הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
"תאמין לי אתה", הודיע לי נהג המונית, חרדי חביב בגיל העמידה. "אם לא הייתי צריך כסף הייתי נשאר בבית".
"גם אני", אמרתי לו ונזכרתי בערגה בלימוד הטלפוני עם המחשב והשוקוצ'ינו המושקע של החל"תניקית.
"אנשים לא מתחשבים ולא נזהרים. הפסיקו לרחוץ ידיים לובשים את המסכה על הסנטר, אם בכלל. איך אתה מסביר את זה?"
זעתי על מקומי באי נוחות, שולף בזהירות את המסכה מכיס החליפה, ממלמל לעצמי, "כן בהחלט, זה לא בסדר, אני רק הורדתי בגלל התפילין ושכחתי להחזיר, אתה יודע ככה זה".
"וואלה לא. לא מבין את זה", כך בכעס, "מילא אם זה היה כל אחד לעצמו שידבקו אינשא-ללה אבל זה מזיק לאחרים מה עם 'חב לאחריני'?.
כשמתחילים איתי בפלפולים זה להילחם איתי במגרש הביתי. "זה חשש, לא ברי הזיקא, קבעתי. לא מדובר בחולים או בחייבי בידוד שהם בסיכון גבוה, זה רק 'קדש עצמך במותר לך' כדי לשמור על שליטה בהדבקות".
"נו? וחשש היזק מותר?"
"חס וחלילה, אבל בדרגא כזו רחוקה שמי אמר שאני חולה ואם כן מי אמר שאדביק ואם אדביק מי אמר שאזיק, זה כבר יותר מספק ספיקא".
"אבל זה ספק ספיקא בפיקוח נפש, זה קולא דאתי לידי חומרא, מחללים שבת על אחוזים כאלו של חשש נפשות".
"זה לא באמת פיקוח נפש, גם משפעת אנשים מתים וחוץ מזה כל זמן שמערכת הבריאות מתפקדת אין סיבה לדאגה בכלל", שלפתי מהזיכרון ציטוט של איזה פרופסור שלגלג על הפאניקה, "אז האחוזים הרבה יותר נמוכים".
"תגיד לי אתה נורמלי?", רשף בכעס ומילא את מסכת השקף בנתזי רוק, "איפה אתה חי??? אתה מודע לנתונים? אתה מודע למה שקורה בעולם? אתה מודע לזה שהפרופסור שציטטת שינה את דעתו עשרה פעמים לפי מה שהתקשורת ששה לשדר?".
"נו נו", אני לא אוהב שמתקיפים אותי, "כל אחד והרבנים שלו".
"יש רב שנתן הוראה שלא ללבוש מסכה?"
"לא נראה לי, אבל יש כאלו המזלזלים בהוראות".
"לא מאמין שיש רב שיודע את הסכנה ומזלזל במקום שיכולים רבים להנזק ואם תמצא אחד כזה זה מעורר סימני שאלה".
'תמימות של בעלי-בתים', חשבתי לעצמי. "אתה יכול לעצור לי כאן?"
"בשמחה", סינן ועצר את המונה, "רק לסיום הייתי אומר לך משהו שאתה כנראה לא יודע"
"דבר באזני עבדך", אמרתי תוך כדי שליית מטבעות מהכיס הקדמי.
"יש ביאור הלכה מפורש שאומר שצריך להכריח אדם ללבוש מסכה כדי שלא ידבק הוא עצמו ואפילו במקום שאין המגפה בחוזק. אם לעצמו כך לאחרים על אחת כמה וכמה".
"מוזר, איפה זה כתוב?"
"ביאור הלכה סימן תקנד סעיף ו' ד"ה במקום חולי", שלף יחד עם העודף.
"תודה",אמרתי והלכתי למצא איזה חילוק דחוק שישאיר את המסיכות בראדין.
"גם אני", אמרתי לו ונזכרתי בערגה בלימוד הטלפוני עם המחשב והשוקוצ'ינו המושקע של החל"תניקית.
"אנשים לא מתחשבים ולא נזהרים. הפסיקו לרחוץ ידיים לובשים את המסכה על הסנטר, אם בכלל. איך אתה מסביר את זה?"
זעתי על מקומי באי נוחות, שולף בזהירות את המסכה מכיס החליפה, ממלמל לעצמי, "כן בהחלט, זה לא בסדר, אני רק הורדתי בגלל התפילין ושכחתי להחזיר, אתה יודע ככה זה".
"וואלה לא. לא מבין את זה", כך בכעס, "מילא אם זה היה כל אחד לעצמו שידבקו אינשא-ללה אבל זה מזיק לאחרים מה עם 'חב לאחריני'?.
כשמתחילים איתי בפלפולים זה להילחם איתי במגרש הביתי. "זה חשש, לא ברי הזיקא, קבעתי. לא מדובר בחולים או בחייבי בידוד שהם בסיכון גבוה, זה רק 'קדש עצמך במותר לך' כדי לשמור על שליטה בהדבקות".
"נו? וחשש היזק מותר?"
"חס וחלילה, אבל בדרגא כזו רחוקה שמי אמר שאני חולה ואם כן מי אמר שאדביק ואם אדביק מי אמר שאזיק, זה כבר יותר מספק ספיקא".
"אבל זה ספק ספיקא בפיקוח נפש, זה קולא דאתי לידי חומרא, מחללים שבת על אחוזים כאלו של חשש נפשות".
"זה לא באמת פיקוח נפש, גם משפעת אנשים מתים וחוץ מזה כל זמן שמערכת הבריאות מתפקדת אין סיבה לדאגה בכלל", שלפתי מהזיכרון ציטוט של איזה פרופסור שלגלג על הפאניקה, "אז האחוזים הרבה יותר נמוכים".
"תגיד לי אתה נורמלי?", רשף בכעס ומילא את מסכת השקף בנתזי רוק, "איפה אתה חי??? אתה מודע לנתונים? אתה מודע למה שקורה בעולם? אתה מודע לזה שהפרופסור שציטטת שינה את דעתו עשרה פעמים לפי מה שהתקשורת ששה לשדר?".
"נו נו", אני לא אוהב שמתקיפים אותי, "כל אחד והרבנים שלו".
"יש רב שנתן הוראה שלא ללבוש מסכה?"
"לא נראה לי, אבל יש כאלו המזלזלים בהוראות".
"לא מאמין שיש רב שיודע את הסכנה ומזלזל במקום שיכולים רבים להנזק ואם תמצא אחד כזה זה מעורר סימני שאלה".
'תמימות של בעלי-בתים', חשבתי לעצמי. "אתה יכול לעצור לי כאן?"
"בשמחה", סינן ועצר את המונה, "רק לסיום הייתי אומר לך משהו שאתה כנראה לא יודע"
"דבר באזני עבדך", אמרתי תוך כדי שליית מטבעות מהכיס הקדמי.
"יש ביאור הלכה מפורש שאומר שצריך להכריח אדם ללבוש מסכה כדי שלא ידבק הוא עצמו ואפילו במקום שאין המגפה בחוזק. אם לעצמו כך לאחרים על אחת כמה וכמה".
"מוזר, איפה זה כתוב?"
"ביאור הלכה סימן תקנד סעיף ו' ד"ה במקום חולי", שלף יחד עם העודף.
"תודה",אמרתי והלכתי למצא איזה חילוק דחוק שישאיר את המסיכות בראדין.
