עזרה בית בלאגן. מה עושים?

[שלולית]

רק תגידו איך מסתדרים עם נעליים של ב"ה משפחה ברוכת נפשות שלכל אחד יש כמה וכמה זוגות שמסתובבים בכל הבית???
כמה שניסיתי סדר זה עדיין לא יעיל!

אם יש מקום קבוע ונוח לנעליים, אז פשוט להזכיר שוב ושוב. כל פעם נקודתית, בתקוה שיהפוך להרגל.

 

[מגנום]

סתם מעניין אותי האם זו בעיה:
נניח הוא השאיר את השקיות של הסופר על הרצפה/שיש. לפנות אליו כמו שפונים לילד בנעימות, בלי עצבים ובון הכי ענייני "בבקשה.. אם אל אכפת לך תשים את השקיות במקום"

היה נשמע שאני מחנכת אותו.
זהו שבדיוק הפוך. לא אומרת מילה, מסדרת בעצמי
אבל מצאתי פה את ההזדמנות לשאול, אולי מישהי למדה את הדרך לגרום לו לעשות את זה בצורה נעימה, ותוכל לשתף אותי.
העצה הזאת טובה, למישהו שמשאיר חפצים פעמים בודדות ביום.
אבל לאדם שהתרגל לנטוש כל דבר בלי לקחת אותו למקומו, העצה הזאת תהיה נודניקית במידה שאני חוששת לנסות אפילו.
ואני לא מלכת הסדר, ממש לא. אז לכן זאת לא נקודה רגישה ולא רגשית אצלנו,
פשוט, פרקטי, לא נח להיות בבית ולא נותן מוטיבציה לסדר ולנקות כשגמדים קטנים מערבבים את כל החפצים בבית למין משהו בלתי מזוהה.
אז אחרי ילדים זה מובן ומתבקש, ואפשר גם ללמד אותם ולפעול איתם בעזרת מבצעים וכו', אבל אחרי בן אדם מבוגר, שהוא כבר לא 'דף חלק' אלא אימץ לעצמו כמה הרגלים לא נחמדים, ובהתחשב בכך שאני לא מעוניינת בשום פנים ואופן לחנך ולהפוך את הנושא לנפיץ, אני מבקשת כאן את עזרתכן..

 

[nori]

איך אפשר לשפוך מים אבל להשאיר את הרצפה יבשה?
כשאומרים לחנך זה מיד הופך את המשימה ללא מתאימה ולא ישימה.

אבל אם היו לי הרגלים שהיו מפריעים לחיי משפחה תקינים שלנו הייתי שמחה שבעלי בצורה נעימה היה מצביע עליהם והיה עוזר לי להתגבר עליהם.
וזה אומר לדבר, לבקש שינוי, להסביר למה זה חשוב, להחליט על צעדים קטנים בדרך לשפור וכו'. להשאיר את השרש ח.נ.ך בצד הוא לא יקדם אתכם.

חוץ ממך ומהילדים שזה מן הסתם מפריע או יפריע בעתיד. אני חושבת ששמירה על כללי סדר מינימלים חשובה מאד לבן אדם עצמו ואני בטוחה שאת יכולה להצביע לו על נקודות שהקשי יוצר גם לו ולעזור לו בדרך לפתרון.

אני באופן אישי לא מבינה את ההשלמה בנושא שכמה פה כותבות. החיים שלכם לא חשובים לכן? אם אפשר לחיות יותר טוב אתן לא רוצות? והבעלים שלכן לא רוצים חיים נעימים יותר? עצמאיים יותר?

 

[bracha]

ואני לא מלכת הסדר, ממש לא. אז לכן זאת לא נקודה רגישה ולא רגשית אצלנו,
פשוט, פרקטי, לא נח להיות בבית ולא נותן מוטיבציה לסדר ולנקות כשגמדים קטנים מערבבים את כל החפצים בבית למין משהו בלתי מזוהה.
אז אחרי ילדים זה מובן ומתבקש, ואפשר גם ללמד אותם ולפעול איתם בעזרת מבצעים וכו', אבל אחרי בן אדם מבוגר, שהוא כבר לא 'דף חלק' אלא אימץ לעצמו כמה הרגלים לא נחמדים, ובהתחשב בכך שאני לא מעוניינת בשום פנים ואופן לחנך ולהפוך את הנושא לנפיץ, אני מבקשת כאן את עזרתכן..

עצם העלאת השאלה, מראה שהנקודה הזאת, כן מפריעה לך, וזה לא אומר שזה איזשהו פיל שיושב עליך. זה יכול להיות פיפס קטן שלפעמים הוא יכול נורא נורא לעצבן. אבל הוא קיים.

אני חושבת, שאת יכולה לקחת משהו אחד, שהכי מפריע לך.
למשל - להחזיר את הקפה והסוכר אחרי שהוא מכין קפה / לסדר את המיטה שלו בבוקר/ לסדר אחריו את האמבטיה. דבר אחד שהכי מפריע לך.

ופשוט בהידברות, תבקשי ממנו שיקפיד על זה. משהו אחד. זהו.
ולא לשכוח לתת מחמאות, ואיך שמחתי לראות ש.....

יש סיכוי גדול שבלי לשים לב, זה יכנס לו יותר למודעות, והוא יתחיל יותר להחזיר למקום.
הוא לא ישתנה לגמרי, אבל בקטנה - כן.

 

[bracha]

איך אפשר לשפוך מים אבל להשאיר את הרצפה יבשה?
כשאומרים לחנך זה מיד הופך את המשימה ללא מתאימה ולא ישימה.

אבל אם היו לי הרגלים שהיו מפריעים לחיי משפחה תקינים שלנו הייתי שמחה שבעלי בצורה נעימה היה מצביע עליהם והיה עוזר לי להתגבר עליהם.
וזה אומר לדבר, לבקש שינוי, להסביר למה זה חשוב, להחליט על צעדים קטנים בדרך לשפור וכו'. להשאיר את השרש ח.נ.ך בצד הוא לא יקדם אתכם.

חוץ ממך ומהילדים שזה מן הסתם מפריע או יפריע בעתיד. אני חושבת ששמירה על כללי סדר מינימלים חשובה מאד לבן אדם עצמו ואני בטוחה שאת יכולה להצביע לו על נקודות שהקשי יוצר גם לו ולעזור לו בדרך לפתרון.

אני באופן אישי לא מבינה את ההשלמה בנושא שכמה פה כותבות. החיים שלכם לא חשובים לכן? אם אפשר לחיות יותר טוב אתן לא רוצות? והבעלים שלכן לא רוצים חיים נעימים יותר? עצמאיים יותר?

להיפך, ההשלמה עם הנושא, היא החיים הנעימים יותר שאת מדברת עליהם.
אני יכולה להעלות את הנושא כל שני וחמישי, אני יכולה לנסות "לחנך" אותו או לשנות אותו.
זה לא יהפוך לי את החיים ליותר נעימים, בדיוק ההיפך.
לסדר כל ערב, את הדברים שהוא השאיר, זה מה שגורם לי לחיות חיים מאושרים.

ועוד דבר,
השלמה, זה לא להיאנח ולהגיד, נפלתי עם בעל כזה.
השלמה זה אומר להגיד לעצמי, יש לי בעל מקסים, עוזר לי כשאני מבקשת, שומר על הילדים בצהרים כדי שאני ילך לישון, עוזר לי להכניס שבת, הוא עושה אוירה נעימה בבית, לומד עם הילדים, משחק איתם. כיף לי, טוב לי. אשרי שזכיתי.
אז הוא עושה קצת בלאגן, את מי זה מענין?
אני יעבוד טיפה יותר קשה, ואני אשמור על האוירה המקסימה שיש בבית.

 

[michal2100]

עצם העלאת השאלה, מראה שהנקודה הזאת, כן מפריעה לך, וזה לא אומר שזה איזשהו פיל שיושב עליך. זה יכול להיות פיפס קטן שלפעמים הוא יכול נורא נורא לעצבן. אבל הוא קיים.

אני חושבת, שאת יכולה לקחת משהו אחד, שהכי מפריע לך.
למשל - להחזיר את הקפה והסוכר אחרי שהוא מכין קפה / לסדר את המיטה שלו בבוקר/ לסדר אחריו את האמבטיה. דבר אחד שהכי מפריע לך.

ופשוט בהידברות, תבקשי ממנו שיקפיד על זה. משהו אחד. זהו.
ולא לשכוח לתת מחמאות, ואיך שמחתי לראות ש.....

יש סיכוי גדול שבלי לשים לב, זה יכנס לו יותר למודעות, והוא יתחיל יותר להחזיר למקום.
הוא לא ישתנה לגמרי, אבל בקטנה - כן.

והרב שמחה כהן אומר, אחרי שזה נהפך לקבע (שהסוכר תה קפה במקום) עוברים לפרוייקט הבא...

 

[לילי 1]

אחרי בן אדם מבוגר, שהוא כבר לא 'דף חלק' אלא אימץ לעצמו כמה הרגלים לא נחמדים, ובהתחשב בכך שאני לא מעוניינת בשום פנים ואופן לחנך ולהפוך את הנושא לנפיץ, אני מבקשת כאן את עזרתכן..

שכחת לציין שהמבוגר הזה הוא גם החבר חדר שלך
(או אולי רק אצלי זה ככה?)

 

[שרלוט]

ובהתחשב בכך שאני לא מעוניינת בשום פנים ואופן לחנך ולהפוך את הנושא לנפיץ, אני מבקשת כאן את עזרתכן..

צריך להבין שיש הבדל בין לבקש יפה
לבין לחנך.
אני מאמינה שאם תבואי אליו ברגע טוב, הכוונה- לא בשעת מעשה כשהוא משליך את החפצים
אלא דווקא ברגע שהוא נינוח, רגוע, שבע, ערני.
הייתי מציעה לך לצאת אתו לאיזה שהוא מקום, ואז פשוט להעלות את הנושא הזה על הפרק.
להסביר לו שאין לך חלילה טענות כלפיו, ואת ממש מאושרת אתו
אבל, יש דבר קטן שקצת קשה לך עם זה
ומאד תשמחי אם הוא יבוא לקראתך בנושא זה וזה.
צריך לתפוס את העיתוי ואז להנחית לו את הבקשה.

 

[שלולית]

להיפך, ההשלמה עם הנושא, היא החיים הנעימים יותר שאת מדברת עליהם.
אני יכולה להעלות את הנושא כל שני וחמישי, אני יכולה לנסות "לחנך" אותו או לשנות אותו.
זה לא יהפוך לי את החיים ליותר נעימים, בדיוק ההיפך.
לסדר כל ערב, את הדברים שהוא השאיר, זה מה שגורם לי לחיות חיים מאושרים.

ועוד דבר,
השלמה, זה לא להיאנח ולהגיד, נפלתי עם בעל כזה.
השלמה זה אומר להגיד לעצמי, יש לי בעל מקסים, עוזר לי כשאני מבקשת, שומר על הילדים בצהרים כדי שאני ילך לישון, עוזר לי להכניס שבת, הוא עושה אוירה נעימה בבית, לומד עם הילדים, משחק איתם. כיף לי, טוב לי. אשרי שזכיתי.
אז הוא עושה קצת בלאגן, את מי זה מענין?
אני יעבוד טיפה יותר קשה, ואני אשמור על האוירה המקסימה שיש בבית.

נהניתי מאד מההודעה הזו שלך. כל כך נכון!
צריך להבדיל בין התנהגות פוגענית, אפילו בקטנטנה, של בן / בת זוג, שצריך לשים לה גבול. לבין תכונות אופי שגם לו עצמו לא נוח איתן, וגם לסביבה - אבל זה לא שהוא פוגע. קשה לשנות תכונות כאלה, והנכון מצידו של בן/בת הזוג הוא לקבל. לקבל באמת, ולא לנסות לחנך כאילו בלי לחנך.
התגובות כאן מפליאות אותי, ורוצה לחזק את ידיך.

 

[מוזיקאית]

הדבר הכי קל זה,כל דבר שאין לך בו שימוש,שסתם קבלת וכו',לזרוק,לא לאגור דברים!
דבר שני,ברגע שלכל דבר יש מקום מוגדר הבית לא מתבלגן.
עוד דבר הילדים יודעים שאם הם מוצאים את המשחק וכו' הם מחזירים,לא מוציאים יותר מכך וכך משחקים.
וההמלצה שלי זה פשוט לרדת לגינה ולחזור הביתה להשכבה ולישון הילדים מבוסטים והבית נשאר נקי!
הצלחות

 

[נוי]

למי שמגיעה מתוסכלת מהעבודה לבלגן. (מנגנת או מגנום? התבלבלתי)
זה מזכיר לי את עצמי מגיעה אחרי בית החלמה לבית שגבר ניהל אותו...
מבינה את התסכול, ואם הוא יומיומי... אז בכלל אין לשער.
אבל--- הוא גבר. שעושה עבודת נשים יום יום: מטפל בילדים, מבשל, לבקש ממנו גם לסדר אחריו?
זו כבר דרישה מלאכית.
צריך להבין את מבנה הראש הגברי כדי לתפוס עד כמה הוא עמל ביום יום מעל ומעבר.

וכאן המקום להזיל דמעות על הסחרור הגדול של החיים שלנו בימים האלה.
האימהות חייבות לצאת לעבודה ארוכה וסוחטת במקום לתקתק את הבית בחן ובעליזות , ומנסות לעשות זאת במסגרת המצומצמת של השעות הבודדות שיש להן בן ריצה לריצה, האבות מתפקדים על תקן חצי אמא.
אין פתרון, חוץ מגאולה.

 

[מריומה~]

ממש שעבוד מצרים - עבודת נשים לגברים וגברים לנשים.
מילא יצאנו, אבל איך אנו מסוגלים למשוך אלינו את השיעבוד והגלות?

 

[מרחבית]

צריך להבין שיש הבדל בין לבקש יפה
לבין לחנך.
אני מאמינה שאם תבואי אליו ברגע טוב, הכוונה- לא בשעת מעשה כשהוא משליך את החפצים
אלא דווקא ברגע שהוא נינוח, רגוע, שבע, ערני.
הייתי מציעה לך לצאת אתו לאיזה שהוא מקום, ואז פשוט להעלות את הנושא הזה על הפרק.
להסביר לו שאין לך חלילה טענות כלפיו, ואת ממש מאושרת אתו
אבל, יש דבר קטן שקצת קשה לך עם זה
ומאד תשמחי אם הוא יבוא לקראתך בנושא זה וזה.
צריך לתפוס את העיתוי ואז להנחית לו את הבקשה.

מסכימה מאוד. רק מוסיפה משהו: אפשר כהמשך, אם האווירה טובה ויש רצון טוב ושיחה פתוחה, לשאול: מה יכול לעזור לך לעשות את זה? יש משהו שאני יכולה לעשות שיעזור לך בזה? תרצה איזה סימן מוסכם לתזכורת? משהו אחר?
צריך גם לדעת, שיהיו כישלונות וייקח זמן, גם אם יהיה רצון טוב.
כי לא מדובר במשהו חד פעמי,אלא בהרגלים של שנים, לפעמים עניין של אופי. לא תמיד רצון טוב לבדו עוזר. לשנות הרגלים זה תהליך שלוקח זמן ומאמץ.

 

[שרלוט]

לבקש ממנו גם לסדר אחריו?

מה שכתבת- הכל נכון וחכם
אופי הגבר שונה כל כך מאופי האישה תורה שלימה היא זו ולימוד צריכה.
העניין הוא לא: לסדר אחריו.
אלא משהו שונה.
לסדר אחריו כי זה בציפור נפשה של הרעיה. הזעקה העולה מהאשכול היא זעקת מצוקה.
זה מפריע לה.
לומר לאישה תשלימי עם התכונה הזו של בעלך בשעה שהיא לא מסוגלת וזה קשה לה
זה עינוי סיני ארוך ומעיק.
אז לסדר אחריו-זה פשוט תצא מעצמך קצת, תבוא לקראתה.
עבודת המידות מתבקשת גם מהבעל מלבד עניין לימוד התורה.

 

[מלכה בול]

לא ממש קראתי את כל ההתפלספות סביב הבעל, אבל נראה לי שאם זה בעל "נורמאלי", ואכפת לו מאשתו, אז מה הבעיה לומר לו שמפריע לי למשל, שהנעליים נשארות בסלון? כמובן לומר בנחת ולא בעצבים, ואז מה הבעיה בזה? הוא לא באמת עושה את זה כדי להפריע לאשה, והוא כן רוצה לעזור לה. מה ההבדל בין זה לבין לבקש ממנו למשל שכשהוא יוצא שיקח את הזבל? (או שזה גם לא בסדר?)

 

[נוי]

עבודת המידות מתבקשת גם מהבעל

מכולנו.
לכל אישה יש בעל עם תכונות מסוימות מנוגדות. השאלה היא על מה לקדש מלחמה ובאיזה מחיר.
אבל זה נושא שונה מהבלגן הנידון באשכול.
כאן בקשו עצה איך להתמודד עם בלגן שמותיר אחריו בן זוג.
העצה שלי- להגיד תודה יפה על מה שכן עושה ולסדר באהבה גדולה ולא בתסכול מצטבר.
לטעמי (לא לטעם אחרות, וזה בסדר... הרי זה תלוי אופי ושאר תנאים) זו מלחמה מיותרת.
זה בכלל לא קל. אבל לא באנו לנפוש בעולם הזה.

 

[bracha]

מה שכתבת- הכל נכון וחכם
אופי הגבר שונה כל כך מאופי האישה תורה שלימה היא זו ולימוד צריכה.
העניין הוא לא: לסדר אחריו.
אלא משהו שונה.
לסדר אחריו כי זה בציפור נפשה של הרעיה. הזעקה העולה מהאשכול היא זעקת מצוקה.
זה מפריע לה.
לומר לאישה תשלימי עם התכונה הזו של בעלך בשעה שהיא לא מסוגלת וזה קשה לה
זה עינוי סיני ארוך ומעיק.
אז לסדר אחריו-זה פשוט תצא מעצמך קצת, תבוא לקראתה.
עבודת המידות מתבקשת גם מהבעל מלבד עניין לימוד התורה.

את צודקת, כל אחד צריך לעשות בשביל בן/בת זוגו.
אבל את יודעת מה ההבדל? ההבדל הוא מי השואל.
אם הבעל היה מעלה כאן בעיה שאשתו רוצה שיהיה מסודר היינו אומרים לו, תצא מעצמך תשתדל בשבילה.
וכשהאישה באה ומעלה את השאלה אנחנו אומרים לה, תצאי מעצמך תעשי בשבילו.

כי בזוגיות, אני לא משנה את השני, אני משנה את עצמי. נקודה.

ועוד משהו חשוב.
אנחנו יודעים שנתינה גורמת לאהבה.
מה זו נתינה?
נתינה זה לא רק להכין לו אוכל ולגהץ לו חולצות.
נתינה זה גם להשלים עם תכונות אופי שלו.
לשתוק ולא לתת ביקורת.
לקחת את הגרביים והנעלים שהוא השאיר מתחת לשולחן בסלון בשמחה ובאהבה.
זו נתינה.
ואם אני מרגישה שאני נותנת עכשיו לבעלי, אז אני גם ארגיש את האהבה הזאת. (אצלי, בלב בפנים).

ואת יודעת מה? "הנותן מתנה לחברו צריך להודיעו". תגידי לו. תספרי לו.
אתה כבר יודע שזה מאד מפריע לי שאתה משאיר חפצים, אבל אני עושה את זה בשמחה כי אתה בעלי. (ועוד כל מיני מילים טובות שאומרים לבעל).
ההערכה, השמחה, וכל מה שייבנה מזה, גדול לאין שיעור, ממה שתקבלי אם הוא יצליח להשתנות ולהיות מסודר.

(לא מדברת אליך, היה לי פשוט יותר נוח לכתוב בלשון נוכחת).

 

[שרלוט]

מה ש @נוי ו @bracha כותבות
זה עדיף מלכתחילה.
לדעת לקבל ולהשלים את האופי השונה, לנסות לאהוב את זה
ולחיות עם זה, תוך כדי התמקדות בצד החיובי של הבעל.
אם הבנתי נכון- לזאת התכוונתם.
קחו בחשבון שהרגש של האישה עובד מהר יותר מהשכל.
ועם כל זאת הייתי מסייגת את מה שברכה כתבה
וכבר התריעו על כך יועצי נישואין גדולים ומומחים בתחום:
אסור לאישה למחוק את האישיות שלה על ידי וויתור.
אל תתפסו אותי במילה, אין הכוונה חלילה שעל האישה להילחם ולא לוותר. אינפנטילי לחשוב כך
אלא אם האישה מרגישה שהוויתור הזה ספציפי גדול עליה ועל ידי הכניעה שלה (חברה, פרופורציות)
היא נמחקת, זאת אומרת היא לא מגיעה לדרגה של לקבל את זה באהבה
היא עלולה להתמוטט נפשית

גילוי נאות: אני לא בנסיון הזה (אל תקנאו, לכל אחד הנסיון שלו) בעלי יותר מסודר ממני. הוא המסכן בנסיון.
הולכת לנקות את הבית (להרים את מה שאני השארתי) ועד כאן תרומתי הצנועה לדיון.
בתקווה שלא תצא תקלה תחת מקלדתי.

 

[nori]

אני גם באה מהכוון ההפוך, שבעלי יותר מסודר ממני. ואני צריכה הרבה לעבוד על עצמי כדי שהוא יוכל לחיות בתנאים שהוא רגיל אליהם.
אף פעם לא קראתי לזה שבעלי מחנך אותי, תמיד ברור לי שטובתו היא טובתי ובדברים כאלו הפרס על העבודה מגיע באופן מידי.
לא נעים לי כשבעלי מסתובב עצבני בבית ומנסה להשליט סדר בבלגן. שווה לי להתאמץ יותר ממה שנראה לי סביר בעיני כדי שיהיה לו נעים בבית.
אפשר לבלוע ולבלוע ולבלוע, אבל אפשר פשוט להתאמץ ולהנות מכל הכוונים. ולזכור שהטובה שלו היא שלי ולהפך. ואין סיבה שהבעלים שלכן לא יחשבו ככה.

ועוד דבר אני זוכרת פעם שדברתי עם מישהי על הרגלי סדר שאני מרגילה לילדים, הם היו קטנים אז, וחברתי אמרה לי בשלוש שעות שאני איתם אני לא רוצה לנהל מלחמות. הם הולכים לישון ואני מסדרת אחריהם.
חמש שנים אחרי והמלחמות שבביתה הרבה יותר מורכבות מבביתי, והתוצאות הרבה הרבה פחות טובות.

מה שאני אומרת יש גבול בסוף הרי לכמה בלגן אפשר לספוג, המשפחה גדלה, הצרכים גדלים, המבלגנים מתרבים ומתישהו אשה אחת לא יכולה להשתלט על זה ולכן לדעתי חשוב לאורך השנים לאט ובעקביות להרגיל את כל בני המשפחה לרמת מסוימת של הרגלים בנושא הזה (כל אחת ומה שנראה בעיניה סביר) כי אם היום קשה מחר יהיה עוד יותר קשה ובשנה הבאה יהיה קשה מנשוא. למה לחכות לפצוץ?

 

[bracha]

מה ש @נוי ו @bracha כותבות
זה עדיף מלכתחילה.
לדעת לקבל ולהשלים את האופי השונה, לנסות לאהוב את זה
ולחיות עם זה, תוך כדי התמקדות בצד החיובי של הבעל.
אם הבנתי נכון- לזאת התכוונתם.
קחו בחשבון שהרגש של האישה עובד מהר יותר מהשכל.
ועם כל זאת הייתי מסייגת את מה שברכה כתבה
וכבר התריעו על כך יועצי נישואין גדולים ומומחים בתחום:
אסור לאישה למחוק את האישיות שלה על ידי וויתור.
אל תתפסו אותי במילה, אין הכוונה חלילה שעל האישה להילחם ולא לוותר. אינפנטילי לחשוב כך
אלא אם האישה מרגישה שהוויתור הזה ספציפי גדול עליה ועל ידי הכניעה שלה (חברה, פרופורציות)
היא נמחקת, זאת אומרת היא לא מגיעה לדרגה של לקבל את זה באהבה
היא עלולה להתמוטט נפשית

נראה לי שלקרוא לזה מחיקת האישיות, זה קצת היסחפות.

אישה שבעלה פוגע בה אפילו בלי כוונה (מילולית). והיא שותקת ולא מגיבה. אולי זה נקרא מחיקת האישיות.

אבל בעל שלא מצליח להיות מסודר, ואישה בוחרת להשלים עם זה, ולא רק מתוך התמקדות בצד החיובי, אלא גם לשם הויתור, לשם הנתינה, לשם חיי הנישואים היפים והטובים.
היא לא מוחקת את האישיות שלה, להיפך, היא בונה אותה.