו אמא כאן, עם 100% סוללה. יכולה להקריא סיפור, ולשיר שירים, ולבשל ארוחת צהריים,

לתפקד ולחשוב בהגיון..

אני טורקת את החלון על צמד העורבים שהעיזו לערער את אימהותי.

"בוא קטנצ'יק" אני אומרת בעליזות "רוצה להכין איתי עוגיות שוקוצ'יפס?"

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה