מדריך מקצועי אנכרוניזם-מי אני?

[פניני ריין]

אנכרוניזם, מילון: מעתק זמן; שיוך דבר לתקופה שאיננו שייך לה; טעות בזמן.

יצא לכם לקרוא פעם ספר על הלוחם ההוא מבית שני שירה באקדח על ראשו של טיטוס? טוב, טעות כל כך גסה אני מניחה שהמבקרים הספרותיים תופסים לפני ההדפסה.
אבל על תפוחי אדמה שקולפו בידי המבשלות בבית שני, בהחלט יצא לי לקרוא בספר היסטורי שמכבד את עצמו.

נעים להכיר. אנכרוניזם.
והוא לא חייב לתאר טעויות היסטוריות גסות: בדרך כלל, מדובר על חוסר הבנה של רוח התקופה.
מכירים את אלו שכותבים סיפור על ימי החשמונאים, ומשום מה נראה לכם שכתבו סיפור על ימינו אנו והשתמשו בפונקציית החלפה (word: בית: עריכה: החלפה: החלף הכל/ ctrl+h) כדי להחליף כל רובה בקשת, כל מרצדס בסוס וכל סובארו אברייכים בחמור?
(הופה. משום מה לכותבים היסטוריים יש נטיה להרכיב את הדמויות על גבו של סוס. אפשר להבין אותם, זה הרבה יותר מגניב. אבל במציאות, בתקופות הקדומות ההן, המון העם השתמש בחמורים. והם בהמות משא, שלא שועטות במהירות האור על הרים וגבעות)

בתור התחלה כדאי להדגיש שאין, אין ולא יהיה סיפור היסטורי נעדר אנכרוניזם.

אלף: משום שאתם, בני אדם שחיים היום, לא באמת יכולים להבין מה עבר בראש של אדם שהשתחווה לבעל. ומה מערכת התפיסות והרגשות שהביאה אותו להאמין שהדבר הזה יוריד לו גשמים.

בית: משום שאם במקרה תפסתם איזו מכונת זמן לתקופת גירוש ספרד נניח, הקוראים שלכם לא עשו את זה. והצורך להסביר להם על מה מדובר חוסם את היכולת לכתוב בטבעיות ומסרבל את הסיפור. לא, אתם לא יכולים לאזכר מונחים פילוסופיים או להוריד בדיחה חזקה על המצב הפוליטי בקסטיליה. אף אחד לא יבין.

לא תוכלו לתאר שר צבא הבא לעיר בראש שפעה (גדוד), כיצד מקבלים אותו שלוחים מן העיר בחשדנות: 'השלום בואך'? וגם אם השאלה הזאת איכשהו קליטה, הרי שתשובה סגנון 'מה השלום עד כשפיך הרבים' תהיה ממש מוגזמת.
היא לא תוכל להעביר את הדרמה, המתח, והבעתה שאחזו אז בכל הסובבים, באותו יום רב תהפוכות ביזרעאל.

המשך בהודעה הבאה

 

[מה שניחשת]

מרתקק.
כיף שמסתבר שאני לא היחידה שהדבר הזה- שהרגע הבנתי מה השם המקצועי שלו- מציק בצורה בלתי נסבלת..
במיוחד בהצגות\סרטים\ספרים. (דווקא בספרים פחות יצא לי להתקל בזה.. או שסתם זה לא היה בקטע גס מדי אז החלקתי)

 

[ר' יעקב ישראל]

יצא לי לקרוא בשבוע האחרון כתבה איכנשהו, שם סופר על 'מופת' באמצעות לוחות ליקוי הלבנה של רבי אברהם זכותא, שעשה קולומבוס מול ה'קוזקים' שרדפו אותו. (במקום האינדיאנים).

 

[אוראל סולטן]

הו, פניני, סוף כל סוף שבת לקהילתנו!

קראתי את החצי הראשון, וגם אני מכיר את התופעה הזו מקרוב (ואכן בספרים משתדלים לעשות בד"כ מחקרים יותר מעמיקים.), לפעמים היא מרגיזה ולפעמים משעשעת...

בגלל זה אני מעדיף לכתוב רק סיפורי מד""ב ופנטזיה, אף אחד לא יכתיב לי שם מה לעשות (מלבד הקב"ה כמובן.).

סיפור לא יכול להיות מושלם, לא משנה מבחינת איזה פרמטר זה. סיפור אומנם צריך להיות כמה שיותר אמין, אך גם ספר אוטוביוגרפי יכול ללקות בחסרים לפעמים...

(רגע, אז זו הסיבה שעצרת את ישוב?!).

 

[מה שניחשת]

באמת מחכים לישוב ממש.

 

[פניני ריין]

תודה על התגובות!!
בזכותכם היה לי כוח להמשך והנה הוא--

אחרי שהסכמנו שאין סיפור היסטורי נעדר אנכרוניזם, עדיין, יש אנכרוניזם ויש אנכרוניזם.
יש סופר שמדייק בפרטים, באוויר מנשבת רוח די דומה, והאנשים חושבים פחות או יותר לפי התפיסות והאמונות שהיו נפוצות אז.
ויש... את האיש הצעיר מימי בית ראשון, שלאחר שסיים את ישיבת 'קריית ספר' בראשות עתניאל בן קנז בגיל 22 הציעו לו שידוך מסמינר... אה סליחה מתלמידותיה של הרבנית... אה אשת הרב ראש הסנהדרין. סליחה. בחורה כשרה, נאה וחסודה בת 21.
כמובן שהיה מעמד אירוסין מרגש, בו נשברה צלחת אסוך חרס, ונכתבו התנאים, ואחרי 3 חודשים הייתה גם חתונה שמחה וחגיגית (עם קצת וויכוחים לגבי המקום של האולם, כדי שכל החברות יבואו)
הם התחתנו ועברו לגור בפריפריה הסמוכה להורי האישה, אבל בגלל שהיא רצתה עדיין ללמוד בשנה ג' לפני המורה אשת הנשיא, אז היא עלתה כל בוקר על האוטובוס סוס ודהרה לעיר הסמוכה. כמובן שהיא לא הייתה לבד; בעלה, אמציה בן חסדאי, שעבודתו הייתה בבנקאות... אהמממ כלומר שולחני מחליף כספים, נסע גם הוא כל בוקר לעיר על גבי סוסו שלו.

אפשר לומר, שאם אותו אמציה בן חסדאי היה מנסה לכתוב סיפור על ימינו אנו, היה יוצא לו משהו כמו:
...אלו בני אימבואי בן מבשר הלוי אשר יולדו לו בישראל מדינתא; חיים הבכור קלונימוס השני פוקרוי השלישי. ואחותם שלומית היא הייתה לבן דודה לבחור החשוב בנעוריה לאישה, אחר שתסיים ללמוד ב... ב...דרשה של החכמות את מלאכת ה... כתיבת פעולות לכלים... אה... הנדסאים שמה? ותלך בכל בוקר עם זריחת החמה ותשוב עם צהרים ובערב בעת צאת השואבות ירדה אל הברז לשאוב מים ממקור הצינורות וכדה כוסה על שכמה...

*הערת אגב:
אנכרוניזם הוא לא מילה גסה.
כשיודעים איך להשתמש בו, וכמה.
לפעמים, משיקולי עלות מול תועלת, פשוט אין טעם לערוך מחקר מקיף. בשביל סיפור קצר לעיתון מחנה של כיתה ז' לא חייבים לחרוש את הספרייה הלאומית. מותר לחפף בחיים, ומי שחולק עלי מוזמן להזמין את מארגני המחאה בקפלן לעשות קצת אקשן מתחת לבית שלי. נראה שלאחרונה קצת משעמם להם, נגמרו הנושאים להפגין.

לפעמים אפשר להשתמש בו בכוונה. כשאתם רוצים להקביל בין פעם להיום, במיוחד אם אתם עושים את זה בציניות, יסלחו לכם על עיוות מכוון של המציאות.

ותזכרו- אם אנשים חוזרים אליכם עם טעויות, זה לא סימן רע.
זה סימן שהם כל כך נהנו מהסיפור, עד שקראו את כולו מהתחלה עד הסוף. טוב, עזבו קראו הכל; זה סימן שהם הסתכלו עליו בכלל.
ובואו, העיקר בסיפורים זה כתיבה טובה. אם הכתיבה לא מוצלחת, זה פשוט לא משנה אם תתארו פגישה מרגשת בין הרמב"ם לרב שטיינמן בוילנה שבמרוקו, או שתדייקו על השניות מה קרה בפלישה לנורמדיי. זה פשוט לא זה.

(מה כן? אנכרוניזם נותן לקוראים תחושה זולה. שמישהו זלזל באינטליגנציה שלהם ברמה מחפירה. זה מוריד, מאד, את הרמה של הסיפור. ולוקח מסיפור היסטורי את כל הכיף שלו-ניחוח מרתק ועתיק של עולם אחר)

ואזהרה אחרונה--
לא, לא להכביר בהסברים ומושגים היסטוריים. זה משעמם.
סיפור טוב, סיפור היסטורי טוב, הוא סיפור שמנשבת בו אווירה היסטורית גם בלי פרטים רבים מדי. עגור הברונזה לדוגמה של מיה קינן (יתכן שהסיבה שהוא מצא חן בעיני היא שהידע שלי על סולטנות רום מועט עד בושה) לא מזכיר פרט היסטורי אחד, חוץ מאי אלו דיבורים קלילים על המצב המתוח עם ביזנטיון בגבול.
ובכל זאת, מישהו חושב שהוא מתרחש היום?

ואיך אפשר כתבה על אנכרוניזם בלי להזכיר את מאיר ברעם, סמל ודוגמה, ששיחק בהיסטוריה כמו שילדים בונים ארמונות במגנטים? כזו רמה של שליטה, שגם כשהוא כתב את דעותיו העכשוויות ולקח צד במוצהר, עדיין היה לזה ניחוח היסטורי קסום...

ומי שמצא מכונת זמן;
לטוס בה אל תקופות עתיקות ולעמוד על סודותיהן והלך מחשבותיהם של האנשים, אשמח שיותיר כאן את רשמיו (והוראות הגעה מדויקות)

בהצלחה!

 

[פניני ריין]

במיוחד בהצגות\סרטים\ספרים.

בהצגות וסרטים זה באמת מביש.
צודקת.
בספרים הבעיה הרבה פחות חמורה, מרגישים שהם עוברים עריכה.

בגלל זה אני מעדיף לכתוב רק סיפורי מד"ב ופנטזיה, אף אחד לא יכתיב לי שם מה לעשות

נכון.
זו הסיבה שמול הפריחה של ספרי מד"ב ופנטזיה בשנים האחרונות, הסיפורת ההיסטורית הולכת ודועכת.
זו דרך כל כך פשוטה לתת את האוויר האחר והקסום, שאין סיבה לעבוד קשה.
וחבל.

 

[אוראל סולטן]

ומי שמצא מכונת זמן;
לטוס בה אל תקופות עתיקות ולעמוד על סודותיהן והלך מחשבותיהם של האנשים, אשמח שיותיר כאן את רשמיו (והוראות הגעה מדויקות)

יש את יוחנן מ'אל חזור', אבל לפי מה שהבנתי, הוא בדיוק עסוק באיחוד זירה עם ממלכה במבחן ...

 

[ר' יעקב ישראל]

אז היא עלתה כל בוקר על האוטובוס סוס ודהרה לעיר הסמוכה.

אם כבר אנכרוניזם, אשה בזמן בית המקדש לא דהרה על סוס לעיר הסמוכה (הן מבחינת המנטליות התקופתית, והן מבחינה הלכתית - צניעות), אם כבר היא הייתה בעגלה הרתומה לסוס (או החמור...) הזה...
בכל אופן תודה על העלאת הנושא, והשיום המדויק שלו, אהבתי מאוד!

 

[משולש ברמודה]

נושא מרתק.
תודה פניני שהעלית אותו.
נראה לי מההודעות כאן שיש לך חיבה גדולה להיסטוריה ; ) ומה אפשר לומר? בתור אחת שמשתפת את החיבה הזאת אני מזדהה מאד.

ומי שמצא מכונת זמן;
לטוס בה אל תקופות עתיקות ולעמוד על סודותיהן והלך מחשבותיהם של האנשים, אשמח שיותיר כאן את רשמיו (והוראות הגעה מדויקות)

אני כרגע בשלבים די ראשוניים של כתיבת סיפור היסטורי.
הדמות הראשית שלי היא לא בדיונית, היא קיימת בהיסטוריה. מצד שני היא מוזכרת רק פעמים בודדות על ידי היסטוריונים בתור דמות צדדית מאד לדמויות ראשיות מוכרות יותר, מה שמשאיר לי מרחב תמרון לא קטן.
אם כבר לשתף ברשמים, כלל ראשון בכתיבה היסטורית:
אף פעם אל תכתבו מנקודת מבט של דמות היסטורית מוכרת מאד, קל מאד ליפול לאנכרוניזם והטיה חד צדדית בצורה הזאת.
אם תשימו לב ברומנים היסטוריים יש או דמויות בדיוניות לחלוטין או דמויות צדדיות שמקיפות דמות היסטורית מוכרת ונותנות לנו הצצה לחיים שלה.
POV של דמויות היסטוריות מפורסמות הרבה פחות נפוץ וכשהוא קיים הוא בד"כ מבוצע לא טוב.

אני חושבת שהשאלה הראשונה שצריכה להישאל היא למה לכתוב סיפור בעבר?
כי זה מגניב? מוסיף עניין לסיפור הפשוט? או שאולי אנחנו פשוט מרותקים לאותה תקופה בהיסטוריה או לאותו אדם היסטורי עד כדי כך שמתחשק לנו לכתוב סיפור בזמן הזה?

לגבי מחקר,
הכי חשוב להתחיל : )

למרות כל ההשמצות שאפשר לומר עליה, מבחינתי ויקיפדיה היא תמיד נקודת התחלה.
אפשר קודם בעברית, רצוי מאד גם באנגלית (ברוב הפעמים זה יהיה הרבה יותר מפורט).
אני מוציאה משם מסמך קצר של כל הנקודות שתופסות לי את העיניים ומסדרת אותם כרונולוגית.
תקציר נקודות עיקריות בחיים של הדמות שמעניינת אותי, אירועים מרכזיים באותה תקופה שנראים לי רלוונטיים לעלילה שלי. (גם מה שלא אגב, זה כמעט כמו סיעור מוחות: אין לכם מושג כמה רעיונות עולים בראש רק מלהכיר מה עוד קורה בתקופה ההיסטורית שבחרתם).
מה הכי חשוב לי בתקציר הראשוני הזה?
דבר ראשון תאריכים. לדעת איפה אני נמצאת פחות או יותר על ציר הזמן. זה קריטי. תגדירו שנים, תגדירו נקודות כניסה ויציאה בעלילה, זה ממקד מאד.

הדבר השני החשוב: מקורות מידע.

פה אנחנו מגיעים להשמצות : ) נראה לי ברור מאליו אבל נגיד: אף פעם אל תסמכו על מידע באינטרנט. בטח לא דף ויקיפידיה.
שלב ראשון בסיסי: מכירים את השמות של ההיסטוריונים שחוקרים את התקופה שלכם.
שלב מתקדם: מכירים את השמות של ההיסטוריונים העתיקים עליהם התבססו ההיסטוריונים המודרניים מהשלב הקודם.
בתקופות מאוחרות יחסית השלבים האלו יתאחדו לשלב אחד פשוט. בתקופות עתיקות יותר תגלו שיש לנו שכבות על שכבות: מקורות עתיקים ממש שאבדו, מקורות עתיקים שהתבססו על המקורות העתיקים ושרדו, ומקורות מודרניים שמנתחים את השכבה האמצעית הזאת.

מה עכשיו? לכו לקרוא את המקורות שהם מאזכרים, כן, לא להתעצל : )
תקופות עתיקות (יון ורומא לדוגמה): המקורות ההיסטוריים בד״כ זמינים באנגלית לכולם (וככל שיהיו עתיקים יותר כך הסיכוי שיהיה קיים להם תרגום חופשי עולה), אפשר אפילו להגיע אל הטקסט המלא דרך הפניות וקישורים מדף הויקיפדיה עצמו.
תקופות מאוחרות יותר והיסטוריונים מודרניים: ספרי ההיסטוריה הטובים לא זמינים בד״כ, תצטרכו לחפש אותם בספריות.

למה חשוב לקרוא את המקורות בעצמכם?
העבר הוא מדינה זרה.
אתם צריכים להבין למה הדמות שלכם בוחרת את מה שהיא בוחרת ברגעי משבר. וכדי להבין את זה אתם חייבים להבין את התקופה שבחרתם.
צריך להבין למה אירוע X יכול היה לקרות דווקא ככה ולא אחרת, או להבין למה המניעים שחשבתם שיש לדמות Y לא הגיוניים, כי זה יהיה אנכרוניסטי לחלוטין לשייך לה את תפיסות העולם שלכם ששייכות בכלל למאה העשרים ואחת.
להבין על מה הגיוני שאנשים יחלמו בלילה ומה במיוחד ידאיג אותם ביום. מה יהיו הפחדים שלהם ומה הדבר שהכי יסב להם אושר. לא רק לדעת מה אוכלים האנשים לארוחת צהריים.
זה בעיני קריטי הרבה יותר מטעויות בפרטים הטכניים. על התפאורה אפשר לסלוח, יש סרטים דלי תקציב שעדיין הצליחו מאד למרות חוסר המזומנים והתלבושות הזולות.
על טעויות במהות לעומת זאת, יהיה קשה לחפות גם אם מצליחים לתאר לפרטי פרטים את כיסויי הראש של הנשים באותו הזמן ומי היו הדיוקנאות על המטבעות.

מה עוד מרוויחים מלקרוא מקורות היסטוריים מקוריים? אווירה. המון ממנה. תפיסות עולם. השקפות חיים שהיו חשובות אז מאד ולא הייתם חושבים עליהם לעולם לבד. יצירתיות (המון! כל כך הרבה רעיונות מגיעים רק מזה שיש לכם פשוט עוד ידע).
וכמובן, הכי חשוב, מקבלים את המידע האותנטי בלי תיווכי ביניים.
הסתייגות קטנה: אם אתם מתמקדים בתקופות עתיקות באמת (העת העתיקה למשל) כל מה המקורות העתיקים שתקראו יהיו בעצם מתורגמים.
בהנחה שאתם לא דוברי לטינית או יוונית עתיקה ; ), אם חשקה נפשכם להבין לעומק למה התכוון המשורר, תאלצו כנראה לקרוא כמה תרגומים של הקטע שמעניין אתכם, לא רק אחד...

היסטוריוגרפיה,
מילה מפחידה קצת ; )
בעברית פשוטה זה אומר חקר מקורות.
חושבים שרק לעיתונאים ואנשי תקשורת יש אג'נדות? ספוילר: לכולם יש : ) גם להיסטוריונים מכובדים...
לפני שקוראים טקסט היסטורי צריך לבדוק מי כתב אותו. באיזו תקופה הוא כתב. מה היו השקפות החיים שלו, ובעיקר מה גרם לו להחליט לבזבז את זמנו בכתיבת היסטוריה.
אולי בשביל להחניף לפטרון מסוים (מישהו אמר יוסף בן מתתיהו?), לבסס את האחיזה שלו בשלטון (תלמי הראשון והשושלת התלמיית הארוכה) או פשוט כדי להתעלות (!) על יצירות היסטוריות אחרות (אריאן על אלכסנדר מוקדון וההשוואה שלו לאנבסיס של קסנופון תהיה דוגמא נחמדה).

אממ, אין לכם בכלל מושג על מי או על מה מדובר? זאת בדיוק ההוכחה שגם מקורות היסטוריים הם נושא למחקר בפני עצמו : )

בקיצור, אף פעם לא מאמינים לאף אחד : ) רוצים להבין טוב אירוע או אנקדוטה? כמה שיותר מקורות יותר טוב. אבל אם אין, או אין מספיק זמן וכוחות להשקיע, לפחות תנסו למצוא שתי דעות לאותו סיפור.

עוד משהו חשוב,
קריאה של ספרים עלילתיים על התקופה ההיסטורית שבחרתם.
מידע גולמי על אירועים גדולים אפשר לקבל מקריאה של ספרים עיוניים. מידע יומיומי, פרטים קטנים ובעיקר אווירה מקבלים מקריאה של ספרים עלילתיים באותה תקופה.

ואחרי כל המחקר… צריך גם לדעת לעצור, ופשוט להתחיל לכתוב.
כמה שתחקרו יהיו לכם המון שאלות שיתעוררו דווקא תוך כדי כתיבה, כמו האם קר מאד בחורף במקום שבחרתם, איך נראים החלונות בבתים, והאם אנשים שילמו מס באותה תקופה.
בקיצור, פרטים קטנים ומעצבנים שיהיה נורא מרגיז לעצור בשבילם את הכתיבה כל כמה דקות.
(הכוונה בפרטים קטנים היא לכל מיני פיסות מידע שלא משפיעות באופן משמעותי על הסיפור שלכם מעבר לדיוק ההיסטורי ולתחושת האנכרוניזם, אם מדובר בפרטים שיש להם חשיבות עלילתית כך שאם ישתנו גם העלילה תשתנה, זה כבר משהו שדורש עצירה ובירור מקדים).
מבחינתי הפתרון הוא להשאיר את כל הבירורים הקטנים האלו בצד לאחר כך. קודם כל שיהיה לי קטע כתוב, סצנה בסיסית בנויה, אחר כך אני אתחיל לשאול שאלות.

המחקר הראשוני הוא בעיקר בשביל לקבל בסיס. להרגיש את האווירה של התקופה. להתחיל להבין איך חשבו האנשים באותו הזמן... ובעיקר להבין מה הדברים שבאמת מושכים אותי לכתוב סיפור בזמן ההיסטורי הזה.
פרטים ספציפיים יותר אני שומרת לבירורים שאחרי, בינתיים כדי להתקדם בכתיבה אני פשוט ממציאה מה שנראה לי הגיוני (על סמך הידע הבסיסי שכבר צברתי וגם סתם החלטות שרירותיות שנראות הגיוניות).
מה שכן מומלץ לסמן לעצמכם מילים ומושגים שאתם משאירים לבירור מאוחר יותר, כדי לא לשכוח שאלו פרטים זמניים.

 

[ר' יעקב ישראל]

לעצור, ופשוט להתחיל לכתוב.
כמה שתחקרו יהיו לכם המון שאלות שיתעוררו דווקא תוך כדי כתיבה, כמו האם קר מאד בחורף במקום שבחרתם, איך נראים החלונות בבתים, והאם אנשים שילמו מס באותה תקופה.
בקיצור, פרטים קטנים ומעצבנים שיהיה נורא מרגיז לעצור בשבילם את הכתיבה כל כמה דקות.
(הכוונה בפרטים קטנים היא לכל מיני פיסות מידע שלא משפיעות באופן משמעותי על הסיפור שלכם מעבר לדיוק ההיסטורי ולתחושת האנכרוניזם, אם מדובר בפרטים שיש להם חשיבות עלילתית כך שאם ישתנו גם העלילה תשתנה, זה כבר משהו שדורש עצירה ובירור מקדים).

ממש פודקאסט...
תודה ענקית על הפירוט, והכתיבה המיוחדת!

 

[מה שניחשת]

ואו. מפקס, חד משמעית.

 

[וריטסרום]

ואוו.
קודם כל פניני
תודה שהעלית את הנושא הזה, מרתק במיוחד.
משולש ברמודה. התענגתי על כל שורה שכתבת.


ברוכות השבות

 

[פניני ריין]

אשה בזמן בית המקדש לא דהרה על סוס לעיר הסמוכ

לכל מי שלא הבין את הבדיחה, או למי שהבין ומחפש לצחוק עליה,
הנה גרסה ארכאית של הסיפור:

ויהי בימי אסא בן רחבעם מלך יהודה, וינח ה' לארץ ויבנו ערי מבצר ומגדלים רבים, ויהי בלכיש אשר על הנהר אשר בגבול ארץ פלישתים איש שלוני (מבני שילה) ושמו נפג בן זכרי. ויהי לאיש בקר וצאן ועבדים ושפחות רבים כחול אשר על שפת הים, והאיש הולך וגדל מאד, ויולד שבעים בנים רוכבי אתונות לבנות (=סימן לחשיבות)
ולאיש בן ושמו אמציה, ויגדל הילד ויהי טוב בעיני כל רואיו.
ואמציה בן ארבעה עשר שנים בשאתו את צביה מבאר שבע לאישה, ולאמציה שדות וכרמים רבים מאד ויזרע את הארץ בשנה ההיא ויברכהו ה' ותצמח מאה שערים.

בסיפור המקורי אין אפילו משפט אחד שהגיוני לתקופה. אם יש, תקנו אותי.

@משולש ברמודה, תודה!
המאמר שלך נראה לי יותר חשוב משלי
ולו רק בגלל העובדה שאני אמרתי איך לא לכתוב, ואת הסברת איך כן אפשר.
שלא לדבר שהוא כתוב מושך ושנון ומגדיר היטב את כל הנקודות העמומות שצריכות הגדרה.

אני כרגע בשלבים די ראשוניים של כתיבת סיפור היסטורי.

סקרנת...
את מעלה אותו פה או בכללי מתכוונת לפרסם?

 

[משולש ברמודה]

סקרנת...
את מעלה אותו פה או בכללי מתכוונת לפרסם?

כשתהיה לי טיוטה רצינית יותר שלו אני כנראה אשתף קצת כאן, בעיקר כדי לבדוק איך מתקבלים כמה דברים... זה לא סיפור קלאסי כל כך. ואם ילך טוב? מי יודע, אולי גם אפרסם אותו בעז"ה : )