קורונה בקשה לעזרת הציבור

[קבוצת אפי]

מישהו העביר לי ,ואני סוברת שזה הוא מסר שחשוב שיתפרסם


בס"ד

רציתי לשתף אותכם בתחושותי.
אני בחור ישיבה, שיש לי בן משפחה בקבוצת סיכון. שמעתי דיבורים שהקורונה תהיה איתנו עוד המון זמן, וממילא לא להיזהר יתר על המידה, וזה לא מסוכן לצעירים.
וגם שמעתי האומרים שהנזקים הנפשיים והרוחניים של ההגבלות הם גרועות ביותר, ואין גם צורך לספר לי את זה תאורטית, אני מכיר את זה על בשרי, בחור ישיבה מרכז חיי הוא בישיבה, החברה שאני צריך, היא חברת בני גילי, ואין לשער כמה קשה, וכמה בלתי נסבל זה להיות ארבע חודשים בבית. כל יום מחדש אין לי מושג איך אשרוד את הבדידות היחסית, את הנתק מתפילה ישיבתית, סדר לימוד ישיבתי, ולהרגיש שכוח, שהמערכת משומנת ומסתדרת היטב בלעדי ושחסרוני אינו מורגש. שאיני יכול להשתתף בחתונתם של חברי הטובים ביותר. הנזק הוא אדיר, וכשאני שומע את זה שהקורונה איתנו עוד שנה לפחות, אין לי שום מושג איך אצליח לעבור זאת... עברתי ארבע חודשים קשים מנשוא, והקושי גודל בקצב מעריכי...
אבל הכי קשה לי זה לדעת, שאם אנשים מסוימים היו מתנהלים קצת שונה, לכאורה. הייתי יכול ללכת לישיבה, ולא לחשוש על בריאות וחיי משפחתי. לו ההתנהלות לא היתה כל כך מזלזלת, הייתי יכול לקחת סיכון קלוש, אבל עכשיו זה סיכון עצום. לו רק היתה לי את האופ' להיות זמן ממושך בישיבה, מה שכרגע אין. ואני מוכן להקריב את המחיר של נתק חודשיים מהמשפחה ואח"כ בידוד ע"מ להיות בישיבה. בלי שזה יבוא על בריאות משפחתי. אבל עצוב שכשהעולם במצב קטסטרופלי שכל כך שהחברה שסביבי מקטינה ראש, ובמקום לנסות לפתור את המורכבות שבחזרה לשגרה לאנשים מסוימים. רצים אצים אנשים לשגרת חייהם, והם מסרבים לבידוד ולבדיקה, אפי' שהיו במגע. ובמקרים מסוימים שומע אני מישיבתי שיש שם נטולי טעם וריח, שההסבר של זה הוא חד משמעי.
עצוב לי להרגיש לפעמים שמחה מסוימת על עליית החולים קשה והנפטרים, כי רק כך הציבור יתעשת וילמד להכיל ולהתנהל נכון ע"מ להביא למינימום תחלואה. ברמה שגם אני אוכל לעלות על הרכבת, ולא להישאר בודד על הרציף...
לו רק היו המחוייבי בידוד שומרים על כך.
לו רק אלו שחשים בטוב, בודקים את עצמם על כל סימפטום של קורונה ולא מתרצים בשפעת קייצית.
לו רק ראשי הישיבות (מסוימים, זה לא כולם) היו מגדילים ראש איך אפשר להכניס גם אותנו למסגרת.
לו רק היינו מחפשים להחזיר להיכלות לא רק את הנושרים, אלא גם את אלה שבכל ליבם רוצים.

ואני מוסיף...
לו רק כל עם ישראל היה מתאמץ והיה שומר על בידודים אפי' שזה לא נח וכיף...
הרי ביהמ"ק השני נחרב בעוון שנאת חינם...
אינכם סבורים שבאהבת חינם לכל האוכלוסיות הכלואות, שבמצב תחלואה מינימלי. היו יכולים לצאת בזהירות רבה, ועכשיו בגלל אנרכיית הקורונה, כלואים בבתיהם...
האינכם סבורים שאהבת חינם למרות שהיא באה בקושי, יכול היה להביא את המשיח???
תיזהרו... אם לא למענכם.. אז למעני... ולכל מי שבסיכון... אשר במצב מסוים יכולים היו לחזור לשגרה בזהירות...

 

[לב מרגיש]

אני חשבתי להמליץ על אוהלי לימוד שיוקמו ברחבי בני ברק כל מיני אזורים ושיקראו לזה אוהל יעקב וכך לפחות תהיה איזה שהוא מסגר...ואיך אומרים לד' הפתרונים..מה שקרה זה משמים כבר לאנשים איך את אותו הכוח שהיה להם בגל הראשון !
זה גם מצב נפשי וגם מצב כספי כולנו באותה סירה בגלים אדירים !! החפץ חיים כתב :שבסוף הזמן ד' ימתח חבל ארוך מקצה העולם עד קצהו וינענע אותו חזק, ורק החזקים שיצליחו להחזיק חזק ינצלו ,אנחנו בימים מטורפים המזל הוא שאנחנו מאמינים כי אם לא כך,היינו במצב הרבה יותר גרוע ,תחשוב רגע ,האם לכל העמים שמסביבנו יש כזו עם מאוחד האם יש להם על מי להישען??? לא ,נכון אתה צודק שצריך לעשות השתדלות !! זה ברור מי שלא מקפיד על החוקים הוא צריך ללכת לעיר מקלט! כי הוא .. אבל צריך לזכור ולא רק לזכור מספיק לראות את הבילבול הסורר בין כל המקצוענים שידעו מלחמות תראו אותם מול נגיף קטן! מה שנשאר זה להאמין, ולא כדאי לדון, לכל אחד יש את הצרות שלו הרגילות חוץ מקורונה ,מה שנקרא הפקעלה השלו...
יש מתמודדים בנפש יש חולים לע'' בתקווה שכל זה יהיה מאחורינו! נאמין ונתחזק שהכל ממנו!! קל להגיד ולא פשוט ליישם... שבת שלום.

 

[דודסטו]

מישהו העביר לי ,ואני סוברת שזה הוא מסר שחשוב שיתפרסם


בס"ד

רציתי לשתף אותכם בתחושותי.
אני בחור ישיבה, שיש לי בן משפחה בקבוצת סיכון. שמעתי דיבורים שהקורונה תהיה איתנו עוד המון זמן, וממילא לא להיזהר יתר על המידה, וזה לא מסוכן לצעירים.
וגם שמעתי האומרים שהנזקים הנפשיים והרוחניים של ההגבלות הם גרועות ביותר, ואין גם צורך לספר לי את זה תאורטית, אני מכיר את זה על בשרי, בחור ישיבה מרכז חיי הוא בישיבה, החברה שאני צריך, היא חברת בני גילי, ואין לשער כמה קשה, וכמה בלתי נסבל זה להיות ארבע חודשים בבית. כל יום מחדש אין לי מושג איך אשרוד את הבדידות היחסית, את הנתק מתפילה ישיבתית, סדר לימוד ישיבתי, ולהרגיש שכוח, שהמערכת משומנת ומסתדרת היטב בלעדי ושחסרוני אינו מורגש. שאיני יכול להשתתף בחתונתם של חברי הטובים ביותר. הנזק הוא אדיר, וכשאני שומע את זה שהקורונה איתנו עוד שנה לפחות, אין לי שום מושג איך אצליח לעבור זאת... עברתי ארבע חודשים קשים מנשוא, והקושי גודל בקצב מעריכי...
אבל הכי קשה לי זה לדעת, שאם אנשים מסוימים היו מתנהלים קצת שונה, לכאורה. הייתי יכול ללכת לישיבה, ולא לחשוש על בריאות וחיי משפחתי. לו ההתנהלות לא היתה כל כך מזלזלת, הייתי יכול לקחת סיכון קלוש, אבל עכשיו זה סיכון עצום. לו רק היתה לי את האופ' להיות זמן ממושך בישיבה, מה שכרגע אין. ואני מוכן להקריב את המחיר של נתק חודשיים מהמשפחה ואח"כ בידוד ע"מ להיות בישיבה. בלי שזה יבוא על בריאות משפחתי. אבל עצוב שכשהעולם במצב קטסטרופלי שכל כך שהחברה שסביבי מקטינה ראש, ובמקום לנסות לפתור את המורכבות שבחזרה לשגרה לאנשים מסוימים. רצים אצים אנשים לשגרת חייהם, והם מסרבים לבידוד ולבדיקה, אפי' שהיו במגע. ובמקרים מסוימים שומע אני מישיבתי שיש שם נטולי טעם וריח, שההסבר של זה הוא חד משמעי.
עצוב לי להרגיש לפעמים שמחה מסוימת על עליית החולים קשה והנפטרים, כי רק כך הציבור יתעשת וילמד להכיל ולהתנהל נכון ע"מ להביא למינימום תחלואה. ברמה שגם אני אוכל לעלות על הרכבת, ולא להישאר בודד על הרציף...
לו רק היו המחוייבי בידוד שומרים על כך.
לו רק אלו שחשים בטוב, בודקים את עצמם על כל סימפטום של קורונה ולא מתרצים בשפעת קייצית.
לו רק ראשי הישיבות (מסוימים, זה לא כולם) היו מגדילים ראש איך אפשר להכניס גם אותנו למסגרת.
לו רק היינו מחפשים להחזיר להיכלות לא רק את הנושרים, אלא גם את אלה שבכל ליבם רוצים.

ואני מוסיף...
לו רק כל עם ישראל היה מתאמץ והיה שומר על בידודים אפי' שזה לא נח וכיף...
הרי ביהמ"ק השני נחרב בעוון שנאת חינם...
אינכם סבורים שבאהבת חינם לכל האוכלוסיות הכלואות, שבמצב תחלואה מינימלי. היו יכולים לצאת בזהירות רבה, ועכשיו בגלל אנרכיית הקורונה, כלואים בבתיהם...
האינכם סבורים שאהבת חינם למרות שהיא באה בקושי, יכול היה להביא את המשיח???
תיזהרו... אם לא למענכם.. אז למעני... ולכל מי שבסיכון... אשר במצב מסוים יכולים היו לחזור לשגרה בזהירות...

כשמתחילים לחשוב על כל הפרטים!!!!

וואו!!!!!

 

[ב.כ]

אין מילים לומר
כל מילה פנינה כל משפט זהב
מה יהיה עלינו

 

[שריתיש]

מישהו העביר לי ,ואני סוברת שזה הוא מסר שחשוב שיתפרסם


בס"ד

רציתי לשתף אותכם בתחושותי.
אני בחור ישיבה, שיש לי בן משפחה בקבוצת סיכון. שמעתי דיבורים שהקורונה תהיה איתנו עוד המון זמן, וממילא לא להיזהר יתר על המידה, וזה לא מסוכן לצעירים.
וגם שמעתי האומרים שהנזקים הנפשיים והרוחניים של ההגבלות הם גרועות ביותר, ואין גם צורך לספר לי את זה תאורטית, אני מכיר את זה על בשרי, בחור ישיבה מרכז חיי הוא בישיבה, החברה שאני צריך, היא חברת בני גילי, ואין לשער כמה קשה, וכמה בלתי נסבל זה להיות ארבע חודשים בבית. כל יום מחדש אין לי מושג איך אשרוד את הבדידות היחסית, את הנתק מתפילה ישיבתית, סדר לימוד ישיבתי, ולהרגיש שכוח, שהמערכת משומנת ומסתדרת היטב בלעדי ושחסרוני אינו מורגש. שאיני יכול להשתתף בחתונתם של חברי הטובים ביותר. הנזק הוא אדיר, וכשאני שומע את זה שהקורונה איתנו עוד שנה לפחות, אין לי שום מושג איך אצליח לעבור זאת... עברתי ארבע חודשים קשים מנשוא, והקושי גודל בקצב מעריכי...
אבל הכי קשה לי זה לדעת, שאם אנשים מסוימים היו מתנהלים קצת שונה, לכאורה. הייתי יכול ללכת לישיבה, ולא לחשוש על בריאות וחיי משפחתי. לו ההתנהלות לא היתה כל כך מזלזלת, הייתי יכול לקחת סיכון קלוש, אבל עכשיו זה סיכון עצום. לו רק היתה לי את האופ' להיות זמן ממושך בישיבה, מה שכרגע אין. ואני מוכן להקריב את המחיר של נתק חודשיים מהמשפחה ואח"כ בידוד ע"מ להיות בישיבה. בלי שזה יבוא על בריאות משפחתי. אבל עצוב שכשהעולם במצב קטסטרופלי שכל כך שהחברה שסביבי מקטינה ראש, ובמקום לנסות לפתור את המורכבות שבחזרה לשגרה לאנשים מסוימים. רצים אצים אנשים לשגרת חייהם, והם מסרבים לבידוד ולבדיקה, אפי' שהיו במגע. ובמקרים מסוימים שומע אני מישיבתי שיש שם נטולי טעם וריח, שההסבר של זה הוא חד משמעי.
עצוב לי להרגיש לפעמים שמחה מסוימת על עליית החולים קשה והנפטרים, כי רק כך הציבור יתעשת וילמד להכיל ולהתנהל נכון ע"מ להביא למינימום תחלואה. ברמה שגם אני אוכל לעלות על הרכבת, ולא להישאר בודד על הרציף...
לו רק היו המחוייבי בידוד שומרים על כך.
לו רק אלו שחשים בטוב, בודקים את עצמם על כל סימפטום של קורונה ולא מתרצים בשפעת קייצית.
לו רק ראשי הישיבות (מסוימים, זה לא כולם) היו מגדילים ראש איך אפשר להכניס גם אותנו למסגרת.
לו רק היינו מחפשים להחזיר להיכלות לא רק את הנושרים, אלא גם את אלה שבכל ליבם רוצים.

ואני מוסיף...
לו רק כל עם ישראל היה מתאמץ והיה שומר על בידודים אפי' שזה לא נח וכיף...
הרי ביהמ"ק השני נחרב בעוון שנאת חינם...
אינכם סבורים שבאהבת חינם לכל האוכלוסיות הכלואות, שבמצב תחלואה מינימלי. היו יכולים לצאת בזהירות רבה, ועכשיו בגלל אנרכיית הקורונה, כלואים בבתיהם...
האינכם סבורים שאהבת חינם למרות שהיא באה בקושי, יכול היה להביא את המשיח???
תיזהרו... אם לא למענכם.. אז למעני... ולכל מי שבסיכון... אשר במצב מסוים יכולים היו לחזור לשגרה בזהירות...

צודק הכותב. צודק מאד!
רק שהוא שוכח שהכל בידי שמיים
וכל עוד אין אנחנו יכולים להינעל כל אחד (כל משפחה גרעינית) ב"קפסולה" בלי שום יצירת קשר עם העולם שבחוץ.
אז אין אין אין סגירה הרמטית!!
והקורונה יכולה להגיע בדלת הראשית, האחורית או מהחלון.

בחורי ישיבה, יכולים להיכנס לקפסולה, יש מי שדואג להם לכל הצורך הגשמי/ הרוחני/ הנפשי/החברתי/התעסוקתי וכו'
ואף להם קשה. קשה מאד.
לזרוק הודעה לציבור: כנסו לבידוד.
זה לא הגיוני. לא ראלי. ולא אפשרי.
אז, על כולנו, להתחזק בשמירת הכללים ההגיוניים, ובמקביל להתחזק באמונה בהקב"ה שזו ההתמודדות של הדור שלנו
התמודדות לבריאים, התמודדות לחולים, התמודדות במצבי סיכון, התמודדות למבודדים. לכולם.

 

[מציצה]

צודק הכותב. צודק מאד!
רק שהוא שוכח שהכל בידי שמיים
וכל עוד אין אנחנו יכולים להינעל כל אחד (כל משפחה גרעינית) ב"קפסולה" בלי שום יצירת קשר עם העולם שבחוץ.
אז אין אין אין סגירה הרמטית!!
והקורונה יכולה להגיע בדלת הראשית, האחורית או מהחלון.

בחורי ישיבה, יכולים להיכנס לקפסולה, יש מי שדואג להם לכל הצורך הגשמי/ הרוחני/ הנפשי/החברתי/התעסוקתי וכו'
ואף להם קשה. קשה מאד.
לזרוק הודעה לציבור: כנסו לבידוד.
זה לא הגיוני. לא ראלי. ולא אפשרי.
אז, על כולנו, להתחזק בשמירת הכללים ההגיוניים, ובמקביל להתחזק באמונה בהקב"ה שזו ההתמודדות של הדור שלנו
התמודדות לבריאים, התמודדות לחולים, התמודדות במצבי סיכון, התמודדות למבודדים. לכולם.

אף אחד לא אמר לכולם קולקטיבית להישאר בבית
אבל לאחרונה נשמע יותר ויותר על אנשים שלא נבדקים וגם אם לא מרגישים טוב, מחכים רק עד שירגישו טוב ויוצאים מהבית
מה שבהכרח עלול לגרום להדבקה כי הם יוצאים בזמן שהם עדיין חיוביים.
מה שגורר אחריו כתוצאה מהידיעה הזאת- אנשים בקבוצת סיכון גבוהה שידעו שהם יכולים לצאת בזהירות ולבוא בין אנשים שכולם בחזקת בריאים - להסתגר בבית כי יכול להיות שזה המורה/ מוכר/ בוס/ חבר לצוות וכד' חיובי!!!!
על זה מתחננים כולם
סך הכול הזהירות שמימלא נדרשת.......... לא???

 

[קבוצת אפי]

להתחזק באמונה בהקב"ה

את זה כל אחד צריך להגיד לעצמו .
כי הגשמיות של השני זה הרוחניות שלי.
כמובן שצריך להתחזק באמונה , אך צריך להקל על האחר בכמה ששיך
שחולים ודאיים וחייבי בידוד לא יסתובבו בינותינו

 

[ה. בקר]

מישהו העביר לי ,ואני סוברת שזה הוא מסר שחשוב שיתפרסם


בס"ד

רציתי לשתף אותכם בתחושותי.
אני בחור ישיבה, שיש לי בן משפחה בקבוצת סיכון. שמעתי דיבורים שהקורונה תהיה איתנו עוד המון זמן, וממילא לא להיזהר יתר על המידה, וזה לא מסוכן לצעירים.
וגם שמעתי האומרים שהנזקים הנפשיים והרוחניים של ההגבלות הם גרועות ביותר, ואין גם צורך לספר לי את זה תאורטית, אני מכיר את זה על בשרי, בחור ישיבה מרכז חיי הוא בישיבה, החברה שאני צריך, היא חברת בני גילי, ואין לשער כמה קשה, וכמה בלתי נסבל זה להיות ארבע חודשים בבית. כל יום מחדש אין לי מושג איך אשרוד את הבדידות היחסית, את הנתק מתפילה ישיבתית, סדר לימוד ישיבתי, ולהרגיש שכוח, שהמערכת משומנת ומסתדרת היטב בלעדי ושחסרוני אינו מורגש. שאיני יכול להשתתף בחתונתם של חברי הטובים ביותר. הנזק הוא אדיר, וכשאני שומע את זה שהקורונה איתנו עוד שנה לפחות, אין לי שום מושג איך אצליח לעבור זאת... עברתי ארבע חודשים קשים מנשוא, והקושי גודל בקצב מעריכי...
אבל הכי קשה לי זה לדעת, שאם אנשים מסוימים היו מתנהלים קצת שונה, לכאורה. הייתי יכול ללכת לישיבה, ולא לחשוש על בריאות וחיי משפחתי. לו ההתנהלות לא היתה כל כך מזלזלת, הייתי יכול לקחת סיכון קלוש, אבל עכשיו זה סיכון עצום. לו רק היתה לי את האופ' להיות זמן ממושך בישיבה, מה שכרגע אין. ואני מוכן להקריב את המחיר של נתק חודשיים מהמשפחה ואח"כ בידוד ע"מ להיות בישיבה. בלי שזה יבוא על בריאות משפחתי. אבל עצוב שכשהעולם במצב קטסטרופלי שכל כך שהחברה שסביבי מקטינה ראש, ובמקום לנסות לפתור את המורכבות שבחזרה לשגרה לאנשים מסוימים. רצים אצים אנשים לשגרת חייהם, והם מסרבים לבידוד ולבדיקה, אפי' שהיו במגע. ובמקרים מסוימים שומע אני מישיבתי שיש שם נטולי טעם וריח, שההסבר של זה הוא חד משמעי.
עצוב לי להרגיש לפעמים שמחה מסוימת על עליית החולים קשה והנפטרים, כי רק כך הציבור יתעשת וילמד להכיל ולהתנהל נכון ע"מ להביא למינימום תחלואה. ברמה שגם אני אוכל לעלות על הרכבת, ולא להישאר בודד על הרציף...
לו רק היו המחוייבי בידוד שומרים על כך.
לו רק אלו שחשים בטוב, בודקים את עצמם על כל סימפטום של קורונה ולא מתרצים בשפעת קייצית.
לו רק ראשי הישיבות (מסוימים, זה לא כולם) היו מגדילים ראש איך אפשר להכניס גם אותנו למסגרת.
לו רק היינו מחפשים להחזיר להיכלות לא רק את הנושרים, אלא גם את אלה שבכל ליבם רוצים.

ואני מוסיף...
לו רק כל עם ישראל היה מתאמץ והיה שומר על בידודים אפי' שזה לא נח וכיף...
הרי ביהמ"ק השני נחרב בעוון שנאת חינם...
אינכם סבורים שבאהבת חינם לכל האוכלוסיות הכלואות, שבמצב תחלואה מינימלי. היו יכולים לצאת בזהירות רבה, ועכשיו בגלל אנרכיית הקורונה, כלואים בבתיהם...
האינכם סבורים שאהבת חינם למרות שהיא באה בקושי, יכול היה להביא את המשיח???
תיזהרו... אם לא למענכם.. אז למעני... ולכל מי שבסיכון... אשר במצב מסוים יכולים היו לחזור לשגרה בזהירות...

דמעות.
ליבי עם הבחור הזה.
באמת לא פשוט.
הכתיבה שלו כאן רואים שהיא זעקה מתוך הלב.
מגיע לו ללכת לישיבה.
אבל מגיע לו שזה יהיה בצורה בטוחה.

 

[ה. בקר]

צודק הכותב. צודק מאד!
רק שהוא שוכח שהכל בידי שמיים
וכל עוד אין אנחנו יכולים להינעל כל אחד (כל משפחה גרעינית) ב"קפסולה" בלי שום יצירת קשר עם העולם שבחוץ.
אז אין אין אין סגירה הרמטית!!
והקורונה יכולה להגיע בדלת הראשית, האחורית או מהחלון.

בחורי ישיבה, יכולים להיכנס לקפסולה, יש מי שדואג להם לכל הצורך הגשמי/ הרוחני/ הנפשי/החברתי/התעסוקתי וכו'
ואף להם קשה. קשה מאד.
לזרוק הודעה לציבור: כנסו לבידוד.
זה לא הגיוני. לא ראלי. ולא אפשרי.
אז, על כולנו, להתחזק בשמירת הכללים ההגיוניים, ובמקביל להתחזק באמונה בהקב"ה שזו ההתמודדות של הדור שלנו
התמודדות לבריאים, התמודדות לחולים, התמודדות במצבי סיכון, התמודדות למבודדים. לכולם.

מה זה הכל בידי שמים?
ברור שהכל בידי שמים
אבל את ההשתדלות נתן הקב"ה לידיים שלנו.

וגם אם מישהו נדבק עם כל זה שנשמר זה לא פוטר אחרים מלא מלשמור. כי יש הבדל גדול בין להדבק כשנשמרתם ואז זה באמת "הקב"ה אני עשיתי את שנדרש ממני..."
לעומת מישהו שחלה ולא עשה מה שנדרש ממנו ואז אין לו שום דרך לדעת אם היה נשמר אולי לא היה נדבק.
כי לומר אחרת זה לבטל את כל ענין ההשתדלות בעולם.
מישהו שבדק לפני רדתו לכביש את מצב הכביש ונדרס בכל זאת שונה לגמרי ממי שלא בדק וירד לגביש ונדרס. המצב השני הוא פשיעה.