אתגר אתגר דו שבועי - פריקוול וסיקוול בונים סוכה.

[שירת הכוכבים]

הקטע הקודם:
תוגה בחדר אפל

סיקוויל

רוח קלה הכתה בקרשים המעוצבים.
העצים סביב הצלו על רוב השטח, מפנים מקום בשקט לסוכה הגדולה.
היא עמדה אל מול הפתח, בוחנת בשקט את הגודל. הוא יספיק לששת הילדים הנמרצים שלה ברווח, כן. היא נכנסה פנימה, והחלה סוקרת את הקישוטים העדינים הסובבים את ארבעת הקירות.
הקישוטים כולם עדינים בהחלט, אך מפוארים מאוד. עשויים במלאכת יד עדינה של אמנים מכל רחבי הארץ.
רק קישוט אחד נח על השולחן. ממתין רק לה, כמו תמיד. שתתלה אותו בזהירות על המסמר האחרון, שהמתין לה בשקט עד עכשיו, ערב החג.
אין לה הרבה זמן, מחכים לה במטבח, שתפקח על כל העשייה. יומיים רצופים של חג אינם עניין של מה בכך, והשבת גם היא קרובה...
אבל גם השנה היא באה לביקור בסוכה עוד לפני החג. נטלה את הקישוט מהשולחן, תלתה אותו בזהירות על המסמר. הקישוט הכי פשוט וזול בסוכה.
היא הכינה אותו בעצמה, שבוע לפני החתונה שלה. הוא חיכה עד לסוכות, וזה לא היה זמן רב כל כך.
"אֶמָאנְס?" מישהו נכנס לסוכה. טֶאבִיאָן. "בַּארִיאָן אמר לי שאפשר למצוא אותך כאן.. כמו תמיד, בפשטות".
"חה-חה" אֶמָאנֶס לא הצליחה שלא לחייך, "אז שניכם עמדתם וצחקתם עליי?".
"רק אני" טֶאבִיאָן הניח יד על ליבו, "בַּארִיאָן לא יצחק עלייך בחיים, אֶמַאנְס. מתי תביני את זה".
אֶמַאנְס חייכה שוב. עיניה נדדו אל הקישוט שתלתה אך לפני רגע. טֶאבִיאָן הביא לה את העלים באמצעותם שרטטה את הקווים. היא שמרה אותם עד שנהרסו לגמרי.
"שוב הקישוט הזה?" טֶאבִיאָן קלט את מבטה, "כשהבאתי לך את העלים לא תיארתי לעצמי שזה מה שתעשי איתם, אחות".
"גם אני לא תיארתי לעצמי שזה מה שאעשה איתם" היא העבירה יד על כיסאות העץ, ואחר הנידה בראשה. "מה רצית, בעצם?".
"לברך אותך בחג סוכות שמח" טֶאבִיאָן חייך סוף סוף, "את החג אני אעשה עם משפחתי באחוזה שלי, אֶמַאנְס. כבר דיברנו על כך".
"אני זוכרת" אֶמַאנְס הנידה בראשה, "וכבר ביקשתי ממך כמה פעמים שתישאר".
קולות צחוק התקרבו פתאום. ארבעה ילדים נסערים חדרו לסוכה. "אמא, מִילִיאָה אמרה שהאתרוג שלי פסול! תגידי לה!" אֵגְלִיאַר, בכורה, היה הראשון שנכנס.
"הוא באמת פסול" מִילִיאַה בת התשע משכה בכתפה, "דודה יהודית הסבירה לי על ארבעת המינים".
"אבא בחר יחד עם אֵגְלִיאַר את האתרוג, כך שהוא כנראה כשר" אֶמָאנְס ליטפה בחיבה את לחיה של בת התשע, "את לא צריכה לדאוג, קטנטונת".
"אני לא קטנטונת!" מחתה הילדה בתוקף, "חגית קטנטונת. תראי איך היא מתנהגת!".
אֶמָאנְס העיפה מבט בבת השלוש. זו הייתה עסוקה בליטוף הקישוטים הסמוכים אליה. "היא יכולה ללטף, אני מרשה לה".
"אבל אמא, היא תהרוס את הכל!" לַארוֹן בן השש משך את בת השלוש מן הקיר, וזו פרצה בבכי מלא עלבון.
טֶאבִיאָן ניסה להפריד ביניהם, "אמא יודעת מה היא מרשה ומה לא, אחיין. רוצה ללוות אותי עכשיו לכרכרה?".
"כבר אתה הולך?" בן השלוש עשרה הניח יד על מותנו, "רק עכשיו הגעת, דוד!".
טֶאבִיאָן חייך אל אחיינו הבכור, "אני ממהר, אֵגְלִיאַר. אני עוד צריך להספיק להגיע לאחוזה. היא אומנם לא רחוקה, אבל זה גם לא מאוד קרוב. חג שמח, אֵגְלִיאַר. חג שמח גם לכם, מִילִיאָה, לַארוֹן וחגית. תמסרו חג שמח גם לחיה ומלכיאל".
מִילִיאָה צחקה, "אבל מלכיאל קטנטן!".
"בוא נלך לכרכרה" לַארוֹן נתן יד לדודו, "אני רוצה לראות אותה מבפנים, דוד!".
"היא לא שונה בהרבה משלכם" טֶאבִיאָן גיחך, "להתראות, אחות ואחיינים. אל תדאגי, אֶמָאנְס, עם אבא כבר דיברתי מקודם. בוא, לַארוֹן".
אֶמָאנְס הרימה את חגית, "להתראות, טֶאבִיאָן. סע לשלום". כמו תמיד, כאב לה רגע הפרידה מאחיה. כאילו שוב חששה שלא תראה אותו עוד לעולם.
הרבה הם עברו ביחד, שניהם. הרבה הם עברו גם כל אחד בנפרד.
כשדלקו כבר הנרות בסוכה קידש בַּארִיאָן על היין, בירך על הישיבה בסוכה.
אֵגְלִיאַר ענה 'אמן' נלהב, הזכיר לה פתאום את האח הקטן שלה, זה שמעולם לא מלאו לו שלוש עשרה.
כשישבו לסעודה בחן אותה בַּארִיאָן, ואחר לחש את המילים שתמיד אמר לה כששם לב למצב רוח דכאוני מעט, כמו ידע תמיד על מה היא חושבת.
"את עוד תזכי, אלישבע, את תזכי...".
שפתיה של אֶמָאנְס נעו, הגו "אמן".
היא עוד תזכה.

רק עכשיו שמתי לב שהקישור לא נכון, ואני לא יכולה לתקן.
הקישור הנכון:

שיתוף - לביקורת - תוגה בחדר אפל

טוב, האמת שמדובר בקטע שכתבתי לא מזמן, כחלק מסיפור ארוך. הקטע נכתב בסגנון קצת שונה מזה שאני רגילה אליו, וחשוב לי לשמוע ביקורת עליו. ..... האפלה שלטה בכל חלקי החדר. מן אפילה מוחשית, כזו שאפשר למשש. החדר מלא גם בעצב. תוגה אמיתית, שנמרחה על הקירות, על הקרקע, על התקרה. על הכל. היא ישבה בקצה, בפינה...

www.prog.co.il

 

[אוראל סולטן]

האתגר נחתם!

 

[ימים טובים יבואו]

האתגר נחתם!

ו..?

 

[אוראל סולטן]

טוב, אז מסתבר שלפתוח אתגר שלאחריו אצטרך לקרוא שתי קטעים בכל פעם לא היה רעיון כל כך טוב... ובמיוחד עם כמות הקטעים הרבים והמשובחים שנודבו בנכבדות על ידי הניקים הנכבדים למרות הזמן הדוחק...

אבל ברוך השם, סוף סוך צלחנו גם את זה, ולאחר דקות ארוכות של התלחשויות השופטים, אני שמח להכריז שהגענו להכרעה!

אז במקום השלישי נמצאות:
@דודה ו @חוה אייזן

עם קטעים מדויקים ומדהימים כל אחת, בצורה כזאת שבאמת התקשיתי לבחור מי תעלה, אז החלטתי להעלות את שניהם...

ובמקום השני:
@אינפרא

עם קטע מקורי בעליל על קטע מקור מקורי בעליל, שהצליח לרמוז על הושענא רבה בעדינות ובעוצמה הנכונה ביותר, ביחד עם כתיבה שאהבתי מאוד.

ובמקום הראשון (טם טם טטם...):
@ימים טובים יבואו
עם קטע נוגע ללב שסוגר בקשת ספרותית מושלמת את מעבר ההתבגרות של הדמות, תוך שילוב דק אך מדהים של החג ורוחו הטהורה.

צל"ש חם ממני לכל אלו שלא הגיעו למקומות הראשונים, ותאמינו לי, בהחלט הם היו מגיעים לכל אחד ואחד מכם, כללי האתגר הם אלו שהגבילו אותי לשלושה מקומות בלבד...

תודה לכם שוב, על סיפוק קטעים יפים לקריאה, אשר הרבה יותר מנהניתי לקרוא אותם, ועל היענותכם הנדיבה לאתגר, שהוסיפה הרבה גם לי וגם לכל השאר (וכן, תודה גם לאלו שרצו לפרסם ונבצר מהם. מגיע לכם בהחלט...)

וכמובן תודה אין סופית למלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, אשר מחייה את כולנו ובלעדיו לא היה פה אף אות או רעיון אחד, ומידו ובזכותו הכל.

טוב, @ימים טובים יבואו שרביט האתגר עובר אליך!

 

[ימים טובים יבואו]

וואו תודה(:
בעז"ה אעלה את האתגר הבא בהקדם