ביקורת ספרות אנד & דינו | מירי סגל

[anotherית]

אם הוא רב אמיתי, וד''ל,
אין פה אשמים.
סליחה.

רק קרבן

 

[לילך אור]

-

 

[+shira]

אז זוהי הודעת חיי, מוזמנים לסקול אותי אחר כך במה שרוצים.
אבל אם הם היו שואלים רב, והוא היה אומר לחכות, הוא היה מחתן אחר כך את שרי?

וכך לכל מי שמחכה והעיקר בהוראת רב, הוא יחתן אחר כך את הילדה, או שאולי הילדה תישאר לבד במערכה יום אחד? (השאלה לליטאים בלבד)

וכמובן כמובן, והנוטל עצה מן החכמים אינו נכשל, אבל אדם צריך גם שכל לפעמים...

ואם שואלים רב, והוא היה אומר לא לעקוף וכולן היו מתארסות בתוך חודשיים עם בחירי ליבן?
אז נחליט מתי לנתייעץ לפי סטטיסטיקת ההצלחות של כל רב?
אולי אני תמימה, אבל חשבתי שמי שסבור שנכון להיוועץ בדעת חכמים נועץ איתם כי הוא סבור שלדעת תורה יש פור על השכל שלו. וזה לא אמור להיות שההוראה היא בניגוד לשכל הישר (שוב, אם אתם ליטאיים, כמובן).
ודי, קצת קרדיט לסובלנות שלנו לא מגיע? היו לך כבר הרבה "הודעות חיי" והנה את קיימת ובועטת בינינו.

 

[anotherית]

אולי אני תמימה, אבל חשבתי שמי שסבור שנכון להיוועץ בדעת חכמים נועץ איתם כי הוא סבור שלדעת תורה יש פור על השכל שלו. וזה לא אמור להיות שההוראה היא בניגוד לשכל הישר (שוב, אם אתם ליטאיים, כמובן).

אכן. וזה לא ממש סותר את מה שאמרתי.

 

[Ruti Kepler]

אם שאלו את הרב והוא אמר לחכות

יש רב שיגיד לחכות ולא לארס בת בוגרת בגיל 25?!
זה היפך דברי הגמרא על 'בתך בגרה, שחרר עבדך (הכנעני) ותן לה'.

 

[+shira]

אכן. וזה לא ממש סותר את מה שאמרתי.

אז ירדת.

אוף, זה היה בחיבה. לא עובר טונים בכתב.

 

[+shira]

אכן. וזה לא ממש סותר את מה שאמרתי.

איזה יופי

 

[shira bira]

ואם שואלים רב, והוא היה אומר לא לעקוף וכולן היו מתארסות בתוך חודשיים עם בחירי ליבן?
אז נחליט מתי לנתייעץ לפי סטטיסטיקת ההצלחות של כל רב?
אולי אני תמימה, אבל חשבתי שמי שסבור שנכון להיוועץ בדעת חכמים נועץ איתם כי הוא סבור שלדעת תורה יש פור על השכל שלו. וזה לא אמור להיות שההוראה היא בניגוד לשכל הישר (שוב, אם אתם ליטאיים, כמובן).
ודי, קצת קרדיט לסובלנות שלנו לא מגיע? היו לך כבר הרבה "הודעות חיי" והנה את קיימת

דווקא הגישה הליטאית המקורית דוגלת בכך שאדם ישתמש בשכלו ובתורה שלמד ויבחר בעצמו ולא ישאל את רבותיו על כל בחירה שהוא אמור לבצע בחיים.
ומי שחושב ששאלת רב מנקה מרגשות קשים ומאחריות אינו אלא טועה. גם להעביר את בחירתנו לצד שלישי זו בחירה.
וככל בחירה היא תמיד תלווה בספקות ולפעמים גם רגשות אשם. אנחנו בני אדם וטרם הכרתי את המלאך שאורז את כל פחדיו וספקותיו בשקית מעוצבת ומעביר הלאה בלי להותיר אצלו דבר.
ולמען הסר ספק, גם אצלנו כאשר יש שאלה קשה וגורלית או ספק שלא מצליחים ליישב נעדיף לפנות לרבותינו.
אבל ממקום שרואה בדעת תורה עדיפה על דעתנו ולא מגישה מבוהלת שרוצה להעביר את האחריות ממנו והלאה.
האחריות תמיד תהיה בידיים שלנו בין שהכרענו בעצמנו ובין שמסרנו את ההכרעה לידי פוסק.

 

[+shira]

דווקא הגישה הליטאית המקורית דוגלת בכך שאדם ישתמש בשכלו ובתורה שלמד ויבחר בעצמו ולא ישאל את רבותיו על כל בחירה שהוא אמור לבצע בחיים.
ומי שחושבת ששאלת רב מנקה מרגשות קשים ומאחריות אינו אלא טועה. גם להעביר את בחירתנו לצד שלישי זו בחירה.
וככל בחירה היא תמיד תלווה בספקות ולפעמים גם רגשות אשם. אנחנו בני אדם וטרם הכרתי את המלאך שאורז את כל פחדיו וספקותיו בשקית מעוצבת ומעביר הלאה בלי להותיר אצלו דבר.

כל מילה.
אבל גם בגישה הליטאית יש מקום לדעת תורה. (והדגש הוא על דעת תורה, לא מופייסים או רוח הקודש)
ולא מכיוון שאין מקום לשכל, אלא בגלל שלאדם הגדול יש שכל נקי והגיון צרוף יותר. שכל של תורה.

 

[shira bira]

כל מילה.
אבל גם בגישה הליטאית יש מקום לדעת תורה. (והדגש הוא על דעת תורה, לא מופייסים או רוח הקודש)
ולא מכיוון שאין מקום לשכל, אלא בגלל שלאדם הגדול יש שכל נקי והגיון צרוף יותר. שכל של תורה.

הבנתי מצוין עוד מהודעותייך הקודמות ושימי לב שערכתי את הסיפא.
זה לא אומר שעכשיו מחויב המציאות שכל אדם וכל ספר חייב להתנהל בצורה של לשאול על החלטה מסוג זה או אחר.
ספר טוב אמור להציג מורכבות אנושית ולא מסלול חד כיווני.

 

[+shira]

הבנתי מצוין עוד מהודעותייך הקודמות ושימי לב שערכתי את הסיפא.
זה לא אומר שעכשיו מחויב המציאות שכל אדם וכל ספר חייב להתנהל בצורה של לשאול על החלטה מסוג זה או אחר.
ספר טוב אמור להציג מורכבות אנושית ולא מסלול חד כיווני.

לא מדובר כאן על "כל החלטה" אלא על שאלה די משמעותית, שדי קשה להחליט בה לבד. וגם בה, לא מחויב המציאות לשאול דעת תורה, אלא יש לזה מקום. אצל אנשים מסוימים זה אפילו טבעי ומתבקש. אצל אחרים לא, וגם זה בסדר.
מה ספר צריך או לא להציג זו עוד סוגיה. לטעמי באמת אין הרבה טעם להכניס דעת תורה לספר, בדיוק מהסיבה שציינת.

עכשיו ראיתי את העריכה. ובכן, ה"גם אצלינו כספרדים" נכון גם אצלינו כליטאים. והיטבת להסביר את זה.

 

[דדד]

קראתי את הספר רק עכשיו. ספר ממש מצוין, הסיום יפה ונוגע.
נקודה שממש הפריעה לי:
הספר כולו מתעסק רק בעולם השידוכים של הבנות, ממש בלי נשימה.
למרות זאת, הוא לא מקיף את עולם השידוכים בכלל!
כביכול כל הקושי הוא רק להגיע לחתונות, לשמוע "בקרוב אצלך". אין נגיעה בקשיי רווקות נוספים.
אם הספר לא יכול להתעמק מעבר לנכתב, אפשר להסיט את הכתיבה לעוד כיוונים. לא לתת תחושה "לא ממצה".
קצת חסר לי.