- הוסף לסימניות
- #21
נכתב ע"י אאססתתרר;1468343:אל תשווי את עצמך לאלו שעובדות בחוץ והילדים שלהם בצהרון.
לך יש משמרת בוקר ומשמרת ערב. אחרי צהריים פנוי ואז יש לך את הילדים איתך, בעוד אמהות הצהרון יש להם משמרת בוקר ומשמרת אחה"צ וערב פנוי בלי ילדים. הן פשוט חוסכות לעצמן שעתיים וחצי של טיפול בילדים כל יום, וזה בלי לחשב שהרבה מהם לא צריכות בכלל להכין צהריים כי אף אחד לא אוכל בבית והבית שלהם בקושי מתלכלך כי רוב הזמן הוא ריק... תוסיפי לעצמך את הטיפול בתינוק גם בבקרים, רק העצבים שזה לנסות לעבוד כשכל רגע מפריעים לך
מה עוד? מי שעובדת בחוץ רואה אנשים ומתקשרת, מי שעובדת בבית צריכה לפצות את עצמה בגלישה / טלפונים כדי למלאות את החלל. (ובכלל גם אלה שהן בעבודה רואים אותן בצ'אט או בפרוג פעילות)
תוסיפי לזה, הפרעות מהשכנים / משפחה וכו' שמבקשים ממך טובות כי "את ממילא לא עובדת"
לא שהייתי רוצה להתחלף איתן, אבל שלא יצפו ממני להספיק כמותן.
עבדתי מספר שנים מחוץ לבית, וכיום עובדת מהבית.
למרות שעבדתי עד 4 כל אחה"צ היה מוקדש נטו לילדים, ורק אחרי שהלכו לישון פניתי ברוגע למטלות הבית.
כשחוזרים מהעבודה משאירים אותה שם , וכולי פנויה לבית ולילדים.
לעומת זה , כיום כשהעבודה מהבית, העבודה לא יוצאת ממני ואני לא מהעבודה. מנסיוני האישי- העבודה מהבית היא ע"ח הילדים. ב"ה לאט לאט הצלחתי להתנתק מהעבודה כשהם בבית, אבל לפעמים יש טלפונים/ כמה מטלות דחופות וכו' (וגם מנסה להספיק בבית תוך כדי , כדי שאהיה פנויה בערב לעבודה ...)
אני עבדתי בחוץ עד לפני זמן מה, וכיום מהבית.
הבית שלי היה הרבה יותר מטופטפ כשהייתי בחוץ, כי היה לי דד ליין שאם לא אכיו צהריים , אפעיל מכונה, אתלה, אסדר הערב.. אז זה פשוט יחכה לי כשאחזור מהעבודה, לא יהיה אוכל ויהיה דכאון..
עכשיו כשאני בבית ,אני מודה, הכל פחות דופק !
כי כלום כביכול לא בורח, אני אומרת לעצמי:בבקר כבר אדחוף מכונה/ אעמיד סיר וכו'..
ובבקר... אל תשאלו.
זה מנסיוני.
חותמת על כל מילה!
הנושאים החמים