ראשית, צרת רבים...
בכל בניין תמצאו אותם.
בתחילה מודיעים דרך פתק במעלית על התחלפות ועד הבית.
בפתק הבא: המצב העכשווי על כל סעיפיו ועל מה נשים את הדגש בתקופה הקרובה ובזו שאחריה.
אח"כ דרך פתקים (התמודדות אישית בדלת, פחות נעימה ועלולה לגרור אחריה תוצאות שלא רצינו) מתחילים לעורר בעדינות תחילה, על כל דבר ספציפי: שקיות גדושות שאינן מושלכות למקומם הראוי להן, טפטופים במדרגות בדרך למכולות האשפה, שאריות מזון ואריזות חטיפים...
לא עזר? פתקים יותר תקיפים, יותר מחייבים.
אני בכל מחזור של וועד בית, אחת לתקופה ירדתי לחצר עם כל ילדי השכנים, לא היה לי נעים כ"כ להיות גננת חינמית בחצר, בפרהסיה, אבל התוצאות הצדיקו את חוסר הנעימות. לקחנו מטאטאים, כפות אשפה, קרטונים לאיסוף הממצאים, שקיות לאחסון האוצרות, ותוך כחצי שעה עם המון אנרגיות שהלכו ודעכו ככל שהחצר והסביבה נוקו, המקום נראה אחרת. מתוך המראה הנעים והמטופח שאלתי מי מוכן להתנדב לשמור על חזות כזאת לאורך זמן, מיניתי את הבעייתיים ביותר בעניין לשמירה על כל הילדים , שיזהירו את מי שמפר כללי ניקיון, ינקו בעצמם וכו'.
הצבתי פחים בכמה מוקדים מועדים - ליד "תיבות העלונים", בחדר המדרגות, ליד המעלית. קשרתי אותם אל המעקה קשור היטב, דאגתי שהמנקה יחליף שם שקיות בכל ביקור. כשהם התמלאו ידעתי שכל מה שיש שם, לולא האכסניה היה מוצא את מקומו הטבעי על הרצפה.
קניתי צמחים מלאכותיים לפינה שטיפחתי, עציץ כבר היה, ליקטנו וסדרנו אבנים מסביב, כל זה עצמאית ללא עלות, אז אף אחד לא יתלונן. (חוץ מילדי שכבר אבד להם החשק להיות דואגי הבניין) קנינו ממש מעט דשא סינטטי הכי זול. יצא לכל שכן כמה פרוטות, היו שניסו להתלונן על הדשא שייקר להם את כל סעיף ההוצאות, ומצאו את עצמם צוחקים מעצמם כשראו כמה בדיוק זה עולה להם.
תכלית, עזר? לא לחלוטין. אי אפשר לחנך ילדי שכנים והוריהם. בקושי את ילדינו אנו.
בעניין כספים ותשלומים:
קודם שולחים פתק עם הילדים. בעדינות. ניסוח כוללני.
הפתקים הופכים עם הזמן ליותר רציניים. ללא איומים.
אח"כ עולים כבר בעצמנו לדפוק בדלת הקלוקלת, מעירים ברגישות, מנסים יחד למצוא הסדר, פשרה, הכי נוח ומתחשב.
זכרו: עם שכנים לא רבים. בולעים אותם בשלמותם ולהקיא - אי אפשר.
משלמים עליהם מחיר, אבל לא בכל מחיר.
אם שום דבר לא עוזר לטווח ארוך, מודיעים ברורות על פניה לבית דין ומבצעים אותה!
הצלחה רבה ונבונה.
הנושאים החמים
