אנחנו השכנים המרעישים... :(

  • הוסף לסימניות
  • #1
אנחנו גרים בקומה שניה, מעל זוג צעיר (חילוני) בלי ילדים, שכל היום מתלוננים על הרעש שאנחנו עושים. עכשיו עברו לשלב ההתעלמות ממנו, ובאמת לא נעים לי.
מצד אחד אני מבינה אותם, כנראה שזה לא נעים לשמוע מכוניות נוסעות מעל הראש, ילדים רצים מהר ומגדלי קפלה נבנים וקורסים...
מצד שני, אני לא מרעישה בשעות המנוחה (2-4, אחרי 11 בלילה), ומשתדלת להרעיש כמה שפחות אחרי 7 בערב, ואני גם לא רוצה ולא יכולה להגביל את הילדים שלי ולצעוק עליהם כל הזמן...
למישו יש פתרון?

ואגב, מאיזו שעה מותר להרעיש בבוקר? השכן הודיע לי נחרצות שהוא קם בשמונה וחצי ואך ורק מהשעון המעורר שלו, הוא לא מוכן להתעורר מהרעש שלנו. והוא לא אדם בן 80...
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אני חושבת שהגישה היא להפתיע אותם במשהו שמאד ישמח אותם. ומאז הם ישכחו את כל הרעשים...
כי נכון שרעש זה דבר מטריד, ולא כולם יכולים להכיל את זה. אבל אם תהיה להם המון אהבה הם יסלחו על זה.
לדוג' עוגה טעימה, או עציץ מתנה עם מכתב התנצלות על הרעש והבטחה שתעשו ככל שתוכלו כדי לשמור על השקט. וכו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
אם אתם והשכנים עומדים לגור הרבה זמן זה מעל זה
כדאי לחשוב על פתרון בידוד כמו שטיחים בכל הבית
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
קודם כל לא נוסעים עם בימבות ואופניים וכדו' ולא משחקים עם כדור בתוך הבית!
- קצת מוסריות ובן אדם לחברו...
בשביל הנ"ל יש את החצרות והגינות בשכונה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
נכתב ע"י אסתר10;1327114:
קודם כל לא נוסעים עם בימבות ואופניים וכדו' ולא משחקים עם כדור בתוך הבית!
- קצת מוסריות ובן אדם לחברו...
בשביל הנ"ל יש את החצרות והגינות בשכונה...

גם לא בשעות הגיוניות?
והלואי והיו חצרות וגינות בשכונה... :/ איזור מתחרד וישן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
נכתב ע"י לאה ורחל;1327113:
אם אתם והשכנים עומדים לגור הרבה זמן זה מעל זה
כדאי לחשוב על פתרון בידוד כמו שטיחים בכל הבית

זו דירה שכורה...
ואיך מטפלים בשטיחים מבחינת הנקיון, עם ילדים קטנים? נשמע סיפור..
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אני חושבת (לענ"ד כמובן) שיש סוג רעש שגם בשעות סבירות לא מקובל לעשות.
גם כשלא ישנים יש רעשים שממש מפריעים.
בעיקר רעש חזק ומונוטוני כמו כדור למשל....
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
כדור, בימבה, אופניים וקפיצה בחבל- לא בבית! בכל שעה שהיא!
הילדים מבינים את זה , ולא, ממש לא מרגישים מוגבלים!
הם רק לומדים להיות ילדים מתחשבים
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
גם אני לא הייתי רוצה לשמוע בימבות נוסעות מעלי
יש רעש סביר פה ושם אבל כל היום ?
איזה רעש צריך לעשות ב- 7 בבוקר?
גם לי יש שכנים מעלי זוג צעיר, ורעש אימים... כל היום גרירות חפצים, לא ברור מה הם עושים שם..
בקיצור, זה ממש מעצבן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
וגם לא חמש אבנים! לאחר ששכנתנו הגרה מתחתינו ביקשה (יפה, לא בעצבנות) שלא ישחקו בזה כי יש לה כאב ראש, אסרנו על הילדים לשחק על הרצפה בבית בחמש אבנים. הם גדלו בסדר גמור, בלי חסכים, ואפילו היו אלופים בחמש אבנים:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
נכתב ע"י שירי12;1327104:
אנחנו גרים בקומה שניה, מעל זוג צעיר (חילוני) בלי ילדים, שכל היום מתלוננים על הרעש שאנחנו עושים. עכשיו עברו לשלב ההתעלמות ממנו, ובאמת לא נעים לי.
מצד אחד אני מבינה אותם, כנראה שזה לא נעים לשמוע מכוניות נוסעות מעל הראש, ילדים רצים מהר ומגדלי קפלה נבנים וקורסים...
מצד שני, אני לא מרעישה בשעות המנוחה (2-4, אחרי 11 בלילה), ומשתדלת להרעיש כמה שפחות אחרי 7 בערב, ואני גם לא רוצה ולא יכולה להגביל את הילדים שלי ולצעוק עליהם כל הזמן...
למישו יש פתרון?

ואגב, מאיזו שעה מותר להרעיש בבוקר? השכן הודיע לי נחרצות שהוא קם בשמונה וחצי ואך ורק מהשעון המעורר שלו, הוא לא מוכן להתעורר מהרעש שלנו. והוא לא אדם בן 80...

מניסיון, אם יש לך ביבמה מטוס, תחרימי אותה מהילדים.
לא משנה באיזה שעה נוסעים בה, היא פשוט מחרישת אוזניים לכמה קומות, לא רק לזו שמתחתיך.
על תחתית רגלי הכסאות וכולי אפשר להדביק סוליות.
אני מבינה את הבעיה שלך, גם אלינו השכנים באים בטענות כל הזמן למרות שיש להם ילדים ולנו אין ילדים בבית.
יש אנשים שפשוט מתלוננים יותר מאחרים
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
אנחנו ג"כ באותה סירה הבידוד בבנין שלנו מאוד מאוד חלש ומתחתי גר שכן שאינו מבין טוב עברית ואפילו מאיים עלי עם משטרה...
קראתי לו פעם אחת כשבא להתלונן והכנסתי אותו לביתי הראתי לו ממה נובע הרעש: בניתי בזריזות מגדל מקוביות הפלתי אותו לרצפה ואמרתי לו הנה זה עושה לך רעש, התישבתי על כסא וקמתי תוך כדי שהכסא נגרר מעט ואמרתי לו הנה זה עושה לך רעש, ועוד כיד הדמיון, בסה"כ הבהרתי לו כי אני חייה את חיי באופן נורמלי לחלוטין ולא מרעישה לו בכוונה זה עשה לנו 'שקט' לתקופה די ארוכה.
בפעם אחרת סיפרתי לו שגם אני סובלת מרעש מהקומה מעלי שבה מתגוררת משפחה עם 7 ילדים ואני 'רק' עם 4...זה גם עזר קצת
בסה"כ אנחנו חיים בלחץ מתמיד עם המשפט "לא לעשות רעש ל---" לא רצים וקופצים על הרצפה, לא גוררים כסאות, לא משחקים בחבל ובכדור, גם אין לי בבית בימבות ואופנים...
:(:(:(
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מנסיוני, לצערי אנחנו רגילים לשקט מוחלט בבית.
כדאי לנסות להבין מצב של בית שאין בו רעש בד"כ. כל רעש הכי קטן יכול להטריד...
בתור אמא למשפחה ברוכה קשה להבין את זה, כי מתרגלים. מתרגלים לסנן את רעשי הרקע הקבועים בבית ולא להחשיב אותם כרעש, אבל מי ששקט אצלו רוב היום, כל רעש הכי קטן כמו חמש אבנים, כדור, או גרירה של כיסא יכול להוציא מהדעת (תדמייני על הראש שלך כדור קופץ ב3 לפנות בוקר, ככה זה מרגיש לאורך שעות היום)
לא חושבת שיש לזה פיתרון מוחלט, בטח אם הבידוד בבנין 'לא משו' ואי אפשר להפוך את הילדים לרובוטים, אבל אפשר לנסות להתחשב, להרגיל את הילדים לשימת לב, להסביר להם שזה מציק לשכנים. (וברגע שאת לא תהי ממורמרת ותרצי ממש עם כל הלב למנוע מהשכנים צער, בעז"ה הילדים יקלטו את השדר ויעשו את ההשתדלות שלהם כמה שהם מסוגלים)
להסביר לשכנים כמה אתם מנסים, ולשאול מתי השעות שהכי חשוב להם, או מעל איזה חדר זה הכי מפריע...

אז, אולי, אפשר לתת עוגה, או מכתב, אבל זה לא במקום. וזה רק מעצבן יותר, אם זה ברור שזה לצאת ידי חובה.

מקוה שעזרתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
נכתב ע"י שירי12;1327121:
גם לא בשעות הגיוניות?
והלואי והיו חצרות וגינות בשכונה... :/ איזור מתחרד וישן.

לבימבה ספציפית- אפשר בימבה ג'וק, הגלגלים מסיליקון
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
גם אנחנו גרים בקומה ראשונה וסופגים את כל הרעשים
מהשכנים מעל ...וזה בלתי נסבל!!
החדר שינה שלי מתחת החדר ילדים שלהם
וכל צהריים הם היו משחקים מעל הראש שלי
בהתחלה לא התייחסתי אמרתי ילדים משחקים נו נוותר....
אבל גם לנו יש ילדים שמשחקים בשעות הצהריים
במשחקים בלי רעש כמו פאזלים או מציירים וכו'.....(יש מספיק משחקים שלא מרעישים)
ואז פניתי להורים שהבינו והזהירו את הילדים לא לשחק בכדור
או חמש אבנים בשעות הצהריים...
צריך להכנס קצת לנעליים של השני ..
ולנסות להבין שאם אתם הייתם השכנים בקומה מתחת
גם היייתם סובלים מהרעש...
צריך להתחשב....במיוחד אם יש שכנים
שהם לא דתיים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
אין ברירה חובה עליכם להתחשב בשכנים
אני גרתי הרבה שנים מעל שכן מבוגר שכל רעש הפריע לו
והילדים שלי התרגלו לחיות בשקט - אין בבית לא כדור, לא 5 אבנים ובטח לא בימבה. אפילו לגרור כסאות הם השתדלו בשקט
השתדלנו מאד לשמור על יחסים טובים עם השכן ולהראות לו שמאד אכפת לנו (באמת!) שלא נפריע לו.
כשהילדים מאד רצו לשחק בכדור, שלחתי אותם לשאול אותו אם אפשר עכשיו לשחק בכדור, ובאיזה חדר. בדרך כלל הוא הסכים.. כי כשמבקשים יפה ומראים שאכפת גם השני בא לקראת.
ולמה לצעוק על הילדים? אפשר להסביר להם יפה שהשכנים שגרים מתחת אין להם ילדים קטנים, והם חיים בשקט, וכל רעש מפריע להם לכן אנחנו נזהרים שלא להפריע להם.
ובכן, לא קרה שום נזק לילדים, הם רק למדו שצריך להתחשב בעוד אנשים חוץ מבעצמם
בהצלחה@
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
שטיחים זה יכול להיות פתרון לא יקר למשחקים כמו קפלה ומכוניות (לא בימבה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
בד בבד עם ההזדמנות לחנך את הילדים להתחשבות הייתי מציעה להקשיב ברוב קשב לתלונות ועם כל הקושי - לא לנסות מידי להגן על עצמך לפעמים זה מרכך..
אם יש פה נימה של "הדתיים האלה" וכו' נסי לא להיות צד במלחמה הזו (המשיכי לחייך, לברך בבוקר טוב, לשלוח משהו וכד' ) ויתכן שהם יראו שאת בעצם בצד שלהם וירגעו מעט ואולי בהמשך אפילו יבינו ויעריכו...
שווה לנסות!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
גם שכנים דתיים...

אין מה לעשות יותר מידי, יש משחקים שמיועדים לחצרות ולגינות רחוב. אין להם כל התאמה לבית ולא משנה באיזה קומה גרים.

בבית משחקים במשחקים יותר רגועים ושקטים ומנסים ליצור אווירה חיובית מזה- הילדים גדלים לא חסכים כלל- זו הבטחה!!!=)
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
אולי תנסי להגיע אתם לאיזה "הסדר"
שעתיים ביום אחה"צ מותר לכם להרעיש
בשאר היום תשתדלו לשמור על השקט
ככה הם ידעו מראש ויתכוננו, זה מקל.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת גם זה יעבור
ב"ה

מונולוג.

מפריע לי.
עד כמה? אם נדרג מ-1 עד 10 – אז 20.
נכון, זה מחוץ לטווח, אבל גם ההפרעה הזאת חסרת פרופורציות.
כדי שתבינו עד כמה זה מפריע לי.

ויש משהו נוסף שמפלח: החוסר התחשבות.
האטימות, הפגיעה, ההתעלמות, כולן כלולות בחבילה אחת.
ולחבילה הזאת יש עוד “מתנות”, כמו למשל:
שגרמו לך נזק,
ואחר כך עוד האשימו אותך.

נניח לזה רגע, כי מה שמפריע באמת, מפריע.
למשל, ממש עכשיו בזמן שאני מנסה לנסח את מילותיי הכואבות,

פועל בבניין שלי חדר ג'ימבורי.
ממש בקומת הקרקע, מתחת לחלון ביתי.
אחד הילדים מסרב להירגע, אז המדריכה מנסה לשכנע אותו,
ובינתיים הוא צורח בכי עצבני.

אני כמובן לא יכולה לעשות דבר כדי להרגיע,
רק לחכות שהמדריכה או הילד יחליטו להמשיך
מה שיקרה בעוד כעשר דקות של בכי ממושך.

אבל כנראה שהיום לא היה יום קל שם בג'ימבורי,
כי גם הילד הבא שבא לצאת החוצה, בוכה נוראות.

אני לא אספר לכם שיש שם קבוצות־קבוצות של ילדים,
ושהפעילות נמשכת עד שעות הצהריים המאוחרות,
אבל לקראת הסוף
אז שהילדים יחכו כבר במדרגות. למה לא?

ואני גם לא אספר לכם שתלינו, כמה מהשכנים בבנין,
מודעה מנומסת שמבקשת יפה להתחשב בשכנים,
ומישהו עלום תלש אותה בחוסר לב.

ולמה אני לא אספר?
כי כשאין התחשבות, אז ממילא אין לקיחת אחריות,
אין כבוד, אין דרך ארץ.

וכשהדברים הללו חסרים,
אני לא רוצה לחשוב איזו חוויה הילדים עוברים בפנים.
מה גם שאני יודעת על חינוך של ממש לפראות,
וכמה שזה נשמע אולי תגובה מתלהמת,
האמת מתלהמת הרבה יותר.

אז אנשים מעלימים עין מעוול,
וגורמים נזק,
ולא לוקחים אחריות,
ופוגעים בחזרה.

ומה נשאר לעשות בכזה מצב?
להילחם כמובן,
או לא להילחם,
או ללכת.

כשמלחמה איננה אפשרות,
ועזיבה איננה אופציה,
נשארה רק הברירה לא להילחם.
אבל ההפרעה בעינה עומדת.

וכל פעם מחדש היא מציקה ומפריעה
עד גבול של כמעט איבוד עשתונות.
כי מילא תסתדרי עם הבלגן של עצמך, או שלא תסתדרי,
אבל גם אז תהיה לך שליטה מסוימת על מה שקורה ומתי.

אבל להסתדר עם צרחות שלא מקובלות על נפשך,
בכל שעה משעות היממה?
לנסות למנוע את הרעש הלא נעים,
לסגור חלונות,
ללכת לחדר הכי פנימי,
ולסגור דלת,
עד שתדמייני שאולי עכשיו כבר נרגע העסק.

אז ברור שזה מפריע,
ומפריע מאוד.
ובפרט כשאת חלשה, לא מרגישה טוב,
שאז בכלל אין לך טיפת סבלנות.
ובהחלט מגיע לך מעט מנוחה.

אבל שוב פעם,
אף אחד לא חושב שהמרחב הפרטי שלך הפך למרחב ציבורי,
למרות שהבניין הוא בניין פרטי,
ולמרות שאפשר בהחלט להבין שיש דרך ארץ
לא להרעיש במדרגות כדי להתחשב בשכנים.

אבל נעזוב את הקודים החברתיים,
נעזוב את ה"לבקש יפה".
ולמה?
כי זה פשוט לא קורה.

אז כשאת לא לגיטימית,
לא משנה כמה לגיטימית הבקשה שלך,
היא כבר לא.

וכל פעם מחדש המחשבה מנסה למצוא פתרונות לבעיה.
וכשלנסות להגן על עצמך לא עוזר,
וכשכבר נפלת כמה פעמים ונפגעת עוד כמה,
ואז כשאת קמה, את שוב מנסה לחשב מסלול מחדש.

והנה עוד מחשבה,
שלא בדיוק פותרת את הבעיה,
אבל מלמדת אותנו משהו על חיים.

וזו המחשבה שעלתה בי בעקבות ההתמודדות הארוכה והלא נעימה אותה אני חווה:

לפעמים היצר הרע מקבל כוח להפריע,
והוא אכן מפריע.
נכון שיש לו שליחים,
אבל בפועל, הכוח מגיע מכוחו של היצר הרע.

ועכשיו,
היצר הרע ימשיך להפריע.
הוא מגיע כדי לבחון אותנו.

עכשיו אם אנחנו מגיבים להפרעה,
זאת אומרת ממש מופרעים ממנה,
מגיע היצר ואומר:
"הנה, הצלחתי לשגע את הבן אדם".

וככל שנתייחס יותר,
כך היצר הרע ימשיך בהצלחתו.
ולמה לא להמשיך?
הוא מצא פינה להתגדר בה.
הולך לו שם.
וזה אכן תפקידו.

אבל ברגע שאנחנו נקבל החלטה
ש"שום דבר לא מפריע לנו",
למרות שזה נורא מפריע,
נקטין את ההפרעה.
נתייחס אליה בשוליות.

נמצא דרכים לעקוף אותה,
למשל להדליק מוזיקה,
או למשל לא לכעוס על האטימות,
כי היא ממילא שם,
והיא לא מתכוונת ללכת לשום מקום.

או לצאת למקום אחר, אם יש אפשרות.
וגם כשזה קורה,

אפילו אם פתחו לך ג'ימבורי רועש מתחת לבית,
והילדים קופצים וצועקים מהשעה שתיים עד שמונה,
ובשמונה בדיוק מתחיל סבב נוסף

עם מוזיקה רועשת וצעצועים מרעישים,
ואת עם חלון סגור ואין לך אפשרות לצאת,
והכול מלווה בצרחות בלתי פוסקות,
אפילו אז,
לנסות להעביר נושא בראש שלך,
ולנסות לא להיות מופרעת מהעניין...

נכון, לפעמים זה בלתי אפשרי.
אבל בכל זאת,
הרעיון הוא להקטין את רמת ההפרעה עד כמה שאת יכולה.

וכשאת לא מופרעת,
אז היצר הרע אומר לעצמו:
"היי, בשביל מה אני עובד?
חושב כל פעם מחדש איך לעצבן את הגברת,
זה כבר לא ממש מדגדג לה".
ואז הוא פשוט מעביר נושא.

כי זו לא מלחמה ביני לבין האחראים על הג'ימבורי.
זו לא תלונה על מוסד כזה או אחר.
זה מאבק איתנים, ביני לבין היצר הרע.
הוא משתמש באנשים, בסיטואציות, בצלילים, ברעשים.
אבל המאבק האמיתי מתקיים בתוכי:
האם אתן לו למשול בי,

או שאחליט בעצמי מה יפריע לי ומה לא.

וכך, בכל עניין ועניין,
מדברים קלים יחסית ועד דברים כואבים ועמוקים,
הוא שם. היצר הרע. מחפש פרצה.
ובכלל, מי באמת יכול להעריך עד כמה משהו מציק לנו בלב?
ועד כמה הוא חודר פנימה?

ובדיוק שם, במיוחד שם,
היכולת להרפות,
היכולת לומר "קיבלתי החלטה ששום דבר לא יפריע לי",
ולמצוא את הדרך לעמוד מאחורי ההחלטה הגורלית הזו,
זו יכולת ששמורה ללוחמים החזקים באמת.

והבשורה הטובה?
שמהשלב הבלתי אפשרי הזה,
אם עברנו אותו ,
לא רק ששום דבר לא יפריע לנו,
אלא שהדבר עצמו ,
כבר לא יהיה שם.

וזה כלל גדול לגבי כל דבר שמאוד מציק לנו:

אם עשינו הכול בעניין,
אם התפללנו וביקשנו,
אולי הגיע הזמן להרפות.

הרפיה שהיא הישענות על הבורא,

מה שקרוי – אמונה.

ואולי ההרפיה,
היא כל מה שאנחנו צריכים כדי להתקדם לשלב אחר.
שלב שלא יפריע לנו,
כי לא תהיה אפשרות להפריע לנו.
ובשלב הבא,
ההפרעה פשוט תיעלם לה.

זו מחשבה.
והיא גם עובדת.
זה בית ספר של החיים,
אבל עם לימודים קשים מאוד.
ואין שום הנחות.
וצריך לשנן את הלימודים שוב ושוב.

עד שיפסיק להפריע,
עד שיפסיק להרע,
ואני כבר הבנתי עם מי יש לי עסק
וההד חוזר כמו שב ואומר:
רע… רע… רע.

אז גם אם בנו לכם דירה ממש קומה מעל הראש,
וגם אם יש נזילה קבועה מהתקרה,
וגם אם אתם עומדים בפני משפט לא פשוט,
ואפילו אם מישהו פשוט לא דיבר אליכם יפה,
על הכול תנסו להעביר.

מה שנקרא:
"המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו."

עוד כמה תובנות על הדרך:

  • לעולם אל תבחרו להיות שליחים של כוח הרוע בעולם, אפילו לא לרגע, אפילו לא במעט.
  • תבדקו היטב אם לא גרמתם למישהו נזק. לפעמים מה שנראה לכם פעוט, הוא עול על לב של מישהו אחר.
  • אם מישהו מבקש מכם משהו, תכבדו. גם אם זה קטן, גם אם זה לא נוח, כי כבוד הדדי נמדד דווקא בפרטים האלה.
  • תעצרו רגע אחד ותחשבו: אולי גרמתם צער למישהו? אם כן, שירעד לכם הלב.
  • וכשאתם נותנים לעצמכם להיות מופרעים מהתנהגות רעה של מישהו אחר, אתם בעצם מאפשרים לו להצליח ברוע שלו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה