הנושאים החמים
שואל ומשיב
משתמש מקצוען
- הוסף לסימניות
- #1
הרגע סיימתי לברר שוב את הפרטים מבעל המעשה והריהו לפניכם.
ידידי הרב ג. הינו אברך ת"ח שגם שולח ידו בחסד ובעזרה לכל דל ונצרך. כל מקרה מצוקה בשכונה מתמגנט אליו והוא עסוק ראשו ורובו בעסק התורה וגמילות חסדים.
לידידי משפחה ברוכת ילדים בלעה"ר המתגוררת בדירה ישנה וצפופה בקומה שלישית בבנין ישן. ברבות השנים ולרגל התרחבות המשפחה שוב ושוב, צר להם המקום ולא נותרה ברירה אלא לרכוש דירה גדולה יותר.
אמצעים כספיים אין להם, הוא אברך, היא מורה וההוצאות השוטפות בולעות כל אגורה, לפיכך מלאכת חיפוש דירה מתאימה במחיר סביר ארכה זמן, בסופו של דבר נמצאה דירה גדולה, כמעט 'מציאה' באזור טוב בעיר, שלאחר שיפוץ תתאים לצרכי המשפחה.
החוזה נחתם, דמי קדימה שולשלו לידי המוכר ולא נותר אלא למכור את הדירה הקיימת ויפה שעה אחת קודם, כדי לעמוד בתשלומי הדירה החדשה.
אך העניינים היו יגעים. יגעים מדי.
פורסמה מודעה בעיתון נפוץ ביותר עם פרטים בסיסיים על הדירה, צוינה גם העובדה שברישומי העירייה יש אופציה קטנה להרחבה, אך הדבר לא הועיל הרבה כשבאו רוכשים פוטנציאליים וראו דירה ישנה בבניין ישן, קומה שלישית ללא מעלית...
שנה שלמה חלפה והנושא הפך להיות מעיק ביותר. שנה שלמה שבמהלכה שולמו על הדירה החדשה סכומי עתק מהלוואות מזדמנות וגישורים למיניהם, דבר שלא הוסיף לשלוות נפשם של הורי המשפחה.
בחודש אב האחרון, למרות המצב הכלכלי הלא פשוט, נמנו וגמרו בני המשפחה לצאת לטיול. נופש כזה או אחר לא יכלו הללו להרשות לעצמם, אבל טיול יום שלם היה כורח לאחר חודשים של סגרים ובידודים חוזרים ונשנים.
הוכנה תוכניה מפורטת שעיקרה יציאה מהבית בהסעה צמודה בשעה 3:30 לפנות בוקר, חבירה למשפחת הדודים במושב צפוני כלשהו בשעה 5:30 ומשם ליום שלם גדוש ועמוס במסלולים ופעילויות.
מעולם לא עשו טיול משמעותי כזה והההתרגשות היתה בשיאה.
מובן שבאותו לילה לא עצמו עין בשל ההכנות וההתרגשות, ובשעה 3:25 ירדו בני המשפחה עמוסים בתיקים, מימיות ושאר פקלאות למטה, ממתינים ומצפים להסעה שהזמינו שתיקח אותם ליום הכיפי לו ציפו כה זמן רב.
השעה 3:40 והרכב עדיין לא נראה באופק.
3:50 והכביש שקט כמו אמצע הלילה.
בינתיים חלפה לה השעה 4 ועוד כמה טלפונים לנהג והם עדיין ממתינים.
השעה 5 גם היא לא הביאה גאולה בכנפיה, וגם לא השעה 6. הטלפונים לנהג נוחתים היישר בתא הקולי שגם הוא לא עמד בעומס.
למותר לציין את התחושות שנעו מאכזבה ותסכול לזעם נורא. הילדים יללו, הבחורים כעסו וההורים עמדו אובדי עצות.
בתוך כל בליל היבבות והרטינות קמה הבת הגדולה ובפנים נחושות פנתה לאחיה:
'אנחנו כועסים ובצדק. כל כך הרבה התכוננו וציפינו לטיול הזה. יש לנו זכות מלאה לרתוח ולשפוך על ראשו של הנהג ברכות לרוב.
תרשו לי להציע לכם הצעה.
כשיבוא הנהג, אנחנו נבליג. פשוט נבליג ולא נאמר לו מילה. נאצור את כל הכעס והאכזבה בתוכנו ולא נוציא אותם החוצה. בזכות ההתגברות הזו ישלח לנו השי"ת ישועה בקרוב ונצליח למכור את הדירה שלנו בקלות ובמחיר טוב!'
הסתכלו כולם זה בזה.
שנה שלמה חווים כולם את הצער והקושי סביב מכירת הדירה ואט אט החלה ההצעה לחלחל לתוכם ולכבות את הבערה שבלב.
אחרי שניות אחדות הסכימו כולם לבקשתה. כולם מתחייבים שלא לכעוס ולא לפלוט כל מילת ביקורת על הנהג ויעמוד הדבר לזכות להיוושע בנושא הכה מעיק.
משראתה האם שהדבר התיישב על ליבות בני המשפחה, עמדה היא בהצעה משלה.
'הבה נשדרג את הקבלה. לא זו בלבד שלא נכעס ולא נצעק, אלא שכשיבוא הנהג סוף סוף, ודאי יבוא הוא ברגשות אשמה ויתחיל להתנצל, אנחנו נאיר לו פנים וניתן לו תחושה טובה.'
הסכימו הכל.
בשעה 6:30, לאחר 3 שעות המתנה ארוכות ומשמימות, רוויות זעם, תסכול ואכזבה, מצלצל הטלפון של אבי המשפחה. הנהג על הצג....
'שלום, חיפשתם אותי??'
נאמנים לסיכום, לא נתנו לו אפילו להתנצל.
'לא קרה כלום, העיקר שאתה בריא והכל בסדר. תבוא, אנחנו מחכים ובעזרת השם יהיה לנו כיף יחד'....
הסכיתו ושמעו.
המעשה הזה ארע ביום רביעי.
ימים ספורים אחר כך עשה האב השתדלות נוספת ופרסם מודעה בעיתון נוסף.
לפרסום המודעה קדמה התלבטות. במודעה המקורית צוינה העובדה שיש אופציה לבניה בהתאם לרישומי העיריה. בפועל, סבר האב שיש בזה משום הטעיה, היות ולפי הנתונים בשטח ובשל סיבות שאין כאן המקום להאריך הסיכוי שהאופציה תמומש הינה אפסית עד לא קיימת.
בסופו של דבר פורסמה המודעה ללא אזכור אפשרות ההרחבה.
באותו ערב דופקים בדלת זוג מבוגר. באו לראות את הדירה.
אחרי סיור שנמשך 20 דקות, פרץ ויכוח בין בני הזוג. האשה מתעקשת בכל תוקף 'אני רוצה את הדירה הזו'. הבעל לא מבין מה מצאה בה. אחרי דין ודברים הבעל נכנע ומסכים, אבל יש לו שאלה אחת והוא מבקש שיענו עליה בכנות.
'חשוב לי לדעת', אומר הבעל 'יש או אין אופציה לבניה בדירה או לא?'
בעל הבית מהסס ובסוף אומר את האמת. האופציה קיימת על הנייר, אבל עליו בלבד. אין באמת אופציה ממשית להרחבה.
האיש שומע ומהנהן. מצידו אפשר לחתום על זכרון דברים, והוא מסביר. הדירה הזו נרכשת על ידם להשקעה והיא לא הראשונה. תנאי ראשון חוק ולא יעבור, הוא לא מתעסק עם דירות עם אופציה. רק יגון ומכאובים היו מנת חלקו מדברים כאלו. השוכר רוצה לבנות, השכנים מתנגדים. השוכר לא רוצה לבנות, השכנים מכריחים 'כי זה או כולם או אף אחד'. השוכר רוצה לבנות אבל שהמשכיר ישלם. השוכר מוכן לשלם אבל יקוזז מהשכירות.
עזוב אותו. הוא לא רוצה בלגן. אם היה כתוב במודעה מילה על אופציה לא הייתי מסתכל על הדירה הזו, הוא אומר. אבל עכשיו שהבהרת את הנקודה אפשר להמשיך... והמחיר? בסדר גמור. סביר לחלוטין, מתי אני מקבל מפתח?...
אז יש פה משפחה שבמשך שנה אכלה קש, התגברה והתעלתה במקרה של ניסיון קשה, על הדרך עמדה גם בניסיון של יושר, והרוויחה. אוהו הרוויחה....
ידידי הרב ג. הינו אברך ת"ח שגם שולח ידו בחסד ובעזרה לכל דל ונצרך. כל מקרה מצוקה בשכונה מתמגנט אליו והוא עסוק ראשו ורובו בעסק התורה וגמילות חסדים.
לידידי משפחה ברוכת ילדים בלעה"ר המתגוררת בדירה ישנה וצפופה בקומה שלישית בבנין ישן. ברבות השנים ולרגל התרחבות המשפחה שוב ושוב, צר להם המקום ולא נותרה ברירה אלא לרכוש דירה גדולה יותר.
אמצעים כספיים אין להם, הוא אברך, היא מורה וההוצאות השוטפות בולעות כל אגורה, לפיכך מלאכת חיפוש דירה מתאימה במחיר סביר ארכה זמן, בסופו של דבר נמצאה דירה גדולה, כמעט 'מציאה' באזור טוב בעיר, שלאחר שיפוץ תתאים לצרכי המשפחה.
החוזה נחתם, דמי קדימה שולשלו לידי המוכר ולא נותר אלא למכור את הדירה הקיימת ויפה שעה אחת קודם, כדי לעמוד בתשלומי הדירה החדשה.
אך העניינים היו יגעים. יגעים מדי.
פורסמה מודעה בעיתון נפוץ ביותר עם פרטים בסיסיים על הדירה, צוינה גם העובדה שברישומי העירייה יש אופציה קטנה להרחבה, אך הדבר לא הועיל הרבה כשבאו רוכשים פוטנציאליים וראו דירה ישנה בבניין ישן, קומה שלישית ללא מעלית...
שנה שלמה חלפה והנושא הפך להיות מעיק ביותר. שנה שלמה שבמהלכה שולמו על הדירה החדשה סכומי עתק מהלוואות מזדמנות וגישורים למיניהם, דבר שלא הוסיף לשלוות נפשם של הורי המשפחה.
בחודש אב האחרון, למרות המצב הכלכלי הלא פשוט, נמנו וגמרו בני המשפחה לצאת לטיול. נופש כזה או אחר לא יכלו הללו להרשות לעצמם, אבל טיול יום שלם היה כורח לאחר חודשים של סגרים ובידודים חוזרים ונשנים.
הוכנה תוכניה מפורטת שעיקרה יציאה מהבית בהסעה צמודה בשעה 3:30 לפנות בוקר, חבירה למשפחת הדודים במושב צפוני כלשהו בשעה 5:30 ומשם ליום שלם גדוש ועמוס במסלולים ופעילויות.
מעולם לא עשו טיול משמעותי כזה והההתרגשות היתה בשיאה.
מובן שבאותו לילה לא עצמו עין בשל ההכנות וההתרגשות, ובשעה 3:25 ירדו בני המשפחה עמוסים בתיקים, מימיות ושאר פקלאות למטה, ממתינים ומצפים להסעה שהזמינו שתיקח אותם ליום הכיפי לו ציפו כה זמן רב.
השעה 3:40 והרכב עדיין לא נראה באופק.
3:50 והכביש שקט כמו אמצע הלילה.
בינתיים חלפה לה השעה 4 ועוד כמה טלפונים לנהג והם עדיין ממתינים.
השעה 5 גם היא לא הביאה גאולה בכנפיה, וגם לא השעה 6. הטלפונים לנהג נוחתים היישר בתא הקולי שגם הוא לא עמד בעומס.
למותר לציין את התחושות שנעו מאכזבה ותסכול לזעם נורא. הילדים יללו, הבחורים כעסו וההורים עמדו אובדי עצות.
בתוך כל בליל היבבות והרטינות קמה הבת הגדולה ובפנים נחושות פנתה לאחיה:
'אנחנו כועסים ובצדק. כל כך הרבה התכוננו וציפינו לטיול הזה. יש לנו זכות מלאה לרתוח ולשפוך על ראשו של הנהג ברכות לרוב.
תרשו לי להציע לכם הצעה.
כשיבוא הנהג, אנחנו נבליג. פשוט נבליג ולא נאמר לו מילה. נאצור את כל הכעס והאכזבה בתוכנו ולא נוציא אותם החוצה. בזכות ההתגברות הזו ישלח לנו השי"ת ישועה בקרוב ונצליח למכור את הדירה שלנו בקלות ובמחיר טוב!'
הסתכלו כולם זה בזה.
שנה שלמה חווים כולם את הצער והקושי סביב מכירת הדירה ואט אט החלה ההצעה לחלחל לתוכם ולכבות את הבערה שבלב.
אחרי שניות אחדות הסכימו כולם לבקשתה. כולם מתחייבים שלא לכעוס ולא לפלוט כל מילת ביקורת על הנהג ויעמוד הדבר לזכות להיוושע בנושא הכה מעיק.
משראתה האם שהדבר התיישב על ליבות בני המשפחה, עמדה היא בהצעה משלה.
'הבה נשדרג את הקבלה. לא זו בלבד שלא נכעס ולא נצעק, אלא שכשיבוא הנהג סוף סוף, ודאי יבוא הוא ברגשות אשמה ויתחיל להתנצל, אנחנו נאיר לו פנים וניתן לו תחושה טובה.'
הסכימו הכל.
בשעה 6:30, לאחר 3 שעות המתנה ארוכות ומשמימות, רוויות זעם, תסכול ואכזבה, מצלצל הטלפון של אבי המשפחה. הנהג על הצג....
'שלום, חיפשתם אותי??'
נאמנים לסיכום, לא נתנו לו אפילו להתנצל.
'לא קרה כלום, העיקר שאתה בריא והכל בסדר. תבוא, אנחנו מחכים ובעזרת השם יהיה לנו כיף יחד'....
הסכיתו ושמעו.
המעשה הזה ארע ביום רביעי.
ימים ספורים אחר כך עשה האב השתדלות נוספת ופרסם מודעה בעיתון נוסף.
לפרסום המודעה קדמה התלבטות. במודעה המקורית צוינה העובדה שיש אופציה לבניה בהתאם לרישומי העיריה. בפועל, סבר האב שיש בזה משום הטעיה, היות ולפי הנתונים בשטח ובשל סיבות שאין כאן המקום להאריך הסיכוי שהאופציה תמומש הינה אפסית עד לא קיימת.
בסופו של דבר פורסמה המודעה ללא אזכור אפשרות ההרחבה.
באותו ערב דופקים בדלת זוג מבוגר. באו לראות את הדירה.
אחרי סיור שנמשך 20 דקות, פרץ ויכוח בין בני הזוג. האשה מתעקשת בכל תוקף 'אני רוצה את הדירה הזו'. הבעל לא מבין מה מצאה בה. אחרי דין ודברים הבעל נכנע ומסכים, אבל יש לו שאלה אחת והוא מבקש שיענו עליה בכנות.
'חשוב לי לדעת', אומר הבעל 'יש או אין אופציה לבניה בדירה או לא?'
בעל הבית מהסס ובסוף אומר את האמת. האופציה קיימת על הנייר, אבל עליו בלבד. אין באמת אופציה ממשית להרחבה.
האיש שומע ומהנהן. מצידו אפשר לחתום על זכרון דברים, והוא מסביר. הדירה הזו נרכשת על ידם להשקעה והיא לא הראשונה. תנאי ראשון חוק ולא יעבור, הוא לא מתעסק עם דירות עם אופציה. רק יגון ומכאובים היו מנת חלקו מדברים כאלו. השוכר רוצה לבנות, השכנים מתנגדים. השוכר לא רוצה לבנות, השכנים מכריחים 'כי זה או כולם או אף אחד'. השוכר רוצה לבנות אבל שהמשכיר ישלם. השוכר מוכן לשלם אבל יקוזז מהשכירות.
עזוב אותו. הוא לא רוצה בלגן. אם היה כתוב במודעה מילה על אופציה לא הייתי מסתכל על הדירה הזו, הוא אומר. אבל עכשיו שהבהרת את הנקודה אפשר להמשיך... והמחיר? בסדר גמור. סביר לחלוטין, מתי אני מקבל מפתח?...
אז יש פה משפחה שבמשך שנה אכלה קש, התגברה והתעלתה במקרה של ניסיון קשה, על הדרך עמדה גם בניסיון של יושר, והרוויחה. אוהו הרוויחה....
