מדריך מקצועי ארגון סביבה

  • הוסף לסימניות
  • #1
בהנחה שתהיתם, המאמר הזה לא יעסוק בקידום מיחזור ואנרגיות מתחדשות, אלא בתכנון מוקדם ומחושב של הסביבה בה קורה הסיפור שלנו. תכנון סביבתי מוצלח יכול גם להקל ולזרז את עבודת הכתיבה וגם לספק תוצאה משובחת יותר. מדובר בהשקעה חשיבתית פשוטה ומשתלמת שרק צריך להשתמש בה נכון. מהו השימוש הנכון? הנה המדריך.

במאמר זה נסקור את חשיבותה של נוכחות סביבתית בתוך סיפור, כיצד נבחר סביבה אופטימלית, ואיך נשבץ אותה בתוך הסיפור.

הגנת הסביבה
במקום לבנות סביבה תוך כדי תנועה, או גרוע מכך להתעלם ממנה לחלוטין, השיטה העדיפה היא לבחור מראש סביבת זמן וסביבת מיקום, ובתוך הסביבה המגודרת לבנות את מרכיבי הסיפור, דמויות, עלילה, סצנות, בעיות, פתרונות ומסרים.

נראות של סממני סביבה בתוך סיפור משפרת את חוויית הקריאה, ומוסיפה אוטנטיות אמינות והזדהות. יש הבדל תהומי בין סיפור שקרה בשטיבלאך ללא שם, לבין זה שקרה באיצקוביץ, בחדר הראשון מימין, בין מפגש של מעליבה ונעלבת בחנות בגדים עם שם מומצא לבין אותו מפגש בדיוק ב'קידי-שיק'. לכן יהיה זה צעד נבון למקד את הסיפור אל סביבה ספציפית וברורה.

AF1QipM3Pu1zMOUtVTuURozoYpD8bfQKTk5z7hc_0LlQ=s1360-w1360-h1020

החדר הראשון מימין, בית הכנסת איצקוביץ, בני ברק. צילום: שלמה מור.

מיקוד
הסביבה בה אנו עוסקים בנויה סביב שני צירים ראשיים ושלובי זרוע: תאריך וכתובת.

מלבד בחירת התקופה, כדאי מאוד להיצמד למקטע ספציפי מתוך לוח השנה, עונה, חודש, אולי חג, ואפילו חלק בשבוע, חול, שישי, שבת או מוצ"ש. עוד יותר? לרדת לרזולוציה של שעות, לא 15:23, אבל כן מודעות למה קורה בחוץ עכשיו, ילדים רודפים אחרי הסעות בשמונה בבוקר או אמהות מוחאות כפיים ליד מגלשות אחה"צ.

באשר למיקום, לא די בבחירת חבל ארץ, דרושה החלטה ברורה לגבי אופי המקום, פריפריה או מרכז, בית או רחוב, בית כנסת או מרכז קניות, חדר מדרגות מלוכלך או תחנת אוטובוס שוממה, חדר המתנה של טיפת חלב או חוף ים הומה רוחצים.

אוסף ההחלטות האמיצות האלה הוא מחולל השראה פלאי, זמין וזול, פותר בקלות מצבי יובש קיצוני. אחרי שהזמן והמקום הוגדרו מראש לפרטים, חצי מקצוות החוטים כבר מוכנים לאריגה. עם החצי השני תסתדרו בכוחות עצמכם. בכל זאת, על מה אתם מקבלים כסף.

בקטלוג גס אפשר לסמן שלוש קטגוריות ובסדר יורד: סביבה מוכרת, סביבה נגישה ללמידה, וסביבה זרה.

סביבה מנוכרת
במקום האחרון והלא פופולרי נמצאת הסביבה הזרה. אם לרוע המזל בחרתם קהל יעד עקשן שמתפשר רק על סיפור מתקופות נשכחות עם דגש על פינות תבל נידחות, תמצאו את עצמכם מנסים להתמקם במדגסקר ב-1940, שם ראשי קהילה יהודית זעירה מתכנסים לישיבה דחופה בעקבות השמועות על תכנית נאצית להגליית כל יהודי אירופה אל האי.

ככל הנראה יש בידיכם מידע דל על איך נראים בית, בית כנסת, ויהודים במדגסקר של אז, מן הסתם גם לא ידעתם שבישיבת נכבדים כזו היה מקובל להגיש מאפה וניל. תרשו לי להעריך שתחת הכותרת יהיה רשום 'אנטננריבו, מדגסקר, 1940', כל שאר המאפיינים שיופיעו בסיפור יהיו פרי המצאה ועמל ויוכלו להתאים באותה מידה לסנטיאגו דה צ'ילה, בירת צ'ילה כמובן, ב-1880.

סביבה מוכרת
ברור אם-כן שהסביבה המוכרת זוכה לעליונות, ההיכרות המעמיקה מאפשרת לכותב לחוות את הסיפור באופן מוחשי הרבה יותר, וכך גם הכתיבה וההשראה מתפקדות ללא הפרעה. הבאג מסתתר בביקושים.

כמה מתסכל שלקוראים וגם לעורכים למיניהם יש דרישות, לא נאה להם לקרוא סיפור על המתרחש שבוע שעבר תחת חלון ביתי במודיעין עילית, הם מחפשים ערך מוסף, חשוב להם להפוך לחכמים יותר דרך חומרי הקריאה שהם צורכים, הם מתעניינים דווקא בלא מוכר ובעיקר במה שטרם נכתב.

הבשורה הטובה היא שיש לנו ב"ה מלאי לא מוגבל של תמונות רקע שיכולות לשמש כסביבה נהדרת.

כולנו יודעים איך נראה אולם חתונות. חוץ מהזוג המאושר שבסוף הערב עולה על מונית מלאת מתנות, קורים עוד דברים מדי ערב בארמונות חן.

מלצרים לבושי שחורים נושאים מגשים שנשאר בהם רק שניצל, מבטי קנאה לשמלות של הצד השני, קרובת משפחה מזרוחניקית שהגיעה בזמן הנקוב בהזמנה, זקן למחצה אוטם אוזניים משאון ההגברה, מעגל מבוגרים איטי, דוד תימני מפזז עם בקבוק על האף, ילד לבוש מחלצות ישן על שני כיסאות, חניון עגלות עמוס בכניסה לנשים, שוויגעריות שואלות כלות שאלות חודרניות, שוויגעריות לעתיד שולחות בכלות מיועדות עיניים חודרניות, כלות מיועדות דורכות עם עקב מחודד על ציפורניים חדרניות, קשישה יורדת ממונית ופקק ארוך צופר, דור הולך ודור בא וילדים עדיין יוצרים קוקטיילים מזעזעים של קולה ומיץ תפוזים, עדת משתוקקים מקיפים רב נערץ, ולא לדבר על האחות של הכלה שמשום מה לא הגיעה ואף לא יודע למה.

AF1QipMt0RD8sFyUfgu5KNZA10Veqla9sYB7PiMvhCMg=s1360-w1360-h1020

קולה ומיץ תפוזים, ארמונות חן, בני ברק. צילום: Itzhak Kahlon.

אנחנו יודעים גם איך נראה בית קברות, סופרמרקט, טמבוריה בערב פסח, המון צובא על אוטובוס חזור מהכותל בחול המועד, איסוף מוצרים במשנת יוסף, כיתה בדרך לטיול שנתי, הכנסת ספר תורה, גני יהושע, שדה תעופה, ממ"ד, בנק, שיעור דף היומי, תחנת רכבת הומה, בית החלמה, ובלי סוף פלשבקים חינמיים שהחיים מספקים לנו ללא הפסקה. לנו רק נשאר לבחור פריים ולספר את הסיפור שלו.

הבשורה הפחות טובה היא שאיזור הנוחות לא יכול להוות פתרון מושלם, גם כי הולך ונעשה צפוף שם ככל והסביבה המוכרת לנו מוכרת לסופרים מתחרים ולקוראים הצמאים שלהם, וגם כי ללקוחות ולמערכות יש חליל משלהם והוא מוציא לפסח מוסף סיפורים על פסח בימי מלחמה.

סביבה נלמדת
מה נפלא אם הידע ההיסטורי שלכם נמצא בכושר שיא, הוא זוקף לטובתכם ולטובת הקוראים שלכם יתרון חשוב. אבל אם אנחנו דווקא נאמר בעדינות, נהנים מיתרונות אחרים, כאן עומדת למבחן יכולת הלמידה שלנו.

האם השבי המצרי נמצא בהישג יד? יש לנו ספר/סרט שישתף אותנו במספיק ידע איך נראה מאהל שבויים, על מה ישנים, מתי קמים, מה אוכלים ולובשים, על מה מדברים? אם יש לנו דרך לחוות את שנות ה-70, לדעת כמה שיותר על שיח, ריגושים וחידושים דאז, מחלוקות וקונפליקטים, תספורות אופייניות ומשלחי יד, בסוף עבודת המחקר, יתקבל מצע סביבה ראוי לשמו, נוכל לשבץ את המידע שלמדנו בתוך הסיפור שהמצאנו, ומרבית הקוראים יראו בנו אשפי היסטוריה.

3068189657.jpg

שבויים מהשבי המצרי שבים ארצה, תמונה מתוך אתר הארץ.

רוב ההיסטוריה כתובה ברמת אמינות כזו או אחרת, וניתנת ללמידה. אבל למידה דורשת משאב יקר שנקרא זמן, והרבה פעמים גם משאב נוסף זול יותר שנקרא כסף, ולכן האפשרות של סביבה נלמדת, נמצאת רק בעדיפות השנייה, אבל היא נמצאת.

יש עוד קטגוריה שלא רציתי לדבר עליה, וזו הסביבה המומצאת, בהנחה שהקוראים שלכם לא מאוד אינטליגנטים, זה עלול לעבוד. אל תגידו שאני המלצתי.

עד כאן המדריך שלנו להלילה. מאחל לכם תמיד סביבה איכותית ומהנה, ומינימום דריכות על ציפורניים חודרניות.

לעוד מדריכים שלי:
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
ב"ה

מאמר נהדר!

רוצה להזכיר כאן את הסביבה שנמצאת בין המוכרת לנלמדת,
שמהווה פתרון נפלא אבל דורש זהירות:
לכתוב על סביבות עכשוויות אבל לא מאוד מוכרות, באיזה חו"ל אקזוטי.
מצד אחד, במקום מדגסקר ב1940 או שבי מצרי שקשה להשיג חומר - על סביבה עכשווית יש ים מידע באינטרנט. מפות גוגל בתצוגת רחוב יתנו מידע אמין (במידה ויש מפות כאלו. לעזה אין), ערך בויקיפדיה הוא התחלה מצויינת למחקר וגוגל תמונות הוא משאב נגיש ואיכותי.
כך שהתחקיר לא דורש מאוד הרבה זמן, ונותן ערך מוסף לסיפור.
מצד שני, הוא דורש זהירות.
בתור אחת שגרה כמה שנים בקניה, אפריקה, היה לי ממש קשה לקרוא ספר שנכתב על עיר הבירה בה גרתי, בו במהלך הבריחה הגיבורים שטים בסירה על הנהר שבעיר.
כי גם אם הסופרת ראתה בגוגל שיש נהר, היא פשוט לא ידעה שזה נהר של ביוב מצחין בגובה רדוד שכמה רחובות ליד כבר אי אפשר לנשום מהריח.
ואם היא קראה קצת שיש בניינים, היא לא יכולה לדעת שהסיטואציה המתוארת שהגיבורים בורחים רגלית בין הבניינים - לא תיתכן, כי אנשים לבנים לעולם לא הולכים ברגל ברחובות האלו, אלא אם כן הם רוצים למצוא את עצמם נשדדים בוודאות ואולי גם פצועים ברמה כזו או אחרת.
כלומר, גם בכתיבה אקזוטית יש לקחת בחשבון את אינטיליגנצית הקוראים, ושייתכן בהחלט שהם היו במקום שאותו אתה מתאר. גם אם אתה כותב רק לציבור החרדי, זה לא מתיר לזלזל..
הקוראים סומכים עליך בקריאת הסיפור שאתה נותן להם פרטים מהימנים. כשהם יגלו סתירות, ההערכה שלך כסופר תתרסק לאפס וחבל.
מסייגת שבסיפור קצר סתירות ואי-אמינות יכולים להתקבל בפחות כעס וטעינות, אבל מראש לא כדאי ליפול לזה.
מה שאני רוצה לומר, שאם בוחרים בסביבה הזו - לא להתפתות לקלות שבה אפשר להשיג מידע, אלא כן לבצע תחקיר קצת יותר מקיף, ולנסות לפחות הגיע למישהו שהיה שם.
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
מרתק, תודה על השיתוף! בהחלט מדריך מקצועי.
סביבה מוכרת
ברור אם-כן שהסביבה המוכרת זוכה לעליונות, ההיכרות המעמיקה מאפשרת לכותב לחוות את הסיפור באופן מוחשי הרבה יותר, וכך גם הכתיבה וההשראה מתפקדות ללא הפרעה. הבאג מסתתר בביקושים.

כמה מתסכל שלקוראים וגם לעורכים למיניהם יש דרישות, לא נאה להם לקרוא סיפור על המתרחש שבוע שעבר תחת חלון ביתי במודיעין עילית, הם מחפשים ערך מוסף, חשוב להם להפוך לחכמים יותר דרך חומרי הקריאה שהם צורכים, הם מתעניינים דווקא בלא מוכר ובעיקר במה שטרם נכתב.

הבשורה הטובה היא שיש לנו ב"ה מלאי לא מוגבל של תמונות רקע שיכולות לשמש כסביבה נהדרת.

כולנו יודעים איך נראה אולם חתונות. חוץ מהזוג המאושר שבסוף הערב עולה על מונית מלאת מתנות, קורים עוד דברים מדי ערב בארמונות חן.

מלצרים לבושי שחורים נושאים מגשים שנשאר בהם רק שניצל, מבטי קנאה לשמלות של הצד השני, קרובת משפחה מזרוחניקית שהגיעה בזמן הנקוב בהזמנה, זקן למחצה אוטם אוזניים משאון ההגברה, מעגל מבוגרים איטי, דוד תימני מפזז עם בקבוק על האף, ילד לבוש מחלצות ישן על שני כיסאות, חניון עגלות עמוס בכניסה לנשים, שוויגעריות שואלות כלות שאלות חודרניות, שוויגעריות לעתיד שולחות בכלות מיועדות עיניים חודרניות, כלות מיועדות דורכות עם עקב מחודד על ציפורניים חדרניות, קשישה יורדת ממונית ופקק ארוך צופר, דור הולך ודור בא וילדים עדיין יוצרים קוקטיילים מזעזעים של קולה ומיץ תפוזים, עדת משתוקקים מקיפים רב נערץ, ולא לדבר על האחות של הכלה שמשום מה לא הגיעה ואף לא יודע למה.
יתרון נוסף של הסביבה המוכרת היא שהקוראים נהנים לזהות את אמינות המידע בספר. למשל, אם הסופר ממקם את גיבוריו בעיר המגורים שלו ולכן יודע בדיוק איך לתאר את הסוּפּר ואת הגינה ואת הדרך לבית הספר - גם הקורא שמכיר את הסביבה הזו ייהנה לגלות את הפרטים הללו.
או אם סופר מתאר התרחשות מוכרת בחתונה כמו שכתבתם - קורא שחווה בדיוק כזה דבר בעצמו ייהנה לקרוא על כך.
כך נוצר חיבור בין הקורא לבין הספר, ורצון להמשיך לקרוא אותו.
ובהנחה שזוהי סביבה שהסופר מכיר, לא אמורות להיות טעויות במידע שיפריעו לקוראים.

בתור אחת שגרה כמה שנים בקניה, אפריקה, היה לי ממש קשה לקרוא ספר שנכתב על עיר הבירה בה גרתי, בו במהלך הבריחה הגיבורים שטים בסירה על הנהר שבעיר.
כי גם אם הסופרת ראתה בגוגל שיש נהר, היא פשוט לא ידעה שזה נהר של ביוב מצחין בגובה רדוד שכמה רחובות ליד כבר אי אפשר לנשום מהריח.
ואם היא קראה קצת שיש בניינים, היא לא יכולה לדעת שהסיטואציה המתוארת שהגיבורים בורחים רגלית בין הבניינים - לא תיתכן, כי אנשים לבנים לעולם לא הולכים ברגל ברחובות האלו, אלא אם כן הם רוצים למצוא את עצמם נשדדים בוודאות ואולי גם פצועים ברמה כזו או אחרת.
וואו, איזה מעניין. אז את אומרת שהיה עדיף לא למקם את הספר במקום כזה, מחשש שמא המידע שהתגלה בדרכים הנגישות לה לא אמין מספיק?
ו... אולי תכתבי לנו סיפור אותנטי על קניה? נשמע מרתק!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
וואו.
מאמר מדהים.
להדפיס ולתלות על המקרר. לא, לשים כשומר מסך.
מי שלוקח ברצינות יכול לשדרג את הכתיבה שלו בכמה רמות.
גם הכתיבה של המאמר מרתקת, החזיקה אותי בלי בעיות עד לשורה האחרונה;)
ואגב, שימו לב שהמודעות למקום ולתקופה מאד בולטת בסיפורים של רותי קפלר, והיא לדעתי אחד הגורמים החזקים ליופי ולאותנטיות של הכתיבה שלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
יתרון נוסף של הסביבה המוכרת היא שהקוראים נהנים לזהות את אמינות המידע בספר. למשל, אם הסופר ממקם את גיבוריו בעיר המגורים שלו ולכן יודע בדיוק איך לתאר את הסוּפּר ואת הגינה ואת הדרך לבית הספר - גם הקורא שמכיר את הסביבה הזו ייהנה לגלות את הפרטים הללו.
או אם סופר מתאר התרחשות מוכרת בחתונה כמו שכתבתם - קורא שחווה בדיוק כזה דבר בעצמו ייהנה לקרוא על כך.
כך נוצר חיבור בין הקורא לבין הספר, ורצון להמשיך לקרוא אותו.
פניה לקהל יעד ממוקד כמו בוגרי עיר ספציפית (או אם להתפרע: סמינר), יכולה גם לשמש כמקפצת מכירות עבור סופרים חדשים או לא מוכרים.
הבעיה היא רק שאם הולכים על כל הקופה ומביאים אווירה מקומית מושלמת, זה יכול גם להבריח קהלים אחרים.
בספר 'צומת ניו יורק - קרית ספר' של רינה יגר, היא הצליחה ללכת בין הטיפות, נתנה כמה נקודות ציון מהעיר, אבל לא צריך סיור בעיר כדי להבין את הספר.
ואגב, שימו לב שהמודעות למקום ולתקופה מאד בולטת בסיפורים של רותי קפלר, והיא לדעתי אחד הגורמים החזקים ליופי ולאותנטיות של הכתיבה שלה.
גם אצל ליבי קליין אפשר כמעט לאתר את הכתובת בגאולה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
וואו, איזה מעניין. אז את אומרת שהיה עדיף לא למקם את הספר במקום כזה, מחשש שמא המידע שהתגלה בדרכים הנגישות לה לא אמין מספיק?
ו... אולי תכתבי לנו סיפור אותנטי על קניה? נשמע מרתק!

ב"ה

לא, אני מתכוונת לכך שגיגול פשוט + ויקיפדיה - זה לא מספיק לספר רציני שהלוקיישן שלו בחו"ל אקזוטי. תחקיר מקצועי דורש להרים טלפון או שניים, ולחפש אנשים שהיו שם. ולא קשה מאוד למצוא, כשהאפשרות הראשונה היא לחפש את הבית חב"ד במקום, ואם אין (למשל במקומות עוינים לישראל) - אז לחפש את יוצאי המקום שחיים בארץ או בארה"ב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

ואוו. איזו שנה הייתה לנו. מה לא היה לנו כאן? ניקים חדשים ומוכשרים שהצטרפו לקהילה, דיונים מרתקים עם דעות לכאן ולכאן, סיפורים בהמשכים חדשים, שירים מרגשים כתובים ביד אומן, וכן, גם סיפורים משלל הז'אנרים והסגנונות, החל במתח, רגש וקומדיה.

לעניות דעתי אומר שהשנה בלטו בקהילה 2 סוגות מבורכות במיוחד: כתיבת שירים, וכתיבת סקירת ספרות.
מכאן אשלח ברכות ותודות לכל הניקים שהתאמצו, חקרו, כתבו, מחקו, שכתבו, ערכו ופרסמו את יצירתם בפרוג. כידוע לנו, הכתיבה היא ללא רווח כלשהו, אך אסתכן ואומר שתסכימו איתי, שאין כמו הרווח והנחת לראות שמישהו נהנה ואהב את מה שכתבתם.

וכמובן, ישנו גם את הרווח המעשי. הידע שנצבר 'ומשופשף' מיום ליום. הביקורת הכנה שאנו מעודדים את חברי הפורום לתת לכל אשכול. לא להסס ולומר מה חשבתם על הטקסט, מה בדיוק אהבתם במה שקראתם, תיקוני שגיאות לשון או כתיב, אפילו עצות להמשך העלילה או כיוונים. כל הצדדים האלו הם מורי הוראה קריטיים לכל כותב וכותבת בקהילה.

וכעת, ללא הקדמות נוספות, אני נרגש להציג בפניכם, כמיטב המסורת, את..... תופים, מסך, אורות, דממה:


סיכום הפעילות השנתית בקהילת הכתיבה – לשנת התשפ"ה.


מאמרים מקצועיים בנושאי כתיבה וספרות

השנה, אמנם, פחות ופחות נתקלנו במדריכים מצד הכותבים, אך הנושא לא נעדר לגמרי. אנו מודים לניקים שמצאו לנכון לשתף את כלל חברי הקהילה בתובנות שונות ומאמרים מקצועיים שונים, ומקווים לראות בשנה הבאה עוד ועוד ניקים המצטרפים אליהם.

אתגרים דו שבועיים
ניתן להתגאות שאחרי כל כך הרבה שנים, קהילתנו היא בין הבודדות בפרוג שעדיין שומרת על הגחלת וממשיכה ומתמידה במסורת האתגרים הדו שבועיים. כאן המקום להודות לכל המנהלים שהושיטו עזרה ותמכו (@מ. י. פרצמן , @ניהול קהילת כתיבה ), @הספרן – על איגוד האשכולות לאשכול האתגרים, למגישי האתגרים השונים, וכמובן, למשתתפי האתגרים עצמם.

אתגר חודשי
לצערנו המסורת מהשנים שעברו פסקה (זמנית), והאתגר החודשי שעורר הדי התרגשות ותכונה בקהילה הפסיק לעת עתה, אך אתגר 'נובמבר ספרותי', שהשנה חגג את שנתו השנייה בקהילה, היה גם היה וזכה לתמיכה ולהשתתפות רבה, וליצירות איכותיות רבות.
לוחשים לי באוזנייה שההנהלה לא מאשרת או מכחישה כי פורמט 'האתגר החודשי' המקורי נמצא על שולחן המערכת כבר זמן רב, אך המנהלים כן מוכנים לאשר שנכונו הפתעות בנושא, בעז"ה.


ביקורת ספרות
וואו! כשהתחלנו לעסוק בתחילת השנה בביקורות הספרות, לא שיערנו לעצמנו עד כמה הז'אנר יהיה פופולארי בקהילה. זכינו והשנה ניקים רבים החליטו לעטות את כובע ה'מבקר' ולהגיש לנו ביקורת ספרות איכותית ומקצועית, 38 במצטבר.
להלן הביקורות לשנת תשפ"ה:

סיפורים בהמשכים
גם השנה לא שקטתם על שמריכם ואפיתם לנו סיפורים בהמשכים ריחניים. מהם שהחזיקו מעמד פרק או שניים, ומהם שהתקרבו ומתקרבים לסיומם ולכדי ספר שלם. (וכן, גם לא נשכח את הסיפורים השנים שעדיין שומרים על דופק, הם אמנם לא יכללו ברשימה של זאת השנה, אך עדיין הם ראויים לכל הערכה) סך כלל הסיפורים-בהמשכים לשנת התשפ"ה – 43.

שיתופים בולטים לאורך השנה
השנה ב"ה היו עשרות טקסטים שונים, מרגשים, מצחיקים, מותחים ומה לא... וגם דיונים מעמקים ונרחבים שעוררו הדים. הנה מקבץ קטן של חלקם, משום שרבים הם ואי אפשר לפורטן...

וגם... תרועת חצוצרות. מי אמרנו אחראי על התופים? הא, קדימה. יופי, מעולה.
אנו נרגשים להתחיל בפורמט חדש (נקווה שלא חד פעמי):
"ספר השיאים של קהילת הכתיבה בפרוג" – מהדורת תשפ"ה:
ואלו הם:


וכן, זה לקח המווווון זמן. עברתי על כמעט כל אשכולות הקהילה בשנה החולפת, דבר שלקח מאמץ, יזע (לא באמת, יש מזגן...), בילוש ומיון, וגם הקרבה של כמה שעות שינה. אבל התוצאה מעולה, לא? פליז, פרגנו בלייק. תביעו את הערכתם...
וגם, ט.ל.ח.


אז...
הייתה לנו שנה מלאה ומוצפת ברגשות שונים, רגשות שהסתננו גם מבעד למקלדת ולקולמוס המרקד בין השורות. פגשנו חברי קהילה חדשים, השתדלנו לעזור ולהחכים אחד את השני בידע ספרותי ובכלים טובים יותר לכתיבה. וכן, למרות שהנוסח של הפסקה הזו זהה לקודמותיה מהשנים שעברו, אני ממש מתכוון ברצינות לכל מילה ומילה, ואני מצפה בכיליון עיניים לראות את התוצר הסופי של כל ניק וניק, ולאחל לכולם שנה טובה וכתיבה פוריה. שנשמע רק בשורות טובות.

בהצלחה. תשפ"ו.
ברוכים הבאים לאתגר נובמבר ספרותי השלישי, בקהילת הכתיבה בפרוג.

על האתגר:
האתגר נולד בהשראת 'אתגר האינקטובר' הבינלאומי המתארח כמיטב המסורת בקהילת המאיירים,
כאן בפרוג.
האתגר יימשך במשך כחודש ימים. לא יהיו בו מנצחים והוא אינו נושא פרסים, ומטרתו היא אחת - לעודד כתיבה.

אחת השיטות המוצלחות והטובות ביותר בעולם להפוך לכותב מיומן ומקצועי, היא פשוט לכתוב.
גם כשקשה, כשאין חשק, כשההשראה לא מגיעה וכשנראה לנו שאנחנו הכותבים הכי איומים בעולם, אנחנו לא נתייאש ונמשיך לכתוב.
אתגר זה בא לעזור במתן נושאים ורעיונות לכתיבת כל קטע בכל נושא וסוגה, כל יום.

בנוסף, זוהי השנה השלישית בה אנו מקיימים את האתגר המיוחד הזה, (כבר "חזקה") כן, זה מרגש ומדהים. אתם מוזמנים להתרשם מאתגר השנה הראשונה והשנייה.

פרטי האתגר:
כתבו קטע אינטואיטיבי או ספרותי, עד 300 מילה, על הנושא היומי. לכל יום מימי האתגר יהיה נושא יומי משלו (רשימת הנושאים והימים כאן למטה).
כל קטע יתקבל בברכה, העיקר לכתוב.
מיותר לציין שאין כוונה להתחייב לכתוב כל יום סיפור, אך הרשות נתונה למעוניין.
*האתגר מתקיים כ'אתגר בונוס' במקביל לאתגרים הדו-שבועיים


כללים:
קטעי הכתיבה יועלו כאן באשכול הזה.
כל פטפטת, ביקורת, מחמאות, שאלות ודיונים - לנספח.

על מנת למנוע בלבול, בכל לילה בשעה 00:00 נגמר הנושא של אתמול ועוברים לנושא של מחר, לפיכך, מי שלא הספיק להעלות את הסיפור עם הנושא של אתמול, מוזמן להעלותו לנספח.

מומלץ לציין את הנושא היומי בראש הסיפור (אפשר עם סימן 'האשטג' - #) בכתיבת שם הנושא או מספר היום (לדוג': 1# - שפם).


רשימת הנושאים בעברית (כל נושא מייצג יום מימי החודש הלועזי)
1. שפם.
2. שזירה.
3. כתר.
4. עכור.
5. צבי.
6. תמימות.
7. כוכב ים.
8. פזיז.
9. כבד.
10.לסחוף.
11. עקיצה.
12. חברים.
13. משקה.
14. ארגז.
15. מרופט.
16. לפשל.
17. מקושט.
18. עסקה.
19. קפוא\ארקטי.
20. יריבים.
21. פיצוץ.
22. כפתור.
23. גחלילית.
24. סוער רועש.
25. תופת.
26. מסבך\מבלבל.
27. בצל.
28. שלד.
29. שיעור.
30. ריק\פנוי.
31. פרס\ציון לשבח.


בהצלחה לכולם!
ביקורת ספרות "פרי פלסטין"
ברצוני לשתף אתכם בסיפור נפלא שקראתי כאן. קיבלתי את אישורו של ידידי הכותב להעתיק אותו לקהילת כתיבה. ובנוסף לסיפור, צרפתי בסופו את ההתרשמות שלי הן מבחינת סגנון הכתיבה והן מבחינת התוכן והמשמעויות שלו. אשמח לקבל את חוות דעתכם על הסיפור ועל הניתוח.

איך הפך חכמולוג מהישיבה לבוגד בכנס הבוגרים

מאז ומתמיד הוא נחשב לטיפוס חריג בנוף הישיבה. בעל דעות חריגות, רחוק מהקונצנזוס שאהב לאתגר את הסביבה הקרובה. מין חכמולוג כזה, עוף מוזר.
אבל אז לא ייחסו לכך חשיבות, ידעו שהוא כזה, כבדו אותו והניחו לו במוזרותו. אבל לא עכשיו. עשרים שנה חלפו מעת חבשו את ספסלי הישיבה, ובכנס בוגרים שנערך לו אי שם בפאתי בני ברק הלחה, הנייעס שהתגלגל בין שולחנות מפוארים, נרות בוהקים, ודפי הוראת קבע, היה על החכמולוג שהפך לבוגד.

הם דסקסו עליו כל האירוע. העלו אותו על המוקד. וכל המרבה הרי זה משובח. אבל אם נרצה לסכם את השיג ושיח 'ההגיוני' שהופגז בין הדגים למנה העיקרית, הייתה זו שאלה אחת שחזרה על עצמה - "איך הוא הדרדר לדיוטה תחתונה, כל כך תחתונה שמנהרות עזרה הקבורות חמישים מטר במעבה האדמה או מקבלו הפרסי בפורדו זו תקרה גבוה של המקום שהוא כעת עומד עליו?".

"למה בעיניכם הוא בוגד?", שאל רובי המתמיד שעלילות העולם הנפתל והמסואב שבחוץ - היו רחוקים ממנו כמרחק הרצועה העזתית לעזרת תורה הירושלמית.

"מי שבחר לדאוג יותר מכל לפלסטינים ביו"ש עזה ושאר כוכים, ומכפיש את עם ישראל, הוא בוגד. חד וחלק!". טען ישעיה הבנברקי בטון נחרץ. והמתגודדים מסביב הנהנו בראשם לאות הסכמה. אפילו הירושלמים שביניהם.

"בזיון. מה שהוא גורם למשפחה שלו, ולנו חברי הילדות מהישיבה המפוארת!!". התפוצץ משה השתקן בעצבנות לא אופיינית. ושוב חזרו על עצמם הנהוני הראש.

"גדלנו התבגרנו, להכפיש את חברינו לספסל הלימודים, בלי לברר אחת ולתמיד מה גרם לו לבחור בדרך הזו - לשנות תפיסת עולם ולהחזיק בדעות אחרות, זה לא הוגן". הציע מישהו מהצד. היה זה נפתלי. זה שאפילו את הטבח בישיבה שהיה מקדיח צ'ולנטו לעיתים קרובות, דן לכף זכות.

"מה יש לברר?", ישעיה הזדעק שוב. "הוא בוגד שפל ונאלח שממיט בושה וחרפה על הציבור החרדי. נקודה". סיים את טיעונו בהנפת יד קמוצה לעבר הרצפה, כמו בא לסמן סוף פסוק ולחתום את הדיון.

מהשולחן הסמוך היישר לנייעס התוסס והמבעבע, "חיימי הנמוך" כפי שכינו אותו בני הישיבה ומאז תפס גובה לא רע, שמע את משפט הסיכום של שעיה, והחליט להרביץ בפני הנכוחים את משנתו הפסיכולוגית.

"חברים, אולי ננסה לדמיין את עצמנו במקום שלו, אולי נאתגר לרגע את התפיסה הציבורית שגדלנו עליה, ונעמת אותה עם 'אידאלים' אחרים שהבוגד מאמין בהם. ולא, לא כדי לדון אותו לכף זכות", קרץ לעבר נפתלי והמשיך. "אלא ראשית כל לדון אותנו, לברר היכן אנחנו כציבור יהודי חרדי שלא שותף לדעות השמאל, ולא דוגל בלאומנות הימין, אלא יונק את השקפתו מתורת ישראל, בוחר להתייחס לסוגיית הכיבוש ושליטה בעם אחר?!". חיימי סיים את דבריו, והרגיש שהוא גבה בעוד סנטימטר כשכולם האזינו לטיעוניו בשקט.

"מה זה אידאלים? סוג של חלות?". שוב היה זה רובי המתמיד. שבעולם תורני אידאלי, היה מקבל דירה קומפלט בבית וגן, לו ידעו ערכו. ולא ידעו.

"זו מילה שמאלנית". צעק נוחם הג'ינג'י בבוז ניכר.

"לא נכון. אידיאל זה רעיון מופתי שמייצג שלמות. בדרך כלל מתייחס לסט ערכים הומניים שחברנו החכמולוג לשעבר והבוגד בהווה אימץ לעצמו בלילה קודח". היה זה שמעון שהתנדב במילים מתקתקות ובארשת חשיבות להסביר למתמיד המושלם ולג'ינג'י הזועם את פירוש המילה הלועזית.

הם המשיכו לדסקס עליו. ובין הרבים שבזו וגידפו אותו, היה גם מיעוט שניסה לערוך דיון אובייקטיבי. לפחות ניסה.
אחד מהם היה אשר שלמה.
"אתם כותשים אותו בזים לו ומלגלגים עליו ובגלל מה? הדעות שלו?! זה מצדיק להדביק כינויי גנאי של בוגד למי שבחר לכפור ברעיון הלאומנות הישראלית. הציונית ולא עבר על שום איסור ולאו מהתורה?".

בנימין הפיקח שאימץ עד כה את פלך השתיקה - אל מול קולות ההתלהמות והאמוציות הלוהטים, החליט שהגיע הזמן. הגיע הזמן להרביץ בחבר'ה מעט תבונה מלווה בהשקפה ברורה והרבה שכל. אבל הכרוז באולם הכריז על ברכת המזון. ובנימין הוכרח לשמור בבטן את המלים שכמעט נפלטו מפיו.

רגע לפני שהחבר'ה התפזרו, התרומם בנימין מכיסאו. קולו היה שקט אך נוקב. "חברים", פתח, "שמעתי את דבריכם, את הכעס והאכזבה, את תחושת הבגידה. אבל האם עצרנו לרגע לחשוב מהי באמת בגידה?".

הוא השתהה לרגע, עיניו סורקות את פני הנוכחים. "האם בגידה היא לחשוב אחרת? האם בגידה היא להחזיק בדעות שאינן תואמות את שלנו? או שמא, בגידה אמתית היא לבגוד בערכים שלנו עצמנו ערכי התורה?".

האוויר נעשה דחוס. ישעיה הבנברקי הסתודד עם משה השתקן, ניכר היה שהמילים של בנימין מטלטלות אותם.

בנימין הביט ישירות אל אשר שלמה, והמשיך. "חברינו משכבר הימים שהחליט לייצג את הציבור החרדי, בחזות שלו, בנפנופים בפסוקים מהתורה וחזלי"ם מהגמרא וטוען שמדינת ישראל היא כובשת, וזה סותר ליהדות. האם הוא בר הכי לדברר את היהדות?!" בנימין הגביר את קולו, נימת הזעם החלה לצוץ. "יש גדולי ישראל. יש להם דעה מוצקה בכל עניין, והם מעולם לא הורו לנו ללחום בכיבוש, על אף שהם מחזיקים בדעות שמתנגדות לרעיון הלאומני במתכונת הציונית - מעולם לא יצאו חוצץ בציבור נגד מדינת ישראל וצבאה בנקודה הזו, מעולם לא הורו לשליחי דרבנן להטיף מוסר לצבא והעם!".

בנימין הרים את קולו מעט. "ולכן! מי שמחליט על דעת עצמו שעמדת היהדות מתנגדת לכיבוש הפלסטיני, מי שבעת מלחמה בוחר להכפיש ולהאשים את מדינת ישראל שכוללת בתוכה חרדים וחילונים, משרתי צבא וחובשי ספסלי בית המדרש - הוא בוגד! הוא בוגד לא בגלל ההתנגדות לרעיון הלאומני, אלא בגלל שהוא בוגד בגדולי ישראל, בהנהגת הגדולים!". סיים לפרוס את משנתו בפני הנוכחים.

השקט השתרר. קולות נקישות בקנקן התה נשמעו כמו תופים מהדהדים. משפטיו של בנימין ריחפו באוויר, עוטפים את הנוכחים בשכבה דחוסה של מחשבה.

ואז זאבי הגבוה נשען קדימה, קולו כמעט לחש:
"אני עדיין תוהה איך הוא הגיע לשם, לקרוא תגר על גדולי ישראל. איך הוא הדרדר לאותם מחוזות זרים, רחוקים מכל מה שלמדנו, רחוקים מהעולם החרדי התורני, איך?".

"תשומת לב. ריקנות מבעבעת, שגורמת לו להבליט את עצמו בדעות חריגות...". זרק משה שאיבד מכבר את שתיקתו.

"כשהלב ריק - אתה ממלא אותו ברעיונות. לפעמים מבריקים לפעמים אפורים, מתוך דרישה נואשת להרגיש. להיראות", השלים אותו זאבי.

"גם", אמר בנימין, "אבל נדמה לי שזה עמוק יותר". משה הנהן. שפתיו קמוצות.

"מעבר לתשומת לב", אמר בטון רגוע "יש אנשים שאוהבים להרגיש את עצמם חכמים, שלא נגררים אחרי העדר. אנשים שהלאומנות, מדינה ועם זרים להם, כי העיקר זה האובייקט, הפרסונה". הוא פלט בזלזול את המושגים הלועזיים.
"הוא לא באמת בעד הפלסטינים, הוא בעד עצמו. הוא לא בעד ערכי צדק הוא בעד הנגיעות' שלו... להיות החכם שבחבורה. המקורי. המבריק. זה שתמיד יודע טוב מכולם. אפילו מגדולי ישראל!".

כולם הנהנו בראשם מלבד אשר שלמה שעדיין פקפק בדברים. "במה הוא שונה מדעות סאטמר?", מלמל לעצמו.

***

למחרת התפרסם דיווח חדשותי על עיתונאי "חרדי" שנעצר בעקבות פוסט שהעלה אמש... בו הביע שמחה על מותם של חמישה חיילים שנפלו בקרב בבית חנון.

"העולם טוב יותר הבוקר, ללא 5 צעירים שהשתתפו באחד הפשעים האכזריים נגד האנושות… זוהי קריאה לכל אמא ישראלית: אל תהיי הבאה לקבל את הבן בארון כפושע מלחמה. סרבו".

כתב בפוסט המחליא שעורר סערה ציבורית וזכה לגינויים נרחבים. וגם אשר שלמה שנדהם מחברו לשעבר, הצטרף לגינוי.
"מי שביום בו נופלים חיילים - מטיף מוסר למולדתו בשם 'ערכי היהדות', אינו רק תועה. הוא בוגד.
לא בנו - אלא בגדולי ישראל כולם!".

מאז עברו חמשה ימים. חברם לשעבר השתחרר למעצר בית בתנאים מגבילים. ובסרטון התיאטרלי שפרסם זמן קצר לאחר שחרורו הצהיר החכמולוג: "רק בימים אלה הבנתי כמה חשוב החופש ששווה למענו לשבת בכלא. הגיע זמן חופש לעזה. הגיע זמן חופש לחטופים ולאסירים. הגיע זמן חופש ליהדות. חופש מפשיזם, מעליונות גזע, משליטה בעם אחר. תודה לכל אחד ואחת שעמדו לצידי".

נפתלי... שצפה בסרטון מלמל לעצמו. "זה לא התחיל עכשיו. תמיד הוא היה כזה. עוד בישיבה. רק שהפעם יש לזה מיקרופון".


עד כאן הסיפור.

ממש צמרמורת אחזה בי כשקראתי את המילים של בנימין. הוא היטיב לתאר את התחושה שרבים מאיתנו חשים.

ה"עיתונאי" הזה, אוי לו ואבוי לנפשו, עשה חילול ה' נורא. איך אפשר לשמוח על מותם של חיילים? איך אפשר להשתמש ב"ערכי היהדות" כדי להצדיק דבר כזה? הרי אפילו לגוי אסור לשמוח לאיד!

כל מי שגינה אותו (כולל אשר שלמה שהשתכנע לבסוף), צדק לגמרי. זה לא רק עניין של דעות פוליטיות. זה עניין של יושר, של מוסר, של אהבת ישראל.

והסרטון הזה? "חופש ליהדות"? איזה חילול שם שמיים! הוא משתמש ביהדות כדי להצדיק את השנאה שלו? הוא חושב שהוא יותר חכם מגדולי ישראל?

הדברים של זאבי ומשה יש בהם הרבה מן האמת. לפעמים אנשים מחפשים תשומת לב בכל מחיר, אפילו אם זה אומר להיות חריגים ושונים. אבל זה לא תירוץ. אסור לנו לתת להם במה.

השאלה על סאטמר מעניינת. יש כאלה שיגידו שהם עושים אותו דבר כפי שסבר בהתחלה אשר שלמה, אבל אני חושב שיש הבדל גדול. סאטמר חולקים על הציונות מסיבות אידאולוגיות, אבל הם לא שמחים על מותם של יהודים. הם לא תומכים באויבים שלנו.

וכמובן אני מסכים עם נפתלי. זה לא התחיל עכשיו. האנשים האלה תמיד היו קיצוניים, אבל עכשיו יש להם פלטפורמה להפיץ את השנאה שלהם.

בשורה תחתונה:
הסיפור מעורר מחשבות ונוגע בנקודות רגישות. חופש מחשבה, נאמנות, בגידה. מה המניע של הבוגד. הסכנה שבהקצנה. והשאלה המרכזית "איך הוא הדרדר לדיוטה תחתונה" שמעסיקה את כולם ומעוררת דיון נוקב בין דמויות הסיפור.

התייחסותי לגבי סגנון הכתיבה.
הכתיבה קולחת ומשלבת הומור, ביקורת ואמפתיה. הדמויות מגוונות ומייצגות קשת רחבה של דעות. רובי המתמיד, ישעיה הבנברקי, משה השתקן, נפתלי הסנגור, חיימי הפסיכולוג, נוחם הג'ינג'י, שמעון המלומד, זאבי הגבוה, אשר שלמה, וכמובן בנימין הפיקח - כל אחד מהם תורם את נקודת המבט שלו לדיון.

גם אהבתי את השימוש בשפה עשירה ובביטויים ייחודיים שמוסיפים צבע וחיים לסיפור ומעבירים את האווירה בצורה חיה.

אם שואלים אותי מה אנחנו צריכים לעשות במקרה כזה? התשובה היא חד משמעית. להוקיע אחד כזה.

אז תודה רבה על הסיפור והנמשל. זה גרם לי לחשוב הרבה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה