ביטקוין

  • הוסף לסימניות
  • #1
אם כבר אתם פה, אולי תוסיפו לי כמה רעיונות לשלד התסריט המצו"ב, לסרטון לקראת כנס למחנכים. התשלום בביטקוין.


***


(רקע וקריינות נוסח נשיונל גיאוגרפיק)


במדבריות החמים של ארץ ישראל, התפתחו במשך שנים רבות צורות חיים שונות.

זנים של קופים, פילים, תלמידים, נחשים ארסיים – אולם הזן המופלא, המסקרן ביותר ובעל היכולות המרובות ביותר, הוא הזן המכונה "מורה", ובשמו המדעי "מורה ארצישראלי מצוי".

במשך שנים רבות היו החוקרים בטוחים, כי למורה יש עיניים בגב...

(מורה עם הגב לכיתה והפנים ללוח צועק: "מוטי, תכניס את המשחק לתיק!")

המורה שאנו רואים כאן, שייך לשבט ה"מאלתרים". ניתן לזהות אותו לפי היומן הריק וחוסר בדפי מערכי שיעור.

בתוכנית הקרובה נעקוב אחרי המורה ואזורי המחיה שלו. ה"מורה" נוהג להעביר את יומו בין הכיתה, חדר המורים, וחדר המנהל.

הכיתה

זוהי ה"כיתה". מקום בו ה"מורה" נוהג להוציא את הגרון על ה"תלמידים". בסוף היום יהיה המורה צרוד והתלמידים רעננים ושמחים כרגיל.

ניתן לזהות את המורה כועס, לפי סוגי הצעקות. גם מעבר לדלת הכיתה ניתן לשמוע אותן. בתחילה הוא יצעק "מוטי, שקט!". לאחר מכן "מוטי, אני מזהיר אותך!" ומהר מאוד אחר כך "מוטי, צא מהכיתה! עכשיו!!!"

אז, תיפתח דלת הכיתה ותלמיד סמוק יתגלגל החוצה.

חדר המורים

זהו "חדר המורים". מקום המפגש של להקת המורים. בחדר המורים, יכין ה"מורה" לעצמו כוס קפה עם שש כפיות סוכר – כדי שיהיה לו מספיק מרץ להתמודד בגידול ה"תלמידים".

מה שאנו שומעים כעת זהו ה"צלצול". הצלצול מסמן את זמן ההפרדה בין הכיתה לחדר המורים.

המורה נוהג להתעכב בחדר המורים מעט זמן אחרי ה"צלצול". הצלצול שמזרז אותו יותר זהו כחכוח עצבני של ה"מנהל" מדלת חדר המורים.

חדר המנהל

זהו "חדר המנהל", מקום מושבו של ראש השבט ומנהיג הלהקה.

אחת מתופעות הטבע הנדירות היא המעבר מהכיתה לחדר המנהל. בעוד שבכיתה יודע ה"מורה" להרים את קולו ולצעוק, הרי שבחדר המנהל הוא נשמע שקט במיוחד. בנוסף הוא מרבה להנהן בראשו במהלך הטקס השבועי המכונה "ישיבה עם המנהל".

טקס פולחן שבועי זה נחקר במשך השנים במאמצים רבים, זאת לאחר שלא נראה כי הוא גורם תועלת או שינוי כלשהם, ובכל זאת מקיימים אותו שני הצדדים באדיקות רבה בכל שבוע מחדש.

תורן חצר

פעם בשבועיים, נוהג המורה לערוך "תורנות חצר". בזמן התורנות יושב המורה על ספסל בקצה החצר, מביט בטלפון הסלולרי, ומחשב את הזמן לסיום ההפסקה.

כעת ניתן לראות מה עושה המורה אחרי שתלמידים הפנו את תשומת ליבו לכך שתלמיד טיפס על הגדר:

"מוטי, חכה חכה מה אני אעשה לך אחרי שתרד!!!"

טיול שנתי

זהו הטיול השנתי. ביום זה נוהגים התלמידים להרבות בממתקים וחטיפים. ה"מורה", נוהג לבוא ביום זה עם כובע קש מוזר לראשו ולעבור בין התלמידים לבקש שיכבדו אותו מעט מהחטיפים.

יש לציין כי דווקא ביום זה התלמידים נראים שמחים יותר מאשר ביום של "לימודים".

באוטובוס, הם נוהגים לשיר ביום זה שירים מיוחדים כמו: "הנהג שלנו חברה'מן, הוא ייקח אותנו לתימן!", "היום חוזרים הביתה עם הנהג בניטה", ו"אחת שתיים שלוש ארבע, המורה תפוח אדמה!"

***

(מעבר, מנגינת רקע, נופים)

***

סמוך מאוד לאזור הגידול של ה"מורה", ישנו זן נוסף, הנראה דומה מאוד בצורתו החיצונית, אך למעשה הוא שונה עד מאוד. זהו זן ה"מחנך".

המחנך שאנו רואים כאן, שייך לשבט ה"משקיענים". ניתן לזהות אותו לפי דפי מערך השיעור שהוא מחזיק ביד, אותם הכין בשעת לילה מאוחרת.

הכיתה

זוהי ה"כיתה". מקום המפגש של המחנך עם התלמידים.

המחנך, משתף בשיעור את כל סוגי התלמידים, ומשתמש באביזרי עזר, לוח, השמעה ועוד.

את הכיתה של ה"מחנך" ניתן לזהות לפי קישוט מושקע, הקשור לזמן האקטואלי ולחומר הלימודים הנלמד בכיתה.

חדר המורים

המחנך, כמעט אינו נצפה בחדר המורים. את זמן ההפסקה הוא מנצל לשיחות עם תלמידים, שיחות אותן קבע מראש, בעקבות התנהגות.

כשהמחנך מגיע לחדר המורים, הוא מתחיל להכין לעצמו קפה, אך בדרך כלל הסוכר והקפה נשארים בכוס מיותמים, אחרי שתלמיד נקש בדלת חדר המורים וביקש להוסיף משהו בעניין מה ששוחחו.

תורן חצר

פעם בשבועיים, נוהג המחנך לערוך "תורנות חצר".

בזמן תורנות החצר המחנך נראה דרוך מאוד. אפילו את ה"ובלכתך בדרך" שהוא שולף מכיס החליפה בדרך כלל בזמנו הפנוי – הוא אינו שולף בזמן תורנות החצר.

הוא מפטרל בכל החצר במשך כל זמן ההפסקה, מביט בכל פינה לראות אם יש "תלמיד" הזקוק לעזרה, אך גם מחייך לתלמידים המשחקים יחדיו.

כעת אנו רואים את המחנך נתקל במקרה של "תלמיד" שהחל לטפס על הגדר, והוא הבחין בכך מיד:

המחנך לתלמיד: "מוטי, נראה לי שחסר שחקן אחד בקבוצת המשחק בכדור"...

טיול שנתי

זהו הטיול השנתי. ביום זה נוהגים התלמידים להרבות בממתקים וחטיפים. המחנך, מגיע עם כמות כפולה של חטיפים, אותם הוא נותן בחשאי לתלמידים שלא הביאו עמם חטיפים.

במהלך הטיול, ניתן לראות כי התלמידים רבים על הזכות לצעוד ליד המחנך.

באוטובוס, ניתן לשמוע אותם שרים:

"המחנך שלנו חברה'מן, הוא חושב עלינו כל הזמן!"

***

תוספות לשיבוץ:

הבימקוים

פעם בשבוע לפחות, נוהג המורה לצאת לסידורים בזמן הלימודים. ראש השבט מחזיק אצלו רשימה של מורים שלא התפתחו כל צרכם למלא את מקומם. כינויים הרווח אצל החוקרים בני ירושולים: בימקוים.

ה"בימקוים" מכיר את מלאכתו עוד פחות מהמורה. מתחילת שעת הלימודים, בהנחה שהגיע בזמן, ועד לסופה הוא עסוק בכיפופי ידים עם מלך הכיתה שעושה ממנו פורפרה להנאת שאר התלמידים. בימקוים חכם יסגור דיל עם מלך הכיתה כדי שיוכל להשלים את היום בלי פציעות:

"מוטי, קח חמישים שקל ותקנה לי סיגריות טיים. את העודף שמור לעצמך".

הביטקוין

הביטקוין הוא מטבע דיגיטלי ששערו וההערכות על עתידו ידעו עליות ועליות חדות. כיום הוא רחוק משיאו אבל עדיין שווה יותר מ8000 דולר.

"מוטי, קח חמישים שקל ותקנה לי 0.0015 ביטקוין".

המיוחס

המורה נוהג לפתח היכרות עם תלמידיו, לקרב או לרחק, לפי מידת התאמתם לזן ולבית הגידול שלו עצמו. זנים מעורבים, למשל, עשויים לעורר אלרגיה אצל המורה. הזן הקרוב ביותר לליבו של המורה הוא הזן המיוחס, כאשר בדרך כלל מדובר בבנו של ראש השבט.

תלמיד יכול לעבור טרנספורמציה ולהשתדרג לזן מסוג מיוחס+ במידה ובמהלך השנה אבא שלו זכה בלוטו או סתם בירושה נאה+.

"מוטי, אתה פשוט תלמיד נהדר מאז שסבא שלך מת".


(מקור ההשראה כאן)
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
נפלא ביותר!
במדבריות החמים של ארץ ישראל, התפתחו במשך שנים רבות צורות חיים שונות.
לא נשמע ממש מבית מדרשנו...
איך הביטקוין נפל באמצע?
ניתן להוסיף אולי
המכולת השכונתית
המורה מזהה את תלמידיו אך ורק בסביבות בית הספר, כל אימת שהוא פוגש אי מי מתלמידיו בסביבה זרה, כגון במכולת השכונתית, הוא אינו מזהה אותו כלל, ולמעשה הוא שקוף בעיניו. לכל היותר הוא מהנהן בראשו הנהון חטוף.
המחנך מכיר את תלמידיו בכל מקום ובכל עת, ולמעשה אם תראו קבוצה גדולה של ילדים סביב אדם מבוגר מחייך שהולך בנמרצות, סביר להניח שזהו המחנך מיודעינו, אשר חוזר זה עתה מבית הספר בשיירת ליווי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מצוין +++

אפשר להוסיף.
כדי לחדד את ההבדלים בין הזנים השונים, ערכנו מחקר קטן בו העמדנו את שני הזנים באותו המבחן.

בסצנת המבחן הראשונה, החליקו בפרקי זמן שונים - המורה והמחנך על קליפת בננה בחצר, בזמן התורנות הקבועה שלהם.

וכך, בעוד 'המורה הארצישראלי המצוי' הופך לליצן מצוי כאשר כל ילדי החיידר פורצים יחד בצחוק מתגלגל הנשמע למרחוק ושמחים לאיד, עלול 'המחנך המצוי' ללקות בהרעלת מים בעקבות עשרות אם לא מאות כוסות מים שהוטסו אליו מכל הברזיות האפשריות.

אם נריץ כמה פריימים קדימה נבחין היטיב, שהמחנך ממלמל בשפתיו ומתפלל שכל הכיסאות שהובאו אליו יתחברו לכיסא אחד ואף תלמיד לא יפגע, בעוד שהמחנך המצוי נאחז כטובע בקש כשמנסה לקום בעזרת הילד-כפות המצוי.

סצנות מבחן נוספים יתקבלו בברכה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
טווווב!!!

כמה הערות זוטא-
וחוסר בדפי
אולי מחסור בדפי, או העדר דפי..
טרספורמציה
נפלה ה נ'
?

חוץ מזה, אהבתי מאד את ההקבלה לנשיונל ג'אוגרפיק, אבל נראה שאיפהשהוא זה מתמוסס ועובר לתיאור בסגנון קצת אחר.
ועוד משהו- למה זה מיועד? האם ההקצנה בדמות המחנך המלאכי לא מעוררת ראקציה?

תוספות-
מזג האויר המשתנה לפי בקשות התלמידים או גחמות המורה או מוגבלויות המזגן.

צורות תקשורת בין ה"תלמידים" כגון מטוסי נייר, פתקים ופסטטטים.

מבחן, טקסט האמור לתת אינדיקציה למורה בנוגע לקשב התלמידים ולמנהל בנוגע לכושר הסברו של המורה ורמת המשמעת בכיתה.

תעודות, מיטת סדום אליה יוכנס כל תלמיד בסיום מחצית או שנה, ויוצמדו לו ערכים מספריים ומילוליים וכן תארים כגון בינוני או חלש. ניתן להרחיב על תופעת קיצור והארכת "רגלי" התלמידים אל קצוות הציונים הקבועים בחוק

שוב, תלוי מה רוצים לומר בכל הסיפור הזה.

הרעיון בכל אופן מעולה, והביצוע יפהפה!

אגב אם יחפשו קריין אוכל להמליץ על מקצוען ממש שקולו מזכיר את קול הקריין הנשיונלי
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
סרטון לקראת כנס למחנכים
לא עדיף לעשות כנס למורים?

אולי תוסיפו לי כמה רעיונות לשלד התסריט המצו"ב
יומן הנוכחות. (במקומות שעוד נוהגים לבדוק נוכחות)
בקטנה:

זהו יומן המורה.
שבט המורים נוהג לקרוא לו היומ-אֵין. היום אין את חיים!!!
תגלית זו מלווה בשאגות קולולו אל-קוליות, ובמימיקה הפוכה לחלוטין. (תנסו בפינה נסתרת)
מאד מהר השמחה מתחלפת לתפילה : (בכל אופן אולי הילד חולה באמת?)
"יהי רצון שזה ויראלי, ושזה התחיל מאתמול"
(אינשאללה הספיק להדביק פה עוד כמה. טוב מחר נדע)


את שבט המחנכים אני מכירה יותר מהסיפורים, מניחה שבסעיף היומן הם מזכירים
לתלמידים את המבצע לעידוד יצירת קשר עם החסרים: 'חסר, אתה חבר'.


נשמע שהולך להיות סרטון מהסרטים. אולי תעלה אח"כ, מסקרן לראות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
  • הוסף לסימניות
  • #9
מעולה, תודה.

תוכלו לשלוח את השמות המלאים כדי שנציין בקרדיטים.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

שיחה שלא נענתה...
שלום רב הרב פוגל. אני זוכה ללמד כבר הרבה שנים, ולא מזמן הזדמנתי לקבוצה של שיח מלמדים, ומנחה הסדנא ביקש מכל מלמד לומר בכנות מה הוא האתגר שהכי מקשה עליו בעבודת הקודש. כל אחד אמר משהו: אחד אמר, הכי קשה לי עם חוצפנים. אחד אמר הכי קשה לי עם מנהל שלא מגבה אותי, אחד אמר, לי הכי קשה עם ילדי קש’’ר לא מטופלים, אחד אמר לי הכי קשה עם יש אווירה לא טובה בין המורים, ואז הגיע תורי לומר את שלי, כולם הקשיבו כי אני הוותיק שבחבורה אז אמרתי: לי הכי קשה עם ילד להורים שלא מאמינים בי. זה מה שאמרתי שם, ולך אני אומר את האמת: לי הכי קשה עם הורים שלא מעריצים אותי. ועכשיו אספר לך למה.

הייתי מלמד מתחיל וחדור מרץ. באתי עם לב טהור ורצון לעזור, אחרי שבוע כבר הגעתי למסקנא חד משמעית, על ילד מסויים שיש לו התפרצויות, וכדאי להורים שלו לקחת אותו לטיפול וגם אולי לוודא שהבית מספק מספיק יציבות. כיון שאפילו המנהל הוותיק הנהן בראשו כשאמרתי לו את זה, טלפנתי להורים, אמרתי להם את אשר על ליבי בכנות. הם ענו לי די בקרירות, זו האמת.

אבל למחרת חיכה לי המנהל בפתח הכיתה כולו רושף וגועש: מי ביקש ממך לצלצל אליהם, מה אתה חכמולוג מחפש בעיות? לא הבנתי מה רע, דווקא עשיתי משהו טוב. אבל אני מכבד מנהלים, בוודאי כשהם כועסים, אז שתקתי, מלמלתי משהו כמו ישר כח ובורא נפשות ונכנסתי לכיתה.

אחרי שבועיים נוספים היתה אסיפת הורים (אצלינו עושים את זה באלול, לא בכסליו), כיון שכבר הייתה לי תמונה התחלתית על ילדים ואני מטבעי איש אמת, אמרתי בצורה ברורה לכל הורה על כל ילד מה טיבו. לא ידעתי להסביר, גם לעצמי, למה אני יוצא מהאסיפת הורים הזו עם מועקה בלב. לא יודע, לא החמיאו לי כמו שציפיתי.

השנה המשיכה והכל התנהל לי בכבדות. ממש הרגשתי שחלק מההורים מחפשים אותי. במקום להודות לי שאני מציף את הבעיות כדי לטפל בהם האשימו אותי שאין לי משמעת. זו היתה שנה לא נחמדה בכלל. ואפילו לא ידעתי למה.

השנים נמשכו, יצא לי דווקא שם של מלמד מאוד מקצועי, אבל, אפעס, ההורים אף פעם לא היו שם בשבילי, לא ידעו להעריך את המקצועיות שלי. והאמת? גם המנהל לא התלהב יותר מידי, הוא לא אהב את זה שאני מציף בעיות זה גרם לו מדי פעם כאבי ראש.

אבל אני סברתי שאני צודק. מה זאת אומרת צודק? מציל נפשות! אבחון מוקדם של בעיות חוסך המון עוגמת נפש, ואין כמו לומר את האמת בצורה ברורה. דיברתם על התעודות: אצלי התעודות היו כמעט ממוחשבות: הורה חייב לדעת מה מצב בנו. לא משנה אם זה כיף לו או לא. תעודות זה לא גלידה והחיים הם לא דאצ'ה כבקשתך, זה המצב, דע אותו. ומה עם הורה שלא יכול נפשית לקבל את זה שהבן שלו חלש בלימוד או בהתנהגות או בשניהם? נו, ברור הצפתי לו את הבעיה שלו והמלצתי לו ללכת להדרכה הורית.

מצד שני, המחיר ששילמתי על זה היה עצום: מלבד זה שבכל שנה צברתי לי כמה פגועים שהיה להם קשה לשמוע את האמת והכפישו את שמי ופגעו בי, זה פגע גם במרקם הכיתתי ובמשמעת ובילדים עצמם: גיליתי דבר מפחיד מאוד, מפחיד מאוד מאוד, קוראים יקרים, זעקו נא את מה שגיליתי אז:

ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף - הילד מרגיש את זה, והשנה נשרפה!! ילד שבא הביתה אחרי שהמלמד דיבר שיחה לא נעימה עם ההורים שלו, וההורים שלו לא בדעה אחת עם המלמד, הוא מרגיש את זה. למחרת הוא בא לכיתה - ומשהו בלב שלו, איזה רסן קטן וחזק, הותר מהיום, הוא יפריע ולא יהיה ניתן כלל להעמיד אותו במקום. גם המוטיבציה שלו להתאמץ להקשיב תרד באבחה אחת. תרשו לי לצעוק שוב בלב כואב מצער: ילד שההורים שלו לא אחרי המלמד עד הסוף, השנה שלו נגמרה!! וזה היה מחיר עצום שאני והתלמידים שילמנו על הרצון שלי להיות הכי מקצועי בעולם.

יום אחד מלמד חגיגי וצעיר נכנס לכיתה מתחתיי. אנחנו בחדר מלמדים צחקנו איתו קראנו לו ''המטאטא'', למה? כי הוא היה מטאטא את כל הבעיות מתחת לשטיח... היינו שואלים אותו: איך התלמידים אצלך בכיתה? תמיד היה עונה בתנועת יד בטוחה ובלשון הקוידש: כ-ו-ל-ם מצויינים! הוא לא רימה אותנו, זה באמת מה שהוא חשב, הוא בעצמו קצת קצב וריקוד, היה אומר שיעור עם סיפורים וקפיצות ולא שם לב בכלל אם מישהו הפריע. הצצתי בגיליון תעודות שלו, כולם ראוי לשבח+. אמיתי. הוא לא רימה, זה מה שהוא חשב. שאלתי אותו: יש לך חלשים בכשרון שלא יכולים לענות למבחן, איך הם מאה? אז הוא אמר הם מאה! כתבתי להם שלש שאלות קלות והכתבתי להם חצי מהתשובה והם השלימו לפי כוחותם - והנה הם מאה.

עקבתי אחרי המלמד הזה וגיליתי דבר מדהים: לא כל הבעיות, אבל חלק מהבעיות נפתרו כשהם טואטאו. את הבעיות האמיתיות ההנהלה כבר ידעה בלעדיו, וטפלה לבדה. ומה הכי חשוב? המלמד הזה, ההורים העריצו אותו, כי הוא מעולם לא התלונן להם על הילד רק אמר להם כמה הילד טוב, ותמיד הילדים היו חוזרים הביתה מבסוטים עם פתקים מלאי שבחים. וזה פתר לו חצי מהבעיות משמעת, כי זה יצר לו שם טוב, הוא תמיד היה הרב'ה שכולם רוצים להיות אצלו, וילד שמראש בא לרב'ה שכולם רוצים אותו ומקבל בבית הערצה לרב'ה - כבר הפוטנציאל להפרעה יורד בחמישים אחוז. כי מי מפריע לרב'ה שאבא שלו ואמא שלו כל כך רצו שהוא ילמד אצלו...

וגם ההנהלה, למרות כל הבאלגן שלו, מאוד אהבו אותו, כי תמיד היתה שם אווירה טובה, אף אחד לא התלונן עליו, היה שקט למנהלים, אז הוא קיבל משוב חיובי מה שנתן לו עוד כוחות וככה הוא פרח והתקדם...

זה נתן לי מכה הוגנת למחשבה.

היום אני כבר התבגרתי, כבר מחתן ילדים למזל טוב, ומותר לי ללמוד מהצעירים, ולמדתי מהצעירצ'יק השובב הזה כמה דברים: א. גם כשאתה מעניש, עזוב את ההורים, תעניש במסגרת הכיתה, אם תערב אותם רק תפסיד, הם יתחילו גם לדון אם אתה בסדר בשביל מה לך? ב. אם יש בעיות שצריך להציף תשאיר את זה להנהלה ותהיה אתה רק האיש הטוב. ג. כהורה תזכור, שצריך לקרוא משהו חריג מאוד מאוד בשביל שלא תעריץ את המלמד של הבן שלך, אחרת גמרת לבן שלך את השנה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה