@חדר מורות
סליחה אם יצא לי ארוך מידי…
שאני כותב-זה עד הסוף…
אם קשה לכם לקרוא הכל תגידו ואקצר... וזה עוד אחריי הקיצורים…
שלום וברכה,
דבר ראשון-שמח לשמוע שהאשכול שלי עוזר לא רק לי ב״ה!
הקדמה קצרה-
אני חצי שנה בתחום (רב בתלמוד תורה). ייתכן ויש הבדלים בין מסגרות, אבל העיקרון אותו עיקרון…
כל מה שנכתב כאן הוא מניסיון אישי שלי, ולי זה עובד ב״ה.
להבין מה זה להיות צוות חינוכי:
כשקראו לי בפעם הראשונה “הרב” – כמעט הסתכלתי אחורה… איפה הרב?
צריך להבין שזה לא מה שדמיינו כילדים: “המורה הכיפית והזורמת שלא מענישה”.
אפשר להיות זורמים – אבל לא בלי גבולות.
מי שאומר שהוא לא מעניש בכלל? לשוטה ייחשב.
כמובן: ענישה במידה, עם הזדמנויות ותיווך. פרטים נוספים בסעיף הבא.
ענישה – החלק הכי קשה
להעניש זה כואב, במיוחד לצוות צעיר שזוכר היטב איך זה מרגיש כתלמיד.
כשאני מעניש – אני מרגיש שאני פוצע את עצמי. ממש כך.
אחרי הענישה אני לוקח את התלמיד למקום שקט (חדר מנהל, חדר צוות, או אפילו מאחורי דלת הכיתה) ומשוחח איתו.
המטרה: שיבין שזה לא כי אני שונא אותו או נהנה להעניש – אלא כי לא הייתה לי ברירה.
שאלה שאני אוהב לשאול:
“מה אתה היית עושה אם אתה היית הרב, והתלמיד היה מתנהג כמו שאתה התנהגת?”
התשובות מפתיעות. שווה לנסות.
מילוי מקום והכנת שיעור – נקודה שלא שמים לב אליה-
וחייב לשים לב! 
ממלאי מקום לא צריכים להכין שיעור חדש כל פעם!
כן חשוב שיהיו כמה שיעורים “בשלוף”:
בין אדם לחברו, כבוד הדדי, סיפור טוב.
גם כי אין זמן להכין שיעור מהיסוד כשקוראים לך ב־12:00 להיכנס ב־13:15,
וגם כי – ובינינו – שום תלמיד לא באמת יקשיב למורה שמרצה על
“התקופה העות’מאנית בצל הפחד מירי רקטות וטילים”
(גם כי אנחנו חיים אותה, וזה לגמרי ״מעניין״ אותי הרבה יותר ממה נשחק בהפסקה…)
או על “729484 כפול 284757 שווה…״(לי אין מושג, פשוט לחצתי על המקלדת כל מיני מספרים…).
צריך עניין, גיוון, וחיות.
ופה אני מוסיף משהו אישי:
מניסיון אישי – בשיעורי גמרא שהרב מסביר רק את הגמרא ברצף, בלי הרבה שינויים ומפרשים,_
השיעור קשה לי ופחות מעניין אותי.
אבל כשיש “ריתחא דאורייתא”, צעקות מהרב והתלמידים, שאלות, תשובות – השיעור מעניין, ושעה עוברת כהרף עין.
וזה נכון גם לילדים וגם לנו כמבוגרים – חייבים עניין!
סדר עדיפויות בכיתה:
כדאי לסדר לעצמנו מראש מה חמור יותר:
אצלי הסדר-
- אלימות (פיזית ומילולית)
- חוצפה וחוסר כבוד לצוות
- השחתת רכוש
- שאר התנהגויות – לפי המקרה
כמובן, כל מקרה לגופו.
הקשבה – אולי הדבר הקריטי ביותר, לפחות אצלי…
טווח הקשב של
מבוגר הוא בערך
רבע שעה.
אצל ילדים זה הרבה פחות.
ילד בן 8 יקשיב בערך 8 דקות – אם זה מעניין. אם לא? אפס.
מבוגר עוד יכול להכריח את עצמו להקשיב. ילד – לא.
לכן חייבים לערב:
שאלות, סיפור, משחק, פעילות, לימוד פעיל.
כל דבר שמגרה את המוח ומרענן.
עוד נקודה חשובה:
עלינו לשים לב שאנחנו מתעסקים עם נשמות, לא עם מחשבים.
כל פעולה שלנו יכולה לבנות – או חלילה להזיק.
לקראת סיום
לא להתבייש להתייעץ – כמו שנעשה כאן.
מה שמתאים לי – נכנס לסל.
מה שלא – מכבד וממשיך הלאה.
ודבר אחרון באמת:
כמים לפנים – כן לב האדם לאדם.
כשילד מרגיש שאוהבים אותו – הוא מחזיר אהבה.
וזה מה שנותן סיפוק.
ובחינוך – בלי סיפוק, קשה להחזיק לאורך זמן…
ומעל הכל ולפני הכל- להתפלל לרחמי שמיים בעבודת הקודש שאנו עוסקים בה!
אנו בונים את הרב הראשי הבא. את הרבנית הבאה. את אשת החבר של הרב הראשי…
בתפילה שלא תצא תקלה תחת ידנו!
ש.ס.ל.
הנושאים החמים
www.prog.co.il
