מצווה לרחם ולוותר ולעזור לאדם שקרה לו מקרה מצער, וישראל רחמנים בני רחמנים, ועושים זאת יום יום.
אך להכניס נורמה ציבורית כזו מלכתחילה
זו דרך בעייתית מאוד, גם תורנית הלכתית, וגם התנהלות בעולם, מה שנקרא תיקון העולם.
זו נורמה לא תקינה, לא מוסרית
חיכיתי שהרב
@אפרסמון2 יענה, הוא מן הסתם היה עושה זאת טוב יותר. כיון שהוא לא ענה בינתיים, אצטט תגובה ישנה שלו, בהתאמות הנדרשות:
"כאילו כל מה שהיה כאן עד עכשיו היה נורמה תקינה, מוסרית, מה שנקרא תיקון העולם.
האירוע ההזוי הזה, שיושבים בסלון בני ברקי של עמודוני ספרים פורמייקה מתקלפת ותריסים שבורים, ומחתימים יהודי אברך שאשתו מורה על התחייבות של 400K לנישואי הבת שלו, רק בשביל שתקבל חתן כמו שתתאים לה, כמו האבא שלה וכמו האחים שלה -
זה לא היה מעשה אומלל של כניעה לנורמה מעוותת, של המשך העברת לפיד הייסורים והאומללות והחובות מדור לדור.
לא, מה פתאום.
זה היה נורמה תקינה, מוסרית, מה שנקרא תיקון העולם.
פשוט ר' אברום, האבא של החתן ישב וחשב: מהי הדרך הישרה, התקינה, המוסרית, בה נלך עכשיו?
אה, ודאי! לקבל מר' מוישה הדלפון, שנפלה בחלקו בת מוצלחת שאני דווקא רוצה לבן שלי, את הארבע מאות אלף שקל שהוא חותם עליהם עכשיו.
רגע, אומרת אשתו: בכל זאת, אולי בכל זאת נרחם עליהם, זה הלחם והחלב שלהם!
חלילה! משיב ר' אברום נחרצות. מילא אחרי שהוא יתמוטט לגמרי, אף אחד לא אומר שאם קורה לאדם משהו, לא לרחם עליו או להקפיד אתו או לסרב לעזור לו. להפך. מצווה לרחם ולוותר ולעזור לאדם שקרה לו מקרה מצער, וישראל רחמנים בני רחמנים, ועושים זאת יום יום.
אך אם חלילה אנחנו נוותר לו כעת, זה עלול להכניס נורמה ציבורית כזו , שאנשים מוותרים, זו דרך בעייתית מאוד, גם תורנית הלכתית, וגם התנהלות בעולם, מה שנקרא תיקון העולם.
זו נורמה לא תקינה, לא מוסרית!
אבל מספרת מציאות
הנושאים החמים
