- הוסף לסימניות
- #1
בעזהי"ת
אי' בב"ב לו: ברשב"ם:
דקל נערה איכא בינייהו. דקל ילדה ובחורה דפחות מג' שנים שלמות טוענת ג' פעמים דלשמואל הויא חזקה בג' גדירות אע"ג דליכא ג' שנים שלמות ולרב בעינן ג' שנים מיום ליום. ורבינו חננאל פי' דקל נערה דקל המשיר פירותיו קודם גמרן מלשון גם חצני נָעַרְתִּי (נחמיה ה)
שתי שאלות בדבר:
א. בָּחוּר במקרא כתוב בקמץ ביחיד, אך ברבים משום מה בפתח (רק בתורה כתוב 'מִבְּחֻרָיו'). הסיבה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא שכיון שזה הפך למטבע לשון, לא יכלו לוותר עליו גם ברבים. אגב, בתורה לא כתוב בחורים (חוץ מהנ"ל שהוא בשוא), רק בנ"ך. לכן לכא' היה צריך לומר בְּחוּר ישיבה כי הוא נסמך. אך אומרים בקמץ כי מתבלבלים מהיידיש (ישיבה בחור) ששם זה לא נסמך. עכשיו, איך אומרים, בַּחוּרָה או בְּחוּרָה? לפי הטעם של מטבע לשון, צ"ל בפתח. השאלה אם הטעם הזה נכון... כי אם לא אז צ"ל בשוא. לא כתוב 'בחורה' בתנ"ך, ונראה (בהמון מקומות) שהנקבה של 'בחור' היא 'בתולה'.
ב. "ורבינו חננאל פי' דקל נערה דקל המשיר פירותיו קודם גמרן מלשון גַּם חָצְנִי נָעַרְתִּי (נחמיה ה)"
ברור שבפירוש הראשון הניקוד הוא נַעֲרָה. אבל פה אולי רשב"ם התכוון למשהו כמו מקור של בניין קל, שהרי הוא אומר שזה כמו הפסוק. אולי עדיין צ"ל כמקודם, אבל אולי צ"ל נָעֳרָה? או אחרת?
אשמח אם תאירו את עיניי.
אי' בב"ב לו: ברשב"ם:
דקל נערה איכא בינייהו. דקל ילדה ובחורה דפחות מג' שנים שלמות טוענת ג' פעמים דלשמואל הויא חזקה בג' גדירות אע"ג דליכא ג' שנים שלמות ולרב בעינן ג' שנים מיום ליום. ורבינו חננאל פי' דקל נערה דקל המשיר פירותיו קודם גמרן מלשון גם חצני נָעַרְתִּי (נחמיה ה)
שתי שאלות בדבר:
א. בָּחוּר במקרא כתוב בקמץ ביחיד, אך ברבים משום מה בפתח (רק בתורה כתוב 'מִבְּחֻרָיו'). הסיבה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא שכיון שזה הפך למטבע לשון, לא יכלו לוותר עליו גם ברבים. אגב, בתורה לא כתוב בחורים (חוץ מהנ"ל שהוא בשוא), רק בנ"ך. לכן לכא' היה צריך לומר בְּחוּר ישיבה כי הוא נסמך. אך אומרים בקמץ כי מתבלבלים מהיידיש (ישיבה בחור) ששם זה לא נסמך. עכשיו, איך אומרים, בַּחוּרָה או בְּחוּרָה? לפי הטעם של מטבע לשון, צ"ל בפתח. השאלה אם הטעם הזה נכון... כי אם לא אז צ"ל בשוא. לא כתוב 'בחורה' בתנ"ך, ונראה (בהמון מקומות) שהנקבה של 'בחור' היא 'בתולה'.
ב. "ורבינו חננאל פי' דקל נערה דקל המשיר פירותיו קודם גמרן מלשון גַּם חָצְנִי נָעַרְתִּי (נחמיה ה)"
ברור שבפירוש הראשון הניקוד הוא נַעֲרָה. אבל פה אולי רשב"ם התכוון למשהו כמו מקור של בניין קל, שהרי הוא אומר שזה כמו הפסוק. אולי עדיין צ"ל כמקודם, אבל אולי צ"ל נָעֳרָה? או אחרת?
אשמח אם תאירו את עיניי.
הנושאים החמים