אמר אדם: "סכיזופרניה, תגובה נורמלית לעולם משוגע"

[טלח]

יסיתי להפוך את ההצגה, להסביר לפנינה שהגיעו אנשים לקחת את בעלה, שתעלה בבקשה לאמבולנס מרצון ותגיע לבית החולים. הם רוצים לשאול אותה שאלות על בעלה.

אוווףףףףף!!!!
אני רציתי שבסוף יראו שהיא לא חולה, וסתם מאשימים אותו בסכיזופרניה,
בשעה שבאמת בעלה וכל העולם נגדה...
תמשיכי, נס שאת כאן....

 

[נס שאני כאן]

אני רציתי שבסוף יראו שהיא לא חולה, וסתם מאשימים אותו בסכיזופרניה,
בשעה שבאמת בעלה וכל העולם נגדה...

זה יקרה בקרוב בעזרת ה'
בביאת גואל צדק
יחד עם כל הזקוקים לרפואה בגוף ובנפש.

 

[אשר שרבר]

אממ מה אני יכול להגיד חוץ מ'תמשיכי'...

 

[כפריה]

אוווףףףףף!!!!
אני רציתי שבסוף יראו שהיא לא חולה, וסתם מאשימים אותו בסכיזופרניה,
בשעה שבאמת בעלה וכל העולם נגדה...
תמשיכי, נס שאת כאן....

למה?
לא עדיף סכיזופרניה מאשר האופציה האחרת שאת מעלה?

 

[טלח]

כי משהו צועק שכואב לו. ובמקום להאמין לו אומרים לו: "אתה מדמיין".
לא רוצה.

 

[כפריה]

אולי לכן פנינה לא צועקת...
עושה רושם מאופק

 

[נס שאני כאן]

פנינה ישבה על כיסא בחדר המדרגות, לא רוצה להיכנס אלי, לא מעוניינת להפריע לי
היא לא ידעה שאם היא במדרגות אני איתה. בבית לפחות אפשר לקפל כביסה או לדבר עם הילדים, אבל אותי לימדו שעושים מה שצריך. ולהיות איתה במדרגות, זה מה שצריך לעשות עכשיו.
כל רשרוש הקפיץ את פנינה וסיפר לה שהרופאה מגיעה.
אך לצערה הזמן עבר והרופאה לא הופיעה.
אחר כך היא התחילה לספר לי על שני, נכדתה המקסימה.
שני מגיעה לישון איתה בלילות כדי שלא תהיה לבד
גם עכשיו שני אצלה, אוי, למה היא כאן במדרגות? שני מחכה לה בבית.
פנינה קמה והלכה, אני אחריה כמו צל.
הפתעה נעימה, יאיר, הבן מהישיבה חזר הביתה. הוא מעודכן בכל מה שהיה הערב,
האבא סגור בחדר, לא מעוניינים במפגש חוזר הלילה.
אני נפרדת מפנינה, אומרת לה שהבית שלי פתוח תמיד ומתי שתרצה היא מוזמנת בחום.
הלכתי לישון, מתקשה להירדם.
יודעת שהתפקיד שלי היה לעזור
אבל יודעת שבחסדי שמים לא אני זו שנעזרתי.
המחלה הזו, לא פוגעת בסוג של אוכלוסייה, אין לסכיזופרניה קבוצת סיכון.
לא נעלתי את דלת הבית, אולי מישהו יצטרך עזרה.
הלב שלי נשאר מדמם כי פנינה, אמנם רק שכנה, אבל נכנסה לי לעומק הלב.
לקחתי את הסבל שלה באופן אישי.
איך אני ממשיכה בחיים כשהמשפחה שלה מפורקת ושסועה?
התהפכתי במיטה, משחזרת את הערב, חושבת על הדרמה, ורוצה להאמין שהכל היה חלום.
אבל אני יודעת, זה היה אמיתי, כואב כמה אמיתי זה היה.
וככה נרדמתי לי במחשבה,
את המחלה הזו הקב"ה הניח פה באהבתו. ואותי הוא מיקם בשכנות.
ולא לחינם!
אם מכל הדלתות פנינה בחרה לפתוח את דלת ביתי, יש לי כאן שליחות.
אתגייס. עד כמה שניתן. בשביל להייטיב ולתרום.
וככה צללתי לעולם השינה.

עברו כמה ימים, את פנינה לא ראיתי.
דפקתי אצלה, רציתי להתעניין בשלומה אך לא פתחו לי את הדלת.
ליל שבת, ארזתי צלחת עם פרוסות עוגה, לקחתי את הילדים והלכנו לבקר את פנינה
לשמחתי היא נענתה לדפיקות ופתחה את הדלת.
אצילית בחלוק שבתי, חיוך שמאיר לה את הפנים מזמינה אותי פנימה.
הבית נקי ומסודר הילדים מתיישבים על הספה. פנינה מתנצלת, אין לי משחקים לתת להם. ארזנו הכל.
ארזתם? למה?
"לא שמעת? אנחנו עוברים דירה. לא טוב כאן. נלך למקום אחר, תראי כמה אני חרוצה, כל הבית ארוז."
פנינה מכניסה אותי לחדרים ואני מוכרחה להתפעל, ארונות ריקים, כל תכולתם מונחת בשקיות אשפה על המיטות או הרצפה.
"פנינה, אתם עוזבים? רק הגעתם, השבוע זכיתי להכיר אותך וכ"כ תחסרי לי"
דלת הכניסה נפתחת ובעלה של פנינה נכנס ב"גוט שבעס'' שקט. הוא רואה אותי ונאנח ואומר לי "אני שמח שפנינה מצאה שכנה טובה. היא מדברת עליך בשמחה ומחכה לפגוש אותך, אבל כאן, למרות שהיא כבר יותר רגועה ולא בורחת ממני, היא חושבת שאנחנו לפני מעבר דירה. כל הבית ארוז. חדר השינה ארוז גם הוא בשקיות, כל לילה לפני השינה אני צריך להוציא את המצעים, שמיכה וכרית משקיות ולהציע לעצמי מיטה, בבוקר שוב הכל נכנס לאריזה"
שבת היום. צריך לשמוח, אבל איך אפשר לעשות זאת מול חורבן ממשי?
אני יוצאת בברכת גוט שבעס' ובעל הבית לוחש לי, לא יהיה מנוס מאישפוז, צריך למצוא את הדרך.

 

[kiwi]

@נס שאני כאן -
יתכן שהעלית קובץ בצורה שונה?
הרובוט של אתרוג חוסם לי את הכניסה לדף 2...
אולי תמחקי את הקובץ ותעלי אותו כרגיל?
(גם הנושא החודשי חסום וגם השרשור "היכל הנגינה", כנראה שבשניהם זיהה הרובוט
קובץ ממקור לא ידוע... )

 

[אשר שרבר]

ווואו זה עצוב כל כך
וכמובן כתוב נהדר

 

[נס שאני כאן]

@נס שאני כאן -
יתכן שהעלית קובץ בצורה שונה?
הרובוט של אתרוג חוסם לי את הכניסה לדף 2...
אולי תמחקי את הקובץ ותעלי אותו כרגיל?
(גם הנושא החודשי חסום וגם השרשור "היכל הנגינה", כנראה שבשניהם זיהה הרובוט
קובץ ממקור לא ידוע... )

ל העליתי קובץ. הכל כתוב בכתב פרוגיסי

 

[ארבע]

את מספרת נפלא.(בהזדמנות נראה לי שכדאי לדון בין כתיבת סיפור לסיפורו).
נגע ללבי במיוחד השיוויון שאת חשה ביחס לפנינה. אין כאן התנשאות על המתמודד, וזה נדיר ומדהים.

 

[נס שאני כאן]

את מספרת נפלא.(בהזדמנות נראה לי שכדאי לדון בין כתיבת סיפור לסיפורו).
נגע ללבי במיוחד השיוויון שאת חשה ביחס לפנינה. אין כאן התנשאות על המתמודד, וזה נדיר ומדהים.

את צודקת, אני אכן מספרת
ישר מהלב שלי למקלדת.

 

[ארבע]

ישר מהלב שלי למקלדת.

אביגיל שקוביצקי כתבה פעם בהקדמה לאחד מספריה (ציטוט חופשי): היכן שתבכו - שם בכיתי בעת הכתיבה.
בקיצור, דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב. ואם הם יוצאים מעומק הלב הם גם חודרים לעומק זהה.
אני ממש מרגישה כך, וביותר בסיפור שאת מביאה.

 

[נס שאני כאן]

אביגיל שקוביצקי כתבה פעם בהקדמה לאחד מספריה (ציטוט חופשי): היכן שתבכו - שם בכיתי בעת הכתיבה.
בקיצור, דברים היוצאים מן הל בנכנסים אל הלב. ואם הם יוצאים מעומק הלב הם גם חודרים לעומק זהה.
אני ממש מרגישה כך, וביותר בסיפור שאת מביאה.

איזה כייף לקרוא כאלו דברים
מחמם את הלב
תודה רבה!!!

 

[נס שאני כאן]

מקוריות וחשיבה מחוץ לקופסא, זה מה שנדרש כאן.
פנינה אישה טובה,
בעלה איש עדין,
אף אחד לא מסכן את עצמו או את האחרים- כלל בסיס לאישפוז בכפיה.
הדברים מנקרים בראשי, אף אחד לא רוצה לחוות התקף נוסף.
חייבים להקדים רפואה למכה, אבל איך?
פנינה דאגה לעצמה יותר משאנחנו דאגנו לה, וייצרה את הפתרון בצורה פשוטה.
היא בקושי אכלה, היתה טרודה באריזה וחרדה.
ירדה במשקל והגיעה למצב סכנה.
בעלה לא חיכה ליותר מזה, התייעץ עם רופא והזמין אמבולנס פרטי.
את דרך ההגעה לאמבולנס נחסוך מכם, זה לא נעים לראות לשמוע ולדעת.
אבל פנינה הגיעה לבית החולים לטיפול.
אחרי כמה ימים חזרה הביתה, אישה חדשה נעימה יותר מתמיד חייכנית ושופעת.
אי אפשר להאמין מה מספר כדורים יכולים לעשות לבן אדם.
ההכרות ביננו העמיקה וילדי זכו ב"דודה פנינה"
בשעות הפנאי היתה נכנסת לביתי (כמובן אחרי קבלת רשות J )
מחכימה אותי מחכמת החיים שלה ונהנית מהוואי ביתי פעיל.
נושא מחלתה לא עלה, אבל ידעתי שהיא מודעת לעצמה ולא משחקת עם הוראות הרופאה

השנים חלפו ויאיר שלה, בן הזקונים התארס עם בחורה מקסימה
את ההזמנה עם ההקדשה המיוחדת אני שומרת עד היום, בשבילי זו תעודת הוקרה

לשכנתי המופלאה
יש דברים שלא נעים לאמר
אבל לכתוב אותם פעם אחת אפשר
חייבת להודות לך על ידידות איתנה
אף פעם לא ראית בי חולה מסכנה
הסתכלת אל התוך, ראית את המעלות
פירגנת עודדת והבעת התפעלות
וכשרציתי לברוח מכל היקום
ידעתי שאצלך יש לי מקום
כיבדת הערכת הענקת
אמון ואהבה בי יצקת
קילפת את הצדפה
נתת לי לגלות את הפנינה
מרקת בעדינות
היית עם סבלנות
ידעת מה חובתי לעשות
וכיוונת אותי ברגישות
כדור קטן מציל אישה
ושכנה טובה העמידה משפחה
גם בעלי והילדים מצטרפים
וכמובן הנכדים
אמנם מאחורי הקלעים
אבל תדעי שאין להם מילים
הם קיבלו עקרת בית חדשה
וניצלו מחיי צער ובושה
רוצה אני לברכך
שכל פרות שיוצאים ממך יהיו כמותך
לא תדעי צער ומכאוב
ונזכה לשמוח אצלכם בקרוב
ישלם ה' את שכרך במהרה
ונזכה יחד להגיע לבית הבחירה

מכל הלב
פנינה קמנצקי
​

 

[אשר שרבר]

וואו מקסים
ובעיקר אמין
כל הכבוד

 

[Violinist]

וואו מדהים
ואיזה כיף שעוד סיפור הצליח להיגמר בשלום....

 

[R DESIGN]

סיפור יפה, רגיש ומרגש.
שאפו.

 

[ביזנסטורי - אילה]

וואו! פשוט וואו!
גמרת לי את המילים...

 

[m a r g a l i t]

בד"כ אני לא קוראת סיפורים ארוכים,
זה קצת קשה לקרוא את זה דרך המסך..
אבל הפעם לא דילגתי על שום מילה.
זה פשוט יפה!
תודה!