דרוש מתכון אפשר מתכון לדבר המתוק הזה?!

  • הוסף לסימניות
  • #1
Screenshot_20230821-201244.png


טוב, הוא לא מתוק כמובן..
אבל כמי שהירק הזה אהוב עליו בכל ווריאציה, אשמח למתכון מענין..
חמוץ, מתוק, חריף, וכו' הכל בא בחשבון..
תודה מראש!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
  • הוסף לסימניות
  • #5
לחצות לרוחב (אפשר עם העוקץ. לא יודעת מבחינת תולעים אולי כן חייבים להוריד אותו).
לרוקן בזהירות את רוב הפנים של החציל, להשאיר את הקליפה עם קצת בשר.
להכין מילוי בשרי או חלבי, יחד עם הבשר של החציל, למלא ולאפות.

המילוי האהוב עלי - בשר טחון, חציל, בצל מטוגן. אפשר להוסיף ירקות קצוצים לפי הטעם. אפשר להוסיף עגבניות ורסק עגבניות או לצקת מעל רוטב עגבניות או בלי.
באפשרויות הבשריות אפשר להכין כל עיסה בשרית אהובה (לקציצות, לעראיס, למוסקה וכדומה) או כדוגמת בולונז.

למלית חלבית יש כל מיני מתכונים. הכנתי רק פעם אחת עם מתכון כלשהו מהאינטרנט.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
אפשר להכין סלט חצילים וגמבות:
חותכים את החציל לקוביות 1X1 ס"מ ומכניסים לתנור בחום גבוה עם קצת שמן. אופים להתרככות.
במחבת מכניסים חומץ,רסק עגבניות, מים שמן ותבלינים (אין לי כמויות מדויקות)
את הגמבה חותכים ג"כ לקוביות ומוסיפים את החצילים -הכל לתוך המחבת לבישול של כמה דק' עד שיקבל את הטעמים של הטוב
טעים גם קר-בתור סלט לשבת
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
  • הוסף לסימניות
  • #12

ריבת חצילים היא אחת הריבות אם לא ה…….שאני הכי אוהבת בעולם!! היא מתובלת וטעימה וזה בהחלט מסוג הדברים שאני לא עומדת בפיתוי בפניהם. אז אם כבר מתכון, אני אתן פה גם את כל הטיפים שלי מניסיוני האישי להכנת ריבה ביתית מושלמת.


לפני שמתחילים בהכנת ריבות/קונפיטורות ביתיות חשוב לדעת כמה דברים חשובים:
  • להכנת קונפיטורות בבית משתמשים בפירות טריים ומוצקים. לא משתמשים בפירות בשלים מידי או רחמנא ליצלן רקובים שחבל לנו להזביל, להכנת ריבה. הפירות שיתנו את התוצאה הטובה ביותר הם הטריים ביותר ומוצקים.
  • כדי שהריבה תישמר לאורך זמן, היחס בין הסוכר לפרי יהיה לא פחות מ- 60% ממשקל הפרי. הסיבה לכך היא כי הסוכר משמש למעשה כחומר המשמר של הריבה. העיקרון הוא שאורגניזמים לא יכולים להתפתח בסביבה שבה אחוז הסוכר עולה על 55%.
  • נקודת הקרישה: ההחלטה מתי לסיים את הבישול או מתי מגיעה הריבה ל"נקודת הקרישה" היא סוגייה בפני עצמה אבל לגמרי פתירה. השלב הקריטי של כל ריבה היא נקודת הקרישה. זה מה שיקבע את המרקם, הצבע והטעם של הריבה. בנקודה הזו התערובת שבישלנו תהפוך לסירופ סמיך ריבתי. מידת ומהירות הקרישה תלויה בסוג הפרי שאנחנו מכינים ממנו ריבה. כל פרי מכיל אחוז אחר של פקטין שהוא למעשה החומר המקריש. הפקטין נמצא בכל הפירות בכמות מסויימת. אגב, ניתן לרכוש פקטין בחנויות מתמחות כדי לזרז את תהליך הקרישה. אני מעדיפה בלי למעט בריבת תותים שבה אני כן שמה כדי לשמור על הצבע האדום שלה. כדי לבדוק את נקודת הקרישה נשתמש בשיטת הצלחת: מניחים צלחת במקפיא כדי שתצטנן היטב. מטפטפים קצת מנוזל הריבה על הצלחת הקרה.עם האצבע עושים "שביל" בתוך הנוזל. אם השביל אינו נסגר סימן שהריבה מוכנה. בישלתם יותר מידי והרוטב התמצק מידי…לא נורא, לא זורקים. מוסיפים קצת מים רותחים, מערבבים היטב, אם יש צורך מבשלים 5 דקות ובודקים שוב. עם הזמן והניסיון יודעים כבר מתי הריבה מוכנה גם בלי השיטה הזו. שיטה נוספת לחסרי ניסיון היא להכין את הריבה ולהשאיר אותה בסיר לילה לצינון מוחלט. למחרת, כשהריבה כבר קרה לחלוטין אתם תראו בדיוק את המרקם הסופי שלה. אם דלילה אז מוסיפים עוד זמן בישול. בכל מקרה לפני שמכניסים לצנצנת מרתיחים שוב את הריבה.
  • לימון: הלימון בריבה ביתית משמש גם לאיזון הטעמים המתוקים של הסוכר וגם מונע את התגבשות הסוכר כשהריבה מתקררת. אני אוהבת להוסיף די הרבה לימון לריבות וגם לבשל את הלימון עצמו יחד עם הריבה.
  • עיקור צנצנות: יש המון שיטות לעיקור. בעיקרון צריך להשמיד את החיידקים שיש על הצנצנת על מנת שלא יווצר עובש על הריבה. אני מרתיחה את הצנצנות במשך 5 דקות בתוך סיר עם מים על הגז.
  • אחסון הריבה: כשהריבה עדיין חמה, יוצקים אותה לתוך צנצנת זכוכית עם מכסה מתכת וסוגרים מייד. זה מבטיח שהריבה תישמר שנה ויותר.


ריבת חצילונים מדהימה וגם מדריך להכנת קונפיטורות​

  • 1 ק"ג חצילונים
  • 1 ק"ג סוכר
  • 1 כוס מים
  • 1 לימון שטוף ופרוס לפרוסות דקיקות
  • 3-4 מקלות קינמון
  • 5-6 יחידות הל שלם
  • 5-6 מקלות תבלין ציפורן שלם
  • 1/4 כוס מיץ לימון טרי
אופן הכנה
  1. בעזרת סכין קטנה וחדה להוריד את העוקץ שמסביב לחציל בזהירות לא לחתוך את הגבעול.
  2. בעזרת קולפן לקלוף את החציל לגמרי.
  3. בעזרת מזלג קטן או שיפוד עץ עדין לנקב חורים בחצילים.
  4. בסיר רחב לשים את הסוכר, המים, הלימון הפרוס, מקלות הקינמון, הל והציפורן ולהביא לרתיחה. לבשל 5 דקות על אש בינונית.
  5. להניח את החצילונים בשכבה אחת בתוך הסיר ולבשל על אש בינונית שעה – שעה וחצי עד שהסוכר הופך לסמיך וריבתי. לקחת בחשבון שכאשר הרוטב מתקרר הוא נעשה עוד יותר סמיך.
  6. לאחסן בצנצנת מעוקרת. הריבה נשמרת שנה ויותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
ריבת חצילים היא אחת הריבות אם לא ה…….שאני הכי אוהבת בעולם!! היא מתובלת וטעימה וזה בהחלט מסוג הדברים שאני לא עומדת בפיתוי בפניהם. אז אם כבר מתכון, אני אתן פה גם את כל הטיפים שלי מניסיוני האישי להכנת ריבה ביתית מושלמת.


לפני שמתחילים בהכנת ריבות/קונפיטורות ביתיות חשוב לדעת כמה דברים חשובים:
  • להכנת קונפיטורות בבית משתמשים בפירות טריים ומוצקים. לא משתמשים בפירות בשלים מידי או רחמנא ליצלן רקובים שחבל לנו להזביל, להכנת ריבה. הפירות שיתנו את התוצאה הטובה ביותר הם הטריים ביותר ומוצקים.
  • כדי שהריבה תישמר לאורך זמן, היחס בין הסוכר לפרי יהיה לא פחות מ- 60% ממשקל הפרי. הסיבה לכך היא כי הסוכר משמש למעשה כחומר המשמר של הריבה. העיקרון הוא שאורגניזמים לא יכולים להתפתח בסביבה שבה אחוז הסוכר עולה על 55%.
  • נקודת הקרישה: ההחלטה מתי לסיים את הבישול או מתי מגיעה הריבה ל"נקודת הקרישה" היא סוגייה בפני עצמה אבל לגמרי פתירה. השלב הקריטי של כל ריבה היא נקודת הקרישה. זה מה שיקבע את המרקם, הצבע והטעם של הריבה. בנקודה הזו התערובת שבישלנו תהפוך לסירופ סמיך ריבתי. מידת ומהירות הקרישה תלויה בסוג הפרי שאנחנו מכינים ממנו ריבה. כל פרי מכיל אחוז אחר של פקטין שהוא למעשה החומר המקריש. הפקטין נמצא בכל הפירות בכמות מסויימת. אגב, ניתן לרכוש פקטין בחנויות מתמחות כדי לזרז את תהליך הקרישה. אני מעדיפה בלי למעט בריבת תותים שבה אני כן שמה כדי לשמור על הצבע האדום שלה. כדי לבדוק את נקודת הקרישה נשתמש בשיטת הצלחת: מניחים צלחת במקפיא כדי שתצטנן היטב. מטפטפים קצת מנוזל הריבה על הצלחת הקרה.עם האצבע עושים "שביל" בתוך הנוזל. אם השביל אינו נסגר סימן שהריבה מוכנה. בישלתם יותר מידי והרוטב התמצק מידי…לא נורא, לא זורקים. מוסיפים קצת מים רותחים, מערבבים היטב, אם יש צורך מבשלים 5 דקות ובודקים שוב. עם הזמן והניסיון יודעים כבר מתי הריבה מוכנה גם בלי השיטה הזו. שיטה נוספת לחסרי ניסיון היא להכין את הריבה ולהשאיר אותה בסיר לילה לצינון מוחלט. למחרת, כשהריבה כבר קרה לחלוטין אתם תראו בדיוק את המרקם הסופי שלה. אם דלילה אז מוסיפים עוד זמן בישול. בכל מקרה לפני שמכניסים לצנצנת מרתיחים שוב את הריבה.
  • לימון: הלימון בריבה ביתית משמש גם לאיזון הטעמים המתוקים של הסוכר וגם מונע את התגבשות הסוכר כשהריבה מתקררת. אני אוהבת להוסיף די הרבה לימון לריבות וגם לבשל את הלימון עצמו יחד עם הריבה.
  • עיקור צנצנות: יש המון שיטות לעיקור. בעיקרון צריך להשמיד את החיידקים שיש על הצנצנת על מנת שלא יווצר עובש על הריבה. אני מרתיחה את הצנצנות במשך 5 דקות בתוך סיר עם מים על הגז.
  • אחסון הריבה: כשהריבה עדיין חמה, יוצקים אותה לתוך צנצנת זכוכית עם מכסה מתכת וסוגרים מייד. זה מבטיח שהריבה תישמר שנה ויותר.


ריבת חצילונים מדהימה וגם מדריך להכנת קונפיטורות​

  • 1 ק"ג חצילונים
  • 1 ק"ג סוכר
  • 1 כוס מים
  • 1 לימון שטוף ופרוס לפרוסות דקיקות
  • 3-4 מקלות קינמון
  • 5-6 יחידות הל שלם
  • 5-6 מקלות תבלין ציפורן שלם
  • 1/4 כוס מיץ לימון טרי
אופן הכנה
  1. בעזרת סכין קטנה וחדה להוריד את העוקץ שמסביב לחציל בזהירות לא לחתוך את הגבעול.
  2. בעזרת קולפן לקלוף את החציל לגמרי.
  3. בעזרת מזלג קטן או שיפוד עץ עדין לנקב חורים בחצילים.
  4. בסיר רחב לשים את הסוכר, המים, הלימון הפרוס, מקלות הקינמון, הל והציפורן ולהביא לרתיחה. לבשל 5 דקות על אש בינונית.
  5. להניח את החצילונים בשכבה אחת בתוך הסיר ולבשל על אש בינונית שעה – שעה וחצי עד שהסוכר הופך לסמיך וריבתי. לקחת בחשבון שכאשר הרוטב מתקרר הוא נעשה עוד יותר סמיך.
  6. לאחסן בצנצנת מעוקרת. הריבה נשמרת שנה ויותר.
תודה רבה על המתכון.
האם יש לך נסיון עם הריבה הזו?
זה נשמע בהחלט מעניין.

האם יש גם מתכון לחצילים כבושים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #14

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

מסיבה לגיבורים


שלום הרב פוגל.

כבר שנים רבות שאני עוסק בחינוך ומתנדב בארגון שקט שעוזר לבחורים ומי שמאוד רוצה מוצא את הדרך לדעת עליו. למרות כל הקורסים והלימודים, הרבה חיבוטים וספיקות ולבטים אני עובר בעבודה הקדושה הזו, והייתי רוצה בעזרתך לשתף את החברים בקצת תחושות.

בעצם, ניסיתי להביא לך כאן בצורה אותנטית ציטוטים מהדיבורים הרבים שנקלטו בין הדלתות ברכבי הקט, לשזור מהם סיפור.

דרך הסיפור רציתי לנסות להסתפק בקול: הכלה או גבולות? להשקיע הרבה במתמודדים או דווקא בגיבורים? לסיפור הזה אין מסר, יש בו ספק. הרבה ספק. ואתה יודע מה? אולי זה דווקא מסר טוב: בעולם עתיר בידע ושיטות, בסיפורים וטורים עם סימני קריאה, לנסות להציב סימן שאלה: שאולי אין מסלול חד משמעי אלא צריך איזון בין כל הדברים, וגם זה קשה, כי מה שטוב מפה רע משם ולהיפך.

אז הנה הסיפור, ומחילה, לא התאפקתי, התערבתי עם שתי הערות ביניים לשיפוטך.

’’נולדתי למשפחה חשובה. אחים לומדים בישיבות חשובות, אבא ואמא במשרות נכבדות, הכל מדוייק ומתוסרט מראש. גם הכשרונות שלי היו טובים, מה שהכריח הסללה לדרך ידועה מראש: ציפיות גבוהות ממני להיות מהמובחרים בכיתה, אחר כך ישיבה קטנה, ישיבה גדולה, וגו’ וכו’ וכדו’.

ועוד פרט חשוב: הורי, אנשי חינוך, אוהבים ועוטפים, סמכותיים וטובים. הורים מושלמים. בהמשך אסביר לך למה היה חשוב לומר זאת.

אז כפי שאמרתי, התסריט היה מדויק עבורי, אבל היתה בעיה אחת: השחקן הראשי בתפקיד הלא הוא אני, לא שיתף פעולה. עשיתי כל דבר אפשרי כדי להפריע למסלול הזה להתממש.

הייתי ילד לא קל, מרדן, במערכת עם כללים מאוד ברורים: אסור לאחר. אסור לצייר. אסור לדבר. אסור לאכול. אצל אחד היה גם אסור להתפנות. לכל זמן ועט. יש מבחנים, מטלות. עכשיו כותבים, עכשיו עומדים. אני לא הסתדרתי עם כל זה. והאמת? סליחה ממחנכי, אבל רובם גם לא ניסו להסתדר איתי. ובצדק, ניסית פעם ללטף קיפוד?

אז הפרעתי. ואז הייתי צריך לשבת בשולחן האחרון. לבד. ואחרי זה בחוץ. זה כבר לא היה לבד. לפחות זה. המפקח ניסה להחזיר אותי, אבל המלמד אמר, ושוב, בצדק, שהשיעור לא נוסע. אז עפתי שוב החוצה ברוב חדווה.

לאט לאט התחלתי להידרדר, מהכיתה למסדרון, מהמסדרון לבית, מהבית לרחוב, מהרחוב לזוהמה. וירידה, מי שחווה אותה יודע בכאב: ברגע שהיא מתחילה, היא חדה ותלולה. וכואבת, אוהו כואבת, ואז מגיעים מטה, לתהום, בחבטה. ואז קמים ומתרגלים לעומק התהום ולא אוזרים כוחות לטפס חזרה כי זה כבר ממש קשה.

למעשה, למרות שבלב הכל כבר היה מבושל עמוק, העזיבה שלי היתה באבחה אחת בשיעור א’ ישיבה קטנה. שום דבר מהכללים לא התאים לי: השיעור הארוך, הסדר, הסדר חזרה חודשית, השיחות, הכללים, מרדתי, עד שנקראתי ונאמר לי: אם אתה רוצה להישאר, חמישה תנאים! כמובן שלא יכולתי לעמוד בהם, והלכתי.

בזמנו ניסו כל מיני מומחים לחפש בעיות מדוע אני כזה מרדן. כל מיני אבחונים. אבל לא מצאו משהו. היום במבט לאחור אני מצאתי מה זה, לתופעה הזו יש שם: יצר הרע.

חשוב לי להגיד לך את זה כמי שהיה שם וחזר: מחפשים היום בעלונים כל מיני סיבות לנשירה, גבולות חזקים מידי, גבולות חלשים מידי, קצת חום, יותר חום. תשמע, אצלי היו כל התנאים הכי טובים שיכולים להיות, הורים מושלמים, ובכל זאת נשרתי, וכל כותבי הטורים והסיפורים יכולים להיות מאושרים כי מצאתי את האבחנה הגדולה: יצר הרע. ולא, לא תוכלו להתמודד במקומי, ובנסיונות הדור הזה, מה לעשות, לא כולם עומדים וזהו. זה המצב, זו הבחירה.

לכל אחד שעזב יש סיפור כיס על מלמד שאמר לו מילה, או משגיח שסילק אותו סתם. אני לא מזלזל בעומק הפגיעה, ואוי למלמד שפוגע ח’’ו. אבל שלא יספר לי סיפורים שבגלל זה הוא עזב הכל. די עם זה. הוא עזב כי בא לו. כי יצר הרע’’.

ידידי הרב פוגל, אני עוצר את הסיפור של הנער וחייב להעיר: זה חשוב מאוד להקשיב למה שהנער הזה אמר כאן, כדי שיפסיקו לחשוב שהורים ומורים אשמים ביצר הרע של בנם. אני קורא היום שכותבים על הכלה ושמייחלה, הנה תשמע טוב משהו מה שאומר מי שעבר את זה: הדבר שהכי יכול למהר את ההידרדרות זו הכלה של היצר הרע. והדבר הכי בריא שיכול מעט לעצור הידרדרות, זה גבולות ליצר הרע. וזה תפקידם של ההורים.

כל מה שמדברים על הכלה - הכוונה לנער שהוא עמוק בשנות ההתבגרות שכבר חצה את הגבולות. אבל ילד בחיידר? נער רגיל? רק גבולות וגבולות.

סליחה על ההפרעה, נחזור לסיפור:

’’יום אחד, כבר אחרי שעזבתי, וכבר לא נראיתי כלל בחור ישיבה. פתאום קיבלתי טלפון. על הקו: הר’’מ שלי עד לא מכבר, זה שאצלו ההידרדרות נראתה גם בחוץ. הוא אומר לי: תשמע, לא מרגיש בנוח שעזבת (הועזבת..) ככה בפתאומיות, בא יחד נשב עם החברים, נעשה מסיבת פרידה, תתלבש יפה ותבוא.

התרגשתי ובאתי. היה מדהים. הרבנים דיברו בשבחי, החברים אמרו איזה מקסים אני, יצאתי משם בדמעות. ועם המון מחשבות.

זה חלחל וחלחל, לקח לי זמן, אבל אחרי כמה חודשים נקשתי עם כובע וחליפה על דלת ביתו של המשגיח המופתע ואמרתי לו: חזרתי. המשגיח מיד החזיר אותי לישיבה, הר’’מ כה שמח בי, אמרתי לו שחזרתי בתשובה. וזהו אני רוצה להיות בישיבה.

הוא כל כך התרגש, וידא שאני ’’נקי’’, והחזיר. זהו, ככה, חלק. ללא חמשת התנאים. אני עדיין בתפקוד די נמוך, אבל מה לעומת זה שהחזירו אותי משם? לאט לאט אני בונה את עצמי, יש נפילות אבל יש התקדמות, ומבינים אותי, יודעים שמתקדמים לאט לאט’’.

זה הסיפור של הנער החביב כפי שסיפר לי את חוויותיו.

עכשיו, הרב פוגל, אני שואל בזעקה מרה:

למה עושים מסיבה למישהו שעזב? למה מגיע לו הוקרה? מסיבה נעשה למי שנשאר, לא למי שעזב. למה הוא קיבל מסיבה? נכון, בזכות המסיבה הוא חזר. אבל אולי אם היו עושים לו מסיבה קודם הוא לא היה הולך. אולי הוא הרגיש שכדאי ללכת, כי יהיה מסיבה, אולי התחשק לו לקבל כבר מהיחס המיוחד.

למה ילד צריך לעבור כזה מסע ייסורים בשביל שיתייחסו אליו בהבנה, בשביל שלא יהיו קצרי רוח? בשביל שיעשו לו מסיבה?
למה לפני כן כל השנים, הוא במסדרון ולבד בשולחן ללא יותר מידי רחמים כי הוא הרי בסדר: תלך. תחזור. תענש, תינזף.
הוא רק נושר ופתאום כולם פוצי מוצי. כולם בעדינות לידו כמו על תבנית ביצים.
למה רק לנושרים יש יחס טוב? למה להם כן מוותרים? מה עם אלו הרגילים, שקשה להם והם מרדנים, שמתמודדים יום יום ונושכים שפתיים? מה הם מרגישים במסיבה שלו? שזה שווה ללכת? אולי במקום מסיבה למתמודדים נעשה מסיבה לגיבורים?’’.

הרב פוגל, אתה תסלח לי שאני נסער וסותר את עצמי כל שורה, אמרתי לך מראש, שאני אביא את כל המחשבות של כל הצדדים, כי באמת יש המון צדדים, וכולם נכונים. אולי במקצוע הזה לא יזיקו סימני שאלה. וגם זה בסימן שאלה.
אני לא יודעת אם זה המקום לשחרר כאן, אבל נמאס, פשוט נמאס מהצורה שבה (לא) עובדים.
כמויות האוטובוסים שלא יוצאים, יוצאים לא בזמן, משנים מהמסלול, לא עוצרים עולה כל הזמן!
כבר אין אפשרות להסתמך על לוחות זמנים כשרוצים לתכנן מסלול, זה נהיה לא הגיוני בעליל!!!

כמה אנקדוטות מהתקופה האחרונה:
ערש"ק פרשת חיי שרה.
הוזמנתי לאח שלי שגר בצפת.
לקווים אלו יש צורך בהזמנת מקום מראש. הזמנתי מקום מראש, כמו שצריך. עכשיו אני רגועה.
יום שישי בבוקר התארגנו מוקדם (יום שישי קצר, נסיעה ארוכה)
אנחנו יוצאים לכיוון האוטובוס (אנחנו עולים בתחנה אחרונה). כשאנחנו בדלת, ה"קל-קו" טוען שהוא עוד שלוש דקות בתחנה.
(מה שהיה לא הגיוני בעליל, כי זה היה 3 דקות לאחר שעת היציאה, לרוב זה משהו כמו 20 דקות נסיעה בתוך העיר)
מרוב ריצה, לא הספקנו לקחת כיסוי גשם לעגלה, לא מטריות ולא כלום. רצנו כמות שאנחנו, התעטפנו איך שהוא במעיל והגענו לתחנה.
פתאום - מהפך. עוד עשרים דקות האוטובוס מגיע. אנחנו מחכים מחכים מחכים.
אחרי 40(!) דקות משעת היציאה - האוטובוס מגיע. השעה 11:55. ואז - הוא מנופף לנו לשלום---------------------------- ושועט בדרכו לכיון היציאה מהעיר.

אני שבת (אמורה להיות) בצפת. איך אני מגיעה? טלפון מהיר ל8787 מבהיר לי שהאוטובוס האחרון מבני ברק יוצא ב12:05. הצצה קטנה בשעון מגלה שהשעה כבר 12:00, ואם אין לי רשיון טיס (ואין לי) - אין לי דרך להגיע לבני ברק בפרק הזמן הזה.

טלפון (עצבני למדי, חייבת לציין) לחברת המפעילה. הנציגה אומרת שתבדוק ותחזור אלי (כאילו שזה יעזור לי...)
לאחר כמה דקות היא חוזרת אלי וטוענת "האוטובוס היה מלא, ולכן הנהג לא עצר"
אז דבר ראשון, מסקנה, אנשים, פליזזזזזזזזזזזזזזזזזז תזמינו מקום. עקרונית צריך להזמין מקום, אבל אף אחד לא אוכף את זה בעליה לאוטובוס. מה קורה? האנשים שעולים בתחנות הראשונות - מסודרים, גם אם הם לא הזמינו מקום, והאלו בתחנות האחרונות - גם אם הזמינו מקום לא תמיד הוא מובטח להם. הנציגה אמרה לי שהם מוציאים כמות אוטובוסים לפני כמות האנשים שהזמינו.
לטענתה רק 20 איש הזמינו מקום, ולכן הוציאו רק אוטובוס אחד.
בבקשה, קצת מחשבה על האחר, תזמינו מקום! זה לא כזה מסובך. זה מסקנה לקוראים.
למעשה התחלתי להתווכח איתה, והיא חוזרת על טענתה שהחברה לא אשמה שאנשים לא הזמינו מקום (כמובן, היא לא מאשימה אותי, תודה רבה לה באמת...).
ביקשתי פיצוי, אין עם מי לדבר.
ביקשתי כמה וכמה פעמים מנהל, והוא "לא נמצא". משום מה, מעולם הוא לא נמצא במקום, וגם אין דרך להשיג אותו.
(שאלתי אותה מה הם יעשו אם פתאום יוודע להם שיש פצצה בבניין, האם גם אז הם לא ישיגו אותו...)
כשהיא שאלה אותי מה אני רוצה מהמנהל אמרתי לה שאני רוצה פתרון איך אני מגיעה לשבת לצפת
(אמרתי לה בצחוק ,מצידי שהמנהל יבוא על קורקינט לקחת אותי לצפת, היא קיבלה את הדברים כמות שהם, ועונה לי בשיא הרצינות. "לא, המנהל לא יבוא על קורקינט, הוא עכשיו בבית"... מה את אומרתתתתתתתתתתתתתתתתת...)
מפה לשם, הבנתי שאם אני לא מזמינה מונית, אין לי דרך להגיע לשבת לצפת.
שינינו כיון ונסענו להורים שלי לשבת
(אה, ושכחתי לספר שכל פעם שנמאס לנציגה התורנית לדבר איתי, היא פשוט מעבירה אותי להמתנה. לפי הפרוטוקול אסור להם לנתק לי, אז הם מעבירים אותי להמתנה שלא מובילה לשום מקום, ואז ברישומים מופיע שאני ניתקתי ולא הם. מעניין למה)
עד כאן הקפה א'...;)

סיפור נוסף, לפני כחודש.
יש לי תור עם הבן שלי לבדיקת BERA (בדיקת שמיעה) בביה"ח רמב"ם.
תכננתי לקחת אוטובוס לתחנת סבידור מרכז בתל-אביב, ומשם להמשיך ברכבת.
רק מה שלא הבאתי בחשבון - שאומנם 379 יוכל להביא אותי למחוז חפצי, אבל זה יקרה רק אם הוא יעצור לי...
ושוב, המחזה חוזר על עצמו, הנהג מנופף לי לשלום (יפה שיש להם דרך ארץ, והם מקיימים את "והווי מקדים בשלום כל אדם")
הערכת מצב פשוטה ומהירה מבהירה לי שעם האוטובוס הבא אני לא אספיק את הרכבת. מה אני עושה?
זו בדיקה עם המתנה יחסית ארוכה, ואני לא הולכת לפספס אותה.
פשוט וקל. מונית. רק 180 ש"ח לתחנת רכבת...


סיפורים ג', ד',ה' עד ש' סופית בערך מספרים על קווים פנימיים שלא יצאו,
אחד אחרי השני, קו 4, קו 6 וכו'
כשאני בלחץ להגיע לתורים, ובסוף, מחוסר ברירה מזמינה מונית.
זה כבר מצב לא הגיוני!!!
למה (לפחות) 5 פעמים בחודש אני אמורה לשלם על מונית???
שדדתי בנק ולא ידעתי? ירשתי את רוטשילד? נהייתי שותפה של איילון מאסק?


והנה סיפור טוב לקינוח.
ערש"ק פרשת וארא. ממש עכשיו.
אנחנו מתארחים בשבת אצל חמותי - בגני הדר.
יש שתי דרכים להגיע לשם. קו 180 לבני ברק - ואנחנו יורדים בצומת שערייה או קו 179 ישירות לפ"ת
החיסרון בקו 179 שאנחנו עולים עליו די בתחילת המסלול, מה שאומר נסיעה ארוכה בתוך העיר, כמו כן, התדירות שלו די נמוכה.
היתרון שזה אוטובוס עירוני, ולא צריך לקפל עגלות, לדחוף לתא-מטען מזוודות וכו'
ב180 זה בדיוק הפוך. זה אוטובוס בינעירוני, בתדירות יחסית גבוהה במיוחד בשעות המאוחרות של יום שישי, וזו תחנה אחרונה
יצאנו מהבית בשעה 12:55, אנחנו שומעים שיש לנו 180 עוד רבע שעה (יחסית הרבה זמן לחכות בשעות האלו)
קו 179 יוצא ב13:10. בחישוב פשוט נגיע הרבה יותר מהר עם 180. אנחנו הולכים לתחנה של 180 (שכחתי לציין שזה תחנות אחרות)
מחכים. מחכים, מחכים. וה"קל קו" ממשיך ודבק במשנתו שהאוטובוס יגיע בעוד 15 דקות.
בשעה 13:08, כשאנחנו מבינים שבזמן הקרוב לא יגיע 180, אנחנו רצים בחזרה לתחנה של קו 179. שיוצא עוד רגע.
או, ב"ה, אנחנו שומעים שהוא יצא ואפילו מתקרב לעברינו. אחרי כמה דקות שהוא לא מגיע, אנחנו מתקשרים שוב לקל קו, ומגלים שכמה נחמד, האוטובוס נעלם מהמסלול. חיכינו עוד כמה דקות ליתר בטחון, ואין זכר לאוטובוס.
רצים שוב בחזרה לתחנה של 180, שלא עבר עדין. (יש לנו נקודת תצפית על התחנה ההיא, זה ממול)
מקפלים עגלה, מתכוננים, ורק ב13:35 הגיע קו 180.
(במשך 35 דקות לא עבר הקו הזה!!! , בשעות האלו של יום שישי אמור להיות קו כל מקסימום 12 דקות)
במהלך הנסיעה הקצרה מאלעד למחלף שערייה הספקתי להתקשר לחברה.
הנציגה שענתה לי "בדקה" ואמרה שהיא רואה שהאוטובוס סטה ממסלולו. שאלתי למה, וקיבלתי תשובה שהנהג על דעת עצמו סטה מהמסלול. וכמובן שהוא יקבל על זה קנס וכו' וכו'.
כשממש התעצבנתי על ההתנהלות, אז היא אומרת לי, אני ממש מצטערת שהאוטובוס לא עצר לך (מה זה לא עצר? גם לא עבר בתחנה!)
הטחתי בה, את לא באמת מצטערת, זה לא מעניין אותך, אז היא עונה לי, נכון, אבל אני נציגה של החברה ואני מתנצלת בשמה...
כששוב ביקשתי מנהל, אז היא אומרת שהוא לא נמצא, וגם ממנו אני אשמע את אותן התשובות, והוא לא יפרט לי את הדרכים בהם הם מטפלים בדברים האלו. הסברתי לה שברור שהוא לא יפרט. אין מה לפרט, כי הם לא מטפלים!
היא המשיכה להגיד שבוודאי, וכל מקרה כזה מטופל, והנהג מוזמן לשיחת בירור וכו'. אני רק אמרתי לה שאני ממש מרחמת עליהם אם זה המצב שלהם אחרי שהם מנסים לטפל ולייעל...

זהו. קצת שפכתי...
ועכשיו ברצינות. תגידו, יש מה לעשות????
יש עם מי לדבר???
יש דרך כל שהיא לשפר את המצב?
תלונות לחברה, כפי שהבנתי שוות לכפרות
(המקסימום זה שהם שמרו את השם שלי בתור "נוסע נודניק - לא לענות...)
יש מישהו שהתלונן במשרד התחבורה או בכל מקום אחר וראה מזה תועלת?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה